פרשת וזאת הברכה תשט"ז - הברכה ללוי
א. מדברי המדרש
(בראשית מ"ט, כ"ח) "וזאת אשר דיבר להם אביהם": אביהם יעקב אין כתיב כאן, אלא "אביהם" – (אמר להם יעקב): עתיד אדם אחד כיוצא בי לברך אתכם, וממקום שפסקתי הוא מתחיל, שנאמר "וזאת אשר דיבר". כיוון שעמד משה פתח ב"זאת" – שנאמר "וזאת הברכה"... ובמה חתם משה? "אשריך ישראל" ואף דוד, כשבא לומר תהילה, ממקום שפסק משה – משם התחיל: "אשרי האיש" (תהלים א' א').
**
מה הרעיון המסומל בדברי המדרש האלה?
ב. דברי יעקב ומשה על לוי
השווה את דברי יעקב על לוי – בברכתו – לדברי משה על לוי בברכתו:
בראשית מ"ט דברים ל"ג
פסוק ה' "שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים
כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם"
פסוק ח' "וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ
אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה
תְּרִיבֵהוּ עַל מֵי מְרִיבָה"
פסוק ו' "בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי
בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי
כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ
וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר"
פסוק ט' "הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו
וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר
וְאֶת בָּנָו לֹא יָדָע
כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ"
פסוק ז' "אָרוּר אַפָּם כִּי עָז
וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה
אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב
וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל"
פסוק י' "יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב
וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל
יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ
וְכָלִיל עַל מִזְבְּחֶךָ"
מה התכונה באופיו של שבט לוי המובלטת לנו בדברי יעקב ובדברי משה, ומהי הסיבה שאותה תכונה - גינה אותה יעקב ושיבח אותה משה?(ועיין לזה דברי בעל העמק דבר, (אחרי שביאר שישנן שתי דרכי חסידות):
ואוריך לאיש חסידך: ...והנה לזה החסידות של מעשה המצוות במסירות נפש לקיים אמונת ה' ובריתו לרבים – לזה נדרש זהירות הרבה, ועל זה בירך משה "ואוריך" – היינו שיהא אור תורת אמת מכשירה אותם לזה החסידות, שיראו לכוון הדרך הישר, ולא יהא בא לעשות מעשהו זר מעשהו שלא על פי דברי תורה; והרי לוי ופנחס שניהם קינאו על הזנות ומסרו נפשם על זה, והנה פנחס עלה בשביל זה לגרם המעלות, ולוי גער בו אביו, וכיוצא בזה הרבה. ומשום כך שנינו במסכת אבות "ולא עם הארץ חסיד" – שנדרש לזה דיוק רב לשקול הפעולה לפי הזמן והמקום, וגם בכמה דברים נדרש לכללי התורה שאינם מבוארים.
ועיין גיליון פנחס תשי"ג דברי בעל תורה תמימה ודברי הרב קוק שהובאו שם!).
ג. "אשר נסיתו במסה..." - שאלות ברש"י
"אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה תְּרִיבֵהוּ עַל מֵי מְרִיבָה"
And of Levi he said: Thy Thummim and Thy Urim be with Thy holy one, Whom Thou didst prove at Massah, With whom Thou didst strive at the waters of Meribah;
די נסיתוהי בנסותא והוה שלים – והיה תמים בחנתוהי על מי דמצותא ואשתכח מהימן – ונמצא נאמן.
ספרי, ה:
הרבה ניסיתו, ונמצא שלם בכל הניסיונות.
שלא נתלוננו עם שאר המלינים.
אשר נסיתו במסה WHOM THOU DIDST TRY WITH TRIALS — [Since this is said in praise of the Levites] we may gather from it that they did not murmur together with the other tribes.
והנכון בעיני בדרך הפשט, כי "במסה" כפשוטו הוא המקום אשר ניסו ה' ברפידים. (עיין שמות י"ז א'-ז') יאמר תומיך ואוריך יהיו לעולם לאיש חסידך ולזרעו אחריו, אשר ניסית אותו במסה, כאשר חטאו בני ישראל וינסו את ה' על המים, ולא היה (שבט לוי) בתוך העדה הנועדים על ה', כי האמין בה' ובדברו, שיוציא להם מים מצור חלמיש...
1. מה ראה אונקלוס להוסיף לפסוק – בכל חלק משני חלקיו – שתי מילים "והיה תמים" ו"ונמצא נאמן" – מה תיקן בזה?
2. מה ראה לתרגם מילת "תריבהו" ל"בחנת אותו"?
3. מה ההבדל בין רש"י (ההולך בעקבות הספרי) ובין הרמב"ן?
**
4. מדוע נמנעו חז"ל, ובעקבותם רוב המפרשים, מלפרשו בקשר לשמות י"ז א'-ז'?
ד. שאלות כלליות
"הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר וְאֶת בָּנָו לֹא יָדָע"
Who said of his father, and of his mother: ‘I have not seen him’; Neither did he acknowledge his brethren, Nor knew he his own children; For they have observed Thy word, And keep Thy covenant.
כשחטאו בעגל ואמרתי (שמות ל"ב כ"ו) "מי לה' אלי", נאספו אלי כל בני לוי וציויתים להרוג את אבי אמו – והוא מישראל או את אחיו מאמו או בן בתו, וכן עשו. ואי אפשר לפרש "אביו" – ממש ו"אחיו" – מאביו, וכן "בניו" ממש, שהרי לויים הם, ומשבט לוי לא חטא אפילו אחד מהם שנאמר (שם שם) "וייאספו אליו כל בני לוי".
האמר לאביו ולאמו לא ראיתיו WHO SAID TO HIS FATHER AND TO HIS MOTHER, I HAVE NOT SEEN HIM — When they sinned in the matter of the golden calf and I said, “Who is on the Lord’s side, let him come to me” (Exodus 32:26), all the sons of Levi gathered themselves unto me, and I ordered them each to kill his mother’s father, he being an ordinary Israelite, or his brother on the mother’s side, or the son of his daughter whose husband was an ordinary Israelite, and thus did they do. — It is impossible to explain the term “his father” literally, and “his brothers” as being those on his father's side, and similarly to understand “his sons” literally, for really all these are Levites, and of the tribe of Levi no one sinned., as it is said, “[And there gathered unto me) all the tribe of Levi” (Sifrei Devarim 350:1, Yoma 66b).
על השבט ידבר, כמו שמואל שבא כאשר נגמל אל בית ה' להרגילו.
Who says … [singular] “The tribe” is the subject of the verb. The reference is to, e.g., Samuel, who came to train in the House of God as soon as he was weaned [I Samuel 1: 22].
לפי הפשט, קאי על בני קרח שלא הלכו אחר דעת אביהם ואמם, והמה – בניו החסידים - נתגברו כל כך על טבע דעת אנושי, שלא ראו דעת אביהם, שהיה אדם גדול וידע למשוך אחר דעתו רוב אנשים והמה – בניו – לא נמשכו אחריו.
ואת אחיו לא הכיר: זה קאי על כל השבט במעשה העגל.
הכתב והקבלה, (על פי הגר"א):
כשפורש אדם עצמו מן העולם אל התורה ואל העבודה, מסתמא הוא בשנים כבר, לכן לא שייך על אביו ועל אמו לומר: לא הכיר, לכן אמר: "לא ראיתיו" – עכשיו איני רואה אותם. ואמר "ראיתיו" לשון זכר כמו (במדבר י"ב) "ותדבר מרים ואהרן במשה" שצריך לדבר במוקדם; אבל את אחיו שלא ראה אותם הרבה אמר "לא הכיר", ובניו לא ראה אותם כלל ולא ידע. ובלויים היו כל שלושה אלה מחמת שפרשו מן העולם.
1. כמה דעות הובאו לעיל בפירוש פסוקנו?
*
2. מה הניא את המפרשים מלכת אחר דעת חז"ל – שהיא הדעה המובאת ברש"י – ומלקשר את פסוקנו עם מעשה העגל (ואת בעל העמק דבר מלקשר את תחילת הפסוק עם חטא העגל)?
3. כיצד מתפרשת המילה "ראיתיו" בפירושו של העמק דבר?