| א. האמנם "נאכל במצרים חנם" |
"זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם"
We remember the fish, which we were wont to eat in Egypt for nought; the cucumbers, and the melons, and the leeks, and the onions, and the garlic;
"זכרנו את הדגה". וכי יש בענין שהיו המצרים נותנים להם דגים בחינם?! והלא כבר נאמר (שמות ה', יח) "ועתה לכו עבדו ותבן לא ינתן לכם". אם תבן לא היו נותנים להם חינם – דגים היו נותנים להם בחינם? ומה אני אומר "חינם"? חינם מן המצוות.
אשר נאכל במצרים חנם [WE REMEMBER THE FISH] WHICH WE DID EAT IN EGYPT FOR NOTHING — If you say that they meant that the Egyptians gave them fish for nothing (without payment), then I ask, “But does it not state, (Exodus 5:18): [Go, therefore, now, and work], for there shall no straw be given you”? Now, if they did not give them straw for nothing, would they have given them fish for nothing! — What then is the force of the word חנם? It means: free from (i.e. without us having been burdened with) heavenly commands (Sifrei Bamidbar 87).
ד"ה חנם: בזול, כאילו היא חינם.
וטעם אשר נאכל במצרים חנם: לפי פשוטו, כי היו הדייגים המצרים מעבידין אותם למשוך הדגים שנאחזים במצודה, (המליצה לקוחה מקהלת ט' י"ב) ובמכמורות, והיו נותנים להם מן הדגים כמנהג כל פורשי מכמורת, והקישואים והאבטיחים והחציר והבצלים והשומים במצרים הרבה מאד, כי היא כגן הירק, וכאשר היו חופרין להם בגנות ובכל עבודה בשדה היו אוכלים מן הירקות.
או שהיו שם ישראל עבדי המלך עושים מלאכתו והיה מפרנס אותם בלחם צר ומים לחץ והיו אוכלין מן הירקות ואין מכלים דבר כמנהג עבדי המלך, ונותנים להם על שפת היאור ממנת דגים קטנים אשר אין להם דמים במצרים. כאשר פירשתי ב"ואלה שמות".
והכוונה לדבריו אלה שמות פרק א' פסוק י"א:
ד"ה שרי מסים למען ענותו...: ועוד גזרו עליהם עבודות קשות בחומר ובלבנים, כי מתחילה היו השרים נותנים להם הלבנים והיו אנשי המס בונים הבנין, ועתה נתנו (כל) העם בעבודה וצוום שיהיו מביאים עפר ועושים החומר בידיהם וברגליהם ולא נתן להם מבית המלך רק התבן בלבד. (כאן מדבר הרמב"ן על המצב כפי שהיה עוד לפני גזרת התבן שבפרק ה'), ונותנין הלבנים לאנשי המס הבונים לעשות הבנין, וגם כל עבודה קשה אשר לפרעה ולמצרים בשדה כגון החפירות והוצאת הזבלים, הכל נתנו עליהם, וגם היו רודים בהם, לדחוק אותם שלא ינוחו ומכים ומקללים אותם, וזה טעם (שמות א' י"ב) "את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך". והיה המלך מפרנס אותם בלחם צר כמנהג לפועלי המלך, וזה מאמר המתאוים שאמרו (במדבר י"א) "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם, את הקשואים...", כי הדגה במצרים רבה מאד, והיו לוקחים מן הצדים אותם במצוות המלך ולוקחים מן הגנות קישואים ואבטיחים, ואין מכלים, כי מצוות מלך היא.
ד"ה שרי מסים למען ענותו...: ועוד גזרו עליהם עבודות קשות בחומר ובלבנים, כי מתחילה היו השרים נותנים להם הלבנים והיו אנשי המס בונים הבנין, ועתה נתנו (כל) העם בעבודה וצוום שיהיו מביאים עפר ועושים החומר בידיהם וברגליהם ולא נתן להם מבית המלך רק התבן בלבד. (כאן מדבר הרמב"ן על המצב כפי שהיה עוד לפני גזרת התבן שבפרק ה'), ונותנין הלבנים לאנשי המס הבונים לעשות הבנין, וגם כל עבודה קשה אשר לפרעה ולמצרים בשדה כגון החפירות והוצאת הזבלים, הכל נתנו עליהם, וגם היו רודים בהם, לדחוק אותם שלא ינוחו ומכים ומקללים אותם, וזה טעם (שמות א' י"ב) "את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך". והיה המלך מפרנס אותם בלחם צר כמנהג לפועלי המלך, וזה מאמר המתאוים שאמרו (במדבר י"א) "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם, את הקשואים...", כי הדגה במצרים רבה מאד, והיו לוקחים מן הצדים אותם במצוות המלך ולוקחים מן הגנות קישואים ואבטיחים, ואין מכלים, כי מצוות מלך היא.
ואמרם "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם" היתה תשובה למה שאפשר שיאמר אליהם השומע את בכייתם, כי יאמר להם: "ולמה תתרעמו לבלתי אכול בשר, האם הייתם אוכלים בשר במצרים? אין ספק שלא אכלתם שמה בשר, וזה כי הייתם שם דלים ועניים והבשר במצרים ביוקר גדול!".
על כן היו אומרים: "הנה במצרים אם לא היינו אוכלים בשר, הנה היינו אוכלים את הדגה, כי רבה היא שמה ממי הנילוס. ולא היינו צריכים ממון לקנותם, כי היינו לוקחים אותם חינם בלא כסף ובלא מחיר!
והיה זה לפי שנהר נילוס יוצא ומתפשט וכל אחד מהמצרים היה חופר גומא שהיה מתמלא מהיאור, וכשהנהר שב למקומו, היו נשארים הדגים בחפירות ההם, ובזה הדרך היו אוכלים אותם חינם.
אנשלמה אשתרוק, מדרשי התורה:
כתב רש"י: "אשר נאכל במצרים חנם" חינם מן הצוות. הכריחו לזה: אם תבן לא היו נותנים להם חינם – דגים היו נותנים חינם? ואולי מה שלא היו נותנים תבן היתה סיבה כדי לעבוד בהם עבודת פרך, אבל המזונות בודאי הן מספקים להם ברווח ובחינם, כי איך יעבידו בפרך וברב עבודה ונפשם יבשה אין כל? אבל בודאי היו מספקים להם מזון, למצוא מקום יותר להעבידם בפרך. כאמרו: (משלי י"ב) "יודע צדיק נפש בהמתו ורחמי רשעים אכזרי", רוצה לומר, האיש טוב התכונה מכיר נפש בהמתו, שדי לה בטורח שבע פרסאות ומאכילה קב שעורים לפי המצטרך לטורח זה, והרשע מטריחה קביים או שלש ולמחר מטריחה לכפול טורח מהלכה. וזה באמת (הסיבה לכך) מה שמרחם עליה לתת לה עוד מספוא כפלים היא אכזריות שהטריחה יותר מכדי יכולתה והרגלה ומכדי שביעה כדי להעבידם בפרך בלא חמלה.
כתב רש"י: "אשר נאכל במצרים חנם" חינם מן הצוות. הכריחו לזה: אם תבן לא היו נותנים להם חינם – דגים היו נותנים חינם? ואולי מה שלא היו נותנים תבן היתה סיבה כדי לעבוד בהם עבודת פרך, אבל המזונות בודאי הן מספקים להם ברווח ובחינם, כי איך יעבידו בפרך וברב עבודה ונפשם יבשה אין כל? אבל בודאי היו מספקים להם מזון, למצוא מקום יותר להעבידם בפרך. כאמרו: (משלי י"ב) "יודע צדיק נפש בהמתו ורחמי רשעים אכזרי", רוצה לומר, האיש טוב התכונה מכיר נפש בהמתו, שדי לה בטורח שבע פרסאות ומאכילה קב שעורים לפי המצטרך לטורח זה, והרשע מטריחה קביים או שלש ולמחר מטריחה לכפול טורח מהלכה. וזה באמת (הסיבה לכך) מה שמרחם עליה לתת לה עוד מספוא כפלים היא אכזריות שהטריחה יותר מכדי יכולתה והרגלה ומכדי שביעה כדי להעבידם בפרך בלא חמלה.
ד"ה חנם: ממש, כי המצרים היו מפרנסים את ישראל כדי שיוכלו לעבוד עבודתם והיו מאכילים אותם דברים המצויים שם בזול מאד, כגון דגים, קישואים... וכן מצינו בהורדוס, כי על פירמידה אחת במצרים היה כתוב, כי המלך אשר הקים אותה, הוציא 1600 ככרים שומים ובצלים לפרנסת הפועלים, גם כתב הרודוס, כי המצרים לא היו אוכלים דגים, ומזה יובן למה היו נותנים אותם לישראל...
1. הסבר, כמה גישות שונות זו מזו עקרונית לישוב קושיית הספרי נתונות בשבעת הפרושים הנ"ל. (שים לב: הרמב"ן בדבריו לפסוקנו נותן שני פרושים. השני: "או שהיו שם ישראל".)
2. במה שונה פירושו של אברבנאל מפירושו השני של הרמב"ן?
3. מה היא הקושיה הנוספת המיושבת בדברי אברבנאל?
4. למי מכל קודמיו קרוב שד"ל, ומה הוסיף עליו?
5. לפי דעת מי מכל הנ"ל גדולה אכזריותם של המשעבדים ביותר?
**
6. כיצד יש להבין את כל תלונותיהם של ישראל במדבר לפי מדרש רבותינו בספרי?
7. מי מכל הפירושים הנ"ל נראה לך מתאים ביותר לכל רוח הפרק?
*
8. מהי חולשת פירושו של ראב"ע?
| ב. "חנם" - לשון גוזמה |
רמב"ם, מורה נבוכים מאמר ב' פרק מ"ז:
צריך שנודיע גם כן מענין ההשאלות וההפלגות והגוזמות מעט, שהנה יבוא מהם בכתבי ספרי הנבואה, וכשיובנו כמשמעם מדוקדקים ולא יודע שהם הפלגה וגוזמה או יובנו כמו שמורה עליו המילה לפי ההנחה הראשונה ולא יודע שהם מושאלים – יחדשו עניינים מרוחקים (כוונתו: רחוקים מהתקבל על הדעת), וכבר ביארו ואמרו (כוונתו לחז"ל) "דיברה תורה בלשון הבאי" – רוצה לומר הגוזמה. והביאו ראיות מן (דברים א' כ"ח) "ערים גדולות ובצורות בשמים". (עיין רש"י דברים שם!). וזה אמת ומכת ההפלגה (=מסוג זה של הגזמה) אמרו "כי עוף השמים יוליך את הקול" (קהלת י' ב'); וזה המין הנמצא הרבה בדברי הנביאים כולם, רצוני לומר: ענייניו נאמרו על צד הגוזמה וההפלגה – לא על צד ההגבלה והדקדוק.
צריך שנודיע גם כן מענין ההשאלות וההפלגות והגוזמות מעט, שהנה יבוא מהם בכתבי ספרי הנבואה, וכשיובנו כמשמעם מדוקדקים ולא יודע שהם הפלגה וגוזמה או יובנו כמו שמורה עליו המילה לפי ההנחה הראשונה ולא יודע שהם מושאלים – יחדשו עניינים מרוחקים (כוונתו: רחוקים מהתקבל על הדעת), וכבר ביארו ואמרו (כוונתו לחז"ל) "דיברה תורה בלשון הבאי" – רוצה לומר הגוזמה. והביאו ראיות מן (דברים א' כ"ח) "ערים גדולות ובצורות בשמים". (עיין רש"י דברים שם!). וזה אמת ומכת ההפלגה (=מסוג זה של הגזמה) אמרו "כי עוף השמים יוליך את הקול" (קהלת י' ב'); וזה המין הנמצא הרבה בדברי הנביאים כולם, רצוני לומר: ענייניו נאמרו על צד הגוזמה וההפלגה – לא על צד ההגבלה והדקדוק.
וימת כל מקנה מצרים: רובו, כי הנה כתוב "שלח העז את מקנך". וככה תמצא בברד (שמות ט' כ"ה): "ואת כל עשב השדה" והעד מכת הארבה (י' ה'): "ואכל את יתר הפליטה".
למי מן הפירושים שהובאו בשאלה א' יש להביא סיוע מדברי הרמב"ם האלה?
| ג. "בוכה למשפחותיו" - על עסקי משפחות |
"וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו"
And Moses heard the people weeping, family by family, every man at the door of his tent; and the anger of the LORD was kindled greatly; and Moses was displeased.
ספרי:
היה ר' נהוראי אומר: מניין שהיו ישראל מצטערין בשעה שאמר להם משה לפרוש מן העריות? מלמד שהיה אדם נושא את אחותו ואחות אביו ואחות אמו. ובשעה שאמר להם משה לפרוש מן העריות, היו מצטערים. בוכה למשפחות לפי שגבה לבם בחטא, נזדווגו משפחות משפחות. והוא אומר את הדבר ברבים (=וכל אחד קובל ורוטן ומציא דברי תלונתו ברבים).
היה ר' נהוראי אומר: מניין שהיו ישראל מצטערין בשעה שאמר להם משה לפרוש מן העריות? מלמד שהיה אדם נושא את אחותו ואחות אביו ואחות אמו. ובשעה שאמר להם משה לפרוש מן העריות, היו מצטערים. בוכה למשפחות לפי שגבה לבם בחטא, נזדווגו משפחות משפחות. והוא אומר את הדבר ברבים (=וכל אחד קובל ורוטן ומציא דברי תלונתו ברבים).
ד"ה בוכה למשפחותיו: משפחות משפחות נאספים ובוכים לפרסם תרעומתם בגלוי.
בכה למשפחתיו [THEN MOSES HEARD THE PEOPLE] WEEP THROUGHOUT THEIR FAMILIES — i.e. the members of each family gathered together and wept in order to display their discontent in public. Our Rabbis, however, said that למשפחתיו means “the people wept because of family affairs” — because of the intermarriage of blood-relalives that had been forbidden to them (Sifrei Bamidbar 90; Yoma 75a).
ורבותינו אמרו "למשפחותיו": על עסקי משפחות, על עריות הנאסרות להם.
בכה למשפחתיו [THEN MOSES HEARD THE PEOPLE] WEEP THROUGHOUT THEIR FAMILIES — i.e. the members of each family gathered together and wept in order to display their discontent in public. Our Rabbis, however, said that למשפחתיו means “the people wept because of family affairs” — because of the intermarriage of blood-relalives that had been forbidden to them (Sifrei Bamidbar 90; Yoma 75a).
1. לאיזה מן הפירושים שהובאו בשאלה א' מתאים מדרשם של חז"ל לפסוק י'?
**
2. כיצד ניתן להסביר את ההבדל העקרוני בין "פשט" ל"דרש" – על פי הדוגמא הזו?
3. מהי דרכו של רש"י בעיבוד מקורותיו, על פי הדוגמא הזו?