Mishum Eivah, Mipnei Darkei Shalom: Jews and Gentiles in the Modern World Reflecting on the relationship between modern values and halakhah

(לה) וְכִֽי־יָמ֣וּךְ אָחִ֔יךָ וּמָ֥טָה יָד֖וֹ עִמָּ֑ךְ וְהֶֽחֱזַ֣קְתָּ בּ֔וֹ גֵּ֧ר וְתוֹשָׁ֛ב וָחַ֖י עִמָּֽךְ׃ (לו) אַל־תִּקַּ֤ח מֵֽאִתּוֹ֙ נֶ֣שֶׁךְ וְתַרְבִּ֔ית וְיָרֵ֖אתָ מֵֽאֱ-לֹהֶ֑יךָ וְחֵ֥י אָחִ֖יךָ עִמָּֽךְ׃

(35) If your kinsman, being in straits, comes under your authority, and you hold him as though a resident alien, let him live by your side: (36) do not exact from him advance or accrued interest, but fear your God. Let him live by your side as your kinsman.

מתני׳ אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל מפני דרכי שלום מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום בור שהוא קרוב לאמה מתמלא ראשון מפני דרכי שלום מצודות חיה ועופות ודגים יש בהן משום גזל מפני דרכי שלום ר' יוסי אומר גזל גמור מציאת חרש שוטה וקטן יש בהן משום גזל מפני דרכי שלום ר' יוסי אומר גזל גמור עני המנקף בראש הזית מה שתחתיו גזל מפני דרכי שלום ר' יוסי אומר גזל גמור אין ממחין ביד עניי עובדי כוכבים בלקט שכחה ופאה מפני דרכי שלום: גמ׳ מנה"מ אמר רב מתנה דאמר קרא (דברים לא, ט) ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי אטו אנא לא ידענא דכהנים בני לוי נינהו אלא כהן ברישא והדר לוי רבי יצחק נפחא אמר מהכא (דברים כא, ה) ונגשו הכהנים בני לוי אטו אנן לא ידעינן דכהנים בני לוי נינהו אלא כהן ברישא והדר לוי רב אשי אמר מהכא (דברי הימים א כג, יג) בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים ר' חייא בר אבא אמר מהכא (ויקרא כא, ח) וקדשתו לכל דבר שבקדושה תנא דבי רבי ישמעאל וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון א"ל אביי לרב יוסף מפני דרכי שלום דאורייתא היא א"ל דאורייתא ומפני דרכי שלום כל התורה כולה נמי מפני דרכי שלום היא דכתיב (משלי ג, יז) דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום אלא אמר אביי לכדמר דתניא שנים ממתינין זה לזה בקערה שלשה אין ממתינין הבוצע הוא פושט ידו תחלה ואם בא לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו הרשות בידו ואמר מר עלה לא שנו אלא בסעודה אבל בבהכ"נ לא דאתו לאינצויי...

MISHNA: Having mentioned a series of enactments instituted by the Sages for the sake of the betterment of the world, the Gemara continues: These are the matters that the Sages instituted on account of the ways of peace, i.e., to foster peace and prevent strife and controversy: At public readings of the Torah, a priest reads first, and after him a Levite, and after him an Israelite. The Sages instituted this order on account of the ways of peace, so that people should not quarrel about who is the most distinguished member of the community. Similarly, the Sages enacted that a joining of courtyards is placed in an old house where it had regularly been placed on account of the ways of peace, as will be explained in the Gemara. The Sages enacted that the pit that is nearest to the irrigation channel that supplies water to several pits or fields is filled first on account of the ways of peace. They established a fixed order for the irrigation of fields, so that people would not quarrel over who is given precedence. Animals, birds, or fish that were caught in traps are not acquired by the one who set the traps until he actually takes possession of them. Nevertheless, if another person comes and takes them, it is considered robbery on account of the ways of peace. Rabbi Yosei says: This is full-fledged robbery. Similarly, a lost item found by a deaf-mute, an imbecile, or a minor is not acquired by him, since he lacks the legal competence to effect acquisition. Nevertheless, taking such an item from him is considered robbery on account of the ways of peace. Rabbi Yosei says: This is full-fledged robbery. If a poor person gleans olives at the top of an olive tree and olives fall to the ground under the tree, then taking those olives that are beneath it is considered robbery on account of the ways of peace. Rabbi Yosei says: This is full-fledged robbery. One does not protest against poor gentiles who come to take gleanings, forgotten sheaves, and the produce in the corner of the field, which is given to the poor [pe’a], although they are meant exclusively for the Jewish poor, on account of the ways of peace. GEMARA: The mishna teaches that at public readings of the Torah, a priest reads first, and after him a Levite. The Gemara asks: From where are these matters derived? What is the source of this halakha in the Torah? Rav Mattana said: As the verse states: “And Moses wrote this Torah, and delivered it to the priests, the sons of Levi” (Deuteronomy 31:9). The Gemara explains the inference: Is that to say I do not know that the priests are the sons of Levi? Why is it necessary for the verse to say this? Rather, the Torah was first delivered to the priests and afterward to the other Levites, and this serves as the source for the enactment that first a priest reads from the Torah, and after him a Levite. Rabbi Yitzḥak Nappaḥa said that this halakha is derived from here, as it is written: “And the priests, the sons of Levi, shall come near” (Deuteronomy 21:5). The Gemara asks: Is that to say I do not know that the priests are the sons of Levi? Rather, the Torah was first given to the priests and afterward to the other Levites, and from this we learn that first a priest reads from the Torah, and after him a Levite. Rav Ashi said that this halakha is derived from here: “The sons of Amram, Aaron and Moses; and Aaron was separated, that he should be sanctified as most holy” (I Chronicles 23:13). This indicates that Aaron and his descendants, the priests, are considered to be holier than the rest of the tribe of Levi. Consequently, they are given precedence in public Torah readings. Rabbi Ḥiyya bar Abba said that this halakha is derived from here, as it is stated with regard to a priest: “And you shall sanctify him” (Leviticus 21:8), giving a priest priority for every matter of sanctity. And with regard to this verse, a Sage from the school of Rabbi Yishmael taught: “And you shall sanctify him,” giving a priest priority for every matter of sanctity: To open the discussion in the study hall first, to recite the blessing of Grace after Meals first, and to take a fine portion at a meal first, meaning that he can choose any portion at a meal for himself. Abaye said to Rav Yosef: According to this, why does the mishna teach that the priest reads first from the Torah on account of the ways of peace, indicating that this is a rabbinic enactment? Is it not by Torah law that he reads first? Rav Yosef said to Abaye: Indeed, it is by Torah law, but the reason that the priest reads first is on account of the ways of peace. Abaye objected: Aren’t the halakhot of the entire Torah also given on account of the ways of peace, as it is written: “Her ways are ways of pleasantness, and all her paths are peace” (Proverbs 3:17)? Consequently, this halakha is no different from the other halakhot in the Torah, all of which were given to increase pleasantness and tranquility in the world. Rather, Abaye said: The mishna’s statement that a priest reads first from the Torah on account of the ways of peace is in accordance with what was said by my master, Rabba. As it is taught in a baraita (Tosefta, Berakhot 5:3): When two people are eating together from a single dish, they must wait for each other, but if there are three, each eats when he wishes and they do not need to wait for each other. Generally, the one who breaks bread extends his hand to take food first, but if he wishes to show respect to his teacher or to one who is greater than he and allow him to take first, he has permission to do so. And the Master, Rabba, said with regard to this baraita: They taught this with regard to a meal, that one may show honor to a person of greater stature and allow him to take food first. But in the synagogue, one may not show another honor, because the congregants are liable to come to quarrel about who is the most distinguished among them. Accordingly, the ruling of the mishna is that to prevent strife and controversy, it is not permitted for a priest to honor an Israelite and allow him to read first from the Torah in his place.

(ט) משאלת אשה לחברתה החשודה על השביעית נפה וכברה ורחים ותנור. אבל לא תבור ולא תטחן עמה. אשת חבר משאלת לאשת עם הארץ. נפה. וכברה. ובוררת. וטוחנת ומרקדת עמה. אבל משתטיל המים. לא תגע עמה. לפי שאין מחזיקין ידי עוברי עבירה. וכולן לא אמרו אלא מפני דרכי שלום. ומחזיקין ידי גוים בשביעית אבל לא ידי ישראל. ושואלין בשלומן מפני דרכי שלום:

(9) One woman may lend to another who is suspected [not to observe properly the laws] of the Sabbatical year, a flour-sieve, a winnow, a handmill, and a stove, but she may not assist her to winnow nor to grind. The wife of a ‏chaver [one who scrupulously observes the detailed laws of tithes and ritual purity] may lend to the wife of an unlearned person, a flour-sieve or a winnow, and may aid her to winnow, to grind, or to sift; but as soon as water is poured over the flour, she may not further assist her, for we may not aid those who transgress the law. All of [these permitted acts] are due to "ways of peace." We may aid non-Jews [who works in the fields] during the Sabbatical year, but [we may not] aid an Israelite; and we ask how he is, due to "ways of peace."

(יח) עיר שיש בה ישראל ועובדי כוכבים הפרנסין גובין מישראל ומעובדי כוכבים מפני דרכי שלום ומפרנסין עניי עובדי כוכבים [ועניי] ישראל מפני דרכי שלום [מספידין] וקוברין מתי עובדי כוכבים מפני דרכי שלום [מנחמין] אבילי עובדי כוכבים מפני דרכי שלום.

(18) A city which includes both Jews and Idolaters, the leaders should collect money from both Jews

and Idolaters for the sake of peace, and they should support the poor of both Idolaters and Jews for the sake of peace. And they should eulogize and bury the dead of Idolaters for the sake of peace. They should comfort the mourners from among the Idolaters for the sake of peace.

מתני׳ בת ישראל לא תיילד את העובדת כוכבים מפני שמילדת בן לעבודת כוכבים אבל עובדת כוכבים מילדת בת ישראל בת ישראל לא תניק בנה של עובדת כוכבים אבל עובדת כוכבי' מניקה בנה של ישראל ברשותה: גמ׳ ת"ר בת ישראל לא תיילד את העובדת כוכבים מפני שמילדת בן לעבודת כוכבים ועובדת כוכבים לא תיילד את בת ישראל מפני שחשודין על שפיכות דמים דברי רבי מאיר וחכמים אומרים עובדת כוכבים מילדת את בת ישראל בזמן שאחרות עומדות על גבה אבל לא בינה לבינה ור"מ אומר אפי' אחרות עומדות על גבה נמי לא דזימנין דמנחא ליה ידא אפותא וקטלא ליה ולא מתחזי...

ורמינהו יהודית מילדת עובדת כוכבים בשכר אבל לא בחנם אמר רב יוסף בשכר שרי משום איבה סבר רב יוסף למימר אולודי עובדת כוכבים בשבתא בשכר שרי משום איבה א"ל אביי יכלה למימר לה דידן דמינטרי שבתא מחללינן עלייהו דידכו דלא מינטרי שבתא לא מחללינן...

Mishnah: A Jewish woman should not serve as a midwife for a pagan woman because she is birthing a child for paganism. But a pagan woman may serve as a midwife for a Jewish woman. A Jewish woman should not nurse the child of a pagan woman, but a pagan woman may nurse the child of a Jewish woman, with her permission.

Gemara: The rabbis taught: A Jewish woman should not serve as a midwife for a pagan woman because she is birthing a child for paganism. And a pagan woman may not serve as a midwife for a Jewish woman because they are suspected of murder, quoth Rabbi Meir. And the sages say: A pagan woman may serve as a midwife for a Jewish woman so long as other women are there, but not just the two of them. And Rabbi Meir says: Even if others are present, no, because the pagan midwife may crush the fontanel of the newborn and kill it without being noticed....

There is a contradictory source: A Jewish woman may serve as a midwife for a pagan woman for pay, but not for free. Rabbi Joseph said: For pay it is allowed because of animosity. Rav Yosef offered the logic to say that one may birth a pagan's child on Shabbat for pay due to animosity. Abaye said to him: She can just explain that for our own who observe the Sabbath we may profane it, but we may not profane it for those who do not observe it.

כתובות נח:

אמר רב הונא אמר רב יכולה אשה לומר לבעלה איני ניזונת ואיני עושה קסבר כי תקינו רבנן מזוני עיקר ומעשה ידיה משום איבה וכי אמרה איני ניזונת ואיני עושה הרשות בידה

Ketubot 58b

Rav Huna said in the name of Rav: A woman may say to her husband: I do not need your food support, and I will not perform the corollary duties to it. He held that the rabbis instituted food support as the principle, and the work of her hands out of fear of animosity. And when she said: I do not need your food support, and I will not work, this is permitted.

עבודה זרה ו:

ההוא מינאה דשדר ליה דינרא קיסרנאה לרבי יהודה נשיאה ביום אידו הוה יתיב ריש לקיש קמיה אמר היכי אעביד אשקליה אזיל ומודה לא אשקליה הויא ליה איבה א"ל ריש לקיש טול וזרוק אותו לבור בפניו אמר כל שכן דהויא ליה איבה כלאחר יד הוא דקאמינא

בבא מציעא לב:

בהמת <עובד כוכבים> {גוי} מטפל בה כבהמת ישראל אי אמרת בשלמא צער בעלי חיים דאורייתא משום הכי מטפל בה כבהמת ישראל אלא אי אמרת צער בעלי חיים לאו דאורייתא אמאי מטפל בה כבהמת ישראל התם משום איבה

Avodah Zarah 6b

The heretic who gave a Caesarian denar to Rabbi Judah the Prince on the former's holiday, Resh Lakish was sitting before him. He said: What should I do? If I accept it, he will go praise his idols! If I do not accept it, he will have animosity towards me! Resh Laqish said: Take it and throw it into a pit in front of him. He responded: then he will surely hate me! Do it by sleight of hand is what I meant!

Bava Mesia 32b

One should take care of a pagan's animal the same way one takes care of a Jew's animal. If you said that animal suffering is a Biblical transgression, that would explain this, but if not, why should one do this? There it is because of fear of animosity.

(יב)...וְכֵן יֵרָאֶה לִי שֶׁנּוֹהֲגִין עִם גֵּרֵי תּוֹשָׁב בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ וּגְמִילוּת חֲסָדִים כְּיִשְׂרָאֵל. שֶׁהֲרֵי אָנוּ מְצֻוִּין לְהַחֲיוֹתָן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד, כא) "לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ". וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים אֵין כּוֹפְלִין לָהֶן שָׁלוֹם בְּעַכּוּ''ם לֹא בְּגֵר תּוֹשָׁב. אֲפִלּוּ הָעַכּוּ''ם צִוּוּ חֲכָמִים לְבַקֵּר חוֹלֵיהֶם וְלִקְבֹּר מֵתֵיהֶם עִם מֵתֵי יִשְׂרָאֵל וּלְפַרְנֵס עֲנִיֵּיהֶם בִּכְלַל עֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם. הֲרֵי נֶאֱמַר (תהילים קמה, ט) "טוֹב ה' לַכּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו". וְנֶאֱמַר (משלי ג, יז) "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם":

(12)...And thus it appears to me that we deal with the sojourning converts with proper conduct and acts of loving kindness like a Jew – for we are commanded to sustain them as it states "To the sojourner in your gates give it to them and let them eat" (Devarim / Deut. 14:21) and this as what our sages said – how do we double for them peace among the nations – not for a sojourning convert. And even for non-Jews – our sages commanded us to visit the sick and to bury their dead with the dead of the Jews and to give sustenance to their needy among the needy of the Jews – because of promoting peaceful ways. Behold there is the verse - "Hashem is good with all and he is merciful upon all of his works" (Tehilim / Psalms 145, 9) and it is said "And its ways are ways of pleasantness and all its paths are peace." (Mishle – Proverbs 3, 17)

Walter Wurzburger, Ethics of Responsibility: Pluralistic Approaches to Covenantal Ethics

Maimonides, apparently, seeks to guard against the misconception that the various laws mandating philanthropy to non-Jews are merely devised to serve Jewish self-interest. He, therefore, cites a biblical verse making it clear that the prescribed practices represent vital components of the religious imperative to engage in imitatio Dei.

By linking the pursuit of “the ways of peace” with the emulation of the divine attribute of compassion, Maimonides suggests that even in situations in which, for technical reasons, certain provisions of act-morality may be inapplicable, considerations of agent-morality form the matrix of additional obligations. Although the Torah’s commandment prescribing alms-giving does not include an obligation to support non-Jewish poor people, agent-morality dictates that we display compassion to all individuals. . . . Whereas Jewish act-morality contains features that differentiate between members and non-members of the Covenantal community, agent-morality makes no distinctions. Insensitivity to the needs of others is no less reprehensible when it is displayed in one’s conduct toward non-Jews than it would be toward Jews.

רמב"ן בב"מ (ע"ח ע"ב) "וכן מצאתי בירושלמי פ"ק דמגילה 'אין מדקדקין במעות פורים אלא כל הפושט ידו ליטול נותנין לו', וכן מנהג בכל ישראל, ואפי' ליתן לגוים דהואיל ואין מדקדקין בדבר ונותנין לכל אם אין אנו נותנין לגוים יש בו משום איבה, ותנן מפרנסין עניי גויים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום".

English

חידושי הריטב"א ע"ז ו:

פי׳ וכל היכא דאיכא איבה לא אסרו במשנתינו כלל ואפי׳ ביום אידם שאיסור זה אינו אלא מדרבנן ומשום חששה ולפיכך לא החליטו בו איסורן ולא השוו מדותיהם ואינה כשאר איסורין שלהם שהשוו בו מדותיהן והחליטו איסורן אבל הכא לא החליטו איסורן אלא לפי המקום ולפי הזמן וכדאמר שמואל לקמן בגולה אינו אסור אלא ביום אידן בלבד והיכי מצי שמואל למימ׳ הכי כיון דגזרת חכמים היא אלא ודאי כך היה דעת חכמים מתחילה שיהא הכל לפי המקום והזמן והכי נמי אמרינן בפרק השוכר גבי רבי ישמעאל דשלח ליה גוי דורון ביום אידו וקבלו ואמר קים לי בגויה דלא פלח ע״ז אלמא אינה גזירה מוחלטת וכל היכא דקים לן בגויה דגוי דלא פלח ע״ז ולא אזיל ומודה מותר והיינו טעמא דכל היכא דאיכא משום איבה שרי שכך היתה דעת החכמי׳ מתחילה ומכאן סמכו רז״ל דבזמן הזה מותר לשאת ולתת עם הגוים אפי׳ ביום אידן חדא דאיכא משום איבה ועוד דקים לן בגוייהו דלא אזיל ומודה דלא חשיבי באנפייהו כולי האי ותו שאנו צריכין לתת ולשאת עמהם משום חיי נפש ועוד מפני שאין אנו אלא כמחניפין להם וכיוצ׳ בזה התירו בירושלמי דגרסינן התם עבר ונשא ונתן אסור פי׳ ביום אידן כדאסיקנא לעיל.

English

תוספות ע"ז כו.

סבר רב יוסף למימר אולודי בשבת בשכר שרי - תימה לרב יוסף דס"ד דשרי ולאביי נמי דמשני דליכא איבה משמע הא איכא איבה שרי היכי שרינן משום איבה מילתא דאית ביה איסורא דאורייתא דאמרינן בפרק שמונה שרצים (שבת דף קז:) הושיט ידו למעי בהמה ודלדל עובר שבמעיה חייב משום עוקר דבר מגידולו דהוא תולדה דגוזז י"ל דהכא ביושבת על המשבר שכבר נעקר לצאת א"נ כיון דכלו לו חדשיו פסקו גידוליו:

English

דפי הרי"ף עירובין יב:

אמר רב יהודה אמר רב נכרים שצרו על עיירות של ישראל אין יוצאין עליהן בכלי זיינן אין מחללין עליהן את השבת. תניא נמי הכי נכרים שצרו על עיירות של ישראל אין יוצאין עליהן בכלי זיין ואין מחללין עליהן את השבת. במה דברים אמורים? כשבאו על עסקי ממון אבל אם באו על עסקי נפשות יצאין עליהן בכלי זיין ומחללין עליהן את השבת. ובעיר הסמוכה לספר אפילו לא באו אלא על עסקי תן וקש יואין עליהן בכלי זיינן ומחללין עליהן את השבת:

שלטי גבורים שם

תוספות שיטה מכאן התירו וכו' לכבות הדליקה בשבת מפני אנו דרים בין העכו"ם וכשיש דליקה באים ושוללין והורגין ולא גרע מעיר הסמוכה לספר שמחללין עליה השבת ודוי הרב הביא ראיה מפ"ק דשבת אין צרין על עיירות של נכרים פחות מג' ימים קודם השבת ואם התחילו אין מפסיקין. ואע"ג דאיכא למימר שמא יבא לידי חילול שבת משמע דאפילו להויח ממון לא גזרינן שמא יחלל את השבת. וספר לי דהר"י כשהיה בצרפת אצל ר' יהודה שיירליאון נשאל לפניו שפעם א' בליל יו"כ נפל נר א' בבהכ"נ והתחיל לדלוק והוא קרא לבני הבית שיהיו מכבין אותו וגער לו רבי יהודה ואמר לו למה לא כבית בעצמך? והביא לו אותם ראיות מה שכתב לעיל...

English

(ה) מְפַרְנְסִים עֲנִיֵּי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים עִם עֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם. וְאֵין מְמַחִין בִּידֵי עֲנִיֵּי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם. וְשׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹמָם וַאֲפִלּוּ בְּיוֹם חַגָּם מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם. וְאֵין כּוֹפְלִין לָהֶן שָׁלוֹם לְעוֹלָם. וְלֹא יִכָּנֵס לְבֵיתוֹ שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים בְּיוֹם חַגּוֹ לָתֵת לוֹ שָׁלוֹם. מְצָאוֹ בַּשּׁוּק נוֹתֵן לוֹ שָׁלוֹם בְּשָׂפָה רָפָה וּבְכֹבֶד רֹאשׁ:

שולחן ערוך או"ח של

סעיף א --יולדת היא כחולה שיש בו סכנה (א) א [א] ומחללין עליה השבת לכל מה שצריכה;
סעיף ב --(ח) ד כותית ה אין מילדין אותה בשבת, אפי' בדבר ו שאין בו חילול שבת.

Orach Chayim 330

1 – A woman giving birth is considered like a sick person in grave danger and we may desecrate Shabbat for whatever she needs…

2 – We do not deliver an idolatress on Shabbat even if there is no desecration of Shabbat.

16. R. Moses Feinstein, Igrot Moshe Orach Chaim 4:79שו"ת אגרות משה או"ח ד:עט

אבל כשנזדמן שהוא מוכרח להיות שבת בבית החולים או כשהוא כבר רופא קבוע שאף שהמשרד שלו סגור בשבת בא דוקא אליו נכרי חולה בדבר שהוא סכנה הוא מוכרח להזדקק לו אף בחלול שבת באיסור דאורייתא, וכ"ש כשנזדמן איזה אסון סמוך לביתו שקורין לרופא הסמוך יותר מאחר דלא... הוא סכנה ממש גם בעצם לגופו ממש מקרובי החולה, וגם אם הוא אינו חושש שתהא סכנה לו בעצמו יש לחוש לאיבה גדולה כל כך מצד אנשי המדינה וגם מהממשלה שיש ודאי לחוש גם לעניני סכנה מתוצאות זה, ואף שהתוס' שם ד"ה סבר תמהין איך אפשר להתיר משום איבה איסורא דאורייתא, כפי המצב במדינותינו בזמן הזה איכא מצד איבה סכנה גדולה אף במדינות שהרשות לכל אדם מישראל להתנהג בדיני התורה, שהוא עכ"פ שלא כשע"י זה לא ירצה להציל נפשות. ופלא על הגאון הח"ח (מ"ב סי' ש"ל ס"ק ח')

But when it happens that he [a Jewish, observant doctor] must be in the hospital on Shabbat, or when he is an established doctor and even if his office is closed non-Jews come to him specifically for things which are illnesses with grave danger, he must care for [the non-Jews] even by desecrating Shabbat on a biblical level, and all the more so when an accident occurs close to his house and they call the nearest doctor, since it is not accepted in our country, it is a real danger also to his own body from the relatives of the patient. Even if he does not suspect that he is in personal danger, he must be concerned for the great animosity from members of society and from the government, for he must certainly be concerned for the danger that will result from this. Even though the Tosafot ask how is it possible to violate the Torah because of animosity, according to the situation in our country in this time there is out of this animosity a grave danger, even in places where Jews are allowed to follow the laws of the Torah – which is nonetheless dependent on them not saving the lives of others. I am shocked at the Chafetz Chaim (Mishnah Berurah 330:8)…

English

(ח) (ח) עכו"ם אין מילדין - ואפילו בשכר דבחול מילדין משום איבה כמבואר ביו"ד סימן קנ"ד הכא אסור משום דיכולה להשתמט ולומר דאין מחללין שבת כ"א לההוא דמנטר שבתא וכתב המג"א ובמקום דאיכא למיחש לאיבה גם בכה"ג שרי אם אין בה חלול. ודע דהרופאים בזמנינו אפי' היותר כשרים אינם נזהרים בזה כלל דמעשים בכל שבת שנוסעים כמה פרסאות לרפאות עובדי כוכבים וכותבין ושוחקין סממנים בעצמן ואין להם על מה שיסמוכו דאפילו אם נימא דמותר לחלל שבת באיסור דרבנן משום איבה בין העו"ג [אף דג"ז אינו ברור עיין בפמ"ג] איסור דאורייתא בודאי אסור לכו"ע ומחללי שבת גמורים הם במזיד השם ישמרנו:

And know that nowadays, even the most worthy physicians are not the least bit cautious about this, for on every Sabbath they journey substantial distances to ten to idolaters and they themselves write and grind medicines, but they have no [halakhic] basis for doing so. For even if we say that it is permitted to violate the Sabbath with respect to a rabbinic prohibition in order to avoid hatred on the part of the idolaters (and even that is unclear: see Peri Megadim), all authorities agree it is forbidden to transgress a Torah-based prohibition; and those who do so are deliberate desecrators of the Sabbath, may God protect them.

פתחי תשובה יו"ד קנד:ב

(ב) [ובחול עבה"ט ועי' (בתשובת ח"ס סימן קל"א) על אודות פקידות השר בארץ תוגר על כל העירות והכפרים להשכיר להם מילדת בקיאהאשר למדה לפני חכמיהם דווקא ואפילו יש להם חיות פקחות מ"מ צריכות דוקא להשכיר להם אותה שעמדה בנסיון לפני חכמי הרופאיםוהנה נמצא איזה כפרים שלא מצאו לפי שעה מלומדת כ"א ישראלית ושאל השואל אם רשאה להשכיר עצמה להם למילדת בין בחול ביןבשבת והשיב מאחר שיש להם כמה חיות בקיאות בלא"ה פשיטא דשרי אפילו בלא טעמא דאיבה וכמ"ש הרב"י בבד"ה דרמב"ן עסיק כו'ולהלכתא יש לסמוך אהרמב"ן דעביד עובדא בנפשיה הלכה למעשה וא"כ בנ"ד מותר אפילו בשבת במאי דלית ביה חילול שבת דהיינו ביושבתעל המשבר שכבר עקר הולד וכמ"ש מג"א סי' ש"ל סק"ו ואמנם לחתוך הטבור שהוא מלאכה דאורייתא תצוה לעובדת כוכבים הבריאההעומדת על צדה לחתוך ואם יש באיבה זו חשש סכנת נפשות יש להתיר אפילו מלאכה דאורייתא אע"ג דמלשון מג"א ס"ס של"ד משמע דוקאכיבוי דהוי מלאכה שאצ"ל הותר ולא מלאכה גמורה מיהו המעיין בעירובין מ"ד ע"ב במתניתין ובש"ג שם יראה להדיא אפילו מלאכה דאורייתאהותר אם א"א בלעדה עכ"ד ע"ש]:

See Resp. Hatam Sofer, sec. 131 regarding the Turkish prince’s directive that each town and village hire a skilled midwife who had studied specifically with their experts. And even if they already had talented midwives,

they would still be required to hire one who had passed the test imposed by the physicians. In some villages, the only midwife so qualified was a Jewess, and the question was asked whether she could be employed as midwife,
to serve on both weekdays and the Sabbath.
He [Hatam Sofer] replied that since there were several otherwise qualified midwives, it was certainly permissible, even without the rationale of [avoiding] hatred, as the author of Bet Yosef [R. Joseph Karo] wrote in Bedeq ha-Bayit, “Nachmanides acted...” And, as
a matter of practical halakhah, there is reason to rely on Nachmanides’ determination to act in a particular way. And if that is so, in our case it is permissible even on the Sabbath [for the midwife] to [tend to the mother] in
ways that do not involve desecration of the
Sabbath, as when the mother is sitting on the birthing stool and the infant has begun to emerge, as
Magen Avraham has written in sec. 130, par. 106. But the midwife should direct a competent gentile assisting her to cut the umbilicus, which is a labor prohibited
by biblical law; but if doing so would cause hatred that might bring about mortal danger, even biblically prohibited labor should be permitted. And even though
Magen Avraham’s statement at the end of sec. 134 teaches that only extinguishing a fire is permitted, for that is labor whose direct product is not needed, and that a full-fledged labor would indeed be prohibited, an examination of the mishnah at Eruvin 44b and
Shiltei Gibborim ad loc. clearly shows that even biblically prohibited labor is permitted if there is no way around it. Thus far his commentsץ

Chief Rabbi Isser Yehuda Unterman, Ha'aretz, Erev Pesach 1976

Sad to say, recent comments have challenged the ethical values of Torah-adherent Judaism, particulary the Torah's view of gentiles and human beings, and have implied that the halakhah lacks a proper attitude toward gentiles. But when the critics are shown the explicit halakhot that refut their comments and demonstrate their total lack of merit, they seize on one specific claim: they argue that these halakhot do not represent the law per se, but were established only for the sake of peaceful relations (darkhei shalom). It therefore becomes necessary to explain the true meaning of the concept darkhei shalom: it represents neither an attribute of gratuitous kindness nor a mechanism for self-defense: rather it flows from the essence of the Torah's ethical system.

Just as one who deprecated the halakhot established by the rabbis cannot be considered observant of the Torah and commandments, neither can one be considered observant if he declines to follow the enactments related to darkhei shalom. For all of it flows, via the oral Torah's chain of transmission, for our Torah's source of living waters.

The leading later authorities (aharonim) permit tending to the medical needs of ill non-Jews ont he Sabbath when the work involved is not forbidden de-orayta (directly by Biblical law). But when the work is forbidden de-orayta, it is permitted only if necessary to avoid hatred that might endanger Jews. See in this regard the responsa of Hatam Sofer (Yoreh De'ah 131, cited as well in Pithei Teshuva 154), who says that one may rely on the view of Nachmanides, who himself assisted a gentile giving birht on the Sabbath when no labor forbidden de-orayta was involved. [Hatam Sofer] adds: "But if the hatred [that would be incurred by not tending to the gentile] entails a risk of mortal danger, even labor forbidden de-orayta should be permitted...for an examination of Eruvin 44b and Shiltei Gibborim ad loc. shows clearly that even labor forbidden de-orayta is permissible if it is impossible [to deal with the situation] in its absence.It goes without saying that nowadays, withholding medical care from a gentile can produce hatred entailing a great risk of mortal danger that might, God forbid, reach all corners of the world....

Eliezer Samson Rosenthal, “Concluding Remarks at the Founding Conference (Third Intermediate Evening of Passover),” The New Shall Be Sanctified and the Holy, Renewed—The Movement for Torah Judaism 1, Jerusalem, 5726
[These responsa] demonstrate both the wisdom and the courage of [their author]. He was moved to uncover, in the recesses of the halakhic tradition, textual support (asmakhta) for a halakhic innovation: the idea that mortal risk to a gentile should be considered “nowadays” under the same rubric as mortal risk to a Jew, “because of the ways of peace and the possibility of danger to all” (from the ms.).
This juxtaposition seems to suggest that not only did our forebears already inform us, as is their way, of the principles of equality now being introduced and instruct us that they derive their force from “the ways of peace” and “the peace of [God’s] creatures”; they also taught us that nullifying these principles and rights would be, God forbid, a real sort of “danger to all.” For without “human rights” and respect for them, man would consume his fellow alive...Precisely because of the modern, liberal shape of Jewish and gentile intermingling that has gone on since the Tolerance Patent of Joseph II, we have reason to be concerned about danger that would not have arisen earlier, in talmudic times or in the dark Middle Ages...This interpretation, it seems to me, does not fall wide of the mark of Hatam Sofer’s meaning in these responsa; and, if that is so, the responsa are of particular interest in the halakhic history: they provide a very striking example of how a socio-political principle whose entire force flows from the heritage of the European Enlightenment found its authentic halakhic expression. The principle of equal rights for all, with no religious discrimination, gains the force of a halakhic ruling because of the ways of peace and as a sort of danger to all [if disregarded]. But that all being as it may, we today have no choice but to act in accordance with the principal of equality, considering all persons fully
equal even to the point that the Sabbath may be displaced when they face mortal danger, “because of the ways of peace and as a sort of danger to all!” For we Jews in particular have tasted the cruel reality of that danger in almost every generation, and certainly in the most recent. When they rose up to destroy us, we stood against them in the dark of night, defending ourselves and crying out: “Are we not your
brothers, not the sons of the same father or the same mother—how have we differed from every other nation that you persecute us harshly?” But we were not answered, and nothing was of use. And so we cannot believe that the law of the Torah requires us, in our present situation, to abandon any person’s life, even to preserve the sanctity of the Sabbath. And if one tells us that we do not concern ourselves with the life of a gentile on the Sabbath, we do not heed him, for many already have the practice of being concerned.
And all of this flows from the force of our juridical understanding. To be sure, we drew it from the world in which we have been planted, the culture in which we were raised; but we have acquired it with our blood, and it is impossible for us now to deny it without denying ourselves and our very essence. And how fortunate are we that one of our greatest aharonim, Rabbi Moses Sofer, author of Hatam Sofer, has already gone forth and lent support to our recognition of this development in his own manner,
and found an honored place for this conception in the area of practical halakhah...
Our relationship to people who are not of the Covenant [i.e., non-Jews] is, first and
foremost, a question of opinion and proper conduct. A person—including a Torah
sage—must determine his understanding of “the law of persons” before moving on to the halakhot of the Sabbath, for the latter determination depends on the former, rather than the other way around. A person must choose in this regard between two fundamental and comprehensive opinions. On the one hand, he may adhere to the fundamentalist position, includes nothing (except, perhaps, for a greater or lesser measure of Jewish chauvinism, perhaps mystical and certainly archaic) beyond what is written in the usual halakhic decisional literature, construing its simple words broadly. Alternatively, he may take the informed and autonomous position of a
man of culture, whose education and understanding make it clear to him that “this is
the book of human history” [Gen. 5:1] is a great principle from which there is no ethical or intellectual escape.
שו"ת חתם סופר חלק ה - השמטות סימן קצד

אמנם כנ"ל דכל הדברי' לא נאמרו היכא דליכא אלא איבה בעלמא יכול להתנצל ולומר כנ"ל אבל היכא דאיכא למיחש לסכנתא שאנחנו דריםביניהם ויוסיפו שנאה ותחרות ויאמרו כי דמו של עובד ככבים קל בעינינו ולא יקבלו תי' דמנטר' שבתא ועוד ברוב המקומות הרופאי' הם גויםויותר בעיניהם דמן של ישראל ואולי בש"ס נמי לא אמרו אלא בימיהם שלא הי' שכיחי תערובות ישראל וגוי' וכמו שכ' תוס' חלוק זה בע"ז ט"וע"א ד"ה אימור וכו' לחלק בין ימיהם לימינו וכן כ' הרא"ש שם פ"ק דע"ז סי' א' לענין לשאת ולתת עמהם דנשתנה הענין עתה...ואפשר דאפי' בזה"ז אסור אבל ליסע בעגלה ע"י גוי לעסוק ברפואות גוי חברו אפשר דשריבזמן הזה דאיכא משום דרכי שלום וכעין סכנת הכלל

But, as said earlier, where there is merely [a
need to avoid] hatred [of Jews], he can offer
the excuses noted above [and decline to violat
e the Sabbath]; but [it is different] where
there is reason to be concerned about the
danger [flowing from the hatred] to which we
are exposed, for we live amongst them, and th
ey may increase their hatred and strife,
saying that we treat gentile blood lightly, and
they will not accept explanations related to
Sabbath observance. Moreover, in most places the physicians are gentile, and they may
come to treat Jewish blood lightly. And it is possible that the Talmud spoke only of its
times, when it was uncommon for Jews and gentiles to live together, as
Tosafot
said
(
Avodah Zarah
15a, s. v.
Imur
), their times differ from ours, and Rosh ad loc. (
Avodah
Zarah
, chap. 1, sec. 1) likewise said that co
mmerce with gentiles differed then [in his
day, compared to talmudic times]...
It may be that even nowadays it is forbidde
n [to assist in birthing, because of idolatry
concerns unrelated to the Sabbath], but to trav
el in a wagon driven by a gentile to provide
medical treatment to a gentile may be permitted nowadays, for there is reason to be
concerned about the ways of peace and the possibility of danger to all. (From a ms.)

(א) אֵין כּוֹרְתִין בְּרִית לְשׁבְעָה עֲמָמִין כְּדֵי שֶׁנַּעֲשֶׂה עִמָּהֶן שָׁלוֹם וְנָנִיחַ אוֹתָם לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז ב) "לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית" אֶלָּא יַחְזְרוּ מֵעֲבוֹדָתָם אוֹ יֵהָרְגוּ. וְאָסוּר לְרַחֵם עֲלֵיהֶם שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז ב) "וְלֹא תְחָנֵּם". לְפִיכָךְ אִם רָאָה מֵהֶם אוֹבֵד אוֹ טוֹבֵעַ בַּנָּהָר לֹא יַעֲלֶנּוּ. רָאָהוּ נָטוּי לָמוּת לֹא יַצִּילֶנּוּ. אֲבָל לְאַבְּדוֹ בְּיָדוֹ אוֹ לְדָחֳפוֹ לַבּוֹר וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה עִמָּנוּ מִלְחָמָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשִׁבְעָה עֲמָמִין אֲבָל הַמּוֹסְרִים וְהָאֶפִּיקוֹרוֹסִין מִיִּשְׂרָאֵל הָיָה דִּין לְאַבְּדָן בְּיָד וּלְהוֹרִידָן עַד בְּאֵר שַׁחַת מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ מְצֵרִים לְיִשְׂרָאֵל וּמְסִירִין אֶת הָעָם מֵאַחֲרֵי ה':

(ב) מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁאָסוּר לְרַפְּאוֹת עַכּוּ''ם אֲפִלּוּ בְּשָׂכָר. וְאִם הָיָה מִתְיָרֵא מֵהֶן אוֹ שֶׁהָיָה חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם אֵיבָה מְרַפֵּא בְּשָׂכָר אֲבָל בְּחִנָּם אָסוּר. וְגֵר תּוֹשָׁב הוֹאִיל וְאַתָּה מְצֻוֶּה לְהַחֲיוֹתוֹ מְרַפְּאִים אוֹתוֹ בְּחִנָּם:

הרמב"ן שכחת העשין טז:

"שנצטוינו להחיות גר תושב להציל לו מרעתו שאם היה טובע בנהר או נפל עליו הגל שבכל כחנו נטרח בהצלתו ואם היה חולה נתעסק ברפואתו וכל שכן מאחינו ישראל או גר צדק שאנו מחוייבים לו בכל אלה והוא בהם פקוח נפש שדוחה שבת. הוא אמרו ית' (פ' בהר) וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך. ומאמרם בתלמוד (פסחי' כא ב, ע"ז כ א, חולין קיד ב) גר אתה מצווה עליו להחיותו גוי אין אתה מצווה עליו להחיותו".

English