א. שאלות כלליות |
1. החזקוני, מעיר לפרקנו:
"ויש כאן כמה דברים – עניינים שהם עניים כאן והם עשירים במקום אחר"
"ויש כאן כמה דברים – עניינים שהם עניים כאן והם עשירים במקום אחר"
(בפרשת חוקת במדבר כ- כ"א).
הסבר את כוונת דבריו, ותן דוגמאות מתוך פרקנו.
2. ר' דוד הופמן, (בפירושו לדברים הכתוב גרמנית, יצא לאור לראשונה 1913) קובע בהקדמה לפרקנו:
"יש גם בספור זה, (שבפרק ב') כמו בספור הקודם (בפרק א') כמה פסקאות שיש להבינן כאילו נכתבו בסוגריים והנן מפסיקות את ההמשך בנאומו של משה."
"יש גם בספור זה, (שבפרק ב') כמו בספור הקודם (בפרק א') כמה פסקאות שיש להבינן כאילו נכתבו בסוגריים והנן מפסיקות את ההמשך בנאומו של משה."
הסבר אלו פסוקים בפרקנו יש להבינם כמאמרים מוסגרים ומה תפקידם שהם ממלאים בפרקנו!
ב. שאלות ודיוקים ברש"י |
ד"ה ונשמרתם מאוד: ומהו השמירה אל תתגרו בם.
ונשמרתם מאד TAKE YE GOOD HEED TO YOURSELVES — And what is this "taking heed”? What follows: אל תתגרו בם CONTEND NOT WITH THEM.
א. מה קשה לו?
ב. מה הרעיון הכלול בדבריו?
ד"ה עד מדרך כף רגל: אפי' מדרך כף רגל כלו' אפי' דריסת הרגל איני מרשה לכם לעבור בארצם שלא ברשות ומ"א עד שיבא יום דריסת כף רגל על הר הזיתים שנא' (זכריה יד) ועמדו רגליו וגו'.
עד מדרך כף רגל — This means, Even מדרך כף רגל, as much as to say: even only treading with the feet (a single step). The text means, I do not permit you to pass into their land without their permission. — A Midrashic explanation is: I shall not give you of their land until there come the day of the treading of the sole of foot upon the Mount of Olives (the Messianic period), as it is said, (Zechariah 14:4) "And his feet shall stand [in that day upon the Mount of Olives etc.]”.
א. מה ההבדל בין שני פירושיו?
ב. לדעת כמה ממפרשי רש"י אין רש"י מביא שני פרושים אלא אם כן לא נחה דעתו באחד מהם. (ועיין גיליון תולדות תש"ד ב1 גיליון וירא תש"ה ג4 גיליון נח תש"ט ג1 גיליון בראשית תש"י א3). מהי חולשת כל אחד משני פירושיו כאן?
ג. מה ראה רש"י להוסיף את המילים "שלא ברשות" ומה תיקן בזה?
ד"ה ממדבר קדמות: אע"פ שלא צוני המקום לקרא לסיחון לשלום למדתי ממדבר סיני מן התורה שקדמה לעולם כשבא הקב"ה ליתנה לישראל חזר אותה על עשו וישמעאל וגלוי לפניו שלא יקבלוה ואעפ"כ פתח להם בשלום אף אני קדמתי את סיחון בדברי שלום, ד"א ממדבר קדמות ממך למדתי שקדמת לעולם יכול היית לשלוח ברק א' ולשרוף את המצריים אלא שלחתני מן המדבר אל פרעה לאמר שלח את עמי במתון.
ממדבר קדמות [AND I SENT MESSENGERS] FROM THE WILDERNESS OF KEDEMOTH — Although the Omnipresent had not commanded me to proclaim peace unto Sihon I learnt to do so from what happened in the wilderness of Sinai, i.e. from an incident that relates to the Torah which pre-existed (קדמה) the world. For when the Holy One, blessed be He, was about to give it (the Torah) to Israel, he took it round to Esau and Ishmael. It was manifest before Him that they would not accept it, but yet He opened unto them with peace. Similarly I first approached Sihon with words of peace. — Another explanation of ממדבר קדמות: Moses said to God, "I learnt this from what Thou didst say in the wilderness — from Thee Who wast in existence before (קדמת) the world. Thou couldst have sent one flash of lightning to bum up the Egyptians, but Thou didst send me from the wilderness to Pharaoh, to say gently, (Exodus 5:1) "Let my people go” (Yalkut Shimoni on Torah 764:27).
מה ראה רש"י צורך להוסיף את המקום "קדמות" ממשמעו ולפרשו בדרך הדרש?
(ועיין רש"י, בראשית י"ג י"א:
ד"ה מקדם: נסע מאצל אברם (למזרח) והלך לו למערבו של אברם נמצא נוסע ממזרח למערב, ומדרש אגדה הסיע עצמו מקדמונו של עולם אמר אי אפשי לא באברם ולא באלהיו.
ד"ה מקדם: נסע מאצל אברם (למזרח) והלך לו למערבו של אברם נמצא נוסע ממזרח למערב, ומדרש אגדה הסיע עצמו מקדמונו של עולם אמר אי אפשי לא באברם ולא באלהיו.
רש"י, במדבר ל"ג י"ח:
ד"ה ויחנו ברתמה: ע"ש לה"ר של מרגלים שנא' (תהילים קכ) מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים.
ד"ה ויחנו ברתמה: ע"ש לה"ר של מרגלים שנא' (תהילים קכ) מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים.
רש"י, דברים א' א':
ד"ה בין פארן: א"ר יוחנן חזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום ששמו תופל ולבן אלא הוכיחן על הדברים שתפלו על המן שהוא לבן שאמרו (במדבר כא ה) ונפשנו קצה בלחם הקלוקל ועל מה שעשו במדבר פארן ע"י המרגלים).
ד"ה בין פארן: א"ר יוחנן חזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום ששמו תופל ולבן אלא הוכיחן על הדברים שתפלו על המן שהוא לבן שאמרו (במדבר כא ה) ונפשנו קצה בלחם הקלוקל ועל מה שעשו במדבר פארן ע"י המרגלים).
ג. שאלת אברבנאל ותשובות לשאלתו |
"רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת סִיחֹן... הָחֵל רָשׁ וְהִתְגָּר בּוֹ מִלְחָמָה"
Rise ye up, take your journey, and pass over the valley of Arnon; behold, I have given into thy hand Sihon the Amorite, king of Heshbon, and his land; begin to possess it, and contend with him in battle.
"וָאֶשְׁלַח מַלְאָכִים מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת אֶל סִיחוֹן... דִּבְרֵי שָׁלוֹם לֵאמֹר..."
And I sent messengers out of the wilderness of Kedemoth unto Sihon king of Heshbon with words of peace, saying:
אברבנאל, שואל:
אם ה' יתעלה אמר למשה: "... קומו וסעו... החל רש והתגר בו מלחמה" איך שלח אליו משה דברי שלום הפך הציווי האלוקי? ולו היה הסיחון משיבו: "הנה כל הארץ לפניך, נכח ה' דרכיכם", מה יעשה אדוננו משה? האם יחדל להילחם בו? הנה יהיה זה לו עוון פלילי בהמרותו את פי ה'! ואם ילחם בו אחרי הודאת השלום, הנה בלי ספק דבר בלתי ראוי שיחל דברו ומוצא שפתו ישנה אחרי ששאלו לשלום וענה אותו לשלום?
אם ה' יתעלה אמר למשה: "... קומו וסעו... החל רש והתגר בו מלחמה" איך שלח אליו משה דברי שלום הפך הציווי האלוקי? ולו היה הסיחון משיבו: "הנה כל הארץ לפניך, נכח ה' דרכיכם", מה יעשה אדוננו משה? האם יחדל להילחם בו? הנה יהיה זה לו עוון פלילי בהמרותו את פי ה'! ואם ילחם בו אחרי הודאת השלום, הנה בלי ספק דבר בלתי ראוי שיחל דברו ומוצא שפתו ישנה אחרי ששאלו לשלום וענה אותו לשלום?
לשאלה זו נאמרו תשובות שונות:
מדרש תנחומא חקת:
זה שאמר הכתוב (תהלים ל"ד): סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו. לא פקדה התורה לרדף אחרי המצוות, אלא (דברים כ"ב) "כי יקרא קן ציפור לפניך", (שמות כ"ג) "כי תפגע שור אויבך... כי תראה חמור שונאך", (דברים כ"ד) "כי תקצור קצירך ושכחת עמר... לגר ליתום ולאלמנה יהיה... כי תבצר כרמך... לגר ליתום ולאלמנה יהיה..." כולם באו לידך, אתה מצווה עליה – ולא לרדוף אחריה, והשלום – "בקש שלום" במקומך, "ורדפהו" – במקום אחר, וכן עשו ישראל, אע"פ שאמר להם הקב”ה (דברים ב' כ"ד) "החל רש והתגר בו מלחמה", רדפו את השלום, שנאמר: "ואשלח מלאכים... אל סיחון... דברי שלום".
זה שאמר הכתוב (תהלים ל"ד): סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו. לא פקדה התורה לרדף אחרי המצוות, אלא (דברים כ"ב) "כי יקרא קן ציפור לפניך", (שמות כ"ג) "כי תפגע שור אויבך... כי תראה חמור שונאך", (דברים כ"ד) "כי תקצור קצירך ושכחת עמר... לגר ליתום ולאלמנה יהיה... כי תבצר כרמך... לגר ליתום ולאלמנה יהיה..." כולם באו לידך, אתה מצווה עליה – ולא לרדוף אחריה, והשלום – "בקש שלום" במקומך, "ורדפהו" – במקום אחר, וכן עשו ישראל, אע"פ שאמר להם הקב”ה (דברים ב' כ"ד) "החל רש והתגר בו מלחמה", רדפו את השלום, שנאמר: "ואשלח מלאכים... אל סיחון... דברי שלום".
ד"ה ראה נתתי בידך את סיחון: הדבור הזה הוא האמור למטה (פסוק לא) ראה החלותי תת לפניך, וקודם לכן שלח לו מלאכים ממדבר קדמות. כי אחרי שיצונו השם החל רש והתגר בו מלחמה לא ישלח לו דברי שלום אעברה בארצך, כי אם ישמע אליו יהיה עובר על דברי השם, ואם ידע שלא ישמע יהיה שליחותו לריק.
ולא תחשוב לומר כי היא המצוה שנצטוינו (להלן כ י) כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום, כי שם כתוב (בפסוק יא) והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך, וכאן אם שמע להם לא היו נוגעים בו כלל.
אבל פירוש "ואשלח מלאכים", כבר שלחתי מלאכים, אבל הקדים דברי השם, לבאר כי הקשה ה' אלהיך את רוחו (בפסוק ל), לומר כי הכל סבה מאת השם כי כן אמר לי.
ד"ה וישלח ישראל מלאכים: אף על פי שלא נצטוו לשלוח להם לשלום פתחו להם בשלום, לשון רש"י. ועוד אבאר בע"ה במקומו (דברים כ י) כי בכל האומות נצטוו לפתוח להם לשלום, חוץ מעמון ומואב. אבל באמת מה שאמר לו "אעברה בארצך" זה היה משה עושה מעצמו דרך פיוס, כי ארץ סיחון ועוג ירושתם של ישראל היתה כי לאמורי היא, והיה מן הדין שאם יענו שלום ופתחו להם שיהיה כל העם הנמצא בה להם למס ועבדום. אבל משה היה יודע כי ישראל עתה לא יכבשו כל עשרה עממים, והיה חפץ שיהיה כל כבושם מעבר לירדן והלאה, שיהיה מושבם יחד, ושהיא הארץ הטובה אשר היא זבת חלב ודבש, הלא תראה שאם לא בקשוהו ממנו בני גד ובני ראובן לא היה מניח שם אדם אלא שתהיה לחרבה.
וכן שנוי בספרי (תבא רצט) לתת לך, פרט לעבר הירדן שנטלת מעצמך, ועוד אמרו רבותינו (במדב"ר ז ח) בעשר קדושות, שאין עבר הירדן ראוי לבית המקדש ולשכון השכינה, וכן נראה בכתוב שאמר (יהושע כב יט) ואך אם טמאה ארץ אחזתכם וגו'. ולא שלחו אל עוג דברי שלום, כי הוא כאשר ראה כי הכו את סיחון יצא לקראתם למלחמה.
ד"ה והתגר בו מלחמה: אם לא יתנו לעבור לא תחדל גם מהלחם בו, אבל לא נצטווה ללחום דווקא, וזה דיוק לשון "והתגר" – מעשה המביא לידי מלחמה, ובאמת יותר טוב היה אם הניח סיחון לעבור בארצו וכבשו תחילה ארץ שבעה עממין ולא היו בני ראובן ובני גד מתנחלין בעבר הירדן ולא גלו תחילה ולא מצא את ישראל רעה כ"כ באחרית הימים.
מה ההבדל בין שלוש התשובות הניתנות בזה לקושיה דלעיל?