(א) הַמַּפְקִיד אֵצֶל חֲבֵרוֹ בְּהֵמָה אוֹ כֵלִים, וְנִגְנְבוּ אוֹ שֶׁאָבְדוּ, שִׁלֵּם וְלֹא רָצָה לִשָּׁבַע, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ שׁוֹמֵר חִנָּם נִשְׁבָּע וְיוֹצֵא, נִמְצָא הַגַּנָּב,מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. טָבַח וּמָכַר, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. לְמִי מְשַׁלֵּם, לְמִי שֶׁהַפִּקָּדוֹן אֶצְלוֹ.
נִשְׁבַּע וְלֹא רָצָה לְשַׁלֵּם, נִמְצָא הַגַּנָּב, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, טָבַח וּמָכַר, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. לְמִי מְשַׁלֵּם, לְבַעַל הַפִּקָּדוֹן:
(1) [If] one deposited [for safekeeping] an animal or vessels with his neighbor and they were stolen or lost, if he paid and did not want to swear [the prescribed oath], because they [the sages] said that an unpaid guardian must swear and be exempt [from liability, and if afterward] the thief is found, he must pay double. [If the thief] butchered or sold the object, he must pay four or fivefold. To whom does he pay? To him who [kept] the deposit with him. [If the guardian] swore the [prescribed oath] and did not want to pay, and [afterward] the thief is found, he must pay double. [If the thief] butchered or sold the object, he must pay four or fivefold. To whom does he pay? To the owner of the deposit.
(א) המפקיד. ולא רצה לישבע: שבועת השומרין. שהיה יכול ליפטר אם נשבע שלא פשע בה ושלא שלח בה יד:
The oath of the Shomrim. For he could have exempted himself from paying if he swore that he wasn't negligent and didn't use the object.
(ב) למי שהפקדון אצלו. דכיון דשילם קנה כל תשלומיה. ואפילו לא שילם אלא כיון שאמר בבית דין הריני משלם, קנה כל תשלומיה, לא שנא תשלומי כפל ולא שנא תשלומי ארבעה וחמשה:
Because since he reimbursed the owner, he acquired any future penalty payment imposed upon the thief. And even if he didn't pay but just said "I'm going to pay" he acquires any future penalty payments
No difference if the penalty is double of four or five fold.
(ב) הַשּׂוֹכֵר פָּרָה מֵחֲבֵרוֹ וְהִשְׁאִילָהּ לְאַחֵר, וּמֵתָה כְדַרְכָּה,
יִשָּׁבַע הַשּׂוֹכֵר שֶׁמֵּתָה כְדַרְכָּה, וְהַשּׁוֹאֵל יְשַׁלֵּם לַשּׂוֹכֵר.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי,
כֵּיצַד הַלָּה עוֹשֶׂה סְחוֹרָה בְּפָרָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ?
אֶלָּא תַחֲזֹר פָּרָה לַבְּעָלִים:
(2) If one rented a cow from his neighbor, and loans it to another,
and the cow dies naturally;
the one who rented [the cow] should swear that it died naturally, and the borrower should pay the renter.
Rabbi Yosei said:
How shall he do business with his neighbor's cow?
Rather, the cow [or its value] must be returned to the owners.
(א) השוכר פרה מחבירו. ועמד שוכר והשאילה לאחר ברשות המשכיר. שאם לא נתן לו המשכיר רשות, הא קיימא לן, שומר שמסר לשומר חייב:
(ב) ישבע השוכר. למשכיר. שמתה כדרכה ופטור. שהשוכר פטור מן האונסין:
(ג) והשואל. שהוא חייב באונסין, משלם לשוכר, בשבועה שהוא נשבע למשכיר:
(ד) אמר רבי יוסי כיצד הלה עושה סחורה וכו׳ והלכה כרבי יוסי:
(י) הַמַּפְקִיד מָעוֹת אֵצֶל חֲבֵרוֹ, צְרָרָן וְהִפְשִׁילָן לַאֲחוֹרָיו, אוֹ שֶׁמְּסָרָן לִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ הַקְּטַנִּים, וְנָעַל בִּפְנֵיהֶם שֶׁלֹּא כָרָאוּי, חַיָּב, שֶׁלֹּא שָׁמַר כְּדֶרֶךְ הַשּׁוֹמְרִים. וְאִם שָׁמַר כְּדֶרֶךְ הַשּׁוֹמְרִים, פָּטוּר:
(10) The one who deposited coins with his neighbor, and he tied them up [in a package] and carried it over his shoulder, or he entrusts them to his minor son or daughter, and locked it up before them [in a way] that was not satisfactory, he is liable, because he did not guard [them] in the manner of guardians, [however] if he did guard [them] in the manner of guardians, he is exempt.