א,א כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, בֵּין עֲשֵׂה בֵּין לֹא תַעֲשֶׂה--אִם עָבַר אָדָם עַל אַחַת מֵהֶן, בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה--כְּשֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה וְיָשׁוּב מֵחֶטְאוֹ, חַיָּב לְהִתְוַדּוֹת לִפְנֵי הָאֵל בָּרוּךְ הוּא: שֶׁנֶּאֱמָר "אִישׁ אוֹ-אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל-חַטֹּאת הָאָדָם . . . וְהִתְוַדּוּ, אֶת-חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ" (במדבר ה,ו-ז), זֶה וִדּוּי דְּבָרִים. וּוִדּוּי זֶה מִצְוַת עֲשֵׂה.
All of the Misvot in the Torah: whether they be the positive commandments, or the negative commandments; if a person transgressed any of them, whether he did so willingly, whether he did so unintentionally, when he makes Teshuba and returns from sinning- he is obligated to confess before Hashem. Like it says in the Pasuk: (Look at Source 5 & 6), the confession we are dealing with is a verbal confession. Confession is a positive commandment.
א,ב כֵּיצַד מִתְוַדֶּה--אוֹמֵר אָנָּא ה' חָטָאתִי עָוִיתִי פָּשַׁעְתִּי לְפָנֶיךָ, וְעָשִׂיתִי כָּךְ וְכָּךְ, וַהֲרֵי נִחַמְתִּי וּבֹשְׁתִּי בְּמַעֲשַׂי, וּלְעוֹלָם אֵינִי חוֹזֵר לְדָבָר זֶה. זֶה הוּא עִיקָרוֹ שֶׁלַּוִּדּוּי; וְכָל הַמַּרְבֶּה לְהִתְוַדּוֹת וּלְהַאֲרִיךְ בְּעִנְיָן זֶה, הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח.
How does he confess? He says "Please Hashem, Hatati, Aviti, Pashati, I have commited the following sins, I am sorry and ashamed for my sins, and I will never again return to my old ways." This is the main part of the confession, and anyone who wants to lengthen his confession, this is praiseworthy.
א,ג וְכֵן בַּעֲלֵי חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת--בְּעֵת שֶׁמְּבִיאִין קָרְבְּנוֹתֵיהֶם עַל שִׁגְגָתָן אוֹ עַל זְדוֹנָן, אֵין מִתְכַּפֵּר לָהֶן בְּקָרְבָּנָם, עַד שֶׁיַּעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה, וְיִתְוַדּוּ וִדּוּי דְּבָרִים: שֶׁנֶּאֱמָר "וְהִתְוַדָּה--אֲשֶׁר חָטָא, עָלֶיהָ" (ויקרא ה,ה).
Similarly, someone who has to bring a Korban for an unintentional sin, or guilt offering- when they bring their Korban, it does not repent for their sin until they make Teshuva and confesses verbally....
א,ד וְכֵן כָּל מְחֻיְּבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין, וּמְחֻיְּבֵי מַלְקוּת--אֵין מִתְכַּפֵּר לָהֶם בְּמִיתָתָם אוֹ בִּלְקִיָּתָם, עַד שֶׁיַּעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה וְיִתְוַדּוּ. וְכֵן הַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ אוֹ הַמַּזִּיק מְמוֹנוֹ--אַף עַל פִּי שֶׁשִּׁלַּם לוֹ מַה שְׁהוּא חַיָּב לוֹ--אֵין מִתְכַּפֵּר לוֹ, עַד שֶׁיִּתְוַדֶּה וְיָשׁוּב מִלַּעֲשׂוֹת כְּזֶה לְעוֹלָם: שֶׁנֶּאֱמָר "מִכָּל-חַטֹּאת הָאָדָם" (במדבר ה,ו).
Similarly, anyone who is supposed to be killed by Bet Din, or to receive lashes: The death or lashes they receive does not count as repentance until they make Teshuva and repent. Same with someone who hurts his friends, or causes him a financial loss: He does not receive repentance until he confesses and agrees not to do it again.
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּיהוָה וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא.
Speak unto the children of Israel: When a man or woman shall commit any sin that men commit, by committing treachery against Hashem, and that person is guilty.
וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ וְהֵשִׁיב אֶת אֲשָׁמוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִישִׁתוֹ יֹסֵף עָלָיו וְנָתַן לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ.
then they shall confess their sin which they have done; and he shall make restitution for his guilt in full, and add unto it a fifth of the original amount, and give it to the one he is indebted to.
מִכֹּל הָעָם הַזֶּה שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ בָּחוּר אִטֵּר יַד יְמִינוֹ כָּל זֶה קֹלֵעַ בָּאֶבֶן אֶל הַשַּׂעֲרָה וְלֹא יַחֲטִא.
All this people, even seven hundred chosen men, were left-handed; every one could sling stones at a hair-breadth, and not miss.