Arbah Minim and Sukkah - Some Sources on their Relationship

מתני׳ והיכן היו מנענעין בהודו לה' תחילה וסוף ובאנא ה' הושיעה נא דברי ב"ה וב"ש אומרין אף באנא ה' הצליחה נא א"ר עקיבא צופה הייתי ברבן גמליאל ור' יהושע שכל העם היו מנענעין את לולביהן והם לא נענעו אלא באנא ה' הושיעה נא: גמ׳ נענוע מאן דכר שמיה התם קאי כל לולב שיש בו שלשה טפחים כדי לנענע בו כשר וקאמר היכן מנענעין תנן התם שתי הלחם ושני כבשי עצרת כיצד הוא עושה מניח שתי הלחם על גבי שני הכבשין ומניח ידו תחתיהן ומניף ומוליך ומביא מעלה ומוריד שנאמר (שמות כט, כז) אשר הונף ואשר הורם א"ר יוחנן מוליך ומביא למי שהארבע רוחות שלו מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו במערבא מתנו הכי א"ר חמא בר עוקבא א"ר יוסי ברבי חנינא מוליך ומביא כדי לעצור רוחות רעות מעלה ומוריד כדי לעצור טללים רעים א"ר יוסי בר אבין ואיתימא ר' יוסי בר זבילא זאת אומרת

Sukkah 37b:7-10

MISHNA: And where in the recitation of hallel would they wave the lulav? They would do so at the verse: “Thank the Lord, for He is good” (Psalms 118:1, 29) that appears at both the beginning and the end of the psalm, and at the verse: “Lord, please save us” (Psalms 118:25); this is the statement of Beit Hillel. And Beit Shammai say: They would wave the lulav even at the verse: “Lord, please grant us success” (Psalms 118:25). Rabbi Akiva said: I was observing Rabban Gamliel and Rabbi Yehoshua and saw that all the people were waving their lulavim, and the two of them waved their lulav only at: “Lord, please save us,” indicating that this is the halakha. GEMARA: The Gemara asks about the premise of the mishna. With regard to waving, who mentioned it? As no previous mention was made of waving the lulav, it is a non sequitur when the tanna begins discussion of the details of the custom. The Gemara answers: The tanna is basing himself on the mishna there (29b), which states: Any lulav that has three handbreadths in length, sufficient to enable one to wave with it, is fit for use in fulfilling the mitzva. As the custom of waving the lulav was already established there, here the tanna is saying: Where would they wave the lulav? We learned in a mishna there (Menaḥot 61a): With regard to the two loaves and the two lambs offered on the festival of Shavuot, how does he perform their waving before the altar? He places the two loaves atop the two lambs, and places his hand beneath them, and waves to and fro to each side, and he raises and lowers them, as it is stated: “Which is waved and which is lifted” (Exodus 29:27), indicating that there is waving to the sides as well as raising and lowering. Rabbi Yoḥanan said: He moves them to and fro to dedicate them to He Whom the four directions are His. He raises and lowers them to He Whom the heavens and earth are His. In the West, Eretz Yisrael, they taught it as follows. Rabbi Ḥama bar Ukva said that Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: He moves them to and fro in order to request a halt to harmful winds, storms and tempests that come from all directions; he raises and lowers them in order to halt harmful dews and rains that come from above. Rabbi Yosei bar Avin said, and some say that it was Rabbi Yosei bar Zevila who said: That is to say,

סוכה ל״ח א:א׳

שירי מצוה מעכבין את הפורענות שהרי תנופה שירי מצוה היא ועוצרת רוחות וטללים רעים ואמר רבא וכן בלולב רב אחא בר יעקב ממטי ליה ומייתי ליה אמר דין גירא בעיניה דסטנא ולאו מלתא היא משום דאתי לאיגרויי ביה:

Sukkah 38a:1

non-essential aspects of a mitzva avert calamity, as waving is a non-essential aspect of the mitzva, since even if one failed to wave the loaves he fulfilled his obligation, and nevertheless it halts harmful winds and dews. And Rava said: And likewise one should conduct himself the same way with a lulav, i.e., one should wave it to and fro and raise and lower it for the same reasons. When Rav Aḥa bar Ya’akov would move the lulav to and fro, he would say: This is an arrow in the eye of Satan, as despite his best efforts, the Jewish people continue to joyously fulfill mitzvot. The Gemara notes: That is not a proper manner of conduct, as it will induce Satan to come to incite him to sin. Gloating due to his victory over the evil inclination will lead Satan to redouble his efforts to corrupt him.

אורח חיים תרמ״ד:א׳

(א) שַׁחֲרִית, אַחַר חֲזָרַת תְּפִלָּה, נוֹטְלִין הַלּוּלָב וּמְבָרְכִין: עַל נְטִילַת לוּלָב, וְשֶׁהֶחֱיָנוּ; וְגוֹמְרִים הַהַלֵּל; וְכֵן כָּל שְׁמוֹנַת יְמֵי הֶחָג. וּמְבָרְכִים: לִגְמֹר אֶת הַהַלֵּל, בֵּין צִבּוּר בֵּין יָחִיד, וְאֵין מַפְסִיקִין בּוֹ אֶלָּא כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמְרוּ בִּקְרִיאַת שְׁמַע: בָּאֶמְצַע, שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַיִּרְאָה וּמֵשִׁיב מִפְּנֵי הַכָּבוֹד; בֵּין הַפְּרָקִים, שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַכָּבוֹד וּמֵשִׁיב שָׁלוֹם לְכָל אָדָם; וְאִם פָּסַק בָּאֶמְצַע, וְשָׁהָה אֲפִלּוּ כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלּוֹ, אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר אֶלָּא לַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק.

Shulchan Arukh, Orach Chayim 644:1

...

משנה ברורה תרנ״א:ל״ד

(לד) (לד) ונהגו וכו' - ובשם האר"י כתבו שיברך תחלה בסוכה על הלולב ואח"כ יעשה שאר הנענועים בביהכ"נ:

Mishnah Berurah 651:34

...

סוכה כ״ח ב:ח׳

מתני׳ כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי ירדו גשמים מאימתי מותר לפנות משתסרח המקפה משלו משל למה הדבר דומה לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו:

Sukkah 28b:8

MISHNA: All seven days of Sukkot, a person renders his sukka his permanent residence and his house his temporary residence. If rain fell, from when is it permitted to vacate the sukka? It is permitted from the point that it is raining so hard that the congealed dish will spoil. The Sages told a parable: To what is this matter comparable? It is comparable to a servant who comes to pour wine for his master, and he pours a jug [kiton] of water in his face to show him that his presence is not desired. So too, in the sukka, rain is an indication that the Holy One, Blessed be He, does not want the person to fulfill the mitzva of sukka.

תענית ב׳ א:א׳-ג׳

מתני׳ מאימתי מזכירין גבורות גשמים רבי אליעזר אומר מיום טוב הראשון של חג ר' יהושע אומר מיום טוב האחרון של חג אמר לו ר' יהושע הואיל ואין הגשמים אלא סימן קללה בחג למה הוא מזכיר אמר לו ר' אליעזר אף אני לא אמרתי לשאול אלא להזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו אמר לו א"כ לעולם יהא מזכיר אין שואלין את הגשמים אלא סמוך לגשמים ר' יהודה אומר העובר לפני התיבה ביו"ט האחרון של חג האחרון מזכיר הראשון אינו מזכיר ביו"ט הראשון של פסח הראשון מזכיר האחרון אינו מזכיר

Taanit 2a:1-3

MISHNA: From when, i.e., from which date, does one begin to mention the might of the rains by inserting the phrase: He makes the wind blow and rain fall, in the second blessing of the Amida prayer? Rabbi Eliezer says: The phrase is inserted from the first Festival day of the festival of Sukkot. Rabbi Yehoshua says: From the last Festival day of the festival of Sukkot. Rabbi Yehoshua said to Rabbi Eliezer: Since rain is nothing other than a sign of a curse during the festival of Sukkot, as rainfall forces Jews to leave their sukkot, why should one mention the might of rain during this period? Rabbi Eliezer said to him: I too did not say that it is proper to request rain at this time, but it is proper only to mention the phrase: He makes the wind blow and rain fall, in its due time. Rabbi Yehoshua said to him: If so, i.e., if reciting the phrase does not constitute a request for rain, one should always mention rain, even in the summer. The mishna states a general principle: One requests rain only immediately preceding the rainy season. Rabbi Yehuda says: With regard to the one who passes before the ark as prayer leader on the concluding Festival day of the festival of Sukkot, the Eighth Day of Assembly: The last prayer leader, who leads the additional prayer, mentions rain, whereas the first prayer leader, for the morning prayer, does not mention rain. The opposite is the case at the conclusion of the period for mentioning rain on the first Festival day of Passover: Here, the first prayer leader, who leads the morning prayer, mentions rain, while the last prayer leader, who leads the additional prayer, does not mention rain.

ראש השנה ט״ז א:א׳

מתני׳ בארבעה פרקים העולם נידון בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן בר"ה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון שנאמר (תהלים לג, טו) היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם ובחג נידונין על המים:

Rosh Hashanah 16a:1

MISHNA: At four times of the year the world is judged: On Passover judgment is passed concerning grain; on Shavuot concerning fruits that grow on a tree on Rosh HaShana, all creatures pass before Him like sheep [benei maron], as it is stated: “He Who fashions their hearts alike, Who considers all their deeds” (Psalms 33:15); and on the festival of Sukkot they are judged concerning water, i.e., the rainfall of the coming year.

ראש השנה ט״ז א:ט״ו

ומפני מה אמרה תורה נסכו מים בחג אמר הקדוש ברוך הוא נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה ואמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות מלכיות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר

Rosh Hashanah 16a:15

And for what reason did the Torah say: Pour water onto the altar in the Temple on the festival of Sukkot? The Holy One, Blessed be He, said: Pour water before Me on the festival of Sukkot so that the rains of the year, which begin to fall after Sukkot, will be blessed for you. And recite before Me on Rosh HaShana verses that mention Kingships, Remembrances, and Shofarot: Kingships so that you will crown Me as King over you; Remembrances so that your remembrance will rise before Me for good; and with what will the remembrance rise? It will rise with the shofar.

סוכה ל״ו ב:ח׳-י׳

מתני׳ אין אוגדין את הלולב אלא במינו דברי רבי יהודה רבי מאיר אומר אפי' בחוט במשיחה אמר רבי מאיר מעשה באנשי ירושלים שהיו אוגדין את לולביהן בגימוניות של זהב אמרו לו במינו היו אוגדין אותו מלמטה: גמ׳ אמר רבא אפי' בסיב אפי' בעיקרא דדיקלא ואמר רבא מ"ט דרבי יהודה קסבר לולב צריך אגד ואי מייתי מינא אחרינא הוה חמשה מיני ואמר רבא מנא אמינא לה דסיב ועיקרא דדיקלא מינא דלולבא הוא דתניא (ויקרא כג, מב) בסוכות תשבו סוכה של כל דבר דברי ר"מ ר' יהודה אומר אין סוכה נוהגת אלא בד' מינים שבלולב והדין נותן ומה לולב שאין נוהג בלילות כבימים אינו נוהג אלא בארבעת מינין סוכה שנוהגת בלילות כבימים אינו דין שלא תהא אלא בארבעת מינין

Sukkah 36b:8-10

MISHNA: One may bind the lulav only with its own species; i.e., one of the four species taken with the lulav. This is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Meir says: One may do so even with a string or with a cord. Rabbi Meir said: There was an incident involving the men of Jerusalem who would bind their lulavim with gold rings. The Sages said to him: They would bind it with its own species beneath the rings, which serve a merely decorative purpose and not a halakhic one. GEMARA: Rava said: One may bind the lulav even with fibers that grow around the trunk of the date palm, and even with a piece of the trunk of the date palm. And Rava said: What is the rationale for the opinion of Rabbi Yehuda? He holds that a lulav requires binding, and if one brings another species to bind the lulav, there will be five species and he will violate the prohibition against adding to the mitzvot. And Rava further said: From where do I say this halakha that fibers and the trunk of the date palm are the species of the lulav? It is as it is taught in a baraita that it is written: “You shall reside in sukkot for seven days” (Leviticus 23:42), which means a sukka of any material, as the Torah was not particular about the material to be used for the roofing; any species may be used as long as it grew from the ground and it is not susceptible to impurity. This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: The mitzva of sukka is practiced only with the four species of the lulav as roofing. And, he claims, logic dictates that it is so, as it is derived by means of an a fortiori inference: Just as the mitzva of lulav, which is not practiced at night as it is during the day, is practiced only with the four species, with regard to the mitzva of sukka, which is practiced at night as it is during the day, is it not right that its roofing should be only from the four species?

ויקרא רבה ל׳:ט׳

(ט) דָּבָר אַחֵר, פְּרִי עֵץ הָדָר, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁכָּתוּב בּוֹ (תהלים קד, א): הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ. כַּפֹּת תְּמָרִים, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁכָּתוּב בּוֹ (תהלים צב, יג): צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח. וַעֲנַף עֵץ עָבֹת, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דִּכְתִיב (זכריה א, ח): וְהוּא עֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים. וְעַרְבֵי נָחַל, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דִּכְתִיב בֵּיהּ (תהלים סח, ה): סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ.

Vayikra Rabbah 30:9

(9) Another explanation: "The fruit of a beautiful tree (ets hadar)" - this is [referring to] the Holy One, blessed be He, as it is written about Him (Psalms 104:1), "You were dressed in splendor and beauty (hadar)." "The branches of a date palm" - this is [referring to] the Holy One, blessed be He, as it is written about Him (Psalms 92:13), "The righteous One flourishes like a date palm." "And a branch of a braided tree (a myrtle)" - this is [referring to] the Holy One, blessed be He, as it is written (Zechariah 1:8), "and He is standing among the myrtles." "And brook willows (arvei nachal)" - this is [referring to] the Holy One, blessed be He, as it is written about Him (Psalms 68:5), "praise the One that rides in the skies (aravot), with His name of the Lord."

ברכת המזון

הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

סוכה ד׳ ב:י״ז

ארון תשעה וכפורת טפח הרי כאן עשרה וכתיב (שמות כה, כב) ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת

Sukkah 4b:17

And this is what they taught: The Ark of the Covenant was itself nine handbreadths high, as it is stated explicitly in the Torah that it was one and a half cubits high and the cubit used to measure Temple vessels consisted of six handbreadths. And the Ark cover was one handbreadth thick. There is a total height of ten handbreadths here. And it is written: “I will meet with you there and I will speak with you from above the Ark cover” (Exodus 25:22),

ויקרא כ״ג:מ׳

(מ) וּלְקַחְתֶּ֨ם לָכֶ֜ם בַּיּ֣וֹם הָרִאשׁ֗וֹן פְּרִ֨י עֵ֤ץ הָדָר֙ כַּפֹּ֣ת תְּמָרִ֔ים וַעֲנַ֥ף עֵץ־עָבֹ֖ת וְעַרְבֵי־נָ֑חַל וּשְׂמַחְתֶּ֗ם לִפְנֵ֛י ה' אֱלֹקֵיכֶ֖ם שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃

Leviticus 23:40

(40) On the first day you shall take the product of hadar trees, branches of palm trees, boughs of leafy trees, and willows of the brook, and you shall rejoice before the LORD your God seven days.

סוכה מ״א א:ו׳

מתני׳ בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש

Sukkah 41a:6

MISHNA: Originally, during the Temple era, the lulav was taken in the Temple for seven days, and in the rest of the country outside the Temple it was taken for one day. Once the Temple was destroyed, Rabban Yoḥanan ben Zakkai instituted an ordinance that the lulav should be taken even in the rest of the country for seven days, in commemoration of the Temple.

סוכה כ״ז ב:ד׳-ה׳

תניא ר' אליעזר אומר כשם שאין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון של חג בלולבו של חבירו דכתיב (ויקרא כג, מ) ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים משלכם כך אין אדם יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו דכתיב חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים משלך וחכמים אומרים אע"פ שאמרו אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון בלולבו של חבירו אבל יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו דכתיב (ויקרא כג, מב) כל האזרח בישראל ישבו בסוכות מלמד שכל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת

Sukkah 27b:4-5

It is taught in another baraita that Rabbi Eliezer says: Just as a person does not fulfill his obligation on the first day of the Festival with the lulav of another, as it is written: “And you shall take for yourselves on the first day the fruit of a beautiful tree, branches of a date palm” (Leviticus 23:40), and the Sages derive from the phrase: Shall take for yourselves, that it must be taken from your own and not from that of someone else, so too, a person does not fulfill his obligation with the sukka of another, as it is written: “You shall prepare for yourself the festival of Sukkot for seven days” (Deuteronomy 16:13), and the Sages derive from the term “for yourself” that it must be taken from your own. And the Rabbis say: Although they said that a person does not fulfill his obligation on the first day of the Festival with the lulav of another, he fulfills his obligation with the sukka of another, as it is written: “All the homeborn in Israel shall reside in sukkot” (Leviticus 23:42). This teaches that all of the Jewish people are fit to reside in one sukka. If the value of one sukka were divided among all the Jewish people, no individual would have a peruta stake in it; therefore, no individual could be considered even a part-owner of the sukka. The only way the entire Jewish people could fulfill the mitzva in one sukka is by residing in a communal sukka that does not belong to any of them. Apparently, there is no obligation to reside specifically in one’s own sukka.

The Talmud in Sukkah 27b makes a remarkable claim regarding the holiday of Succoth:

“'For seven days ... all who belong to the people of Israel will live in sukkot [thatched huts]’ (Lev. 23:42). This teaches that it is fitting for all of Israel to sit in one sukkah.”

Obviously, no sukkah is large enough to hold the entire Jewish people. What is the meaning of this utopian vision — all of Israel sitting together in a single sukkah?

The Unity of Succoth

As long as we are plagued by pettiness and other character flaws, we cannot attain true collective unity. But after experiencing the unique holiness of Yom Kippur, this unfortunate state is repaired. After our lives have been illuminated by the light of teshuvah and the entire Jewish nation has been purified from the negative influences of sin and moral weakness, the soul’s inner purity becomes our predominant quality. With this regained integrity, we merit an ever-increasing harmony among the diverse sectors of the nation.

During the holiday of Succoth we absorb the light of Torah and a love for truth. Conflicting views become integrated and unified. Through the spiritual ascent of the Days of Awe, we attain a comprehensive unity, a unity that extends its holy light over all parts of the Jewish people. During this special time, it is as if the entire nation is sitting together, sharing the holy experience of the same sukkah.

According to the Hasidic master Rabbi Nathan (1780-1844, chief disciple and scribe of Rabbi Nachman of Breslov), this sense of unity is the very essence of the mitzvah of sukkah. He wrote in Likutei Halachot that one should fulfill the mitzvah of sukkah with the following kavanah:

“One should concentrate on being part of the entire people of Israel, with intense love and peace, until it may be considered as if all of Israel dwells together in one sukkah.”

(Silver from the Land of Israel. Adapted from Mo'adei HaRe’iyah p. 96)

ויקרא רבה ל׳:י״ב

(יב) דָּבָר אַחֵר, פְּרִי עֵץ הָדָר, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, מָה אֶתְרוֹג זֶה יֵשׁ בּוֹ טַעַם וְיֵשׁ בּוֹ רֵיחַ, כָּךְ יִשְׂרָאֵל יֵשׁ בָּהֶם בְּנֵי אָדָם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם תּוֹרָה וְיֵשׁ בָּהֶם מַעֲשִׂים טוֹבִים. כַּפֹּת תְּמָרִים, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, מָה הַתְּמָרָה הַזּוֹ יֵשׁ בּוֹ טַעַם וְאֵין בּוֹ רֵיחַ, כָּךְ הֵם יִשְׂרָאֵל יֵשׁ בָּהֶם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם תּוֹרָה וְאֵין בָּהֶם מַעֲשִׂים טוֹבִים. וַעֲנַף עֵץ עָבֹת, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, מָה הֲדַס יֵשׁ בּוֹ רֵיחַ וְאֵין בּוֹ טַעַם, כָּךְ יִשְׂרָאֵל יֵשׁ בָּהֶם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מַעֲשִׂים טוֹבִים וְאֵין בָּהֶם תּוֹרָה. וְעַרְבֵי נָחַל, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, מָה עֲרָבָה זוֹ אֵין בָּהּ טַעַם וְאֵין בָּהּ רֵיחַ, כָּךְ הֵם יִשְׂרָאֵל יֵשׁ בָּהֶם בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵין בָּהֶם לֹא תּוֹרָה וְלֹא מַעֲשִׂים טוֹבִים, וּמָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לָהֶם, לְאַבְּדָן אִי אֶפְשָׁר, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יֻקְשְׁרוּ כֻלָּם אֲגֻדָּה אַחַת וְהֵן מְכַפְּרִין אֵלּוּ עַל אֵלּוּ, וְאִם עֲשִׂיתֶם כָּךְ אוֹתָהּ שָׁעָה אֲנִי מִתְעַלֶּה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (עמוס ט, ו): הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָו, וְאֵימָתַי הוּא מִתְעֲלֶה כְּשֶׁהֵן עֲשׂוּיִין אֲגֻדָּה אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ט, ו): וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר לְיִשְׂרָאֵל: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן.

Vayikra Rabbah 30:12

(12) Another explanation: "The fruit of a beautiful tree" - these are [referring to] Israel. Just like this citron (etrog), which has taste and has smell, so too Israel has among them people that have Torah and have good deeds. "The branches of a date palm" - these are [referring to] Israel. Just like this date, which has taste and has no smell, so too Israel has among them those that have Torah but do not have good deeds. "And a branch of a braided tree (a myrtle)" - these are [referring to] Israel. Just like this myrtle, which has smell and has no taste, so too Israel has among them those that have good deeds but do not have Torah. "And brook willows" - these are [referring to] Israel. Just like this willow, which has no smell and has no taste, so too Israel has among them people that have no Torah and have no good deeds. And what does the Holy One, blessed be He, do to them? To destroy them is impossible, but rather the Holy One, blessed be He, said "bind them all together [into] one grouping and these will atone for those." And if you will have done that, I will be elevated at that time. This is [the meaning of] what is written (Amos 9:6), "He Who built the upper chambers in the heavens" (indicating his elevation). And when is He elevated? When they make one grouping, as it is stated (Ibid.), "and established His grouping on the earth." Hence Moshe warned Israel, "And you shall take for yourselves on the first day."

ספר החינוך שכ״ד:ב׳-ג׳

(ב) משרשי המצוה. הקדמה. כבר כתבתי לך בני כמה פעמים במה שקדם, שהאדם נפעל כפי פעלותיו שיעשה תמיד, ורעיוניו וכל עשתונותיו נתפשות אחרי פועל ידיו, אם טוב ואם רע. ועל כן כי רצה המקום לזכות את עמו ישראל אשר בחר הרבה להם מצות להיות נפשם מתפעלת בהן לטובה תמיד כל היום. ומכלל המצות שצונו להתפיש מחשבתנו בעבודתו בטהרה, היא מצות התפלין להיותן מנחות כנגד אברי האדם הידועים בו למשכן השכל. והם הלב והמוח, ומתוך פעלו זה, תמיד ייחד כל מחשבותיו לטוב, ויזכור ויזהר תמיד כל היום לכון כל מעשיו בישר ובצדק.

(ג) וכמו כן מצות הלולב עם שלשת מיניו מזה השרש היא, לפי שימי החג הם ימי שמחה גדולה לישראל כי הוא עת אסיפת התבואות ופרות האילן לבית, ואז ישמחו בני אדם שמחה רבה, ומפני כן נקרא חג האסיף. וצוה האל לעמו לעשות לפניו חג באותה העת לזכותם להיות עקר השמחה לשמו יתברך, ובהיות השמחה מושכת החמר הרבה ומשכחת ממנו יראת אלקים, בעת ההיא צונו השם לקחת בין ידינו דברים המזכירים אותנו כי כל שמחת לבנו לשמו ולכבודו, והיה מרצונו להיות המזכיר מין המשמח כמו שהעת עת שמחה, כי צדק כל אמרי פיו, וידוע מצד הטבע כי ארבעת המינין כלם משמחי לב רואיהם.

Sefer HaChinukh 324:2-3

...

ספר החינוך שכ״ה:ב׳

(ב) משרשי המצוה. מה שמפרש בכתוב, למען נזכר הנסים הגדולים שעשה האל ברוך הוא לאבותינו במדבר בצאתם ממצרים שסככם מענני כבוד שלא יזיק להם השמש ביום וקרח בלילה. ויש שפרשו (סוכה יא, ב), שסכות ממש עשו בני ישראל במדבר, ומתוך זכירת נפלאותיו שעשה עמנו ועם אבותינו נזהר במצותיו ברוך הוא, ונהיה ראויים לקבלת הטובה מאתו, וזהו חפצו ברוך הוא שחפץ להיטיב.

Sefer HaChinukh 325:2

(2) From the root of the mitzvah: What is explicit in the verse, to recall the great miracles that HaShem performed for our forefathers in the wilderness as they left Egypt. He covered them in the Clouds of Glory so that the sun would not harm them during the day, or the ice at night. Some explain (Talmud, Sukka 11b) that the Israelites made physical huts in the wilderness. Through recalling His wonders that he did for us and our forefathers we will be careful with His commandments, and we will be worthy of receiving Good from Him. That is always His wish, to do good.