(א) וַיְדַבֵּ֣ר אֱלֹהִ֔ים אֵ֛ת כָּל־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לֵאמֹֽר׃ (ס)
(ב) אָֽנֹכִ֖י֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣֥ית עֲבָדִֽ֑ים׃
(1) God spoke all these words, saying:
(2) I the LORD am your God who brought you out of the land of Egypt, the house of bondage:
ונאמרו כל הדברות כלן בלשון יחיד, ה' אלהיך אשר הוצאתיך, ולא כאשר התחיל להם אתם ראיתם וגו', אם שמע תשמעו (לעיל יט ד ה), להזהיר כי כל יחיד מהם יענש על המצות, כי עם כל אחד ידבר, ולכל אחד יצוה שלא יחשבו כי אחר הרוב ילך והיחיד ינצל עמהם ויבאר להם משה זאת הכוונה בסוף התורה בפרשת אתם נצבים (דברים כט יז):
(3) Rabbi Yehuda HaLevi, may His memory be an honor, asked me why it mentioned, "I am the Lord, your God, that took you out of the land of Egypt," and it did not state, "that made the heavens and the earth and I made you." And this was my answer to him: Know that the levels of people’s faith, in which they believe in the glorious God in their hearts, is not equal. As the masses believe that which was heard by their ears, that their Master told them this. And above them are those that saw it written in the words of the Torah that God gave to Moshe. And if a heretic comes to challenge that there is no God, they will place their hands on their mouths, as they will not know [what] to answer. And the one whose heart has elevated him to learn the sciences – which are like stairs to rise up upon to the place of his desire – will recognize the work of God in the patterns and the plants and the animals, and in his own human body - that he will know the function of each limb, according to its development, and why it is [made] in such a pattern. And his heart will elevate him afterwards to know the matters of the planets, that they are the works of God in the intermediate world – that he should stand and know the time of when the sun should appear or the moon and how much [of that time] the sun will appear. And he will also know why the moon appears and Who caused it [to do so]. And all of this, he will know with clear proofs that have no doubt. And from [these] ways of God, the enlightened one will know God.
(ב) אלהים אחרים. שֶׁאֵינָן אֱלוֹהוּת אֶלָּא אֲחֵרִים עֲשָׂאוּם אֱלֹהִים עֲלֵיהֶם, וְלֹא יִתָּכֵן לְפָרֵשׁ אֱלֹהִים אֲחֵרִים זוּלָתִי, שֶׁגְּנַאי כְּלַפֵּי מַעְלָה לִקְראוֹתָם אֱלוֹהוּת אֶצְלוֹ. דָּ"אַ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, שֶׁהֵם אֲחֵרִים לְעוֹבְדֵיהֶם – צוֹעֲקִים אֲלֵיהֶם וְאֵינָן עוֹנִין אוֹתָם, וְדוֹמֶה כְּאִלּוּ הוּא אַחֵר שֶׁאֵינוֹ מַכִּירוֹ מֵעוֹלָם:
RAMBAM’S QUESTION:
Isn’t the first commandment and the second one essentially saying the same thing?
-
One might accept Hashem as the true God but believe that the idol is one step closer to him than the average man. Therefore, even using this as an intermediary, is prohibited.
-
Pesel = Pesolet = Trash
To make idols or even to instruct someone else to make one, is a sin subject to lashes.
One who worships an idol knowingly is subject to death by stoning.
A Jew must lay down his life rather than worship idols.
A Jew mustn’t even appear as if he was worshipping an idol. A person, may not bend down to pick up a coin if it was in front of an idol.
A Jew may not pretend, jokingly, to worship an idol.
A Jew is not permitted to utter the name of a foreign god except for deities that are no longer worshipped (eg. Gods of ancient Greece and Rome)
ובכאן אני מזכיר מה שיורו הכתובים בענין ע''ז, כי היו שלשה מינין הראשונים החלו לעבוד את המלאכים שהם השכלים הנבדלים בעבור שידעו למקצתם שררה על האומות, כענין שכתוב (דניאל י כ) שר מלכות יון ושר מלכות פרס, וחשבו שיש להם יכולת בם להיטיב או להרע, וכל אחד עובד לשר שלו כי היו הראשונים יודעים אותם, ואלה הם הנקראים בתורה ובכתובים כלם אלהים אחרים, אלהי העמים, כי המלאכים נקראים אלהים, כמו שנאמר הוא אלהי האלהים (דברים י יז), השתחוו לו כל אלהים (תהלים צז ז), כי גדול ה' מכל האלהים (לעיל יח יא). ואע''פ שהיו העובדים מודים שהכח הגדול והיכולת הגמורה לאל עליון, וכך אמרו רבותינו (מנחות קי:) דקרו ליה אלה דאלהיא, ובזה אמר הכתוב זובח לאלהים יחרם הזכירם בשם הידיעה:
והמין השני בע''ז, שחזרו לעבוד לצבא השמים הנראה, מהם עובדי השמש או הירח, ומהם למזל מן המזלות, כי כל אחת מן האומות ידעה כח המזל בה כפי משטרו על הארץ שלהם, וחשבו כי בעבודתם יגבר המזל ויועיל להם, כענין שכתוב (ירמיה ח ב) ושטחום לשמש ולירח ולכל צבא השמים אשר אהבום ואשר עבדום ואשר הלכו אחריהם ואשר דרשום ואשר השתחוו להם, וכמו שנאמר בתורה באיסור של ע''ז (דברים ד יט) ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים ונדחת והשתחוית להם ועבדתם אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים תחת כל השמים יאמר, כי בעבור שחלק השם אותם לכל העמים ונתן לכל עם כוכב ומזל לא תהיה נדח אחריהם לעבדם, ואלה האנשים הם שהחלו לעשות הצורות הרבות בפסילים והאשרים והחמנים, כי היו עושים צורות מזלם בשעות אשר להם הכח כפי מעלתם, והיו נותנים בעם, כפי מחשבתם, כח והצלחה: וקרוב בעיני שהוחל זה בדור הפלגה כאשר הפיצם השם אל הארצות, ומשלו בהם הכוכבים והמזלות למחלקותיהם, כי הבונים היו רוצים לעשות להם שם ולא יתחלקו, כאשר רמזתי במקומו (בראשית יא ב): והיו לכל אלה הכתות נביאי שקר מגידים להם מן העתידות ומודיעים קצת הבאות עליהם בחכמת הקסם והניחוש, כי יש גם למזלות שרים שוכנים באויר כמלאכים בשמים יודעים בעתידות וממין העבודה הזאת היו מהם עובדים לאנשים, כי בראותם לאחד מבני האדם ממשלה גדולה ומזלו עולה מאד כנבוכדנצר, היו אנשי ארצו חושבים כי בקבלם עליהם עבודתו וכוונתם אליו יעלה מזלם עם מזלו, והוא ג''כ יחשוב כי בהדבק מחשבתם בו תוסיף לו הצלחה בכח נפשותיהם המכוונות אליו. וזה היה דעת פרעה כדברי רבותינו (שמו''ר ט ז), ודעת סנחריב שאמר הכתוב במחשבתו אעלה על במתי עב אדמה לעליון (ישעיה יד יד), וחירם וחביריו שעשו עצמם אלוהות, כי היו רשעים לא שוטים גמורים:
והמין השלישי בע''ז, אחר כך חזרו לעבוד את השדים שהם רוחות, כאשר אפרש בע''ה (ויקרא יז ז), כי גם מהם יש ממונים על האומות שיהיו הם בעלי הארץ ההיא להזיק לצריהם ולנכשלים שבהם, כידוע מענינם בחכמת נגרמונסיא, גם בדברי רבותינו ובזה אמר הכתוב (דברים לב יז) יזבחו לשדים לא אלוה אלהים לא ידעום חדשים מקרוב באו לא שערום אבותיכם, לעג להם הכתוב שהם זובחים גם לשדים שאינם אלוה כלל, כלומר שאינם כמלאכים הנקראים אלוה, אבל הם אלהים שלא ידעום, כלומר שלא מצאו בהם שום אלהות וכח שולטנות, והם חדשים להם שלמדו לעשות כן מחדש מן המצרים המכשפים, וגם אבותיהם הרשעים כתרח ונמרוד לא שערום כלל. ומזה מזהיר ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשר הם זונים אחריהם (ויקרא יז ז):
והנה התורה אסרה בדבור הזה השני כל עבודה בלתי לה' לבדו, ולכך הזהיר בתחלה לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, שהם המין הראשון, וזהו על פני, כאשר רמזתי סודו והזהיר עוד על הפסל וגם על התמונה שהיא תרמוז גם לדבר הרוחני המדומה, כענין שכתוב (איוב ד טז) יעמוד ולא אכיר מראהו תמונה לנגד עיני. וכך אמרו (ר''ה כד:) אשר בשמים, לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות ממעל, לרבות מלאכי השרת. כי גם בהם יעשו צורות לשכלים הנבדלים אשר הם נפש למזלות, כאשר היה בענין מעשה העגל שאני עתיד. לפרש בע''ה (להלן לב א). ואמר אשר במים מתחת לארץ לרבות השדים, מתחת מים ושוכניהם (איוב כו ה), וכך אמרו (במכילתא כאן) להביא את הבוביא ואמר בכלם לא תשתחוה להם ולא תעבדם בשום עבודה כלל, ואפילו לא יהא דעתו להוציא עצמו מרשותו של הקב''ה, והנה ריקן כל העבודות כלן לשם המיוחד ית' (סנהדרין ס:):
Includes swearing in the name of God.
Four types of oaths that are considered as examples of “taking the name of Hashem in vain.”
1. שבועת שקר – perjury. Lying in court.
2. שבועת שוא – an oath using the name of Hashem for no reason. Eg. “I swear that this stone is a stone.”
3. שבועת הפיקדון – One who swears that he doesn’t have a friend’s item in his possession when in fact he does.
- 4. שבועת העדות – A person who testifies in court when in fact he knows nothing about the litigation.
(א) זכור את יום השבת לקדשו
ואמת הוא ג''כ כי מדת זכור רמזו במצות עשה, והוא היוצא ממדת האהבה והוא למדת הרחמים, כי העושה מצות אדוניו אהוב לו ואדוניו מרחם עליו, ומדת שמור במצות לא תעשה, והוא למדת הדין ויוצא ממדת היראה, כי הנשמר מעשות דבר הרע בעיני אדוניו ירא אותו, ולכן מצות עשה גדולה ממצות לא תעשה, כמו שהאהבה גדולה מהיראה, כי המקיים ועושה בגופו ובממונו רצון אדוניו הוא גדול מהנשמר מעשות הרע בעיניו, ולכך אמרו דאתי עשה ודחי לא תעשה, ומפני זה יהיה העונש במצות לא תעשה גדול ועושין בו דין כגון מלקות ומיתה, ואין עושין בו דין במצות עשה כלל אלא במורדין, כמו לולב וציצית איני עושה, סוכה איני עושה, שסנהדרין היו מכין אותו עד שיקבל עליו לעשות או עד שתצא נפשו:
In the desert, where the Israelites did not work for a living because they received the Manna daily, they spent their time studying the Torah in great depth. For them, Shabbat was not needed as a day off to learn. Its main purpose was to testify that God created the world. This is why the Ten Commandments in Shemot , taught in the first year of the Israelites’ sojourn in the desert, emphasise Zachor, i.e. remember that God created the world. Zachor is the positive aspect of remembering Shabbat that includes reciting Kiddush (at the beginning) and Havdallah (at the conclusion), which speak about creation.
In our Sidra, when Moshe is reviewing the Mitzvot, just weeks prior to the Israelites’ entry into the land of Israel, the other reason for Shabbat had to be accentuated. The people were about to conquer the land, where they would begin a new life of agriculture and industry. They needed to appreciate that Shabbat would provide them with an opportunity to recharge their spiritual batteries, to energise themselves for the week ahead. The Torah therefore emphasised Shamor, meaning observe the Shabbat prohibitions (Melachot) so that Shabbat becomes a truly spiritual encounter, without distractions.
(א) זכור את יום השבת וגו'. פירוש שיזכרהו מיום א', ולזה הקדים המאוחר כי מן הראוי היה להקדים לומר ששת ימים וגו' ואחר כך יאמר זכור, אלא נתכוין לומר שהזכירה תהיה מיום ראשון על דרך אומרם ז''ל (מכילתא) שכל יום יאמר היום יום א' בשבת וכו' פירוש ובזה יקדשו ולא יטעה בו.
-
The importance of this mitzvah is shown by the fact that this is one of the only two biblical mitzvot for which we are promised the reward for long life.
-
We must fear our mother just as much as we fear our father, even though our mother is more kind than our father. On the same token, we must honour our father, even though he may inspire more fear than our mother.
-
To fear means: not to sit in his seat, not to contradict him, not to call him by his first name
-
To honour means: to provide him with food, clothing and shelter.
-
We must honour our parents to the extent that if one’s parents throw a son’s valuable gold coins into the sea, the son must not reproach his parent for this act.
-
We must fear our parents to the extent that if they come to a communal gathering and tear off their son’s beautiful clothes and beat him in front of everyone, the son must remain calm and not react with humiliation.
-
The only instance in which a son or daughter must disobey a parent is when the parent asks him or her to disobey a precept of the torah.
-
A father’s request takes precedence over a mother’s request because both the child and the mother are bound to honour the father.
-
One must also respect one’s older brothers.
(א) קרובים - ידוע מאמר רבותינו זכרונם לברכה על הפסוק (שמות כב כד) את העני עמך. ענייך ועניי עירך, ענייך קודמין (ב''מ עא א). וכתיב (ישעיה נח ז) ומבשרך לא תתעלם, וכתיב (משלי יז יז) ואח לצרה יולד. וקימא לן (יו''ד סי' ח''ז סעיף ח) שמי שיש לו קרובים עשירים אין נותנין לו מקפה של צדקה, שעל קרוביו מוטל לפרנסו ומה גם אם אביו ואחיו עניים, שחיב לרחם עליהם ולפרנסם כפי כחו בכבוד ובסבר פנים יפות, שאם ירבה לתן לאחרים ויניח את אביו ואת אחיו מטלים ברעב הרי זה עתיד לתן את הדין, ובמקום צדקה תחשב צעקה, אם לא שאחיו אינם מהגנים שפיר דמי, אבל לגבי אביו ואמו ליכא מקום פטור, וחובה מטלת עליו לקים כבד את אביך ואת אמך (שמות כ יב דברים ה טז) איזהו כבוד, מאכילו ומשקהו ומלבישו ומנעילו (קדושין לא ב), ובפרט לעת זקנתם חיב לכלכל את שיבתם ולתת להם די מחסורם בכבוד גדול וסבר פנים יפות. ואם יתן איש את כל הון ביתו, לא יוכל שלם את אשר סבלו עמו אביו ואמו בגופם וממונם:
Rav Saadiah Gaon’s question:
Why does the Torah promise long life as a reward for honouring one’s parents?
If a child honours his parents and cherishes them in their old age when they can no longer care for themselves, his own children will be inspired by this example, and he will have the privilege of enjoying a long life and blessed old age surrounded by the care of his own sons and daughters.
The Ramban actually believes that the mention of reward in this commandment emphasizes the very opposite. Namely that when it comes to honouring our parents one must do so, NOT for the sake of reward (such as inheritance) but as he honours God – without questioning.