שמירה "דף נושא: צום גדליה"
דף נושא: צום גדליה
כבתה גחלת ישראל הנשארת
ג' בתשרי נקבע על ידי חכמים כיום תענית לזכר רצח גדליה בן אחיקם שבעקבותיו נהרגו וגלו הנשארים בארץ לאחר חורבן בית ראשון. בספרו שמתמצת את ההלכות ב'שולחן ערוך', מסביר רבי שלמה בן יוסף גאנצפריד את מקורן של תעניות החורבן ואת תפקידן לעורר לתשובה וחשבון נפש בעקבות הצרות שפקדו את עם ישראל (המאה ה-19, הונגריה).


(א) מִצְוַת עֲשֵׂה מִדִּבְרֵי הַנְּבִיאִים לְהִתְעַנּוֹת בַּיָּמִים שֶׁאֵרְעוּ צָרוֹת לַאֲבוֹתֵינוּ. וְתַכְלִית הַתַּעֲנִית הִיא, כְּדֵי לְעוֹרֵר אֶת הַלְּבָבוֹת לְפַקֵּחַ עַל דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה, וּתְהִי זֹאת זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים, וּמַעֲשֵׂ אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהָיוּ כְּמַעֲשֵׂינוּ עַתָּה, עַד שֶׁגָּרַם לָהֶם וְלָנוּ אוֹתָן הַצָּרוֹת. וּבְזִכְרוֹן הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, נָשׁוּב לְהֵיטִיב, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת אֲבוֹתָם. וְלָכֵן חַיָּב כָּל אִישׁ לָשׂוּם אֶל לִבּוֹ בְּאוֹתָן הַיָּמִים וּלְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וְלָשׁוּב מֵהֶן, כִּי אֵין הָעִקָּר בְּתַעֲנִית, כְּמוֹ שֶנֶּאֱמַר בְּאַנְשֵׁי נִינְוֵה, וַיַרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵֹיהֶם, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וַיַרְא אֶת שַׂקָּם וְאֶת תַּעֲנִיתָם לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה. וְאֵין הַתַּעֲנִית אֶלָּא הֲכָנָה לִתְשׁוּבָה. לָכֵן אוֹתָן אֲנָשִׁים שֶׁכְּשֶׁמִּתְעַנִּים הוֹלְכִים בְּטִיּוּל וּמְבַלִּים אֶת הַיּוֹם בִּדְבָרִים בְּטֵלִים, תָּפְסוּ אֶת הַטָּפֵל וְהִנִּיחוּ אֶת הָעִקָּר.(ב) וְאֵלּוּ הֵן הַיָּמִים: א. שְׁלשָׁה בְּתִשְׁרִי בּוֹ נֶהֱרַג גְּדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם. שֶׁלְאַחַר שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הִשְׁאִירוֹ נְבוּכַדְנֶצַר בְּאֶרֶץ יִשְֹרָאֵל, וַיְשִׂימֵהוּ לְרֹאשׁ עַל יִשְֹרָאֵל. וְעַל יְדֵי שֶׁנֶּהֱרַג, גָּלוּ כֻּלָּן וְנֶהֶרְגוּ מֵהֶם לַאֲלָפִים, וְנִכְבְּתָה גַּחֶלֶת יִשְֹרָאֵל הַנִּשְׁאֶרֶת....



It is a positive commandment, ordained by the Prophets, to fast on those days on which tragic events occurred to our forefathers. The purpose of the fast is to stir our hearts to reflect on the ways of repentance, and to serve as a reminder of our own evil deeds,and the deeds of our forefathers, which were as reprehensible as ours, and caused all these troubles for them as well as for us. By remembering these events we will improve our ways, as it has been said, "They will then confess their sins and the sins of their fathers" (Leviticus 26:4). Therefore, it is everyone's duty to take it to heart on those days to examine his past actions and to repent; for fasting is not the main thing, as it was said about the people of Nineveh, "And God saw their deeds" (Jonah 3:10), and our Rabbis, of blessed memory, have said, "It does not say, 'He saw their sackcloth and their fast,' but 'God saw their deeds, that they had turned away from their evil ways.'" Fasting is only a preparation for repentance. Therefore those who while fasting, spend the time taking walks, and doing trivial things, take hold of the least important aspect of the fast, while ignoring the essence [of the fast.] These are the fast days: the third day of Tishrei, when Gedaliah, the son of Achikam, was killed. After the Beis Hamikdash was destroyed, Nebuchadnezzar left him in Eretz Yisrael, and appointed him governor over Yisrael. Because he [Gedaliah] was assassinated, all Jews were exiled and thousands of them were killed; thus, the last ember of Jewish hope died.



אחד מצומות החורבן
מותו של גדליה בן אחיקם מושווה על פי התלמוד לשריפת בית המקדש. מאחר שצום גדליה הוא אחד מתעניות החורבן ומובא במשנה יחד עם צום תשעה באב, התלמוד משווה ביניהם (המאה ה-5 - המאה ה-6, בבל).


״צוֹם הַחֲמִישִׁי״ — זֶה תִּשְׁעָה בְּאָב, שֶׁבּוֹ נִשְׂרַף בֵּית אֱלֹהֵינוּ. וְאַמַּאי קָרֵי לֵיהּ ״חֲמִישִׁי״ — חֲמִישִׁי לֶחֳדָשִׁים. צוֹם הַשְּׁבִיעִי — זֶה שְׁלֹשָׁה בְּתִשְׁרִי, שֶׁבּוֹ נֶהֱרַג גְּדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם. וּמִי הֲרָגוֹ — יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה הֲרָגוֹ, לְלַמֶּדְךָ שֶׁשְּׁקוּלָה מִיתָתָן שֶׁל צַדִּיקִים כִּשְׂרֵיפַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ. וְאַמַּאי קָרֵי לֵיהּ ״שְׁבִיעִי״ — שְׁבִיעִי לֶחֳדָשִׁים.



“The fast of the fifth,” this is the Ninth of Av, on which the Temple of our Lord was burnt. And why does he call it the fast of the fifth? Because it falls in the fifth of the months. “The fast of the seventh,” this is the third of Tishrei, on which Gedaliah, son of Ahikam, was killed. And who killed him? Ishmael, son of Nethaniah, killed him (see II Kings 25:25; Jeremiah, chapter 41). The Sages established a fast to commemorate Gedaliah’s death to teach you that the death of the righteous is equivalent to the burning of the Temple of our Lord. And why did the prophet call it the fast of the seventh? Because Tishrei is the seventh of the months.
רצח גדליהו בן אחיקם
ישמעאל בן נתניה היה מזרע המלוכה והתנגד למנהיגותו של גדליה בן אחיקם אשר מונה כנציב על ידי השלטון הבבלי לאחר חורבן בית ראשון. בירמיהו פרק מ״א מסופר כיצד רצח ישמעאל בן נתניה את גדליה ואת אנשיו לאחר שאכלו בסעודה יחד, לאחר מכן הרג אנשים נוספים שבאו לשם ואף לקח עימו שבויים.


(א) וַיְהִ֣י ׀ בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֗י בָּ֣א יִשְׁמָעֵ֣אל בֶּן־נְתַנְיָ֣ה בֶן־אֱלִישָׁמָ֣ע מִזֶּ֣רַע הַ֠מְּלוּכָ֠ה וְרַבֵּ֨י הַמֶּ֜לֶךְ וַעֲשָׂרָ֨ה אֲנָשִׁ֥ים אִתּ֛וֹ אֶל־גְּדַלְיָ֥הוּ בֶן־אֲחִיקָ֖ם הַמִּצְפָּ֑תָה וַיֹּ֨אכְלוּ שָׁ֥ם לֶ֛חֶם יַחְדָּ֖ו בַּמִּצְפָּֽה׃(ב) וַיָּ֩קׇם֩ יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־נְתַנְיָ֜ה וַעֲשֶׂ֥רֶת הָֽאֲנָשִׁ֣ים ׀ אֲשֶׁר־הָי֣וּ אִתּ֗וֹ וַ֠יַּכּ֠וּ אֶת־גְּדַלְיָ֨הוּ בֶן־אֲחִיקָ֧ם בֶּן־שָׁפָ֛ן בַּחֶ֖רֶב וַיָּ֣מֶת אֹת֑וֹ אֲשֶׁר־הִפְקִ֥יד מֶלֶךְ־בָּבֶ֖ל בָּאָֽרֶץ׃(ג) וְאֵ֣ת כׇּל־הַיְּהוּדִ֗ים אֲשֶׁר־הָי֨וּ אִתּ֤וֹ אֶת־גְּדַלְיָ֙הוּ֙ בַּמִּצְפָּ֔ה וְאֶת־הַכַּשְׂדִּ֖ים אֲשֶׁ֣ר נִמְצְאוּ־שָׁ֑ם אֵ֚ת אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֔ה הִכָּ֖ה יִשְׁמָעֵֽאל׃...



In the seventh month, Ishmael son of Nethaniah son of Elishama, who was of royal descent and one of the king’s commanders, came with ten men to Gedaliah son of Ahikam at Mizpah; and they ate together there at Mizpah. Then Ishmael son of Nethaniah and the ten men who were with him arose and struck down Gedaliah son of Ahikam son of Shaphan with the sword and killed him, because the king of Babylon had put him in charge of the land. Ishmael also killed all the Judeans who were with him—with Gedaliah in Mizpah—and the Chaldean soldiers who were stationed there.



הרקע לרצח גדליה
יריבות פוליטית והסתה מצד מלך בני עמון עומדות ברקע רצח גדליה בידי ישמעאל בן נתניה. הרב אליעזר מלמד מתאר את גודל השבר בעקבות רצח זה שחיסל את שארית הריבונות היהודית לאחר חורבן בית המקדש הראשון וגדע את תקווה לשיקום החיים הלאומיים ביהודה (2000, ישראל).


(ב) בשלושה בתשרי נהרג גדליה בן אחיקם. אחר חורבן בית המקדש הראשון והגליית רוב העם לבבל, מינה מלך בבל את גדליה בן אחיקם למושל על היהודים שנותרו ביהודה. בשארית הפליטה שביהודה נתלו תקוות גדולות, שעל ידי התבססותם בארץ, יוכלו יחד עם השבים מבבל אחר שבעים שנה להקים מחדש את בית המקדש ולקומם את מלכות ישראל. ואכן לזמן מה היה נראה כי דלת העם שנשארו בארץ מתאוששים מהחורבן ומעבדים את שדותיהם וכרמיהם.(ג) אולם מלך בני עמון שרצה להשבית את שארית ישראל, שלח את ישמעאל בן נתניה לרצוח את גדליה בן אחיקם. לישמעאל בן נתניה היתה גם סיבה אישית לבצע את זממו, הוא היה ממשפחת מלכי יהודה, וחשב בליבו כי לו עצמו מגיעה הזכות לשלוט ביהודה במקום גדליה בן אחיקם. כמה משרי החיילים שהיו עם גדליה בן אחיקם הזהירוהו מפני ישמעאל, ואף הציעו להרוג אותו בטרם יבצע את זממו. אולם גדליה בן אחיקם לא האמין להם והאשימם כמי שטופלים שקר על ישמעאל. "וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה בֶן אֱלִישָׁמָע מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה, וְרַבֵּי הַמֶּלֶךְ וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אִתּוֹ אֶל גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם הַמִּצְפָּתָה, וַיֹּאכְלוּ שָׁם לֶחֶם יַחְדָּו בַּמִּצְפָּה. וַיָּקָם יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה וַעֲשֶׂרֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ, וַיַּכּוּ אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן בַּחֶרֶב וַיָּמֶת אֹתוֹ… וְאֵת כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ… וְאֶת הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר נִמְצְאוּ שָׁם" (ירמיהו מא, א-ג). ובזה נתבטלה הגחלת האחרונה של שלטון ישראל בארץ, ונתמלאה סאת הגלות. ועל כך תקנו הנביאים צום....



On the third of Tishrei, Gedalia b. Aḥikam was killed. After the First Temple was destroyed and most of the Jewish people were exiled to Babylonia, the king of Babylonia appointed Gedalia b. Aḥikam to govern the Jews who remained in Judea. The Jewish people as a whole hoped that this surviving remnant, by reestablishing themselves in Eretz Yisrael, could rebuild the Temple and reestablish Jewish sovereignty, together with those who would eventually return from Babylonia after seventy years of exile. Indeed, for some time it seemed that the meager population that remained in the land was recovering from the Temple’s destruction and beginning to cultivate fields and vineyards. However, the king of Ammon, who wanted to eradicate the remnant of Israel, sent Yishmael b. Netania to murder Gedalia. Yishmael had an additional, personal reason to carry out the scheme: He was a member of Judea’s royal family, and he thought that he should govern Judea instead of Gedalia. Several military officers warned Gedalia about Yishmael and even recommended killing him before he could carry out his plan. But Gedalia did not believe them, accusing them of maligning Yishmael. In the seventh month, Yishmael ben Netania ben Elishama, who was of royal descent and had been one of the king’s officers, came with ten men to Gedalia ben Aḥikam at Mitzpa; and they ate together there at Mitzpa. Then Yishmael ben Netania and the ten men who were with him arose and struck down Gedalia ben Aḥikam ben Shafan with the sword and killed him…along with all the Judeans who were with him…and the Chaldeans who were there. (Yirmiyahu 41:1-3)
This extinguished the last ember of Jewish sovereignty in Eretz Yisrael and realized the full measure of exile. This is why the prophets instituted a fast day.



רצח בראש השנה
ישנן דעות במסורת היהודית לפיהן רצח גדליה נעשה בראש השנה ולכן הצום נדחה לג' בתשרי. בפרשנותו לספר ירמיהו של הרד"ק, הרב דוד קמחי,מופיעה עמדה זו (המאה ה-12, צרפת)
ויהי בחדש השביעי. כמו מחר חדש ובר"ה נהרג גדליה בן אחיקם וקבעו התענית במוצאי ר"ה מפני שהוא י"ט:
סליחות לצום גדליה
פיוטי הסליחות לצום גדליה מתארים את אסונם של דלת הארץ ביום זה ומבקשים כפרה והארת פנים. צום גדליה חל בעשרת ימי תשובה, ועל כן ייחודן של סליחות אלו הוא בשילוב זכרון המאורע עם בקשה עמוקה לתשובה ולכפרה בימים הנוראים (המאה ה-18, פולין).

(ג) אָבְלָה נַפְשִׁי וְחָשַׁךְ תָּאֳרִי. בֵּית תִּפְאַרְתִּי כְּנָשַׁף בּוֹ הָאֲרִי. גַּם פְּלֵיטָתִי אֲשֶׁר־עָזְבוּ וּשְׁאֵרִי. דֹּעֲכוּ כְּהַיּוֹם בִּשְׁלֹשָׁה בְּתִשְׁרִי: (ד) הָאֵשׁ וְהַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים שְׁטָפוּנוּ בְּדָלְקָם. וּבָסְסוּ מִקְדָּשׁ וּבָזְזוּ חֶלְקָם. זִקְנֵי שְׁאֵרִית אֲשֶׁר פָּלְטוּ מִיּוֹם־נָקָם. חֻבָּלוּ עַתָּה בְּיוֹם צוֹם גְּדַלְיָה בֶּן־אֲחִיקָם:



My soul mourns and my face is darkened, [because] the House of my glory has been smashed by the lion; even my escaped ones that were left, my remnant, were crushed on the third day of Tishri. The raging flames and flood overwhelmed us in their pursuit; they trod down the Temple and divided the spoil; the elders of the remnant who escaped the day of vengeance, were now destroyed on the fast day of Gedaliah ben Achikam.



מדוע יום זה נקבע לתענית ציבור?
צום גדליה נקבע לא רק בגלל שגדליה היה צדיק, אלא מפני שהריגתו הביאה לחורבן שארית היישוב בארץ. המרש"א, הרב שמואל איידלס, בפירושו לאגדות התלמוד מבהיר את האימרה התלמודית שמשווה בין מיתת צדיק לשריפת בית המקדש (המאה ה-17, פולין).

ומי הרגו ישמעאל בן כו' ר"ל שלא יקשה לך כיון דמיתת צדיקים שקולה כו' כדמסיק מדחשיב ליה בהנך צומות ולכך קבעו בו צום א"כ גם בשאר צדיקים שמתו יקבעו בו צום וא"כ אין לך יום בשנה שלא יהיה בו צום שמת בו צדיק וקאמר דע"כ יצא יום הריגת גדליה מן הכלל לפי שהרגו ישמעאל בן נתניה שעל ידי כן יצאו כל העם מא"י למצרים ועברו על נבואת ירמיה כמפורש בקרא ומכל מקום כיון דחשיב האי צום דהריגת גדליה בהדי הנך צומות דחורבן הבית למדנו ששקולה מיתת צדיקים כו' אלא דא"א לקבוע צום על כל מיתת צדיקים כמ"ש לעיל ועוד יש לכוון בזה לפי שזה נעשה בי' ימי תשובה והיה לו לישמעאל שהרגו להתעורר בתשובה והוא לא היה חושש בכך והוסיף צרה לישראל בהריגתו לגדליה שהיה (הצלה) [הצרה] לכלל ישראל כמפורש בירמיה וע"ז אמר הכתוב יחיינו מיומים גו' לפי שבימים אלו אנו מתפללים על החיים ע"כ אמר יחיינו מיומים דהיינו בב' ימים ראשונים מימי התשובה שמתפללים על החיים אבל ביום הג' מימי התשובה שבו נהרג גדליה שהיה לנו נפילה בו ביום יש לנו לדאוג ביותר ולבקש רחמי שמיא בתרתי דהיינו שיקיימנו מאותה נפילה וגם שנחיה שיגזור עלינו חיים:



להיזהר ממעשה טוב שהשלכותיו רעות
מתוך רצון לדון לכף זכות, גדליה בן אחיקם בחר שלא להאמין לאזהרות מפני ישמעאל ובכך הביא לאסון לאומי. רבי משה חיים לוצאטו בחיבורו היסודי על תיקון המידות מלמד שיש לבחון כל מעשה, גם מעשה של חסידות, על פי תוצאותיו (המאה ה-18, איטליה).

והנה מה שצריך להבין הוא כי אין לדון דברי החסידות על מראיהן הראשון, אלא צריך לעיין ולהתבונן עד היכן תולדות המעשה מגיעות, כי לפעמים המעשה בעצמו יראה טוב, ולפי שהתולדות רעות יתחייב להניחו, ולו יעשה אותו יהיה חוטא ולא חסיד. הנה מעשה גדליה בן אחיקם גלוי לעינינו שמפני רוב חסידותו שלא לדון את ישמעאל לכף חובה או שלא לקבל לשון הרע, אמר ליוחנן בן קרח שקר אתה דובר על ישמעאל (ירמיה מ'), ומה גרם? גרם שמת הוא ונפזרו ישראל וכבה גחלתם הנשארה, וכבר ייחס הכתוב הריגת אנשים אשר נהרגו אליו כאילו הרגם הוא, ובמאמרם ז"ל (נדה ס"א): על הפסוק את כל פגרי האנשים אשר הכה ביד גדליה.



What must be understood is that actions should not be judged for saintliness at first glance, but should be carefully observed and reflected upon so that it may be determined how far their results extend. For at times an action in itself may seem worthy of performance, but because its results are evil, one will be obliged to leave it; and if he does not, he will be adjudged a sinner rather than a chasid. The episode of Gedaliah ben Achikam (Yirmiyahu 40:13) provides a clear illustration of this fact. Because of his abundant chassidus, which would not permit him to judge Yishmael adversely, or which would not permit him to receive slander, he said to Yochanan ben Kareach, "You are speaking falsely of Yishmael." What was the result? He died, the Jews were scattered, and their last hope was extinguished. And the Torah attributes to him the death of those men who were killed, as if he were the murderer, as indicated by the comment of our Sages of blessed memory upon the verse, (Yirmiyahu 41:9), "...the men who were killed through Gedaliah."



לא תעמוד על דם רעך
הציווי "לא תעמוד על דם רעך" מחייב להתריע בפני אחרים על סכנה אפשרית גם כאשר הדיווח עלול להישמע כדברי רכילות. כך מסביר את משמעות פסוק זה הרב חיים בן עטר בפירושו לספר ויקרא, ומביא כדוגמה את גדליה בן אחיקם שלא הקשיב לאזהרה שקיבל ולא הזהיר אחרים (המאה ה-18, מרוקו).

לא תעמוד וגו'. לצד שצוה על הרכילות התנה בו שלא יעמוד על דם רעך, שאם ראה כת אחת שרוצין לרצוח חייב להודיעו לבעל דבר כדי שיציל נפשו, ולא יאמר הרי זה רכילות, הא למדת שאם לא גילה אוזן חבירו והרגוהו בטל אזהרת לא תעמוד וגו'. וצא ולמד ממעשה גדליה בן אחיקם (ירמי' מ) שגילו לו וכשלא חש היה מה שהיה:



לא תעמוד על דם רעך, "Do not stand idly by when your colleague's blood is being spilled." This part of the verse is a natural corollary of the prohibition to bear tales. When one becomes aware of an assassination attempt for instance, one has to warn the potential victim in order to enable him to save himself. The Torah writes the words: "Do not stand by idly, etc," to warn us that relaying a warning to a person of an attempt to assassinate him which one has overheard does not fall under the prohibition not to bear tales. Failure to warn the potential victim which results in the murder being carried out makes the party who did not issue the warning guilty of violating this commandment. Jeremiah 40,14 reports that Gedalyah ben Achikom was warned of an assassination attempt against him by a fellow Jew Ishmael ben Netanyah. Gedalyah's refusal to believe that he was in danger resulted in his death at the hand of assassins.



חילול השם
רצח גדליה על ידי אדם מישראל גרם לחילול השם חמור, ולא עוד אלא שרצח זה נעשה ללא 'גזירה מן השמיים'. בפירושו לתלמוד, הרב יוסף חיים הידוע בכינויו 'הבן איש חי', מרחיב על חומרתו של יום זה ומצביע על רמזים קבליים לכך (המאה ה-19, עירק).

וּמִי הֲרָגוֹ? יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה הֲרָגוֹ. הקשה טורי אבן למאי אצטריך להביא דבר זה ועוד דבר זה מפורש הוא בכתוב ואין צריך לפרשו במתניתין עיין שם.
ונראה לי בס"ד שבא ללמדנו הטעם דגזרו על הריגת גדליה צום ולא גזרו צום על הריגת שאר צדיקים גדולים לכך וּמִי הֲרָגוֹ? יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה שהיה ישראל וגם הֲרָגוֹ בבחירתו הרעה שלא היתה גזרה מן השמים דהכי קיימא להו לרבנן שגדליה נספה בלא משפט אבל שאר צדיקים נהרגו על ידי גוים וגם היתה גזרה מן השמים עליהם ואפילו זכריה הנביא שנהרג על ידי ישראל גם כן היתה גזרה מן השמים ליהרג לתיקון עצמו בסוד הגלגול כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל ועוד נמי גדליה כיון שנהרג על ידי ישראל היה חלול השם בדבר כי נבוכדנצר הרשע אויב ישראל עשה חנינה והניח שארית, וישראל באו וכרתו השארית.
ועוד נראה לי בס"ד שבא התנא ללמדנו בזה הטעם שגזרו צום ביום זה על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות הטעם שנהרג גדליה ע"ה ביום שלשה בתשרי מפני כי ביום זה מתקבצים כל הגבורות בבינה דמלכות והדינים גוברים ותקיעת שופר ליכא כדי למתקם ולכך בו ביום נהרג גדליה ולכך קבעו צום באותו היום בכל שנה ושנה עד כאן דבריו יעוין שם. ונראה לי בס"ד כי סיבה זו דנקיט רבינו האר"י ז"ל נרמזה בשם ישמעאל שהרג את גדליה והוא דאותיות יִשְׁמָעֵאל הם אותיות 'אש על מי' דהגבורות בתקפם הם אש וביום שלשה תשרי נקבצים כל הגבורות בבינה של המלכות וידוע כי 'מי' הוא כינוי לבינה בכל מקום ובהיותם כולם במי גברו ונעשו אש ולכך בא התנא לרמוז בדבריו טעם גזרת הצום ביום זה באומרו מִי הֲרָגוֹ? יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה שבשמו רמוז תוקף הגבורות של אותו היום שזהו הסיבה של גזרת הצום על הריגתו.