סוגיית חוקות הגוים
תוספות מסכת עבודה זרה דף יא עמוד א ואי חוקה היא היכי שרפינן לכך פירש ר"י דתרי גווני חוקה הוו אחד שעושין לשם חוק לעבודת כוכבים ואחד שעושין לשם דעת הבל ושטות שלהם
חידושי הר"ן מסכת סנהדרין דף נב עמוד ב
ורבנן כיון דכתיב סייף באורייתא לאו מינייהו קא גמרי'. י"מ שהטעם בזה לפי שהתורה קדמה להם ואינו מספיק שבכל הדברים ג"כ יש לך לומר שלא קדמו הם אלא הטעם הנכון שהתור' אסרה כל מנהג מיוחד לנמוסי ע"א שמא ימשך האדם אחריהן כמותם וכן נמי אם הכותיים נהגו באיזה מנהג שאין לו מבוא בדרכי הטבע ולא נתאמת הנסיון העושה כמותן יש בו משום דרכי האמורי וכדאמרינן במסכת חולין (ע"ז ע"ב) אילן המשיר פירותיו טוענו באבנים וסוקרו בסיקרא ומקשינן בגמרא בשלמא טוענו באבנים כי היכי דנכחוש חילי' אלא וסוקרו בסיקרא אמאי ומתרץ כדתניא וטמא טמא יקרא כדי שידעו רבים ורבים יבקשו רחמים עליו. הרי נתבאר שהתלמוד לא היה תמה למה טוענין האילן באבנים דדבר טבעי הוא להכחיש האילן שאפש' שמחמת שכחו גדול משיר פירותיו והטעינ' באבנים טוב לו מדרך הטבע אלא סוקרו בסיקרא למה כלומר שזה הענין הוא מדרכי האמורי שאין לו מבוא בדרכי הטבע ולא נתאמת הנסיון. ומתרץ כדתניא וטמא טמא וכו' וכן פי' הרמב"ם ז"ל:
(א) אֵין הוֹלְכִין בְּחֻקּוֹת הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וְלֹא מִדַּמִּין לָהֶם. (טוּר בְּשֵׁם הָרַמְבַּ''ם) וְלֹא יִלְבַּשׁ מַלְבּוּשׁ הַמְיֻחָד לָהֶם. וְלֹא יְגַדֵּל צִיצַת רֹאשׁוֹ כְּמוֹ צִיצַת רֹאשָׁם. וְלֹא יְגַלַּח מֵהַצְּדָדִין וְיַנִּיחַ הַשֵּׂעָר בָּאֶמְצַע. וְלֹא יְגַלַּח הַשֵּׂעָר מִכְּנֶגֶד פָּנָיו מֵאֹזֶן לְאֹזֶן וְיַנִּיחַ הַפֶּרַע. וְלֹא יִבְנֶה מְקוֹמוֹת כְּבִנְיַן הֵיכָלוֹת שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים כְּדֵי שֶׁיִּכָּנְסוּ בָּהֶם רַבִּים, כְּמוֹ שֶׁהֵם עוֹשִׂים. הַגָּה: אֶלָּא יְהֵא מֻבְדָּל מֵהֶם בְּמַלְבּוּשָׁיו וּבִשְׁאָר מַעֲשָׂיו (שָׁם). וְכָל זֶה אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁנָּהֲגוּ בּוֹ הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים לְשֵׁם פְּרִיצוּת, כְּגוֹן שֶׁנָּהֲגוּ לִלְבֹּשׁ מַלְבּוּשִׁים אֲדֻמִּים, וְהוּא מַלְבּוּשׁ שָׂרִים וְכַדּוֹמֶה לָזֶה מִמַּלְבּוּשֵׁי הַפְּרִיצוּת, אוֹ בְּדָבָר שֶׁנָּהֲגוּ לְמִנְהָג וּלְחֹק, וְאֵין טַעַם בַּדָּבָר דְּאִכָּא לְמֵיחַשׁ בֵּהּ מִשּׁוּם דַּרְכֵי הָאֱמֹרִי וְשֶׁיֵּשׁ בּוֹ שֶׁמֶץ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים מֵאֲבוֹתֵיהֶם, אֲבָל דָּבָר שֶׁנָּהֲגוּ לְתוֹעֶלֶת, כְּגוֹן שֶׁדַּרְכָּן שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא רוֹפֵא מֻמְחֶה יֵשׁ לוֹ מַלְבּוּשׁ מְיֻחָד שֶׁנִּכָּר בּוֹ שֶׁהוּא רוֹפֵא אֻמָּן, מֻתָּר לְלָבְשׁוֹ. וְכֵן שֶׁעוֹשִׂין מִשּׁוּם כָּבוֹד אוֹ טַעַם אַחֵר, מֻתָּר (מהרי''ק שֹׁרֶשׁ פ''ח). לָכֵן אָמְרוּ: שׂוֹרְפִין עַל הַמְּלָכִים וְאֵין בּוֹ מִשּׁוּם דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי (ר''ן פ''ק דַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים).
ביאור הגר"א יורה דעה סימן קעח:7 ותורף דבריהם דשני חקים הן אחד לשם עבודת כוכבים וזה אסור אף בדכתיבא באורייתא ואחד בדברים של הבל ושטות וזה מותר דוקא בדכתיבא באורייתא ולפ"ד מש"ש אלא חשיבותא היא לאו שיש טעם בדבר כדברי הר"ן שלכך שרי אלא ר"ל חק שלהם על אדם חשוב לשורפן ולאו משום עבודת כוכבים ולכן אמר שפיר בסנהדרין שם דאלת"ה כו' וצ"ל לדברי מהרי"ק אדרבה שאין טעם לדבר אבל מ"מ צ"ע דהא סייף טעמא איכא וי"ל דאי לא כתיב סייף לא היו דנין כלל בסייף וז"ש כיון דכתיב סייף כו' ולכאורה קשה הא התזה לא כתיב אבל דברי הר"ן תמוהים מאד וכן דברי הרב:
שיטות המחמירים
אי יש לאסור אכילת תרנגול הודו (טורקי) ביום חגם
... וראשונה ידידי מאד אני מצטער שלא כתב לי חוו"ד הגרמ"פ שליט"א ועכ"פ מה שאמר בזה מרן הגאון שליט"א כי מה לתבן את הבר אם הוא אמר לו איזה פסק או חוו"ד אליו תשמעון... הנה כתבו דדוקא דבר שנהגו למנהג וחוק ואין טעם בדבר איכא למיחש משום דרכי האמורי אבל בדבר שנתנו טעם לדבר הרי טעמו בצדו א"כ בהני שאוכלין תרנגול כפי ששמעתי הוא משום שלא הי' להם לאכול ומצאו אותו העוף ושמחים ונותנים שבח על שמצאו העוף לכאורה אין זה בכלל חוק משום דרכי האמורי אלא דמ"מ יש לעיין בזה מטעם חג ועיין יו"ד סי' קמ"ח ס"ז עו"כ שעושה הוא חג לעצמו ומודה לאלילים ומקלסה ביום שנולד בו ויום תגלחת זקנו וכו' וכיוצא באלו וא"כ אפשר דהאי נמי בגדר זה של עו"כ שמקלסין על שהמציא להם עוף זה אלא שלפי שאומרים הם מודים להשי"ת על זה ולא לעו"כ אלא שגם בזה הרי הם משתתפים ח"ו כידוע וא"כ אפשר דהוא בכלל חגם ומנהג אבותיהם בידיהם ולכן ודאי אין לבנ"י להשתתף עם עכו"ם ביום חגם זה ח"ו ואין רוח חכמים נוחה הימנו ואולי גם אסור מדאורייתא ג"כ אבל לומר דהוה בכלל איסור יהרג ואל יעבור אין לך ודו"ק.
ידי"נ דושכ"ת בלב ונפש. מנשה הקטןשיטת המקילים
נפש הרב עמ' רלא
While I do not know whether Rabbi Soloveitchik had turkey for dinner that night or whether he called it a Thanksgiving dinner, it was well known that on the day that is marked on the calendar as Thanksgiving, Rav Soloveitchik started shiur much earlier than usual, in order to end earlier than usual and catch the plane back to Boston, to have a festive meal etc. However, it is of interest to note that while Thanksgiving appeared to be of sufficient importance to change the fixed time for shiur, it was not sufficient to end shiur if the Rav had not completed what he wanted to understand. On Thanksgiving 1976, there was the famous Thanksgiving shiur where the Rav spent about five hours (most of it in silent thought) working through one tosafot. After the second or third time the shamash passed him a note about the flight [back to Boston], the Rav turned to him and said "no one can leave here until we have understood what it is that Tosafot is saying!"
Letter of Dr. Avi Feldblum, published electronically in mail.jewish, volume 5, issue 20
שיטת ביניים: ר' משה
שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ד סימן יא (1980) ד . אם אסור מצד בחוקותיהם לא תלכו, להשתתף בסעודת יום ההודייה שעושים בארצות הברית
ובדבר טענקס - גיווינג, כבר כתבתי לאחד בתשובה באג"מ ח"ב דאה"ע סימן י"ג, שאין לאסור מדינא לקבוע על יום זה איזה שמחה, כסעודת בר מצוה ונישואין, אלא שבעלי נפש יש להם להחמיר. אבל לעשות שמחה וסעודה לכבוד טענקס - גיווינג, יש וודאי לאסור מדינא. ולא משום שאיכא בזה חשש דמיון לשמוח ביום איד של ע"ז כנוכרים, שהרי אין יום זה איד שבדו הכומרים, אלא מעצמן עשו שמחה ביום זה. ואף שאז אולי היו הנוכרים שעשו זה עובדי ע"ז, ונתנו שם בדבריהם דברי שבח להע"ז, אינו שייך זה לשנים אחרונות, שאחרים התחילו ג"כ לקבוע סעודות ביום זה, שהם לא שייכי לאיזו ע"ז. וכי כל אדם אף של נוכרים עושה דווקא שמחות לע"ז, וגם הרי בזה"ז רוב שמחות וסעודות שלהם אינם לע"ז... אלא שמה שאסור לעשות שמחה לכבוד יום זה הוא מדין ובחוקותיהם לא תלכו, אף שאין זה חוק לע"ז, אלא חוק הבל ושטות בעלמא... ומי שאמר שהוא איסור ע"ז, ואיכא על אכילת תרנגול הודו ביום האיד דטענקס - גיווינג חומרא דיהרג ואל יעבור, לא ידע העובדא. ואף אינו יודע דיני דיהרג ואל יעבור... ואף על עשיית אותו יום ליום משתה ושמחה, אין לאסור מצד איסורי ע"ז, אלא איסור חוק נכרים בעלמא, כדלעיל. וגם באיסור זה אינו ברור ויש לעיין עוד. וע"ע להלן סימן י"א אות ד', וסימן י"ב, מה שהסיק בזה.