שם שם לו חוק ומשפט (שמות טו, כה)

(כב) וַיַּסַּ֨ע מֹשֶׁ֤ה אֶת־יִשְׂרָאֵל֙ מִיַּם־ס֔וּף וַיֵּצְא֖וּ אֶל־מִדְבַּר־שׁ֑וּר וַיֵּלְכ֧וּ שְׁלֹֽשֶׁת־יָמִ֛ים בַּמִּדְבָּ֖ר וְלֹא־מָ֥צְאוּ מָֽיִם׃ (כג) וַיָּבֹ֣אוּ מָרָ֔תָה וְלֹ֣א יָֽכְל֗וּ לִשְׁתֹּ֥ת מַ֙יִם֙ מִמָּרָ֔ה כִּ֥י מָרִ֖ים הֵ֑ם עַל־כֵּ֥ן קָרָֽא־שְׁמָ֖הּ מָרָֽה׃ (כד) וַיִּלֹּ֧נוּ הָעָ֛ם עַל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹ֖ר מַה־נִּשְׁתֶּֽה׃ (כה) וַיִּצְעַ֣ק אֶל־ה' וַיּוֹרֵ֤הוּ ה' עֵ֔ץ וַיַּשְׁלֵךְ֙ אֶל־הַמַּ֔יִם וַֽיִּמְתְּק֖וּ הַמָּ֑יִם שָׁ֣ם שָׂ֥ם ל֛וֹ חֹ֥ק וּמִשְׁפָּ֖ט וְשָׁ֥ם נִסָּֽהוּ׃ (כו) וַיֹּאמֶר֩ אִם־שָׁמ֨וֹעַ תִּשְׁמַ֜ע לְק֣וֹל ׀ ה' אֱלֹקֶ֗יךָ וְהַיָּשָׁ֤ר בְּעֵינָיו֙ תַּעֲשֶׂ֔ה וְהַֽאֲזַנְתָּ֙ לְמִצְוֺתָ֔יו וְשָׁמַרְתָּ֖ כָּל־חֻקָּ֑יו כָּֽל־הַמַּֽחֲלָ֞ה אֲשֶׁר־שַׂ֤מְתִּי בְמִצְרַ֙יִם֙ לֹא־אָשִׂ֣ים עָלֶ֔יךָ כִּ֛י אֲנִ֥י ה' רֹפְאֶֽךָ׃ (ס) (כז) וַיָּבֹ֣אוּ אֵילִ֔מָה וְשָׁ֗ם שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֛ה עֵינֹ֥ת מַ֖יִם וְשִׁבְעִ֣ים תְּמָרִ֑ים וַיַּחֲנוּ־שָׁ֖ם עַל־הַמָּֽיִם׃

Exodus 15:22-27

(1) Then Moses and the Israelites sang this song to the LORD. They said: I will sing to the LORD, for He has triumphed gloriously; Horse and driver He has hurled into the sea. (2) The LORD is my strength and might; He is become my deliverance. This is my God and I will enshrine Him; The God of my father, and I will exalt Him. (3) The LORD, the Warrior— LORD is His name! (4) Pharaoh’s chariots and his army He has cast into the sea; And the pick of his officers Are drowned in the Sea of Reeds. (5) The deeps covered them; They went down into the depths like a stone. (6) Your right hand, O LORD, glorious in power, Your right hand, O LORD, shatters the foe! (7) In Your great triumph You break Your opponents; You send forth Your fury, it consumes them like straw. (8) At the blast of Your nostrils the waters piled up, The floods stood straight like a wall; The deeps froze in the heart of the sea. (9) The foe said, “I will pursue, I will overtake, I will divide the spoil; My desire shall have its fill of them. I will bare my sword— My hand shall subdue them.” (10) You made Your wind blow, the sea covered them; They sank like lead in the majestic waters. (11) Who is like You, O LORD, among the celestials; Who is like You, majestic in holiness, Awesome in splendor, working wonders! (12) You put out Your right hand, The earth swallowed them. (13) In Your love You lead the people You redeemed; In Your strength You guide them to Your holy abode. (14) The peoples hear, they tremble; Agony grips the dwellers in Philistia. (15) Now are the clans of Edom dismayed; The tribes of Moab—trembling grips them; All the dwellers in Canaan are aghast. (16) Terror and dread descend upon them; Through the might of Your arm they are still as stone— Till Your people cross over, O LORD, Till Your people cross whom You have ransomed. (17) You will bring them and plant them in Your own mountain, The place You made to dwell in, O LORD, The sanctuary, O LORD, which Your hands established. (18) The LORD will reign for ever and ever! (19) For the horses of Pharaoh, with his chariots and horsemen, went into the sea; and the LORD turned back on them the waters of the sea; but the Israelites marched on dry ground in the midst of the sea. (20) Then Miriam the prophetess, Aaron’s sister, took a timbrel in her hand, and all the women went out after her in dance with timbrels. (21) And Miriam chanted for them: Sing to the LORD, for He has triumphed gloriously; Horse and driver He has hurled into the sea. (22) Then Moses caused Israel to set out from the Sea of Reeds. They went on into the wilderness of Shur; they traveled three days in the wilderness and found no water. (23) They came to Marah, but they could not drink the water of Marah because it was bitter; that is why it was named Marah. (24) And the people grumbled against Moses, saying, “What shall we drink?” (25) So he cried out to the LORD, and the LORD showed him a piece of wood; he threw it into the water and the water became sweet. There He made for them a fixed rule, and there He put them to the test. (26) He said, “If you will heed the LORD your God diligently, doing what is upright in His sight, giving ear to His commandments and keeping all His laws, then I will not bring upon you any of the diseases that I brought upon the Egyptians, for I the LORD am your healer.” (27) And they came to Elim, where there were twelve springs of water and seventy palm trees; and they encamped there beside the water.

רש"י על שמות ט״ו:כ״ה:א׳

(א) שם שם לו. בְּמָרָה נָתַן לָהֶם מִקְצַת פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל תּוֹרָה שֶׁיִּתְעַסְּקוּ בָהֶם, שַׁבָּת וּפָרָה אֲדוּמָּה וְדִינִין (סנהדרין נ"ו):

Rashi on Exodus 15:25:1

(1) שם שם לו HERE HE MADE FOR THEM [A STATUTE AND AN ORDINANCE) — At Marah He gave them a few sections of the Torah in order that they might engage in the study thereof; viz., the sections containing the command regarding the sabbath, the red heifer and the administration of justice (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 15:25; Sanhedrin 56b).

רמב"ן על שמות ט״ו:כ״ה:א׳

(א) שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו ואני תמה, למה לא פירש כאן החקים האלה והמשפטים ויאמר ''וידבר ה' אל משה צו את ב במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם, שבת פרה אדומה ודינין. ושם נסהו, לעם, לשון רש''י והיא דעת רבותינו (סנהדרין נו:).ואני תמה, למה לא פירש כאן החקים האלה והמשפטים ויאמר ''וידבר ה' אל משה צו את בני ישראל'' כאשר אמר בפרשיות הנזכרות למעלה דברו אל כל עדת בני ישראל וגו' (לעיל יב יג), וכן יעשה בכל המצות באהל מועד, בערבות מואב, ופסח מדבר (במדבר ט ב). ולשון רש''י שאמר פרשיות שיתעסקו בהם, משמע שהודיעם החקים ההם ולימד אותם עתיד הקב''ה לצוות אתכם בכך, על הדרך שלמד אברהם אבינו את התורה, והיה זה להרגילם במצות ולדעת אם יקבלו אותם בשמחה ובטוב לבב, והוא הנסיון שאמר ושם נסהו, והודיעם שעוד יצוום במצות, זהו שאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלקיך והאזנת למצותיו אשר יצוה אותך בהם:
ועל דרך הפשט, כאשר החלו לבא במדבר הגדול והנורא וצמאון אשר אין מים שם להם במחייתם וצרכיהם מנהגים אשר ינהגו בהם עד בואם אל ארץ נושבת, כי המנהג יקרא חק, כענין הטריפני לחם חקי (משלי ל ח), חקות שמים וארץ (ירמיה לג כה), ויקרא משפט בהיותו משוער כהוגן, וכן כה עשה דוד וכה משפטו כל הימים (ש''א כז יא), כמשפט הראשון אשר היית משקהו (בראשית מ יג), וארמון על משפטו ישב (ירמיה ל יח), על מדתו או שייסרם בחקי המדבר, לסבול הרעב והצמא, לקרוא בהם אל ה', לא דרך תלונה. ומשפטים, שיחיו בהם, לאהוב איש את רעהו, ולהתנהג בעצת הזקנים, והצנע לכת באהליהם בענין הנשים והילדים, ושינהגו שלום עם הבאים במחנה למכור להם דבר, ותוכחות מוסר שלא יהיו כמחנות השוללים אשר יעשו כל תועבה ולא יתבוששו, וכענין שצוה בתורה (דברים כג י) כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע:
וכן ביהושע נאמר ויכרות יהושע ברית לעם ביום ההוא וישם לו חק ומשפט בשכם (יהושע כד כה), אינם חקי התורה והמשפטים, אבל הנהגות ויישוב המדינות, כגון תנאים שהתנה יהושע שהזכירו חכמים (ב''ק פ:), וכיוצא בהם ואמר ושם נסהו, להודיע כי אשר הוליכם בדרך הזה שאין שם מים והביאם אל המים המרים, לנסיון, כמו שאמר ויענך וירעיבך ולמען נסותך להטיבך באחריתך (דברים ח טז):

Ramban on Exodus 15:25:1

...