| א. כינויי משה |
| A. Moses' Appellation |
השווה תחילת פרשתנו:
Compare the beginning of our parsha:
"וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱ-לֹהִים"
"And this is the blessing wherewith Moses the man of God"
לסוף פרשתנו
to the end of our parsha:
"So Moses the servant of the Lord died there"
התוכל לתת סיבה לשינוי באופן שבו מכנה התורה את משה רבנו?
Can you give a reason for the change of the appellation given to our teacher Moses?
| ב. בכי ישראל |
| B. Israel's Weeping |
"And the children of Israel wept for Moses in the plains of Moab thirty days"
(במדבר כ' כ"ט) "ויבכו את אהרן שלושים יום כל בית ישראל" – גדול מה שנאמר באהרן יותר ממה שנאמר במשה: במשה לא בכו אותו כי אם האנשים, אבל באהרן בכו אותו האנשים והנשים, לפי שהיה רודף שלום ואוהב שלום ומשיב שלום בין איש לאשתו ובין אשה לחברתה. הדא הוא דכתיב (מלאכי ב' ו') "בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעוון". ומה אהרן היה עושה? כשהיה שומע שהיו מריבים שני בני אדם או איש ואשתו, היה הולך אצל אחד מהם והיה אומר לו: "חברך בא אצלי ומטרף על לבו על שהכעיס אותך, ופייס ממני שאבוא אצלך, כדי שיבוא אצלך ותמחול לו". ולא היה זז ממנו אהרן, עד שהיה מסיר כל השנאה שבלבו, והיה משליך ביניהם שלום והולך. וכשהיה (=אותו איש שהתקוטט עם חבירו) פוגע לחבירו, מיד היו מחבבין ומגפפין זה לזה ומנשקין זה את זה; וכן היה כל ימי אהרן עליו השלום, וכן מידתו. כשהיה שומע שיש מריבה בין איש לאשתו, לא היה זז מביניהם, עד שהיו עושים שלום. לכך בכו לאהרן האנשים והנשים, אבל למשה רבינו עליו השלום בכו כל הזכרים לבד. ועוד: כי משה היה אומר: "יקוב הדין את ההר", ואהרן מטיל פשרה בין שני בעלי דינין.
"And they wept for Aaron thirty days, all the House of Israel" (Numbers 20:29): What is stated about Aaron is greater than what is stated about Moses. As regarding Moses, only the men wept for him; but regarding Aaron, the men and the women wept for him - since he was one that pursued peace and loved peace, and restored peace between a man and his wife and between a man and his fellow. This is [the meaning of] that which is written (Malachi 2:6), "He walked with Me in peace and justice, and brought many back from iniquity." And what did Aaron do? When he heard that two men or a man and his wife were arguing, he would go to one of them and say to him, "Your fellow came to me and is distraught in his heart that he angered you; so he cajoled me that I should come to you [and get your forbearance], so that he [can] come to you and be forgiven by you." And Aaron would not leave from there until he would remove all the hatred in his heart and bring peace between them. Then he would leave. And when he (the one with which Aaron had spoken) met his fellow, they would immediately love and embrace each other and kiss each other. And so was it during all the days of Aaron, peace be upon him; and such was his trait. When he heard that there was an argument between a man and his wife, he would not leave them until they made peace. Hence the men and the women wept for Aaron, but only the males wept for our teacher Moses, peace be upon him. And also [because] Moses would say, "Let justice pierce the mountain," whereas Aaron would bring a compromise between two litigants.
ד"ה ויבכו בני ישראל: ואולי יש לתת טעם כי באהרן לא ידעו במיתתו קודם שמת, וראו פתאם שמת, ודבר כזה יעורר כל לב לפתוח מקור דמעות עינו, מה שאין כן משה, שכבר ידעו מיתתו, ובכל דבריו ותוכחותיו אשר עשה היה אומר להם "כי אנכי מת, אינני עובר וגו'"... עוד אפשר, כי מיתת אהרן הרגשתה ביותר, לפי שתיכף נסתלקו ענני הכבוד, וזה סיבב ביאת הכנעני וגו', ולזה נתעוררו יחד כל ישראל לבכות, מה שאין כן במיתת משה, גם נטרדו בשמחת ביאת הארץ הטובה. עוד אפשר שבמיתת משה תיכף ראו דבר חדש, ששרתה שכינה על יהושע ולקחו נחמה. משל למי שנאבדה לו מרגלית, מצא אחרת במקומה, לו יהיה שאינה דומה, אף על פי כן יתנחם בה, ולזה לא בכו כלן..., מה שאין כן במיתת אהרן – איבדו מרגלית ולא מצאו במה יתנחמו...
Perhaps we may understand the difference in the people's reaction to the two deaths as stemming from the fact that Aaron's death was unexpected whereas they had been informed well in advance that Moses was about to die. The sudden realization that Aaron had died had a more profound effect on the people. Moses had told the people for six weeks running, during all his exhortations, that he was approaching his death (compare Deut. 4,22)... Another possible reason for the difference in the reported reaction of the people was due to the immediate visible effects of Aaron's death such as the disappearance of the protective clouds which had hovered over the encampment of the Israelites ever since the Exodus. Their disappearance had caused the coming of [the attack] by the Canaanite as explained in Taanit 3. These factors combined to stir the entire nation into weeping at Aaron's death. When Moses died they did not experience such a negative fallout; on the contrary, they knew the way was clear to cross the Jordan and take possession of the land of Canaan. Still another possibility to explain this relatively muted reaction by the Jewish people to Moses' death was the fact that immediately after Moses died they something new, that the Divine Presence settled on Joshua. The people took comfort from this fact. This may be compared to someone who has lost a bag of precious stones, but has found some pearls instead. Although he mourns the loss of the stones, he does not do so with the same intensity as he would have done had he not found the pearls. This is why not all of the people wept at Moses' death... When Aaron had died this was equivalent to the loss of diamonds which had not been replaced by other precious stones...
1. What is the difficulty that our commentators are addressing?
2. Explain the words of R. Ibn Ezra.
3. How is the answer given in Midrash Aggadah different than the other four answers?
4. What is the basis for the homily that the clouds of glory disappeared after the death of Aaron and that this "caused the coming of the Canaanite?"
5. From where did the author of Ohr HaChaim infer to say that immediately after the death of Moses, "they saw something new, that the Divine Presence settled on Joshua?"
| ג. "ויבכו... את משה... שלושים יום" |
| C. And... wept for Moses... thirty days" |
"And the children of Israel wept for Moses in the plains of Moab..."
להודיע שאין ראוי להתאבל על האדם יותר מדי ואף-על-פי שהיה גדול המעלה בתכלית מה שאפשר. הלא תראה כי משה רבינו עם גודל מעלתו בממשלה וגדולה לא הסכימה התורה שיהיה ימי בכי אבלו כי אם שלושים יום כמספר ימי בכי אהרן.
(The sixteenth benefit): To inform that it is not appropriate to mourn for a person more than is necessary - even if he was of the greatest possible stature. Do you not see that in spite of our teacher Moses' being of great stature in governance and greatness, the Torah only condoned that the days of weeping for him should be thirty days, like the days of the weeping for Aaron?
הסבר מהיכן בפסוק למד לומר "שלא הסכימה התורה..." והרי לא נאמר אלא שבכו שלשים יום, ושמא עשו שלא כהוגן?
Explain from where in the verse he derived to say that "the Torah only condoned..." Behold, it is only stated, that they wept for thirty days. Maybe what they did was not proper.
| ד. שאלות ודיוקים ברש"י |
| D. Questions and Inferences in Rashi |
ולכל היד החזקה. שֶׁקִּבֵּל אֶת הַתּוֹרָה בַּלּוּחוֹת בְּיָדָיו:
ולכל היד החזקה AND IN ALL THAT STRONG HAND — this refers to the fact that he received the Torah that was on the Tablets, in his hands.
היד החזקה. פליאות הים:
The strong hand: The wonders of the Red Sea.
ולכל היד החזקה קריעת ים סוף שנאמר בו (שמות יד לא) "וירא ישראל את היד הגדולה."
And in all the strong hand: The splitting of the Red Sea, as it is stated about it (Exodus 14:31), "And Israel saw the great hand."
a. What is the difference between Rashi's explanation and the explanation of Ramban and R. Ibn Ezra?
ב. למה לא פירש רש"י כמוהם?
b. Why did Rashi not explain like them?
ולכל המורא הגדול. נִסִּים וּגְבוּרוֹת שֶׁבַּמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא (עי' ספרי):
ולכל המורא הגדול AND IN ALL THAT GREAT TERRIBLENESS — the miracles and mighty deeds that were wrought in the great and terrible wilderness (cf. Sifrei Devarim 357:45).
a. Why did he not explain it to be also about the miracles that happened in Egypt?
ב. למה לא פירשוֹ כראב"ע וכרמב"ן:
b. Why did he not explain it like R. Ibn Era and and like Ramban:
(ב) המורא הגדול. מעמד הר סיני:
the great dread: the revelation at Sinai.
ולכל המורא הגדול: מעמד הר סיני שנאמר בו (שם כ כ) לבעבור תהיה יראתו על פניכם.
the great dread: the stand at Mount Sinai, as it is stated about it (Exodus 20:17), "so that His dread will be upon your faces."
לעיני כל ישראל [WHICH MOSES SHOWED] BEFORE THE EYES OF ALL ISRAEL — This refers to the fact that his heart inspired him to shatter the Tablets before their eyes, as it is said, (Deuteronomy 9:17) “And I broke them before your eyes” (Sifrei Devarim 357:45), and the opinion of the Holy One, blessed be He, regarding this action agreed with his opinion, as it is stated that God said of the Tablets, (Exodus 34:1) אשר שברת "Which you have broken", [which implies] "May your strength be fitting (יישר; an expression of thanks and congratulation) because you have broken them" (Yevamot 62a; Shabbat 87a).
ומקשה בעל "ספר הזכרון", על רש"י:
אם דייק דרש זה ממלת "אשר", הלוא כבר נאמר (שמות ל"ב כ') "העגל אשר עשו"?!
And the author of Sefer HaZikaron
raises this difficulty about Rashi:
If he inferred it from the word, asher (which), has it not already been stated (Exodus 32:20), "the calf asher (which) they made?!"
וכן מקשה בעל "אמרי שפר", על רש"י:
והרי כמה "אשר" כתובים בתורה שאינן מלשון אישור ("יישר כחך")!
התוכל ליישב קושייתם ולהסביר מניין דייקו לומר שהסכימה דעת הקדוש ברוך הוא ונתן לו "יישר"?
And the author of Imrei Shefer likewise asks about Rashi:
But behold how many times, asher (which), is found in the Torah where it is not an expression of approval ("may your strength be fitting")!
התוכל ליישב קושייתם ולהסביר מניין דייקו לומר שהסכימה דעת הקדוש ברוך הוא ונתן לו "ישר"?
Are you able to resolve their difficulty and explain from where [the Sages] inferred to say that God agreed with [Moses] and congratulated him?
| ה. המילה "נס" |
| E. The Word, "Nas" |
"his eye was not dim, nor his natural force nas."
נס. הפך מתח:
Nas is the opposite of “to become taut”.
בעל יהל אור, (פירוש על ראב"ע) מעיר:
רבו הביאורים בזה, וכל אחד בונה במה לעצמו וישבש דברי הראב"ע, ולביאורו לפי הפשט האמתי עוד לא באו, ויש אצלי עשרים פירושים על מילות אלה, ואינם נכונים.
The author of Yahel Ohr (a commentary on Ibn Ezra) remarks:
There are many explanations of this, but each one builds an altar to himself and confused the words of R. Ibn Ezra. But they still have not come to its explanation according to the true simple meaning. And I have [seen] twenty explanations of these words, and they are [all] wrong.
נסה לבאר דברי הראב"ע!
Try to explain the words of R. Ibn Ezra!