איבעיא להו מהו להזכיר של חנוכה בברכת המזון כיון דמדרבנן הוא לא מדכרינן או דילמא משום פרסומי ניסא מדכרינן אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא אינו מזכיר ואם בא להזכיר מזכיר בהודאה רב הונא בר יהודה איקלע לבי רבא סבר לאדכורי בבונה ירושלים אמר להו רב ששת כתפלה מה תפלה בהודאה אף ברכת המזון בהודאה:
ראבי"ה חלק ב - מסכת מגילה סימן תקסג
ואף על גב דבפרק במה מדליקין איבעיא לן מהו להזכיר של חנוכה בברכת המזון ופשטיה דאין להזכיר ואם בא להזכיר מזכירין, ומשמע דרשות הוא, ומיהו כיון דנהיגי עלמא להזכיר וגם בירך על דעת להזכיר שויה עליה כחובה וחוזר. וראיה לי שפסק בהלכות גדולות דאפילו למאן דאמר תפילת ערבית רשות כיון שהתחיל להתפלל ושכח להזכיר של ראש חודש דחוזר דשוויה עליה כחובה, הכי נמי לא שנא. כן נראה לי.
בית יוסף אורח חיים סימן תרפב
ומ"ש רבינו ואם לא אמרו אין מחזירין אותו. כך למדו הרי"ף (יא.) והרא"ש (סי' טו) והתוספות (כד. ד"ה דתני') בפרק במה מדליקין מהברייתא השנויה שם וכתבו דהכי איתא בהדיא בתוספתא (ברכות פ"ג הי"ד) כל יום שאין בו קרבן מוסף כגון חנוכה ופורים בערבית שחרית ומנחה מתפלל י"ח ואומר מעין המאורע ואם לא אמר אין מחזירין אותו וטעמא משום דלאו דאורייתא נינהו וכן נהגו ודלא כדברי אבי העזרי (ראבי"ה ברכות סי' קלא) שכתב המרדכי (סי' רעט) דהשתא כיון דנהגו כולי עלמא להזכיר וגם בירך על מנת להזכיר שוייה עליו כחובה וחוזר:
בית יוסף אורח חיים סימן קפח
וכתב אחי ה"ר יחיאל ובסעודה שלישית של שבת צריך עיון אם מחזירין אותו וכו'. כל זה כתבו התוספות (מט: ד"ה אי) והמרדכי והרשב"א בפרק שלשה שאכלו (שם) והגהות מיימון כתבו בפרק ב' (אות ח) בשם ראבי"ה (ח"ב סי' תקסו) דכיון דנהוג עלמא להזכיר וגם בירך על דעת להזכיר שווייה עליה כחובה וכהאי גוונא פסק בה"ג (ברכות ה.) גבי תפילת ערבית אע"פ שהיא רשות כיון שהתחיל להתפלל שווייה עליה כחובה ע"כ ומדברי תרומת הדשן בסימן ל"ח יתבאר לך דלא קיימא לן הכי:וכתבו התוספות (שם) ומיהו אם אכל סעודה רביעית ושכח של שבת לא הדר לרישא דודאי אי לא בעי לא אכיל הך סעודה רביעית כלל: