(י) במליאה. לתת להם להשלים פאזל מידה בנפרד ואמירה שיפוטית על המידה שיגידו מה מתאים למה.
12:30-12:45
להתחיל במשחק שכל אחד יוציא משהו ששייך לו וישים במרכז המעגל. עכשיו כל אחד מוזמן לקחת חפץ שלא שייך לו ולבחון אותו.
12:45-13:10
לפזר את המידות ואת המשפטים להסביר את המידות ואת המשפטים
אַרְבַּע מִדּוֹת בָּאָדָם. הָאוֹמֵר שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ, זוֹ מִדָּה בֵינוֹנִית. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, זוֹ מִדַּת סְדוֹם. שֶׁלִּי שֶׁלְּךָ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי, עַם הָאָרֶץ. שֶׁלִּי שֶׁלְּךָ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ, חָסִיד. שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי, רָשָׁע:
בסוף לתת את השורה ויש אומרים זו מידת סדום ושינחשו על איזו מידה זה נאמר
על מה מדברים? (תחום הפרט. רכוש נכסים)
חז"ל ממקמים את מידת סדום לצד: האומר שלי שלי ושלך שלך" המידה הבינונית. מדוע לדעתכם?
האם זוהי מידת הנורמליות וההגיון הבריא? לכל פרט יש עולם משלו ואין לו מה להתערב בעיניני זולתו...
(10) There are four temperaments among men: the one who says "what is mine is mine, and what is yours is yours" -- that's an [average] temperament. And there are some who say that is the temperament of Sodom. [A second type is one who says] "what is mine is yours, and what is yours is mine" -- [that's an] am ha'arets (uneducated person). [A third type is one who says] "what is mine is yours, and what is yours is yours" -- [that's a] pious person. [A final type is one who says] "what is yours is mine, and what is mine is mine" -- [that's a] wicked person.
13:10-13:35 חברותות
תיקון חומה/ רוברט פרוסט (תרגום: עדנה אולמן-מרגלית)
שֶׁחוֹתֵר תַּחְתֶּיהָ בְּרֶגֶב תְּפוּחַ כְּפוֹר,
מסיר אֲבָנִים מֵעָלֶיהָ בַּשֶּׁמֶשׁ,
וּפוֹרֵץ בָּהּ פְּרָצוֹת רְחָבוֹת אַף לִשְׁנַיִם.
עִם צַיָּדִים הָעִנְיָן הוּא אַחֵר:
הָיִיתִי מְהַלֵּךְ אַחֲרֵיהֶם וּמְתַקֵּן
בַּאֲשֶׁר לֹא הִשְׁאִירוּ אֶבֶן עַל אֶבֶן,
אַךְ הֵם אַרְנֶבֶת נֶחְבֵּאת לִמְשֹׁךְ בָּאוּ,
לִשְׂשֹוֹן הַכְּלָבִים. לַפְּרָצוֹת אֲנִי שָׁב:
אִישׁ לֹא רָאָה אוֹ שָׁמַע אוֹתָן נִבְעוֹת,
אַךְ בְּעֵת הַתִּקּוּן בָּאָבִיב הֵן שָׁם.
אֶתְקַשֵּׁר לִשְׁכֵנִי מֵעֵבֶר לָהָר,
לִקְבֹּעַ מִפְגָּשׁ וְלָלֶכֶת בַּתְּוַאי
וְשׁוּב לְהַצִּיב אֶת הַחוֹמָה שֶׁבֵּינֵינוּ.
הַחוֹמָה בֵּינֵינוּ כְּכָל שֶׁנֵּלֵךְ.
אִישׁ-אִישׁ מְשַׁקֵּם אֲבָנִים שֶׁנָּפְלוּ בְּצִדּוֹ.
יֵשׁ בָּהֶן שְׁטוּחוֹת וְיֵשׁ כֹּה מְעֻגָּלוֹת
שֶׁאָנוּ זְקוּקִים לְכִשּׁוּף כְּדֵי לְיַצְּבָן:
"הִשָּׁאֲרִי בִּמְקוֹמֵךְ עַד שֶׁנַּמְשִׁיךְ!"
אֶצְבְּעוֹתֵינוּ גַּסּוֹת מִמַּגָּעָן.
אָה, בְּסַךְ הַכֹּל עוֹד מִין מִשְׂחָק ַחוּצות,
אֶחָד בְּכָל צַד. קִצּוּרוֹ שֶׁל דָּבָר:
אֵין לָנוּ בִּכְלָל שָׁם צֹרֶךְ בְּחוֹמָה;
הוּא אֳרָנִים כֻּלּוֹ, אֲנִי בֻּסְתַּן-תַּפּוּחַ.
עֲצֵי הַתַּפּוּחַ שֶׁלִּי לְעוֹלָם לֹא יֶחֱצוּ
לֶאֱכֹל מֵאִצְטְרֻבָּלָיו, אָמַרְתִּי לוֹ.
הוּא רַק אוֹמֵר, "גְּדֵרוֹת טוֹבוֹת עוֹשׂוֹת שְׁכֵנִים טוֹבִים".
הָאָבִיב בִּי מְשׁוּבָה, וַאֲנִי תּוֹהֶה
הָאוּכַל לְהָבִיאוֹ לִידֵי הִרְהוּר:
"מַדּוּע הֵן עוֹשׂוֹת שְׁכֵנִים טוֹבִים? הַלֹּא רַק
בְּמָקוֹם בּוֹ יֵשׁ פָּרוֹת? אַךְ פֹּה אֵין פָּרוֹת.
בְּטֶרֶם אֶבְנֶה חוֹמָה אֶרְצֶה לִשְׁאֹל
מָה אֲכַתֵּר בָּהּ וּמָה אַדִּיר מִמֶּנָּה,
וּלְמִי אֲנִי עָלוּל לִגְרֹם כְּאֵב.
מַשֶּׁהוּ יֵשׁ שֶׁלֹּא אוֹהֵב חוֹמָה,
רוֹצֶה שֶׁתֶּחֱרַב". אוּלַי אוֹמַר לוֹ "שֵׁד",
אֲבָל אֵין זֶה שֵׁד בְּדִיּוּק, וּמוּטָב
שֶׁיַּגִּיד בְּעַצְמוֹ. אֲנִי רוֹאֶה אוֹתוֹ
מֵבִיא אֶבֶן שֶׁהוּא לוֹפֵת מִלְּמַעְלָה
בִּשְׁתֵּי יָדָיו, כְּמוֹ פֶּרֶא אֶבֶן-קֶדֶם.
נִרְאֶה הוּא לִי כְּמִי שֶׁנָּע בַּעֲלָטָה,
שֶׁאֵין הִיא רַק מִשּׁוּם צִלְלֵי הַחֹרֶשׁ.
הוּא לֹא יָסוּר מֵאֲמִירַת אָבִיו,
הַרְבֵּה נַחַת הוּא רָוֶה מִמֶּנָּה
הוּא שׁוּב אוֹמֵר, "גְּדֵרוֹת טוֹבוֹת עוֹשׂוֹת שְׁכֵנִים טוֹבִים".
- לשם מה צריך חומה?
- מה המחשבה הרווחת בציבור?
- האם סביב הבית שלכם יש גדר? חומה?
- מה היה קורה לו לא היתה גדר? או מחסום חניה?
- מהם נימוקי הדובר בשיר? מהם נימוקי שכנו?
- במה דומים השיר והמשנה בפרקי אבות?
- במה הם שונים?
"ההיפך מאהבה אינו שנאה, הוא אדישות. ההיפך מיופי אינו כיעור, הוא אדישות. ההיפך מאמונה אינו כפירה, הוא אדישות. וההיפך מחיים אינו מוות, אלא אדישות בין החיים למוות." אלי ויזל
שאלות לדיון בחברותא - למה לדעת ויזל ההפך מרגש כלשהו הוא אדישות?
מה פירוש אדישות בין החיים למוות?
למה ויזל טוען זאת?
האם אתם מסכימים עם טענה זו?
שאלות על שני הקטעים של ויזל והשיר של פרוסט.
מה הקשר בין המשנה באבות לבין השיר של פרוסט ודבריו של אלי ויזל?
-13:45 13:35לסיכום במליאה לשמוע תובנות על החברותות
13:45- 14:00 להקריא לשאול אם מסכימים
לאדם הממוצע, שהוא הטיפוס הנפוץ ביותר, ישנה גישה בדלנית במהותה: "מה ששלי, שלי ומה
ששלך, שלך". הוא לא רוצה לקחת משהו ששייך לאחרים, אבל הוא גם לא מעוניין לחלוק דבר עם
אחרים. תהיה זו טעות לחשוב, שגישתו לחיים של בעל גישה זו תקפה ולגיטימית, רק מכיוון שאינו -
גונב מאחרים, ההפך הוא הנכון חוסר היכולת להתחשב באחרים, עלול להיות הרסני כלפי האדם -
עצמו ולהוביל בסופו של דבר להתמוטטות החברה, ממש כפי שסדום התמוטטה. אם ביתו של השכן
שלך נשרף והגישה שלך, "זה לא ענייני, שהוא ישבור את הראש לבד" אתה מסכן את ביתך, כיוון –
שהאש עלולה להתפשט גם לביתך.אף אחד מאתנו אינו מוגן הרמטית או מחוסן מפני השפעות
סביבתיות. המשנה מציינת את העובדה המצערת, שרוב האנשים אינם מזהים או מבינים את
התלות ההדדית הזאת, ומאמינים, שהם יכולים להיות בטוחים ב"בועה" שלהם, אולם זוהי אשליה.
אם לא נעזור זה לזה סופנו יהיה מר .
מיהו בעל הבירה האמיתי במשנה שלי שלך ושלך שלך', אסתי שפר, 10.7.10