(18) And King Melchizedek of Salem brought out bread and wine; he was a priest of God Most High.
1. Why is this section inserted in the middle of the war story?
1a. Consider the contrasts in personalities, how they conduct themselves, where they are from, and how they refer to G-d.
2. What is the job of a כהן לאל עליון and who was this person?
3. Who is the קנה שמים וארץ and what does it mean?
4. Who gave maaser to whom and why?
(1) Then the LORD said to Noah, “Go into the ark, with all your household, for you alone have I found righteous before Me in this generation.
(טו) אֶ֣בֶן שְׁלֵמָ֤ה וָצֶ֙דֶק֙ יִֽהְיֶה־לָּ֔ךְ אֵיפָ֧ה שְׁלֵמָ֛ה וָצֶ֖דֶק יִֽהְיֶה־לָּ֑ךְ לְמַ֙עַן֙ יַאֲרִ֣יכוּ יָמֶ֔יךָ עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־ה' אֱלֹקֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃
(15) You must have completely honest weights and completely honest measures, if you are to endure long on the soil that the LORD your God is giving you.
הוציא לחם ויין לפום ריהטא היה לו לכתוב ויאמר מלך סדום אל אברם תיכף אחר ויצא מלך סדום לקראתו אלא לפי שהיה אברהם עתיד לומר אם מחוט ועד שרוך נעל ויאמרו השומעים אם כדבריו של אברהם ממה מתפרנס הוא וכל בני חילו ולכך הפסיק וכתב בינתיים ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין ללמדנו כי אמת השיב אברהם למלך סדום אם אקח מכל אשר לך אך נהנה משל מלכי צדק.
וציא לחם ויין, “he produced (from his satchel) bread and wine;” the rules of syntax would have demanded that the verses 1718 should have been written in the following sequence: “The king of Sodom came out of hiding to meet Avram after he had defeated the 4 most powerful kings, and he said to Avram: “hand me over the human beings and keep the chattels for yourself.” (verse 22). Instead, the Torah interrupted with the arrival of Malki Tzedek and his blessing Avram. The reason that the Torah interrupted with verses 1821 was that it wanted to put Avraham’s refusing any offer from the King of Sodom into proper context. If the Torah had inserted the words of Avram, saying that he would not even accept a shoelace so that the King of Sodom could not say that he had personally contributed to Avram’s material wealth, the world would have wondered how Avram could have paid the wages of his soldiers. After reading that Avram had first given ten per cent of all the loot to Malki Tzedek who represented the only G-d, they would not ask such questions. They had also learned that Avram did not mind accepting bread and wine from Malki Tzedek who had acquired all which he possessed by morally acceptable means. They realised that Avram shied away not from material possessions as such, but only from material possessions not acquired by morally and ethically acceptable means.
(1) ברע BERA —Evil (רע) towards God and evil towards mankind (Midrash Tanchuma, Lech Lecha 8).
(א) ומלכי צדק וגו'. רבותינו אמרו (נדרים לב:) כי הוא שם. וטעם שהפסיק בענין מלך שלם בין יציאת מלך סדום להודעת דבריו אל אברהם וכו', להגיד שבח הצדיקים מה בינם לבין הרשעים כי מלך סדום יצא לקראת אברהם לראות פניו ריקם הגם שאליו יחויב להקביל פני אברהם במנחה כיד המלך והוא הרשע יצא בידים ריקניות, ושם הצדיק מבלי חיוב נדיבות יעץ והקביל פניו בלחם ויין:
עוד ירצה על דרך אומרם ז''ל (יומא כח:) קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין שהם תיקוני רבנן, ולזה הודיענו הכתוב, כי אברהם שר וגדול ומכובד בעיני הכל היה, וכשיצא לקראתו מלך סדום מן הסתם יקביל פניו בתשורת לחם לו ולעבדיו ואנשי מלחמתו, ולצד כי אברהם יפרוש ממאכלם, מהלחם משום פת של גוים, והיין משום סתם יינם, לזה נתחכם ונשתדל מלך סדום שיעשה תשורת האכילה על יד נאמן שהוא שם ומידו של שם לידו של אברהם. וחידוש השמיענו הכתוב שאפילו לחם ויין שאינן אלא מדרבנן הקפיד אברהם ומכל שכן שאר דברים שיש בהם חשש איסור תורה:
עוד ירצה הכתוב להודיע טעם אשר ממנו עלה על דעת מלך סדום לומר לאברהם והרכוש קח לך ולא שאל הכל, לזה אמר ויצא מלך סדום לקראתו ואחר צאתו יצא מלך שלם וכו' ונתן לו אברהם מעשר מכל, מזה הרגיש מלך סדום, כי הרי זה מגיד כי קנייניו הם שאין אדם מעשר ממה שאינו שלו, לזה שאל ממנו הנפש והרכוש אסכים לדעתך שתקחם לך, והוא אומרו קח לך והרי זה מגיד כי עוד היה לו טענה להחזיק בכל, וכדי שלא יכנם עמו במחלוקת פשר ואמר (פסוק כא) תן לי הנפש והרכוש לא ארד עמך לדין אלא הריני מסכים שתקחנו, ועיין טעם הדבר בפירוש פסוק תן לי הנפש:
והוא כהן וגו'. פירוש הוא כהן אבל זרעו אינו כהן שנתנה כהונה לאברהם דכתיב (תהלים קי.) אתה כהן לעולם, ואומרו על דברתי מלכי צדק כי הוא ברך את אברהם שיהיה כהן לאל עליון וברצונו נתן הדבר לאברהם כאשר אבאר. ואומרו לאל עליון, להיות שהיה להם אלוהות אמצעיים כידוע לכסילים אמר כי זה כהן לאל עליון על כל האלוהות שהיו להם אז. ורז''ל אמרו (נדרים לב:) כי בעון שהקדים ברכת אברהם לברכת קונו נטלה ממנו כהונה, ולדבריהם ז''ל אומרו והוא כהן תתפרש גם כן למעט משם והלאה שמעטו הכתוב על חטאתו האמור בענין, והגם שהקדים המיעוט לחטא מה בכך כי התורה נכתבה אחר כך:
Rabbi Joseph B. Soloveitchik - Abraham's Journey
Abraham and his victorious army had crossed Eretz Yisrael from the north and passed Jerusalem, In antiquity it would have taken weeks to get to Jerusalem from Damascus. No doubt their movement was slow; they could not race along if they had to take care of cattle, women, children, and all the prisoners. We know what a victorious army does, even now in modern times. In antiquity, a famished victorious army on a march back from the battlefront, intoxicated with victory, saw nothing as sacred. Robbery, rape, murder, licentiousness, gluttony-all these were permissible. But Abraham's army was different. Coming back after weeks of fighting and moving through the land, they were still famished and starved. On the way, there were many settlements, cities and villages, from which they could have gotten food if they had wanted, but no one had touched anything.
(א) ומלכי צדק מלך שלם, הוא ירושלים, וכן כתוב ויהי בשלם סכו (תהלים ע"ו) ונקראו מלכי ירושלים מלכי צדק מן אדושם צדק וכן כתוב בספר יהושע אדושם צדק מלך ירושלים (י' א'), כי ירושלים הוא מקום הצדק והשלום לא יסבול עול וחמס ומעשה תועבה זמן ארוך, לפיכך מקיא החטאים היושבים בה. כמו שאמר ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם (ויקרא י"ח) ואמר אלקי נכר הארץ (דברים ל"א) כי היא כנגד קו השוה ואוירה מזוג, וכן אמר יפה נוף משוש כל הארץ (תהלים מ"ט) ואמרו בדרש (פדר"א כ"ז, ב"ר נ"ו נדרים ל"ב) כי מלכי צדק הוא שם בן נח.
(1) ומלכי צדק מלך שלם, the word שלם is another word for ירושלים, and we find it referred to as such in Psalms 76,3 ויהי בשלם סכו, “Salem became His abode.” It was customary to give the title Malki Tzedek or Adoni Tzedek, to kings of Jerusalem in those days, just as the kings of Egypt were called Pharaoh. Compare Joshua 10,1 where we find אדני צדק מלך ירושלים. Jerusalem traditionally represented the center of righteousness and peace. It is a place in which iniquity is less tolerated than anywhere else. This is why the Torah warned in Leviticus 18,28 that the Israelites should take care that the land not spew them out just as it had spewed out previous inhabitants because they had defiled it. The reason the Torah in Deuteronomy 31,16 uses the somewhat enigmatic expression אלוהי נכר הארץ, is that the kind of conduct by the people in that city that were spewed out, was a conduct that was irreconcilable (alien) with the very nature, spiritual climate, prevailing in, and being part of that holy city. The sons of Korach already recognised and extolled this spiritual climate of the very city when they said in Psalms 48,3 יפה נוף משוש כל הארץ הר ציון ירכתי צפון קרית מלך רב, “fair-crested, joy of all the earth, Mount Zion, summit of Tzafon, city of the great King.” In the Midrash quoted by Rashi, Malki Tzedek is identified as Shem, the son of Noach.
(ג) והוא כהן לאל עליון, לא לכוכבים ולמזלות אלא לאל עליון לבדו הוא משרת ועובד כמו אברהם והנלוים אליו.
(א) ומלכי צדק מלך שלם היא ירושלים כענין שנאמר (תהלים עו ג) ויהי בשלם סוכו ומלכה יקרא גם בימי יהושע "אדושם צדק" (יהושע י א) כי מאז ידעו הגוים כי המקום ההוא מבחר המקומות באמצע הישוב או שידעו מעלתו בקבלה שהוא מכוון כנגד בית המקדש של מעלה ששם שכינתו של הקב"ה שנקרא "צדק" ובבראשית רבה (מג ו) המקום הזה מצדיק את יושביו ומלכי צדק אדוני צדק נקראת ירושלם צדק שנאמר (ישעיהו א כא) צדק ילין בה
והזכיר והוא כהן לאל עליון להודיע כי אברהם לא היה נותן מעשר לכהן לאלקים אחרים אבל מפני שידע בו שהוא כהן לאל עליון נתן לו המעשר לכבוד השם והרמז לאברהם מזה כי שם יהיה בית אלקים ושם יוציא זרעו המעשר והתרומה ושם יברכו את ה' ועל דעת רבותינו (נדרים לב) שאומרים כי מלכי צדק הוא שם בן נח הלך מארצו לירושלם לעבוד שם את ה' והיה להם לכהן לאל עליון כי הוא אחי אביהם הנכבד כי ירושלים מגבול הכנעני היא מעולם
"והוא כהן לאל עליון" - בעבור היות בכל העמים כהנים משרתים למלאכים הנקראים "אלים" כענין שנאמר (שמות טו יא) מי כמוכה באלים יקרא הקב"ה "אל עליון" וענינו התקיף הגבוה על כל גבוהים כמו יש לאל ידי (להלן לא כט) ומלכי צדק לא הזכיר השם אבל אברהם אמר ה' אל עליון (להלן פסוק כב)
(1) And Malchitzedek king of Shalem – This is Jerusalem as it says, “His Tabernacle was in Shalem…” (Tehillim 76:3) And in the days of Yehoshua her king was also called “Adonitzedek” (Yehoshua 10:1) because from long ago the nations knew that site was the choicest of all places, located at the center of the settled world. Or they knew its value through received tradition, that it was aligned counter to the heavenly Temple where the Holy One’s Presence dwells, which is called “tzedek” (righteousness). In the midrash Bereshit Rabbah (43:6) it says this place makes its inhabitants righteous (matzdik) – Malchitzedek, Adonitzedek (Yehoshua 10:1). Jerusalem is called righteousness as it says, “…in which righteousness would lodge…” (Isaiah 1:21): It mentions that he is the priest of the Most High Gd to make it know that Avraham never would have given a tithe to a priest of other gods, but since he knew that Malchitzedek was the priest of the Most High Gd he gave him a tithe for the honor of HaShem. The hint to Avraham in this was that the House of Gd would be in that place and there his descendants would bring their tithes and offerings, and there they would bless the Lord. According to the opinion of our Sages who said (Nedarim 32b) that Malchitzedek was Shem the son of Noach, he left his land to go to Jerusalem in order to serve the Lord there. He became the priest of the Most High Gd for them because he was the honored brother of their father, as Jerusalem had always been within the lands of the Canaanites.
Rashi wrote above (12:6) ‘and the Canaanites were then in the land’ – they were progressively conquering the land of Israel from the offspring of Shem, Avraham’s ancestor, because Jerusalem fell out in the portion of Shem when Noach divided up the land for his sons (Sifra 126) as it says, “And Malchitzedek the king of Shalem.” And this is not correct, because “And the border of the Canaanites was from Sidon…” (Bereshot 10:19) which includes all of the land of Israel and the border of the sons of Shem was to the east of Masa far from the land of Israel. But, if Noach apportioned the land to his sons and gave the land of Israel to Shem this has the force of ‘one who distributes his possessions directly’ (see Mishna Baba Batra 9:7 and Rashi Gittin 14b). Therefore the children of Canaan settled there until HaShem bequeathed it to the seed of his beloved as I recalled above (10:15 ).
(ב) והוא כהן לאל עליון: היה דרך קצת המלכים בימי קדם להיות ג"כ כהנים וכן וירגיליוס (איניאידי ג' פ') Rex Anius, rex idem hominum Poebique Sacerdos. ומלכי צדק היה כהן לאל עליון שהיה אצלם גדול משאר אלוהות, כמו שהיה Iupiter אצל היונים והרומיים, ואין ראיה מזה שלא היה מודה בע"ז.
הכתב והקבלה, בראשית י״ד:יט:א
קנה שמים וארץ. כמו עושה שמים וארץ ע"י עשייתן קנאן להיות שלו (רש"י), ואלה שני פנים הם, כי יבוא לשון קנין בענין העשי',
וכן כי אתה קנית כליותי, שיכפול תסכיני בבטן אמי,
וכן הלא הוא אביך קניך הוא עשך ויכוננך, כי הלשון יאמר קנין בעשי', וההפך אשר עשו בחרן,
ול"נ מלת קנה הוא לשון תיקון סדור הישרה והכנה, מענין מעוות לא יכול לתקן, תקן משלים הרבה (אָרדנען, איינריכטען) וכשם תקנה ברבותינו (פעראָרדנונג) להכנה וגדר שלא יבא לידי קלקול, וגם בלא תי"ו אמרו (גטין וי"ו) שמע קן קולמסא קן מגילתא, והוא תיקון וחתוך הקולמס, תיקון החלקת הקלף להיות ראוים לכתיבה (ע"ש רש"י), וכן הלא הוא אביך קנך פירש"י תקנך בכל מיני תקון ובלשון ערבי יקרא להכנה קין, ואפשר שלזה יקרא מדור העוף קן צפור, להיותו מסודר ומוכן לשמירת האפרוחים והביצים בל יפלו לארץ ויתקלקלו, והוא ג"כ לשון תקנה וגם לרבותינו מלת קנה ענין תקון, כי אמרו (ב"ר פמ"ג) קנה שמים וארץ מוסב על אברהם שהוא תיקן את העולם מקלקול מעשיהם ומשבושי דעותיהם בהכירו לבני אדם מציאותו ית' והשגחתו עליהם (ע"ש ובמתנת כהונה וידי משה).
וע"ד הפשט נסוב את המאמר על הש"י, ויהי' טעם קנה שמים וארץ מקיים אותם על תיקונם הראוי, מאורות השמים וכל צבאם מתוקנים ועומדים בסדר הראוי ולא ישנו תקופת מהלכתם, וכן צאצאי הארץ וכל הברואים עומדים בתקונם ומכונם הראוי, (ובמכדרשב"י פ"ז) קנה שמים וארץ מלך העולם כי שם מלך הוא המוליך והמנהיג והמתקן ענין ארצי להישירם על מכונם וסדרם הראוי:
(א) ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ. למעלה נאמר והוא כהן לאל עליון, ולא הזכיר קונה שמים וארץ לפי שקודם שבא אברם היה נקרא הקב״ה אל עליון כי לא היתה מלכותו יתברך ניכר בתחתונים כמו שפירש״י על פסוק ה' אלקי השמים אשר לקחני מבית אבי (בראשית כד ז) ואברם הקנה שמים וארץ לה' כי פרסם לכל מציאותו יתברך בתחתונים, ע״כ הזכיר אצל אברם תמיד קונה שמים וארץ.
ד״א לפי שכל הברכות באות מטל השמים ומשמני הארץ ע״כ הזכיר אצל הברכה קונה שמים וארץ. וכן כשאמר למטה הרימותי ידי אל אל עליון קונה שמים וארץ אם מחוט ועד שרוך נעל וגו'. אמר כן לפי שיכול הקב״ה ליתן לו משלו ממגד שמים מעל ומתהום רובצת תחת. ע״כ לא אקח משלך כלום.
(ב) לחם ויין כַּךְ עוֹשִׂים לִיְגִיעֵי מִלְחָמָה, וְהֶרְאָה לוֹ, שֶׁאֵין בְּלִבּוֹ עָלָיו עַל שֶׁהָרַג אֶת בָּנָיו ומִ"אַ רָמַז לוֹ עַל הַמְּנָחוֹת וְעַל הַנְּסָכִים שֶׁיַּקְרִיבוּ שָׁם בָּנָיו:
. . . וזכר הכתוב שיצא מלך סדום לקראתו אחרי שובו מהכות המלכים והיה זה כדי לכבדו ולשמחו באותו הנצחון על אשר הכה את אויביו. האמנם לא שאל מאתו דבר אם לפי שקוה לשאול החסד אחרי אכלו ואחרי שתה כי לא היה ראוי לדבר עמו בעסקים בבואו עיף ויגע מהמלחמה קודם שיאכל. ואם שלא היה דעתו של מלך סדום לשאול ממנו דבר מהשבי כיון שכפי הדין זכה בו כראוי. האמנם לפי שראה שמלכי צדק מלך שלם יצא גם כן לקראת אברהם והוציא לחם ויין לאנשיו עייפי המלחמה ושאברהם נתן לו מעשר מכל הנה אז הכיר מלך סדום בנדיבות אברהם ומעלת נפשו ולכן התעורר לשאול ממנו תן לי הנפש כמו שכתב הרמב"ן.
והנה נקרא מלכי צדק כהן ומשרת לאל עליון על כל אלקים יתברך וכבר אמרו רבותינו זכרונם לברכה שהיה שם בן נח איש צדיק כאביו האמנם לפי שלא נשתלם בדרך נבואיי לא הזכיר השם המיוחד ואמר בלבד אל עליון בברכתו לאברם שאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ כי בעבור שידע שאברהם היה מקיים מציאות הסבה הראשונה שולט בעליונים וחדוש העולם ובריאתו לכן ברכו באותם הפנות עצמן באמרו ברוך אברם לאל עליון רוצה לומר עליון על השמים ושמי השמים וקונה שמים וארץ הוא פנת החדוש שעשה קנין ומציאות מהשמים והארץ כי הוציאם והקנס מהעדר גמור וכן ברך את האל יתברך באמרו וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידך ואמנם הקדים את אברהם קודם ברכת השם למה שנתעורר אברהם ראשונה למלחמה הזאת ואחר ברך את השם שעזרו והשלים כוונתו. אבל חכמינו ז"ל בנדרים אמרו שחטא שם בזה.
והנה אברהם נתן למלכי צדק מעשר מכל להיותו כהן לאל עליון וחלף מנחתו אשר הוציא לחם ויין והוא ע"ד מ"ש יעקב וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך וכאשר ראה מלך סדום שאברהם נתן למלכי צדק מעשר מכל רוצה לומר מהנפשות והרכוש חלה פניו תן לי הנפש והרכוש קח לך רוצה לומר הנפשות הם בלתי צריכות לך תנה אותם על ידי ואשיבם אל בתיהם והאדמה לא תשם. אמנם הרכוש אינו ראוי שתתו איתו לא למלכי צדק ולא לשום אדם כי הוא ראוי לך אחרי אשר קנית אותו בקשתך. ואין ספק שלא שאל מלך סדום הנפש והרכוש קח לך על נפשות סדום ורכושו בלבד כי אם גם כן על נפשות ורכוש עמורה כי הכל נחשב לו כאחד וכן אברהם הכל השיב לו.
ואמנם תשובת אברהם הרימותי ידי אל ה' וגומר . . . היתה כוונת אברהם לומר שהנדיב האמתי הוא מי שיקבל ממי שראוי ויתן למי שראוי ולא יקבל ממי שאינו ראוי ולא יתן למי שאין ראוי לתת לו וכמו שכתב החכם בד' מהמדות והוא אמרו כאן הרימותי ידי אל ה' אל עליון כלומר לענין קבול החסד והמתנה אפרוש כפי אל ה' ואקבל כל מה שיתן לי כי הוא אל עליון קונה שמים וארץ ולכן עם ה' החסד והמתנות לתת לי וממני אקח לא ממך מלך סדום מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך דבר קטון או גדול האם לא תאמר היום או מחר אני העשרתי את אברם אין ספק שתאמר כן ואינו כבודי שתאמר שנתעשרתי משלך כי אם ממה שיתן לי האלקים ויהיה אמרו ולא תאמר אני העשרתי את אברם בתמיה ולכן תדע שלכך לא לקח אברהם הרכוש ההוא לפי שהיה דעתו שלא ליהנות משום אדם כי אם מאת האלקים גם שלא יאמרו בני אדם שלחמדת אותו רכוש מסר עצמו לסכנה ולא להציל את לוט רצו בזה שאירע כל המעשה הזה לאברהם להודיעו כי ד' מלכיות תעמודנה למשול בעולם בבל מדי יון והרביעית שהומלכה על גוים רבים וכמו שאברהם התגבר על ד' המלכים האלה והשיב את הרכוש כן באחרית הימים יתגברו בני זרעו על המלכיות האלה וישיבו כל הרכוש נמשך לדעתם האמיתי שכל מה שאירע לאבות סימן לבנים ועם מה שביארתי בפסוקי הפרשה הזאת וענינם יותרו השאלות י"ו וי"ז:
רד״צ הופמן בראשית י״ד
(יח) ומלכי־צדק וגו׳ – עוד לפני שהספיק מלך סדום להוציא מפיו את תביעתו להחזרת השבויים, הופיע מלכי־צדק, הפוכו הגמור של הלה, והוא מביא עמו לחם ויין לחיל אברם. מן ההכרח הוא להניח, כי השיחה בין אברם למלכי־צדק קדמה לפניתו של מלך סדום אל אברם, שכן, אברם מסר את מעשר הכול לידי מלך שלם לפני שהחזיר את השלל למלך סדום. ואכן, בצדק ראה עצמו חייב להפריש מעשר ממה שה׳ נתן בידו בדרך נפלאה כל כך, ואם גם לנכון ראה לוותר אחר כך על חלקו שלו, הרי לא ראה זכות לעצמו לוותר על חלק ה׳, כשם שדאג למסירת החלק המגיע לענר אשכול וממרא.
ומלכי צדק מלך שלם – ידועה היא דעתם של חז״ל, המזהים את מלכי־צדק עם שם בן נח, אך כמובן אין להסיק מלשון הכתוב דבר בקשר לזהותו של מלכי־צדק זה, אשר בתהלים (פרק קי) מושווה לדוד המלך. ובדומה לכך לגבי העיר שלם. אין לקבוע בוודאות את זהותה של עיר זו. לפי יוסף בן מתתיהו, התרגומים ורבים אחרים הרי זה ירושלם. וראייתם מתהלים, שם נקראת ירושלם בשם שלם. חיזוק לדעה זו משמשת גם העובדה, שאחד ממלכי ירושלם נקרא אדוני צדק.
לעומת זאת כותב כבר הירונימוס כי שלם איננה זהה עם ירושלם, כפי שסובר יוסף בן מתתיהו ואחרים, אלא זוהי עיר ליד סקיטופולים (= בית שאן), שנקראת בשם שלם עד היום, ובה גם מראים את ארמונו של מלכי צדק. גם בספר יהודית מוזכרת עיר בשם שלם שיש לחפשה באזור בית שאן. ולאמיתו של דבר יש לומר, כי איתור זה סביר יותר. אברהם יצא לדרך מדמשק לסדום, לשם ביקש להחזיר את שלל המלחמה, ומסתבר איפוא שהיה עליו לעבור את בית־שאן. ואם אמנם עמק המלך הוא באפרים, כפי שנסינו לבאר לעיל, הרי גם זה מתאים יותר.
והוא כהן וגו׳ – עובדי האלילים שבזמן ההוא סגדו לכח עליון, שלו ייחסו את השלטון על כוחות רבים ושונים. לכל אל־כח כזה היה כהן משלו, ואילו מלכי־צדק שימש כהן ״לאל עליון״, מן הסתם משום שיחודו של אל זה היה — הצדק, והמדרש מצביע בהקשר זה על הפסוק ״צדק ילין בה״. מכל מקום, מלכי־צדק זה ידע, כפי שמוכיחה הברכה שהוא מעניק כאן לאברם, שהאל העליון הוא גם האל היחיד, שכן, הוא מכנהו ״קנה שמים וארץ״, זה שהכל (= שמים וארץ) שלו הוא. אולם המדרש מסב את הביטוי הזה על אברם, שנעשה לו שותף להקב״ה בעולמו על ידי שהכיר אותו לבריותיו.
ויתן לו וגו׳ – זוהי הפעם הראשונה שמסופר על הפרשת מעשר. בהפרשת המעשר ומסירתו לידי מלכי־צדק יש משום הכרה במלכי צדק ככהן לאל האמיתי, מצד אברם, שמסר לו עשירית שלל המלחמה. זוהי הדוגמא למעשר ראשון, בעוד אשר המעשר שיעקב נודר להפרישו, מתאים למעשר שני.
(א) ויתן לו מעשר מכל אברהם לא רצה לקחת לעצמו מחוט ועד שרוך נעל אבל חלק הגבוה הפריש לתתו לכהן ומלך סדום יצא לקראת אברהם אל עמק שוה לכבדו והלך עמו עד שלם שהוציא מלכי צדק לחם ויין לעם אשר ברגליו ולא בקש מלך סדום ממנו דבר אבל כאשר ראה נדיבת לבו וצדקתו שנתן המעשר אז בקש גם הוא הנפש בדרך צדקה ואברהם בטח באלקיו שיתן לו עושר ונכסים וכבוד ולא רצה לקחת ממנו דבר והשיב לו כל רכוש סדום שהוא שלו וכל רכוש עמורה להשיב אותו לבעליו כי בכל בקש ממנו הנפש ובכל היתה טענתו שלא יאמרו הם העשירו את אברם ושאר המקומות הנזכרים לפי חרב הכו אותם ולא לקחו מערי המלכים רק רכוש סדום ועמורה כי בעבור שאבדו מלכיהם נשארו עזובות עריהם ויתכן שיהיה זה מה שאמר "אם מחוט ועד שרוך" ישאר בידי מכל הרכוש הבא אלי מכולכם "ואם אקח מכל אשר לך" ברכושך שנתת אתה לי
חזקוני בראשית י״ד
קנה שמים וארץ – שבחו בלשון זה לפי שראה בימיו עולם בנוי חרב ובנוי.
(כ) ויתן לו – מלכי צדק לאברהם מעשר מכל.
מלכי צדק – הועבר מן הכהונה ונתנה לאברהם לפי שהקדים אברהם להקב״ה בברכתו כדכתיב נשבע ה׳ ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק. ואם תפרש להפך שנתן אברהם למלכי צדק מעשר נמצאת אומר אברהם עכב לעצמו מן השלל וכבר אמר הוא אם מחוט ועד שרוך נעל וגו׳.
Rabbi Joseph B. Soloveitchik - Abraham's Journey"Melchizedek king of Salem brought forth bread and wine; and he was the priest of the Most High God. And he blessed him, and said, Blessed be Abram to the Most High God, possessor of heaven and earth" (Gen. 14:18-19). We would have expected Abraham to be blessed by God, me-E-l Elyon. But Melchizedek uses the dative: blessed to God, le-E-l Elyon. This means that Abraham's blessing had to reflect back upon God. His blessing had to be useful, so to speak, to the Master of the Universe. God bestows blessing upon man, but the blessing is reflected back to God. Melchizedek's blessing was that Abraham would succeed in his service of God, in his great undertaking, his great commitment, his great endeavor to establish a new society and give man a new code by which to live and act. May all the blessings God bestowed upon Abraham be returned with dividends to God. May Abraham proclaim that God owns the world, that He is the master of the world, and that man is only an instrument in the hands of God to carry out and to realize the Almighty's will.
Rabbi Joseph B. Soloveitchik - Abraham's Journey
We do not know who Melchizedek was. Rashi (14:18) quotes a midrash that he was Shem the son of Noah (Nedarim 32b,
Targum Pseudo-Yonatan). We see that when Abraham came with his new philosophy of monotheism, there were other individuals who also knew about it. Melchizedek was the king of justice. "He was the priest of the Most High God" (Gen. 14:18), a servant of the Almighty. His philosophy was identical with that of Abraham. He was a contemporary of Abraham and apparently accepted the same certitudes, the same articles of faith, the same moral norms Abraham had formulated. Why didn't he join Abraham? Together they would have been much stronger. Not long before, the Torah had called him Auram ha- Ivri, lonesome Abraham, lonely Abraham: "The whole world on one side and he on the opposite side. Where was MalkiTzedek? Apparently, he was so overwhelmed by Abraham’s victory that he had to give expression to his amazement. But after this episode, Malki Tzedek disappears. We heard nothing of him before and we will not of him after. That is the difference between Abraham and Melchizedek. Whatever Abraham knew, whatever Abraham treasured and considered precious and worthwhile, he wanted to share with others.
Abraham later says to the king of Sodom, “I have lifted up my hand to the Lord, the Most High God, the Possessor of heaven and earth" (Gen. 14:22). Interestingly, the phrase E-l Elyon Koneh shamayim va-aretz" was coined not by Abraham but by Melchizedek! And this phrase was incorporated into our Amidah prayer. Melchizedek had beautiful ideas, but he was never able to implement them. Abraham's greatness consisted not only in inventing ideas, in coining beautiful phrases, but in taking ideas and converting them into reality, into facts.