בית שמאי ובית הלל חלוקים על שאלה מאוד מוזרה - מה שרים בחתונה?
האם יש דברים משמעותיים יותר שעומדים מאחורי מחלוקת זו?
בשאלה זו נתמודד בדף זה ובלימוד סביב מקורותיו.
תנו רבנן כיצד מרקדין לפני הכלה
בית שמאי אומרים כלה כמות שהיא
ובית הלל אומרים כלה נאה וחסודה
אמרו להן ב"ש לב"ה הרי שהיתה חיגרת או סומא אומרי' לה כלה נאה וחסודה
והתורה אמרה "מדבר שקר תרחק" (שמות כג, ז)
אמרו להם ב"ה לב"ש לדבריכם מי שלקח מקח רע מן השוק ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו?
הוי אומר ישבחנו בעיניו.
מכאן אמרו חכמים: 'לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות'.
כי אתא רב דימי אמר: 'הכי משרו קמי כלתא במערבא לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן'
כי סמכו רבנן לרבי זירא שרו ליה הכי: 'לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן'
כלה כמות שהיא - ואם יש בה מום ישתקו ולא ישבחוה אי נמי ישבחוה בדבר נאה שיש בה כגון בעיניה או בידיה אם הם יפות ובית הלל אומרים ישבחוה לגמרי דכשמזכירין מה שיש בה לשבח מכלל דשאר לגנאי:
ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו - ובית שמאי סברי אף על גב דישבחנו בעיניו אין להם לחכמים לתקן להזקיק לומר שקר דהתורה אמרה מדבר שקר תרחק:
מכילתא דרבי ישמעאל משפטים - מסכתא דכספא פרשה כ
ד"א מדבר שקר תרחק, היה חבר יושב ומדבר הלכה כראוי ושמע חבירו ואמר, הרי אני פורכה וסותרה מידו וחוזר ובונה אותה, בשביל שיקרא חכם, לכך נאמר, מדבר שקר תרחק, דובר שקרים הוא זה
מנין לתלמיד שיושב לפני רבו ורואה זכות לעני וחוב לעשיר
מנין שלא ישתוק?
תלמוד לומר "מדבר שקר תרחק" (שמות כג, ז)
מנין לתלמיד שרואה את רבו שטועה בדין
שלא יאמר אמתין לו עד שיגמרנו ואסתרנו ואבננו משלי כדי שיקרא הדין על שמי
ת"ל "מדבר שקר תרחק"
תלמיד היושב לפני רבו ורואה שטועה בדין אל יאמר אשתוק עד שיגמור הדין ואסתרנו ואחזור ואבננו כדי שיקרא על שמי אלא יאמר לו דרך כבוד רבי כך וכך למדתני:
מהרש"א חידושי אגדות מסכת סנהדרין דף יד עמוד א
לא כחל ולא שרק כו'.... הרי לך העושה עצמו כפרוש ואינו פרוש מקרי צבוע כמו שעושה עצמו יפה על ידי הצבע ואינו יפה.
ולזה אמרו לא כחל כו' שאינו מן הצבועים שעושין עצמן כפרושין ככחול הזה שהוא צבע לעינים ... שמכל אלו מדות הצבועין לא היו ברבי זירא אבל יעלת חן שנושא חן מצד עצמו בלי צבע.
כן היה ר' זירא שהיה מעלה חן שהיא התורה ועיין בחידושינו פ' האשה שנתארמלה: