(כז) וַיִּבְרָ֨א אֱלֹהִ֤-ים ׀ אֶת־הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱלֹהִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם׃
(יח) וַיֹּ֙אמֶר֙ ה' אֱלֹהִ֔ים לֹא־ט֛וֹב הֱי֥וֹת הָֽאָדָ֖ם לְבַדּ֑וֹ אֶֽעֱשֶׂהּ־לּ֥וֹ עֵ֖זֶר כְּנֶגְדּֽוֹ׃ (יט) וַיִּצֶר֩ ה' אֱלֹהִ֜ים מִן־הָֽאֲדָמָ֗ה כָּל־חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ וְאֵת֙ כָּל־ע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וַיָּבֵא֙ אֶל־הָ֣אָדָ֔ם לִרְא֖וֹת מַה־יִּקְרָא־ל֑וֹ וְכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר יִקְרָא־ל֧וֹ הָֽאָדָ֛ם נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה ה֥וּא שְׁמֽוֹ׃ (כ) וַיִּקְרָ֨א הָֽאָדָ֜ם שֵׁמ֗וֹת לְכָל־הַבְּהֵמָה֙ וּלְע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וּלְכֹ֖ל חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֑ה וּלְאָדָ֕ם לֹֽא־מָצָ֥א עֵ֖זֶר כְּנֶגְדּֽוֹ׃ (כא) וַיַּפֵּל֩ ה' אֱלֹהִ֧ים ׀ תַּרְדֵּמָ֛ה עַל־הָאָדָ֖ם וַיִּישָׁ֑ן וַיִּקַּ֗ח אַחַת֙ מִצַּלְעֹתָ֔יו וַיִּסְגֹּ֥ר בָּשָׂ֖ר תַּחְתֶּֽנָּה׃ (כב) וַיִּבֶן֩ ה' אֱלֹהִ֧ים ׀ אֶֽת־הַצֵּלָ֛ע אֲשֶׁר־לָקַ֥ח מִן־הָֽאָדָ֖ם לְאִשָּׁ֑ה וַיְבִאֶ֖הָ אֶל־הָֽאָדָֽם׃ (כג) וַיֹּאמֶר֮ הָֽאָדָם֒ זֹ֣את הַפַּ֗עַם עֶ֚צֶם מֵֽעֲצָמַ֔י וּבָשָׂ֖ר מִבְּשָׂרִ֑י לְזֹאת֙ יִקָּרֵ֣א אִשָּׁ֔ה כִּ֥י מֵאִ֖ישׁ לֻֽקֳחָה־זֹּֽאת׃ (כד) עַל־כֵּן֙ יַֽעֲזָב־אִ֔ישׁ אֶת־אָבִ֖יו וְאֶת־אִמּ֑וֹ וְדָבַ֣ק בְּאִשְׁתּ֔וֹ וְהָי֖וּ לְבָשָׂ֥ר אֶחָֽד׃ (כה) וַיִּֽהְי֤וּ שְׁנֵיהֶם֙ עֲרוּמִּ֔ים הָֽאָדָ֖ם וְאִשְׁתּ֑וֹ וְלֹ֖א יִתְבֹּשָֽׁשׁוּ׃
רש"ר הירש: 'צלע' - לא מצינו "צלעות" במקרא במשמעות עצמות בית החזה, אין צלע אלא צד, ומכאן גם צלוע: פסוח, להיות נטוי לצד אחד.
(ב) רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר (בראשית ב, כב): וַיִּבֶן כְּתִיב, הִתְבּוֹנֵן מֵאַיִן לִבְרֹאתָהּ, אָמַר לֹא אֶבְרָא אוֹתָהּ מִן הָרֹאשׁ שֶׁלֹא תְּהֵא מְיַקֶּרֶת ראשָׁהּ, לֹא מִן הָעַיִן שֶׁלֹא תְּהֵא סַקְרָנִית, וְלֹא מִן הָאֹזֶן שֶׁלֹא תְּהֵא צַיְתָנִית, וְלֹא מִן הַפֶּה שֶׁלֹא תְּהֵא דַּבְּרָנִית, וְלֹא מִן הַלֵּב שֶׁלֹא תְּהֵא קַנְתָּנִית, וְלֹא מִן הַיָּד שֶׁלֹא תְּהֵא מְמַשְׁמְשָׁנִית, וְלֹא מִן הָרֶגֶל שֶׁלֹא תְּהֵא פַּרְסָנִית, אֶלָּא מִמָּקוֹם שֶׁהוּא צָנוּעַ בָּאָדָם, אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם עוֹמֵד עָרוֹם אוֹתוֹ הַמָּקוֹם מְכֻסֶּה...
(2) Rabbi Yehoshua of Sichnin said in the name of Rabbi Levi: "And He built" is written; He contemplated from where to create her. He said: I will not create her from the head, lest she be haughty; I will not create her from the eye, lest she be coquettish; I will not create her from the ear, lest she be an eavesdropper; I will not create her from the mouth, lest she be a chatter-box; I will not create her from the heart, lest she be jealous; I will not create her from the hand, lest she be a thief; I will not create her from the leg, lest she be a run-about; rather, I will create create her from the most modest place on a person, as even when a person stands naked this place is covered...
(ב) לֹא טוֹב, תָּנֵי רַבִּי יַעֲקֹב כָּל שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה, שָׁרוּי בְּלֹא טוֹבָה בְּלֹא עֵזֶר בְּלֹא שִׂמְחָה בְּלֹא בְּרָכָה בְּלֹא כַּפָּרָה. בְּלֹא טוֹבָה, לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ. בְּלֹא עֵזֶר, אֶעֱשֶׂה לוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. בְּלֹא שִׂמְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד, כו): וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ. בְּלֹא כַפָּרָה, (ויקרא טז, יא): וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ. בְּלֹא בְרָכָה (יחזקאל מד, ל): לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ. רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי. יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר אַף בְּלֹא שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כה, ו): וְאַתָּה שָׁלוֹם וּבֵיתְךָ שָׁלוֹם. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר אַף בְּלֹא חַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ט, ט): רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ. רַבִּי חִיָּא בַּר גַּמְדָא אָמַר אַף אֵינוֹ אָדָם שָׁלֵם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ה, ב): וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם, שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד קְרוּיִים אָדָם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף מְמַעֵט אֶת הַדְּמוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט, ו): כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם, מַה כְּתִיב אַחֲרָיו (בראשית ט, ז): וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ.
(2) Not good[, the adam being alone]” [Gn 2:18]: Taught [R’ Yaakov]: Anyone (man) that has no woman lives without good . . . R’ Simon in the name of R’ Yehoshua ben Levi said: Even without peace . . . R’ Yehoshua of Sakhnin in the name of R’ Levi said: Even without life . . . R’ Chiya bar Gomdi said: He is not even a whole human / adam shalem, for it says: “And He blessed them and called their name Adam”. [Gn 5:2]
(ג) אֶעֱשֶׂה לוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ, אִם זָכָה עֵזֶר, וְאִם לָאו כְּנֶגְדּוֹ. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה אִם זָכָה, כְּאִשְׁתּוֹ שֶׁל רַבִּי חֲנִינָא בַּר חֲכִינָאי, וְאִם לָאו, כְּאִשְׁתּוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. רַבִּי יוֹסֵי הֲוָה לֵיהּ אִנְתְּתָא בִּישָׁא, וַהֲוַת בְּרַתָּא דַּאֲחָתֵיהּ, וַהֲוַת בָּזֵית לֵיהּ קֳדָם תַּלְמִידוֹי, אָמְרִין תַּלְמִידָיו שַׁבְקָא לַהֲדָא אִנְתְּתָא בִּישָׁא דְּלֵיתָא מְיַקְרָךְ. אֲמַר לְהוֹן פּוּרְנָא רַב עָלַי, לֵית בְּיָדִי מָה אֶשְׁבּוֹק לָהּ. חַד זְמַן הֲווֹן יָתְבִין פָּשְׁטִין הוּא וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, דְּמִן חַסְלִין אֲמַר לֵיהּ מַשְׁגַּח רַבִּי וַאֲנַן סָלְקִין בְּבֵיתָא, אֲמַר לֵיהּ אִין, סָלֵיק, כִּי סְלֵיק אַמַּכַת לְאַפָּהּ וּנְפַקַת לָהּ, צָפָה בְּהַהִיא קְדֵרָה, אֲמַר לָהּ אִית בְּהַהִיא קְדֵרָה כְּלוּם, אֲמַרָה לֵיהּ אִית פַּרְפְּרָיִין, אָזַל גַּלֵּיתָהּ וְאַשְׁכַּח פַּרְגָיִין, יָדַע רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מַה הוּא שָׁמַע, יָתְבוּן לְהוֹן אָכְלִין, אֲמַר לֵיהּ רַבִּי לָא אֲמַרַת אֶלָּא פַּרְפְּרָיִין וְהָא אַשְׁכַּחְנַן בְּגַוָּהּ פַּרְגָיִין, אֲמַר לֵיהּ מַעֲשֶׂה נִסִּים הֵן. מִן דְּחַסְלִין אֲמַר לֵיהּ רַבִּי שְׁבוֹקָא הַהִיא אִנְתְּתָא מִינָךְ, דְּלֵית הִיא עָבְדָא לִיקְרָתָךְ. אֲמַר לֵיהּ פּוּרְנָא רַב עָלַי וְלֵית בִּי מָה אֶשְׁבּוֹק לָהּ. אֲמַר לֵיהּ אֲנַן יַהֲבִינַן לָהּ פּוּרְנָא וְשַׁבְקֵית מִינָךְ. עֲבַדּוּן לֵיהּ כֵּן פְּסַק לָהּ פּוּרְנָא וּשְׁבַק יָתָהּ מִינֵיהּ וְאַסְבוּן יָתֵיהּ אִתְּתָא אָחֳרָא טָבָא מִינַהּ, גַּרְמוּן חוֹבִין דְּהַהִיא אִתְּתָא וַאֲזַלַּת וְאִתְנַסְבֵית לְסַנְטְרִין דְּקַרְתָּא, לְבָתַר יוֹמִין אֲתוֹן יִסּוּרִין עָלָיו וְאִתְעַוֵּר, וַהֲוַת צָיְירַת בִּיְדֵיהּ וּמְחַזְרָא לֵיהּ עַל שְׁקָקַיָא דְּקַרְתָּא, כֵּיוָן דַּהֲוַת מַטְיָא בִּשְׁקָקַיָא דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הֲוַת קָיְימָא לָהּ וְחָזְרָה לַאֲחוֹרָהּ, מִן דַּהֲוָה הַהוּא גַבְרָא חַכִּים קַרְתָּא אֲמַר לָהּ לָמָּה אַתְּ לֹא מוֹבַלְתְּ לִי לִשְׁכוּנְתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, דַּאֲנָא שָׁמַע דְּהַהוּא עָבִיד מִצְוָה. אֲמַרַת לֵיהּ מַשְׁבַּקְתֵּיהּ אֲנָא, וְלֵית בִּי דְּלֶחֱמֵי סְבַר אַפּוֹהִי. חַד זְמַן אֲתוֹן קָרוֹן בִּשְׁכוּנְתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי, אַרְגֵּישׁ בַּהּ יוֹם קֳדָמוֹי, וְיוֹם תִּנְיָן וּשְׁרֵי מָחֵי לָהּ, וַאֲזֵיל קָלְהוֹן וַהֲווֹן מִתְבַּזִּין בְּכָל קַרְתָּא, אוֹדִיק רַבִּי יוֹסֵי לְקָלְהוֹן וַחֲמְהוֹן מִתְבַּזִּין בְּגוֹ שׁוּקָא, אֲמַר לֵיהּ אַתְּ מָחֵי לָהּ, אֲמַר לֵיהּ כָּל יוֹם הִיא מוֹבְדָה פַּרְנָסָתֵיהּ דְּהָדֵין שְׁקָקַיָּה מִנִּי, כֵּיוָן דִּשְׁמַע רַבִּי יוֹסֵי כֵּן נְסַבֵיהוֹן וִיהֵיב יָתְהוֹן בְּחָדָא בֵּיתָא מִן דִּידֵיהּ, וַהֲוָה מְפַרְנֵס יָתְהוֹן כָּל יוֹמֵי חַיֵּיהוֹן, עַל שֵׁם (ישעיה נח, ז): וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם.
(3) "I will make him a helper corresponding to him." If he merits it - a helper; if not - an enemy. Rabbi Joshua the son of Nechemia said: If he merits it, [his helper] will be like the wife of Rabbi Hanina the son of Hachinai; if not, like the wife of Rabbi Yossi the Galilean. Rabbi Yossi had a wife - who was his niece - whom he disparaged in front of his students. They said to him: Why don't you divorce her, she does you no honor! He said to them: she has a large dowry, and I cannot divorce her. One time he was sitting and teaching with Rabbi Eleazar the son of Azariyah, and when they finished, Rabbi Eleazar suggested that they go to Rabbi Yossi's house. Rabbi Yossi agreed, and so they went. When they got there, Rabbi Yossi's wife was scornful, and when she had left [the room] Rabbi Yossi looked in the pot. He said to her: there is nothing in the pot. She said to him: there is bread crumbs and vegetables. He went and found chickens. Rabbi Eleazar the son of Azariyah knew what he heard [understood that the marriage was an unhappy one]. They sat and ate [in silence]. Rabbi Eleazar said to Rabbi Yossi: Rabbi! You said that there was only bread and vegetables, and there was chicken! He replied: it was a miracle. When the meal was over, he said: Rabbi, you should leave this woman, she does not bring value to your life. He replied: her dowry is large, and I cannot divorce her. He said: we will cover the dowry, and you can divorce her. They did this, and he divorced her, and he found another woman to marry, who was better than the first. When he was finished financially supporting his first wife, she found and married a guardsmen of the town. After some time, an injury befell him [the guardsmen] and he was blinded, and she would go out with him around the streets to beg. When they approached the street of Rabbi Yossi, she turned around. He [due to his job] was a knowledgeable man when it came to the layout of the town, and he said to her: why do you not lead me down the street of Rabbi Yossi, I have heard it is a very generous man? She said: I was divorced from him, and I cannot face him now. Another time they called upon the neighborhood of Rabbi Yossi. He became angry with her on the first and second day, and eventually he started hitting her. The noise traveled, and they were shamed in the city. Rabbi Yossi examined the sound, and discovered that they were disgraced. He asked him [the former guardsmen]: why do you hit her? He replied: every day she deprives me of [potential] income from begging. When Rabbi Yossi heard this, he immediately brought them into his house, and supported them for the rest of his life, according to the verse: "And from your flesh do not turn away" (Isaiah 58:7).
לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת... תנא משמיה דרבי מאיר: איש ואשה שכינה ביניהם. "יוד" באיש ו"הא" באשה. זכו - שכינה ביניהן ומתברכין, לא זכו - שכינה מסתלקת מביניהן ונדבקות שתי האשות ואוכלתן.
פסיקתא זוטרתא
על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד... הנה ג' (3) שותפים באדם: הקב"ה, ואביו ואמו. הנשמה היא חלק אלוה ממעל, והגופניות היא מאביו ומאמו. והרמז בזה (הפסוק), הינו, (יעזב) הגופניות שהיא חלקם, ויתעלה למדרגה רוחנית, ואז "דבק באשתו" בחינת "בשר אחד" היינו כמו בשרו של עצמו בלי שום תאוה גשמית ורק לשם מצוה.
ליקוטי יהושע בשם המגיד מקוז'ניץ
The woman's imagination was much stronger than that of the man, and maybe that's why the serpent chose to speak with her.
Moshe Kasuto, Italy, Israel, 1883-1951
I think G-d knew what was going to happen. The woman did not want to answer to blind commands. She wanted to understand them... she used the free-will that G-d gave her in order to evaluate her possibilities and then make a decision. She didn't act impulsively. She didn't just take the fruit, as the man did later. Adam didn't ask her anything when he took the fruit. He was much more gullible.
Naomi Harris Rosenblut, psychologist and Bible teacher
The woman's decision to bite into the fruit is the first independent act of humanity. This independence ushers the human and the divine into a real relationship of give and take, as opposed to the artificial relationship of "doll" / "robot" and "operator".... The woman chooses reality over naïve existence in the Garden of Eden. Her choice symbolizes the revelation of the human character... she appears as someone who has courage and is innovative; too whole-hearted to be evil; too honest to seduce. She's a kid, checking her limits, evaluating possibilities, making her choices.
Dana Fewell & David Gunn, Gender, Power & Promise, Nashville, TN, 1993 in סיפורי בראשית, עורכת תניא ציון, 2002
חווה / ישראל אפרת (1891-1981) בתוך סיפורי בראשית
הרק אחת מיני צלעי
את כל חיי
נותן הייתי לעצב חייך
ומאור עיני לתוך עיניך
אך יש ומול דמותך אעמוד, אתמה
שלי, שלי,
צלעי!
ובכל זאת, מי את, מה?
ועל פצעי נושבה צינה
ואת כל כך קטנה
מכדי מלאת
החור פערת בי עם עלות.
סיפור / אסתר אטינגר (1941-) בתוך סיפורי בראשית
וכך זה היה
הנסירה האיטית
או החתך המהיר כרטיה מוסרת
ואיש ואשה
התרחקות גב מגב והכאב
כאילו בראשית היתה הפרדה...