According to Rashi, why does God call Abraham?
What concern motivates God's blessing according to Rashi? How do you feel about God as a result?
Is Rashi's understanding of blessing physical or spiritual? Why do you think he reads that way?
(ג) והיה ברכה. הברכות נתנות בידך, עד עכשיו היו בידי, ברכתי את אדם ואת נח ואותך, ומעכשיו אתה תברך את אשר תחפוץ דבר אחר ואעשך לגוי גדול זהו שאומרים אלהי אברהם, ואברכך זהו שאומרים אלהי יצחק, ואגדלה שמך זהו שאומרים אלהי יעקב. יכול יהיו חותמין בכלן, תלמוד לומר והיה ברכה, בך חותמין ולא בהם:
According to Rashi, what is Abraham's role vis a vis blessings in the world?
Who decides who is blessed? How do they decide?
((ג) ונברכו - לשון מבריך ומרכיב, כלומר, יתערבו במשפחתך משפחות האדמה, שהרי משקל רפי הוא.
(3) ונברכו, a composite, from the word מבריך, מרכיב, refining through adding ingredients. The Torah chose a passive mode to express this blessing.
What does Rashbam think that blessing means? How does he differ from his grandfather Rashi's reading?
(א) והיה ברכה אתה תהיה הברכה אשר יתברכו בך לאמר "ישימך אלהים כאברהם" והוסיף עוד כי כל משפחות האדמה יתברכו בו לא אנשי ארצו בלבד או ונברכו בך שיהיו מבורכים בעבורו ...
אין בו טעם אבל הטעם מפני שעשו אנשי אור כשדים עמו רעות רבות על אמונתו בהקב"ה והוא ברח מהם ללכת ארצה כנען ונתעכב בחרן אמר לו לעזוב גם אלו ולעשות כאשר חשב מתחלה שתהיה עבודתו לו וקריאת בני האדם לשם ה' בארץ הנבחרת ושם יגדל שמו ויתברכו בו הגוים ההם לא כאשר עשו עמו באור כשדים שהיו מבזין ומקללים אותו ושמו אותו בבור או בכבשן האש ואמר לו שיברך מברכיו ואם יחיד מקללו יואר וזה טעם הפרשה אבל התורה לא תרצה להאריך בדעות עובדי עבודה זרה ולפרש הענין שהיה בינו ובין הכשדים באמונה כאשר קצרה בענין דור אנוש וסברתם בעבודה זרה שחדשו
How would you describe the relationship between Abraham's loss of homeland and his blessing?
(1) והיה ברכה, a true blessing by G’d is when G’d rejoices in our deeds and actions. Our sages (Berachot 7) illustrate this when they quote a conversation between the High Priest Rabbi Yishmael ben Elisha who, while offering incense on Yom Kippur, had a vision of the angel Katriel sitting on the throne of G’d. The latter said to him: “Yishmael, My son, bless Me.” He said to him: (in the words attributed as being G’d’s own ‘prayer’) “may it be Your will that Your mercy will subdue Your anger and may Your mercy exile Your justified attribute to punish Your people for their sins, and may Your mercy prevail so that You deal with Your children by applying the attribute of Mercy.” When G’d’s representative, the angel Katriel heard this, he touched the High Priest on the head, which the latter took as a sign that the blessing uttered by an inferior creature for a superior should not be dismissed as worthless.” [I have stuck more closely to the text of the Talmud than did the author here. Ed.] G’d here blessed Avram, with becoming the one who would preach monotheism including awareness of the benevolence of G’d which He extends to all of His creatures.
What is the blessing according to R Sforno? How do you relate to this?
Big Idea Questions:
- Give a heading to each of the Commentaries answering the question, "Why was Abraham called?"
- What is the calling of Abraham?
- What elements of Abraham's calling were new for you?
- What is the calling of the Jews, Abraham's descendants?
- How does learning what these commentators say, change your view of what your "vocation is?
(פב) אַהֲבָה רַבָּה אֲהַבְתָּנוּ, ה' אֱלהֵינוּ. חֶמְלָה גְּדולָה וִיתֵרָה חָמַלְתָּ עָלֵינוּ:אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ. בַּעֲבוּר אֲבותֵינוּ שֶׁבָּטְחוּ בְךָ. וַתְּלַמְּדֵם חֻקֵּי חַיִּים כֵּן תְּחָנֵּנוּ וּתְלַמְּדֵנוּ:אָבִינוּ הָאָב הָרַחֲמָן. הַמְרַחֵם. רַחֵם עָלֵינוּ. וְתֵן בְּלִבֵּנוּ לְהָבִין וּלְהַשכִּיל. לִשְׁמעַ. לִלְמד וּלְלַמֵּד. לִשְׁמר וְלַעֲשות וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּורָתֶךָ בְּאַהֲבָה:וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתורָתֶךָ. וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּמִצְותֶיךָ. וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ. וְלא נֵבושׁ לְעולָם וָעֶד:כִּי בְשֵׁם קָדְשְׁךָ הַגָּדול וְהַנּורָא בָּטָחְנוּ. נָגִילָה וְנִשמְחָה בִּישׁוּעָתֶךָ:וַהֲבִיאֵנוּ לְשָׁלום מֵאַרְבַּע כַּנְפות הָאָרֶץ. וְתולִיכֵנוּ קומְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ:כִּי אֵל פּועֵל יְשׁוּעות אָתָּה. וּבָנוּ בָחַרְתָּ מִכָּל עַם וְלָשׁון. וְקֵרַבְתָּנוּ לְשִׁמְךָ הַגָּדול סֶלָה בֶּאֱמֶת:לְהודות לְךָ וּלְיַחֶדְךָ בְּאַהֲבָה:בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַבּוחֵר בְּעַמּו יִשרָאֵל בְּאַהֲבָה:
According to this prayer, called "Ahavah Rabbah" or "Great Love" why have we, Abraham's descendants, been chosen by God? Is being chosen a privilege or a responsibility?
Explanatory Note:
This distinction between privilege and responsibility goes to the heart of what I want people to understand: Judaism is less about a special status that we have, than it is about a special job, a holy task that we have to do in the world.