Save "שלום זכר - מקורות וטעמים"
שלום זכר - מקורות וטעמים
נוהגים לעשות סעודה ביום המילה: הגה ונהגו לקחת מנין לסעודת מילה ומקרי סעודת מצוה (פר"א דמילה ובא"ז) וכל מי שאינו אוכל בסעודת מילה הוי כמנודה לשמים (תוס' פ' ע"פ) ודוקא שנמצאו שם בני אדם מהוגנים אבל אם נמצאו בני אדם שאינם מהוגנים א"צ לאכול שם (ג"ז שם) עוד נהגו לעשות סעודה ומשתה בליל שבת לאחר שנולד זכר נכנסים אצל התינוק לטעום שם והוא ג"כ סעודת מצוה (בת"ה סי' רס"ט מתוס' פרק מרובה):
Seif 12 - It is customary to have a meal on the day of the circumcision. Rama: And it is customary to assemble a minyan [i.e., a quorum of ten] for the circumcision meal, and it is considered a “mitzvah meal” [i.e., a meal following the performance of certain commandments]. And anyone who does not participate in a mitzvah meal are like those outcast by God, but only if honest/worthy people are [in attendance] there. But if dishonest/unworthy people are [in attendance at the mitzvah meal], one is not obligated to eat there. It is also customary to make a meal and a feast on the Friday night after the birth of a son, and for people to come and partake [of food] near the baby. This is also a mitzvah meal.
שלום זכר
ברוכים הבאים למסע מרתק אל עומק משמעותה של סעודת "שלום זכר" - אחת המסורות העתיקות והמשמעותיות המלוות את עם ישראל. בהרצאה זו נצלול אל מקורותיה ההלכתיים, טעמיה העמוקים, ומנהגיה השונים של סעודה מיוחדת זו.
יחד נבחן כיצד סעודה זו משקפת את ערכי היהדות הנוגעים להודיה, לשמחה על הולדת בן, ולתפקידו המיוחד של התינוק בעולמה של תורה. נתבונן במשמעויות הרוחניות והמעשיות של מנהג זה, ונראה כיצד הוא משתלב במארג הרחב של חיי היהודי.
תוכן העניינים
1
מקורות לחיוב הודאה
נעסוק בחובת ההודאה להשם על הזכות להביא ילד לעולם, כפי שמופיע במקורות התורניים, במדרשים ובהלכות ברכת הטוב והמיטיב.
2
מקורות לסעודת הודאה
נלמד על המנהג לעשות סעודת הודאה, מקורותיו בגמרא במושג "ישוע הבן", וגדרי סעודת מצווה.
3
טעמי הסעודה
נבחן את הטעמים השונים לקיום סעודת שלום זכר: הודאה על הישועה מבית האסורים, ניחום התינוק ששכח תורתו, וקבלת פנים לתינוק.
4
מנהגים, הלכות ומשמעויות
נסקור את הזמן והאופן הראויים לסעודה, אכילת חומוס (ארבעס), ההבדלים בין בן לבת, והקשר המיוחד לשבת.
חובת ההודאה על הזכות להביא ילד
הודאת לאה - המקור המרכזי
בתורה כולה מצאנו רק פעם אחת את הפועל "הודאה" להשם על דבר מסוים - כאשר לאה מודה להשם על הולדת בנה הרביעי, יהודה. "הפעם אודה את השם" - ביטוי זה מהווה את היסוד המרכזי לחובת ההודאה על לידת ילד.
מסביר רש"י כי לאה הודתה משום ש"נטלתי יותר מחלקי" - עובדה המלמדת שכל הורה צריך להרגיש שילדיו הם מתנה מיוחדת מאת הבורא, מעבר למה ש"מגיע לו".
ארבעה מוקדים להודאה
חז"ל תיקנו ארבעה מוקדים עיקריים להודות להשם על לידת ילד:
ברכת הטוב והמיטיב מיד בלידת הבן
סעודת שלום זכר בליל שבת שלאחר הלידה
אמירת "הודו להשם כי טוב" בברית המילה
הכרת הטוב במילים "אפילו שעה אחת" בברכת אשר יצר
מדרשים על חיוב ההודאה
פלא היצירה והלידה
"כיון שוולד של אדם נולד, הודאה גדולה נותנין להקדוש ברוך הוא אביו ואמו. שיצא מתחילה מן הגידים ומהעצמות ומכל האברים... לְרֶחֶם אמו, והוא נוצר שם לארבעים יום, ועושה שם תשעה חדשים..."
נס הבריאה והשמירה
"אם נוטל אדם ארנקי של מעות ונותן הפה למטה אין המעות מתפזרות והולד שרוי במעי אמו והקדוש ברוך הוא משמרו שלא יפול וימות אין זה שבח"
חסדי השם המתמשכים
"האשה זו מהלכת זקופה והולד נתון בתוך מעיה והקדוש ברוך הוא משמרו שלא יפול וימות", "אם ישהה אדם בחמין שעה אחת אינו מת ומעיה של אשה מרותחין והולד נתון בתוך מעיה והקדוש ברוך הוא משמרו"
חובת ההודיה
"ולכך ראוי לתת הודאה גדולה: 'הודו להשם כי טוב!', בחסדו בראו ובחסדו הוציאו ובחסדו העמידו, ולולי חסדו לא היה העולם נבנה"
ברכת הטוב והמיטיב בלידה
החיוב בשולחן ערוך
נפסק בשולחן ערוך (אורח חיים רכג סעיף א): "ילדה אשתו זכר, מברך: הטוב והמיטיב, וגם היא צריכה לברך". מנהג הספרדים לסמוך על הברכה במילה.
שמחה בלב ובמעשה
כתב ביסוד ושורש העבודה: "כל איש ישראל... שנולד לו בן זכר, מיום הוולדו, יכניס שמחה עצומה בלבו, כי חסדו עליו גבר... ולגודל מעלתה תקנו אנשי כנסת הגדולה לברך 'הטוב והמיטיב'."
הודאה פנימית
"צריך האדם להכניס שמחה עצומה והודאה בלבו על זה להשם יתעלה... ראוי לאדם גם להרבות כל השבעת ימים מיום הלידה עד יום המילה, להכניס הודאה עצומה בלבו בשמחה עצומה."
מתנת השם - ילדים
נחלת השם
"הִנֵּה נַחֲלַת יְדֹוָד בָּנִים" - הבנים הם הנחלה האמיתית שמעניק השם לאדם, כפי שכתוב בתהלים
השכר הגדול
הרד"ק מפרש: "הטוב שיתן האל לידידו בעולם הזה הם הבנים... השכר שיתן האל יתברך לאדם בעולם הזה הם הבנים"
כחיצים ביד גיבור
"כְּחִצִּים בְּיַד־גִּבּוֹר כֵּן בְּנֵי הַנְּעוּרִים" - כשם שהחץ נחשב לשולחו, כך כל מעשי הבנים הטובים נזקפים לזכות אביהם
חובת השמחה
לשמוח ולשמח את הכל על הלידה, למרות הקשיים שבגידול ילדים - "בשעת חדותא חדותא" (בשעת שמחה יש לשמוח)
חובת הודיה כיוצא מבית האסורין
רבי אשר בן יחיאל על התורה
רבי אשר בן יחיאל כותב חידוש מעניין בטעם אמירת "הודו להשם כי טוב" בברית מילה: "מה לנו אצל הודאה בזה הפסוק? ויש לומר לפי מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: ארבעה צריכים להודות, היוצא מן האסורין אחד מהם, וזה הולד עד עתה היה חבוש בבטן אמו - ואין לך יוצא מן האסורין יותר מזה."
נמצאנו למדים שהתינוק נחשב כמי שיצא מבית האסורים, ועל כן חייבים להודות על הצלתו.
ראיות נוספות לדימוי זה
הדרכי משה מציין שמצאנו במסכת מועד קטן (יד): "שהקטן הנולד במועד מותר לגלח במועד, שאין לך בית האסורין גדול מזה".
בפרישה מבואר שזה רמוז גם בברכת "מתיר אסורים" בתפילה: "שהולד והאם היו אסורים". משום כך תקנו לומר "הודו להשם" בברית המילה, כי התינוק והיולדת כמי שיצאו מבית האסורים.
סיכום מקורות לחיוב הודאה
מקור תורני
חובת ההודאה להקדוש ברוך הוא על לידת בן נלמדת מלאה אמנו שאמרה "הפעם אודה את השם" כשנולד יהודה
ארבעה זמני הודאה
ברכת הטוב והמיטיב מיד בלידה, סעודת שלום זכר, אמירת "הודו" בברית, וברכת אשר יצר
מתנה יקרה
הבנים הם המתנה הטובה ביותר שהשם נותן לאוהביו, כדברי הרב דוד קמחי על "נחלת השם בנים"
יציאה מבית האסורים
התינוק והאם נחשבים כיוצאים מבית האסורים, ועל כן חובה להודות על ישועתם
ללא הודאה - לא ניתן לקבל
פרשת וישלח - לקח האלשיך
האלשיך מסביר מדוע אמר השם ליעקב "קום עלה בית אל ועשה מזבח": "כי הבלתי מחזיק לו טובה על הטובה שהטיב לו לא יחזור להיטיב לו אותה הטבה". כיוון שיעקב לא הודה להשם על שנראה אליו, לא היה השם מתראה אליו שוב.
התוצאה של ההודאה
רק לאחר שיעקב הודה והקים מזבח, מיד "וירא אלוקים אל יעקב עוד". למדנו שכאשר אדם מודה על טובה ראשונה, הוא זוכה לקבל טובות נוספות, אך ללא הודאה לא זוכה להמשיך ולקבל.
הדרך להמשכת השפע
כתב הרמח"ל בדרך השם: "בכל מעשה המצוות תיקנו לנו חכמים ברכות... להודות לו יתברך שרצה בנו ונתן לנו תיקונים גדולים... ונמצא על ידי זה מתעלה המעשה יותר, ונעזר בו האדם ממנו יתברך."
מקורות לעשיית סעודת הודאה
הגמרא בבבא קמא
"רב ושמואל ורב אסי איקלעו לבי שבוע הבן ואמרי לה ישוע הבן" - מקור ראשוני למנהג סעודה לרגל לידת בן
2
פירוש התוספות
התוספות מסביר: "שנולד שם בן, ועל שם שהולד נושע ונמלט ממעי אמו כדכתיב 'והמליטה זכר' נקט לשון ישועה, והיו רגילין לעשות סעודה"
תרומת הדשן
"מדאיקלע רב להתם, דהא אמרינן פרק גיד הנשה דרב לא הוי מתהני מסעודת הרשות" - מכאן שזו סעודת מצווה
פסיקת הרמ"א
"עוד נהגו לעשות סעודה ומשתה בליל שבת לאחר שנולד זכר נכנסים אצל התינוק לטעום שם, והוא גם כן סעודת מצוה" (יורה דעה רס"ה)
זמן הסעודה
קביעת הזמן בליל שבת
בתרומת הדשן (סימן רס"ט) כתב: "והיה אחד מהגדולים רוצה לומר, דמה שאנו נוהגים עכשיו לאחר שנולד זכר נכנסין לשם לטעום בליל שבת הסמוך ללידה, דהיא סעודת מצוה... וקבעה בלילי שבת בשעת שהכל מצויין בבתיהם."
זהו הטעם הראשוני לקביעת הסעודה בליל שבת - זמן שבו אנשים מצויים בבתיהם ויכולים להשתתף בשמחה.
חולקים על קביעת הזמן
הדגול מרבבה (יורה דעה סימן קע"ח) חולק על התרומת הדשן וסובר שאין הכוונה לסעודה בליל שבת, אלא לסעודה שעושים לכבוד הברית בליל הברית.
למעשה, הפוסקים לא קיבלו את דעת הדגול מרבבה, וקבעו את מנהג שלום זכר בליל שבת. עם זאת, גם לבת עושים סעודה או "קידוש", אך בדרך כלל ביום ולא בלילה.
הזמנה לסעודת שלום זכר
האם מזמינים באופן רשמי?
רבי צדוק הכהן מלובלין כותב שלמרות שהסעודה היא סעודת מצווה, כיוון שנהגו בטעימה בלבד ממיני מגדים ולא בסעודה גמורה, אין חובה ללכת כשמזמינים.
אופי הסעודה
"הואיל ולא נהגו בסעודה גמורה שאין הסעודה נקראת אלא על שם הלחם... והואיל ולא נהגו אלא במיני פירות וכהאי גוונא דלא מיקרי סעודה אין למחות במי שאינו הולך"
שיקולי עונג שבת
"ועוד נראה דאם תאב לישן לעונג שבת וההליכה קשה לו אפשר להקל נמי משום עונג שבת שלא ילך כשהזמינוהו אפילו יהיה סעודה גמורה"
טעמי הסעודה - חובת הודאה ופרסום הנס
הודאה ופרסום
הים של שלמה מסביר: "כל סעודה שאדם עושה שלא כדרך מריעות ושמחה, אלא כדי ליתן שבח למקום, או לפרסם המצוה, או לפרסם הנס, קרוי סעודת מצוה... לפרסם הנס, שנמלט הזכר והאשה."
שני דינים בנס
הגרי"ז מבריסק מסביר: בכל נס שקורה יש ליהודי מצווה לעשות שני דברים: "ויספרו מעשיו ברנה" - לספר את הנס, ו"יודו להשם חסדו" - להודות להשם.
סעודה כאמצעי להודאה
האדם מתפעל כמו פי פעולותיו, ולכן כאשר רוצים לחיות הודאה להשם, לא מספיק לומר ברכה אלא צריך לעשות מעשה של סעודה, שעל ידה האדם מרגיש ומפנים בליבו את ההודאה לבורא.
סעודת הגומל - מבית האסורין
שחרור מבית האסורים
התינוק והאם כמי שיצאו ממאסר
חובת הודאה
הודיה על שניצלו מסכנה
סעודת פרסום
פרסום הנס ברבים דרך הסעודה
כשם שארבעה חייבים להודות (חולה שנתרפא, הולכי מדבריות, יורדי הים והיוצא מבית האסורים), כך התינוק והאם נחשבים ליוצאים מבית האסורים. בפרישה מובא שזה רמוז גם בברכת "מתיר אסורים" בתפילה - "שהולד והאם היו אסורים". לכן תקנו לומר בסעודה זו דברי שבח והודיה להשם יתברך.
להודות עבור בנו
הודאה עצמית
הודאה עבור הזולת
הודאה מתוך שמחה
הודאה על העתיד
האם יכול האב להודות עבור בנו? הגאון רבי יצחק זאב מבריסק מבאר על פי הגמרא (ברכות נט:): "אפשר לברך ברכת הגומל על טובת חבירו... הואיל ואינו מברך רק דרך שבח והודאה על טובת חברו... דוקא ששמח בלבו על שזה נתרפא או ניצל".
יסוד זה למד הגאון רבי יצחק זאב מפרשת יתרו: "ויחד יתרו על כל הטובה אשר עשה השם לישראל... ויאמר יתרו ברוך השם אשר הציל אתכם". יתרו שמח בהצלת ישראל, ולכן יכל לברך ברכת הודאה. כך גם האב שבנו נולד, שמח בהצלת בנו ויכול להודות עבורו.
דרישה - ניחום על שכחת תלמודו
נשמת הוולד במעי אמו
בגמרא נדה (דף ל עמוד ב) מובא: "למה הולד דומה במעי אמו... ומלמדין אותו כל התורה כולה, וכיון שבא לאויר העולם - בא מלאך וסטרו על פיו, ומשכחו כל התורה כולה."
הדרישה מסביר שטעם הסעודה הוא לנחם את התינוק על צערו ששכח את כל התורה שלמד במעי אמו. כשמלאך סוטר את התינוק, התינוק שוכח את כל התורה שלימדוהו, וצער גדול יש לנשמה על כך.
ניחום בליל שבת
מדוע מנחמים דווקא בשבת, הרי "בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת"?
אנו מנחמים אותו: "שגם אנחנו שכחנו וברוך השם בעמל וביגיעה החזרנו את לימודנו". ומדוע דווקא בשבת? "כי בשבת ניתנה תורה, דהיינו יש כוח בשבת ללמד את האדם בחזרה את התורה ששכח. ושבת היא בסימן זכור."
משמעות עמוקה בניחום התינוק
הכל לטובה
השכחה אינה דבר רע אלא טוב מאוד. אומרים לתינוק: ראה אנו שמחים בשבת, כי אנו יודעים שבורא עולם ברא בריאה שהכל טוב מאוד. "כי שמחתני השם בפעליך" - גם מה שנראה כצער הוא לטובה.
יתרון העמל והיגיעה
השכחה מאפשרת לאדם לזכות לעמל ויגיעה בתורה, "שתהיו עמלים בתורה". דווקא על ידי היגיעה זוכים לדבקות אמיתית בקדושת התורה, ולהתקרב על ידה אל השם.
שבת - יום של "טוב מאוד"
בשבת אדם מכיר ש"את הכל עשה יפה בעיתו". ההכרה שגם הצורך לסטור על פיו ולשכחו הוא לטובת האדם, מתאימה במיוחד לשבת, היום בו אנו אומרים "אשר ברא אלוקים לעשות" - שתפקידנו לעשות ולעמול.
מהרל - ביאור עמוק לשכחת התורה
1
מטרת הלימוד במעי אמו
טביעת תשוקה עמוקה לתורה בנשמה
2
ערך השכחה והעמל
שכר על יגיעת התורה שלא היה מקבל אם ידע הכל
הזיכרון הנשמתי
הנשמה זוכרת ומסייעת לאדם לגלות את חלקו בתורה
המהרל מסביר את סוד שכחת התורה: "שטוב מאד עשה השם בהשגחתו יתברך ללמד להאדם, טרם יוצאו לעולם השפל מלא הבל וריק ותוהו, כל התורה כולה, דאלו לא כן אין כל בריה ולשון היתה יכולה להשיג רוחניות התורה וקדושתה... ואחר כך כשלומדין עמו בעולם הזה, נשמתו נזכרת מה שלמדה כבר, ונקל לה להשיגה, כי נזכר האדם מה שלמד כבר."
הגאון רבי אליהו - ביאור נוסף לשכחת התורה
קושיה על שכחת התורה
"מה ראה השם הטוב על ככה, ללמד לאדם בתחילה כל התורה כולה טרם צאתו לאור העולם, ולהשכיחה שוב ממנו כשבא לאויר עולם, והלא דבר הוא?"
יגעתי ומצאתי תאמין
"ד'מציאה' שייך רק על דבר הנאבד, והיינו התורה שלמד האדם, ושכחה כשסטרוהו על פיו, ואחרי היגיעה שוב הוא משיג חלקו, והיינו יגעתי ומצאתי, את הנאבד."
השכחה לטובת האדם
"ומה שהוצרך לסטור על פיו ולשכחו, גם הוא לטובת האדם, ומחסדי האל יתברך, כי אלו בא האדם לאור עולם ותלמודו בידו... לא היה מקבל שכר עליה."
סיכום פרק הניחום והשכחה
לימוד במעי אמו
התינוק לומד את כל התורה כולה לפני לידתו, בהיותו מנותק מן החומר
השכחה בלידה
בלידה, מלאך סוטר אותו על פיו ומשכיחו את כל התורה שלמד
3
ניחום בשבת
באים לנחמו ש"גם אנחנו שכחנו" ושהשכחה היא לטובתו ותכלית גבוהה
4
עמל התורה
העמל להשיב את התורה הנשכחת הוא המעלה הגדולה ביותר - "אם בחוקתי תלכו"
מנהג אכילת ארבעס (חומוס)
קושיות על טעם הדרישה
בתשובות והנהגות (כרך ב' סימן רב') מקשה על טעם הדרישה:
המנהג הוא שהאבל אוכל ביצה או עדשים, אבל לא שהמנחמים אוכלים
אין מנחמים לכתחילה בשבת
מעולם לא ראינו שיביאו ארבעס לאבלים
היום שאין הבן נמצא בבית לא שייך כלל טעם זה
טעם אכילת ארבעס
האדמו"ר מקלויזנבורג (שפע חיים חלק א') מסביר: "שהטעם שאוכלים ארבעס הוא מלשון הכתוב בפרשת וירא (לאחר העקידה) 'כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ'."
כאשר אנו מודים על הוולד שנולד, אנו מבקשים שנזכה לעוד ילדים, ושיזכה הרך הנולד גם הוא לזרע חייא וקיימא, "זרעא די לא יפסוק ודי לא יבטול מפתגם דאוריתא".
נפקא מינה בין הטעמים
האם צריך שהתינוק יהיה שם?
לפי טעם ההודיה אין צריך שהתינוק יהיה שם, ולפי טעם הניחום או שאומרים שלום לתינוק שבא לעולם - צריך שהתינוק יהיה שם.
מתי לעשות את הסעודה?
הפרי מגדים סבר שיש לעשות בליל שבת הראשון אחרי הלידה, שכן לפי טעם של "נושע ממעי אימו" ראוי לעשות סעודה כמה שיותר קרוב לנס.
שלום זכר בראש השנה
אם חל בראש השנה שחל בשבת - אם הארבעס משום אבילות, אין לאכול בראש השנה. אך אם הטעם לבקשת ברכה, אין לך זמן יותר טוב מאשר ראש השנה שהוא יום שעושים בו סימנים להתברך.
האב מודה על רפואת אשתו
1
הודאה כפולה
בספר "הכל יודוך" כתב שבסעודת שלום זכר יש לכוון גם להודות על רפואת האישה, שהיא בכלל ארבעה חייבים להודות - "חולה שנתרפא".
2
לשון הים של שלמה
"לפרסם הנס, שנמלט הזכר והאשה" - מדגיש שההודאה היא גם על הצלת האם, לא רק על הוולד.
3
דברי הבית יוסף
"דלא חשיב ברכה לבטלה מה שבירכו... אף על פי שלא נתחייבו בה, שהם נתנו שבח והודאה למקום על הטובה שמזמין להם" - יש לישב על פי דברים אלו מדוע האב מודה על הצלת אשתו.
קרבן יולדת - הודאה ללא פרסום
הבאת קרבן
לאחר לידה, האישה מביאה ביום הארבעים ללידת זכר עולה וחטאת. האברבנאל מסביר שמטרת העולה: "כדי להידבק ליוצרה אשר עשה עמה להפליא בהצלתה מצער וסכנת הלידה".
הקרבן הוא ביטוי להודאתה של היולדת על שניצלה מסכנת הלידה, מעין קרבן תודה אך בצורה שונה.
מדוע לא מביאה קרבן תודה?
שואל הרב נבנצל: מדוע האישה לא מביאה קרבן תודה, כמו כל חולה שראוי להביא קרבן תודה?
ביסוד התודה שההודאה תהיה סמוכה להצלה, והאישה אינה יכולה להביא קרבן בסמוך ללידה כי היא טמאה
קרבן תודה הוא עם לחמים ופרסום, ואין זה צניעות של אישה לעמוד בפני רבים ולספר את ניסי השם
"הודו לו ברכו שמו" - ריבוי ברכות בשלום זכר
בורא פרי העץ
שקדים ופיסטוקים
בורא פרי האדמה
בוטנים וארבעס (חומוס)
בורא פרי הגפן
מיץ ענבים וקידוש
בורא מיני מזונות
עוגות וכיבוד מזונות
שהכל נהיה בדברו
שתייה ומשקאות שונים
מדוע נוהגים להביא בסעודת שלום זכר מגוון רחב של מאכלים המצריכים ברכות שונות? כתוב במזמור לתודה "הודו לו ברכו שמו" - כאשר אדם נעשה לו טוב, הוא צריך לא רק להודות אלא גם לברך את השם. הכרת הטוב מתבטאת בברכות רבות, "לתת לקדוש ברוך הוא כוח להשפיע הלאה".
סיכום פרק טעמי הסעודה
הודאה על הנס
הטעם המרכזי לסעודת שלום זכר הוא להודות להשם ולפרסם את הנס שהוולד והאם ניצלו מסכנת הלידה. "כל סעודה שאדם עושה... כדי ליתן שבח למקום, או לפרסם המצוה, או לפרסם הנס, קרוי סעודת מצוה".
ניחום התינוק
טעם נוסף הוא לנחם את התינוק על התורה ששכח. באים לגלות לו שהשכחה היא לטובתו, כדי שיזכה לעמל התורה שהוא התכלית, ושבת היא זמן מתאים לניחום זה, שבה אפשר להרגיש ש"את הכל עשה יפה בעיתו".
ברכה לעתיד
מנהג אכילת ארבעס (חומוס) מסמל את בקשתנו "והרבה ארבה את זרעך" - שנזכה לעוד ילדים, ושהרך הנולד יזכה גם הוא לזרע של קיימא. ריבוי הברכות בסעודה מבטא את הפסוק "הודו לו ברכו שמו" - שההודאה מחייבת גם ברכה להשם.
מדוע בליל שבת?
טעם תרומת הדשן
הטעם הפשוט לקביעת הסעודה בליל שבת הוא "שאז אנשים מצויין בבתיהם". כיוון שיש מצווה לפרסם את ניסי השם, ככתוב "מזמור לתודה הריעו להשם כל הארץ", ליל שבת הוא זמן שבו יותר אנשים יכולים להשתתף.
שבת - זמן ההודאה
שבת היא הזמן המיוחד של "טוב להודות להשם". הפעולה הראשונה שעושים בשבת היא להודות להשם, וחסידים נוהגים לומר את פרק קז בתהילים של ארבעה חייבים להודות בכניסת השבת.
שבת - יומא דנשמתין
השפת אמת מסביר: "בשבת כתוב טוב להודות... וכן בראש חודש יש הלל דכתוב לא המתים יהללו כו'... משמע דכל מי שיש בו מיתה אינו יכול להלל כראוי... רק בשבתות וימים טובים שיורד נשמה יתירה והיא אין בה מיתה... ולכן בשבת שהוא יומא דנשמתין ולאו דגופא הוא הזמן שמעידין בני ישראל על הבורא יתברך."
שבת - מקור השפע וההכנה לברית
השפע יורד בשבת
הרב רבינוביץ מציע בתשובות והנהגות (כרך ב' סימן רב'): "נראה שעיקר הטעם שמשום בשבת הוא על פי מה שמבואר בזוהר הקדוש שכל השבוע מתברך משבת קודש... בשבת מודה אבי הבן ומשבח להשם על השפע וברכה דמילה שבא כבר אז בשבת".
כל ברכות השבוע כולו מקורן בשבת, ולכן בשבת שלפני מאורע חשוב - כגון ברית מילה או חתונה - יש כבר את השפע, רק שהוא "יורד כל דבר בזמנו".
הט"ז - הכנה למילה
הט"ז מבאר: טעם מילה ביום שמיני הוא "כדי שתעבור על התינוק שבת". יש לנו שני בריתות - שבת ומילה, ובשביל לעשות ברית שלימה צריך את שניהם.
בליל שבת התינוק מקבל את ברית השבת, ולכן זה הזמן המתאים לסעודת הודאה. כאשר אנו מודים להשם בשבת, אנו מאפשרים לתינוק לקבל את שפע השבת שיכין אותו לברית המילה.
שבת זכור - רעיונות נוספים
שבת של זיכרון
יש אומרים שמכיוון שהטעם לסעודה הוא ששכח התורה, עושים בליל שבת שאומרים בו "זכור את יום השבת" - שבת מסייעת לזכור את התורה.
שבת זכור ומשה רבנו
משה רבינו נולד בז' באדר, נמצא ששבת לאחר ז' באדר היה ה"שלום זכר" שלו. לכן, על דרך הדרוש, עד היום נקראת השבת לאחר ז' באדר "שבת זכור".
שני בריתות
צריך שבת בשביל שיהיה כוח בברית מילה של שני הבריתות - ברית הלשון וברית המאור (המילה). שבת מעניקה את הכוח לברית, לכן מודים לקדוש ברוך הוא בשבת לפני, ועל ידי זה מקבלים את כוח השבת לברית.
סיכום פרק טעמי הסעודה בשבת
זמינות אנשים
בליל שבת אנשים מצויים בבתיהם ויכולים להשתתף בשמחה ולהיות חלק מפרסום הנס
2
זמן ההודאה
שבת היא זמן "טוב להודות להשם" כמו שכתוב "מזמור שיר ליום השבת"
מקור השפע
כל השבוע מתברך משבת קודש, וכל השפע להצלחת הברית מתחיל בשבת
4
הכנה לברית
השבת מעניקה לתינוק כוח לברית, וסעודת ההודאה בשבת מאפשרת לקבל שפע זה
ההבדל בין בן לבת
מנהגים שונים
לבן עושים סעודת הודיה (שלום זכר) בשבת לאחר שנולד, ואילו לבת עושים סעודת הודיה ("קידוש") כמה שבועות לאחר מכן, בדרך כלל ביום ולא בלילה.
הדגול מרבבה (יורה דעה סימן קע"ח) שאל: "לפי טעמו של תרומת הדשן, למה אין עושים גם סעודה לנקיבה שגם כן נמלטה מהרחם?"
טעמים להבדל
לבן אין שייך לעשות אחרי כמה שבועות שכן לאחר הברית לא יבואו אנשים שוב לסעודת הודיה
לפי טעם "שלום לתינוק" - דרך גברים לומר שלום לזכר ולא לנקיבה
לפי טעם הניחום - יש להסתפק האם גם לנקיבה מלמדים את כל התורה, או רק חלק מההלכות
לטעם "בא זכר בא שלום" - רק הזכר מביא שלום לעולם, לכן רק לו עושים שלום זכר
שם הסעודה - מדוע "שלום זכר"?
הודאה על השלום
מודים לקדוש ברוך הוא שהזכר נולד בשלום, ושהאם והתינוק יצאו מבית האסורים בשלום
אמירת שלום
אומרים שלום לזכר - מקבלים את פניו של התינוק החדש בברכת שלום וברכות לעתידו
בא זכר בא שלום
הגמרא אומרת "כיון שבא זכר לעולם - בא שלום בעולם", ומתאים שסעודה זו תהיה בליל שבת ששמה "שבת שלום"
זכירת התורה
סעודת זכר - מאחלים לתינוק שילמד התורה מחדש ושוב לא תשתכח ממנו אלא יזכור אותה
ברכות בסעודת שלום זכר
1
כוח הברכה מהציבור
מרן הגרי"י קנייבסקי זכר צדיק לברכה אמר: "על ידי הקידוש באים אנשים ומברכים אבי הבת שיזכה לראות ממנה נחת וכדומה וברכות אלו עומדות לה"
2
עין טובה מרובה
האדמו"ר מגור אמר: "אם עין רעה גורמת כך, מידה טובה מרובה פי חמש מאות, וכאשר יש לאדם עין טובה על חבירו ועוד מברכו בכל ליבו ודאי שזה מועיל הרבה מאוד"
3
כוח ברכות הצדיקים
מדרש רבה רות: "שניהם לא נפקדו אלא מברכותיהן של צדיקים... אשרי האיש אשר לבו מלאו להתבונן במעשיו, להכיר את בוראו"
ברכה מכל הלב
ספורנו: "ברכת האב אשר היא על בניו בכל נפשו בלי ספק ראוי שתחול יותר... כאמרו בעבור תברכך נפשי". כל ברכה הנאמרת מכל הלב יש לה כוח מיוחד
עבודת אבי הבן לברך
מלבד עבודת ההודיה להשם יתברך על ישועת הוולד והאם, ישנה עוד עבודה יקרה לאבי הבן בעת השלום זכר, והיא עבודת קבלת כל המשתתפים מתוך שמחה וסבר פנים יפות, ולברך אותם גם. כשם שהוא מקבל ברכות מהבאים, כך עליו להשיב ברכות ולהרבות באהבת ישראל, ובכך להגדיל את השמחה והשפע.
סיכום משמעויות סעודת שלום זכר
0
15
30
45
הודאה על הנס
ניחום התינוק
קבלת פנים לתינוק
הכנה לברית
ברכה לעתיד
סעודת שלום זכר היא מנהג קדוש המשלב בתוכו מספר משמעויות עמוקות: הודאה להקדוש ברוך הוא על הנס שהתינוק והאם ניצלו, ניחום התינוק על תורתו ששכח, קבלת פנים לתינוק החדש, הכנה רוחנית לברית המילה, וברכה לעתיד הרך הנולד. סעודה זו היא סעודת מצווה בכל המובנים, וכל אחת ממשמעויותיה מבטאת יסודות חשובים באמונה ובעבודת השם.
כיצד לקיים סעודת שלום זכר
הזמן הראוי
ליל שבת שלאחר הלידה. אם הלידה היתה בשבת עצמה, יש פוסקים שממליצים לעשות בשבת הבאה לנוחות המשפחה.
המאכלים המקובלים
ארבעס (חומוס), מיני פירות ומגדים שונים המצריכים ברכות שונות, לקיים "הודו לו ברכו שמו".
דברי תורה והודיה
ראוי לומר דברי תורה הקשורים להודאה ולהדגיש את חסדי השם בלידת התינוק, כדי שתהיה זו סעודת מצווה מושלמת.
ברכות לתינוק
מברכים את התינוק שיזכה להיכנס לברית בעתו ובזמנו, לגדול לתורה ולחופה ולמעשים טובים.
מקורות לחיוב הודאה מהתורה
הודאת לאה
"ותהר עוד ותלד בן ותאמר הפעם אודה את השם" (בראשית כט,לה) - זהו המקור היחיד בתורה לשימוש בפועל "הודאה" להשם על דבר מסוים, והוא על הולדת יהודה.
יהודה אתה יודוך אחיך
יעקב אבינו מברך את יהודה: "יהודה אתה יודוך אחיך". הכלי יקר מסביר: "לפי שאתה יהודה הודית במעשה תמר... על כן מדה כנגד מדה יודוך אחיך" - מההודאה נמשכת היכולת למלוכה.
הודאה והמשכת השפע
בספר האלשיך על פרשת וישלח למדנו כי "הבלתי מחזיק לו טובה על הטובה שהטיב לו לא יחזור להיטיב לו אותה הטבה" - ההודאה היא תנאי להמשכת השפע.
מדרשים נוספים על פלא הלידה
1
פלא הגידול במעי אמו
"אם ישהה אדם בחמין שעה אחת אינו מת ומעיה של אשה מרותחין והולד נתון בתוך מעיה והקדוש ברוך הוא משמרו שלא יעשה שפיר ושלא יעשה שליא ושלא יעשה סנדל"
2
פלא המזון
"אם אכל אדם פרוסה אחר פרוסה לא שניה דוחה את הראשונה, האשה הזו כמה מאכל היא אוכלת וכמה משקים היא שותה ואינו דוחה הולד"
3
פלא הדם והחלב
"כל תשעה חדשים שאין האשה רואה דם בדין הוא שתהא רואה... מה הקדוש ברוך הוא עושה? מסלקו למעלה לדדיה ועושהו חלב כדי שיצא הולד ויהיה לו מזון לאכול"
4
פלא השמירה
"האשה זו מהלכת זקופה והולד נתון בתוך מעיה והקדוש ברוך הוא משמרו שלא יפול וימות... מה שאין כן בבהמה שמהלכת רבוצה"
תהלים - "נחלת השם בנים"
הִנֵּה נַחֲלַת יְדֹוָד בָּנִים
בתהלים פרק קכז נאמר: "הִנֵּה נַחֲלַת יְדֹוָד בָּנִים שָׂכָר פְּרִי הַבָּטֶן: כְּחִצִּים בְּיַד־גִּבּוֹר כֵּן בְּנֵי הַנְּעוּרִים: אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת־אַשְׁפָּתוֹ מֵהֶם"
הרבי דוד קמחי מפרש: "הטוב שיתן האל לידידו בעולם הזה הם הבנים... השכר שיתן האל יתברך לאדם בעולם הזה, שכר מעשיו הטובים, הם הבנים והם נחלתו, והוא פרי הבטן"
כחיצים ביד גיבור
מסביר המצודת דוד: "כמו החצים אשר המה ביד גבור עם שהחצים הרגו את מי עם כל זאת הלא נראה לכל שלא החצים הם הממיתים כי אם הגבור אשר ידה אותם, כן הבנים שהאדם מלמד בנערותו... הנה עם כי הבנים הם הדורכים בדרך ישרה עם כל זאת נראה לכל שכל זה המה מעשה ידי אביהם"
כשם שהחץ נחשב לשולחו, כך כל מעשי הבנים הטובים נזקפים לזכות האב. "כמה שכר טוב הוא לאדם שהוא זוכה להכפיל את כל מצוותיו, שכן כל מצוותיו של הילד נזקפים לזכות האב".
מתי להודות?
בלידה
ברכת הטוב והמיטיב מיד בלידת הבן
בליל שבת
סעודת שלום זכר - פרסום הנס וההודאה
2
בברית
אמירת "הודו להשם כי טוב" בברית המילה
3
יום יום
ברכת אשר יצר - "אפילו שעה אחת" וברכת "מתיר אסורים" בתפילה
ברכת הטוב והמיטיב
נוסח הברכה
"ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם הטוב והמטיב" - נוסח ברכה שמיוחדת לבשורות טובות שיש בהן הנאה לאדם ולאחרים.
כוונה פנימית
יסוד ושורש העבודה: "אין הכוונה אמירת הברכה בפיו בלבד, רק בהצטרפות עם המחשבה, שצריך האדם להכניס שמחה עצומה, והודאה בלבו על זה להשם יתעלה."
שמחה מתמשכת
"ראוי לאדם גם להרבות כל השבעת ימים מיום הלידה עד יום המילה, להכניס הודאה עצומה בלבו בשמחה עצומה" - ההודאה אינה רק ברגע אחד אלא לאורך כל השבוע.
ברכת אשר יצר והלידה
נפלאות היצירה
בגמרא בנדה (דף ל עמוד ב) מתואר: "וכיון שיצא לאויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח, שאלמלא כן, אינו יכול לחיות אפילו שעה אחת".
המקור ל"אפילו שעה אחת"
הבית יוסף מסביר שמקור הנוסח "אי אפשר להתקיים ולעמוד לפניך אפילו שעה אחת" בברכת אשר יצר הוא מסוגיית הלידה בנדה, כשהתינוק יוצא לאוויר העולם ומשתנים בגופו פתחים וסתימות.
הודאה יומיומית
בכל פעם שאנו מברכים "אשר יצר" ואומרים "אי אפשר להתקיים... אפילו שעה אחת", אנו למעשה מודים על נס הלידה ששינה את דרך פעולת גופנו מהמצב במעי אמנו.
הודאה ובקשה
ותעמוד מלדת
לאחר שלאה אמרה "הפעם אודה את השם" על הולדת יהודה, כתוב "ותעמוד מלדת" - דווקא לאחר ההודאה עמדה מלדת
המשך בקשה אחרי הודאה
בכל נס שקורה יש ליהודי מצווה להמשיך ולבקש אחרי ההודאה, כדי להמשיך את הקשר והתלות בבורא עולם
ארבעס כסמל לבקשה
אכילת ארבעס (חומוס) בשלום זכר מרמזת על בקשת "והרבה ארבה את זרעך" - להמשיך את הברכה לעוד ילדים
ד' סמל להודאה
האות ד' היא האות של הודיה, כי המודה להשם האמיתי מרגיש "דלית ליה מגרמיה כלום" - שאין לו מעצמו כלום, והכל מהקדוש ברוך הוא
סיכום - חשיבות סעודת שלום זכר
1
הודאה להשם
הכרת הטוב על הנס הגדול של לידת ילד
פרסום הנס
ריבוי כבוד שמים על ידי פרסום חסדיו יתברך
3
הכנה לברית
קבלת כוח השבת להצלחת הברית
4
ברכות לעתיד
ברכת הרבים להצלחת התינוק
המשכת השפע
המשכת ברכות והשפעות טובות לקיום ברית הנישואין
זכרון התורה והבטחתה
40
ימי יצירת הוולד
מספר הימים הראשונים ליצירת התינוק במעי אמו
9
חודשי ההריון
תקופת השהות במעי אם, בה לומד את כל התורה
8
ימים עד הברית
הזמן שעובר מהלידה ועד הכניסה לברית אברהם אבינו
613
מצוות התורה
שעתיד לקיים ולזכור אחרי ששכח במעי אמו
מצוות הברכות בסעודה
מדוע נוהגים להביא בסעודת שלום זכר מגוון רחב של מאכלים המצריכים ברכות שונות? במזמור לתודה כתוב "הודו לו ברכו שמו" - כאשר אדם נעשה לו טוב, הוא צריך לא רק להודות אלא להרבות בברכות. ככתוב "יודוך השם כל מעשיך וחסדיך יברכוך", לכן מביאים מאכלים המצריכים ברכות שונות: בורא פרי העץ, בורא פרי האדמה, בורא מיני מזונות, שהכל נהיה בדברו, ובורא פרי הגפן - לתת להקדוש ברוך הוא "כוח" להשפיע הלאה.
הכוח הרוחני של שבת בהכנה לברית
ברית שבת וברית מילה
לפי הטורי זהב, טעם מילה ביום שמיני הוא "כדי שתעבור על התינוק שבת". יש לנו שני בריתות - שבת ומילה, ובשביל לעשות ברית שלימה צריך את שניהם. לכן גם אמרו במנוחתו לא ישכנו ערלים, כי לא עושים מילה בשבת ללא קדושת שבת.
שבת - מקור הברכה
הזוהר הקדוש מלמד שכל ברכות השבוע כולו מקורן בשבת. "כל ברכאין דלעילא ותתא ביומא דשביעאה תליין... וכל חד וחד יהיב מזונא לתתא מהאי ברכה דמתברך ביומא דשביעאה". השפע לברית כבר יורד בשבת, ומשם נמשך לימי המעשה.
הודאה בשבת ממשיכה שפע
האלשיך מלמדנו ש"הבלתי מחזיק לו טובה על הטובה שהטיב לו לא יחזור להיטיב לו אותה הטבה". כאשר אנו מודים להשם בשבת, אנו מאפשרים לתינוק לקבל את שפע השבת שיכין אותו לברית המילה ולברכותיה.
חתימה - עוצמת ההודאה
פלך הודיה
חכמינו זכרונם לברכה אמרו: "לאה תפסה פלך הודיה, ועמדו הימנה בעלי הודיה" - מי שמתרגל להודות זוכה שגם צאצאיו יהיו בעלי הודאה, ובזכות ההודאה יצא ממנה יהודה שממנו מלכות ומלך המשיח.
הודאה משנה חיים
כאשר אדם מודה לקב"ה על ילדיו, הוא מכיר בכך שהם מתנת השם ולא "מגיע לו". הכרה זו משנה את כל יחסו לגידול ילדיו ומביאה לו שמחה עמוקה בהם, במיוחד כשהם הולכים בדרך השם.
המשכת הברכה
הודאה אמיתית אינה רק על העבר אלא פותחת שערים לעתיד. כשמודים על ילד אחד, נפתחים שערי ברכה לעוד ילדים. כשמודים על ברכה אחת, נפתחים שערים לעוד ברכות.
סיכום מקיף - משמעות סעודת שלום זכר
1
מקור הסעודה
מקורה בגמרא כ"ישוע הבן" - הודאה על שהוולד נושע ממעי אמו, וברמ"א נפסק כסעודת מצווה
2
טעמיה העיקריים
הודאה על הנס, ניחום התינוק ששכח תלמודו, הכנה רוחנית לברית, קבלת פנים לתינוק, והמשכת ברכות לעתיד
מנהגיה
קיומה בליל שבת, אכילת ארבעס (חומוס), ריבוי ברכות שונות, דברי תורה והודאה
4
ערכה הרוחני
הכרת הטוב, פרסום ניסי השם, חיבור לברית השבת, המשכת ברכות וקבלת ברכות מהציבור
סיום - לפועל יוצא
חיזוק מידת ההודאה
נחזק את מידת ההודאה להשם על כל הטוב שגמלנו, בפרט על המתנה היקרה מכל - ילדינו. "הִנֵּה נַחֲלַת יְדֹוָד בָּנִים" - המתנה הגדולה ביותר שנותן השם לאוהביו.
קיום הסעודה כהלכתה
נקפיד על קיום סעודת שלום זכר כהלכתה, עם ארבעס, מיני מגדים, ואמירת דברי תורה והודאה. נשתף את הקהילה בשמחה ובפרסום הנס שעשה השם עמנו.
ברכה ותפילה
נברך מתוך לב שמח את הרך הנולד ומשפחתו, ונתפלל שיזכו לגדלו לתורה, לחופה ולמעשים טובים, כחלק משרשרת הדורות הנאמנה להשם ולתורתו.
מקורות לעשיית סעודת הודאה
הגמרא בבבא קמא
"רב ושמואל ורב אסי איקלעו לבי שבוע הבן ואמרי לה ישוע הבן" - מקור ראשוני למנהג סעודה לרגל לידת בן
פירוש התוספות
התוספות מסביר: "שנולד שם בן, ועל שם שהולד נושע ונמלט ממעי אמו כדכתיב 'והמליטה זכר' נקט לשון ישועה, והיו רגילין לעשות סעודה"
תרומת הדשן
"מדאיקלע רב להתם, דהא אמרינן פרק גיד הנשה דרב לא הוי מתהני מסעודת הרשות" - מכאן שזו סעודת מצווה
פסיקת הרמ"א
"עוד נהגו לעשות סעודה ומשתה בליל שבת לאחר שנולד זכר נכנסים אצל התינוק לטעום שם, והוא גם כן סעודת מצוה" (יורה דעה רס"ה)
We use cookies to give you the best experience possible on our site. Click OK to continue using Sefaria. Learn More.OKאנחנו משתמשים ב"עוגיות" כדי לתת למשתמשים את חוויית השימוש הטובה ביותר.קראו עוד בנושאלחצו כאן לאישור