(א) איש חסיד היה
(ב) (מובא בספר המעשיות, והיא גם זמר למוצאי שבת המתחיל איש חסיד היה)
(ג) אמרו חז"ל שהיה איש אחד עני ביותר והיו לו חמשה בנים ואשה אחת, ויהי היום ויצר לו מאד כי לא היה לו פרנסה ומחיה, ותאמר לו אשתו: "קום ולך לשוק אולי יזמין לך הקב"ה פרנסה ולא נמות ברעב."
(ד) ויאמר לה: "אנה אלך ואין לי קרוב ולא אוהב להושיעני מצרה הזאת אלא רחמי שמים."
(ה) ותחריש האשה, וירעבו הילדים ויבכו ויצעקו, ותוסף האשה ותאמר לו: "צא לשוק ואל תראה במות הילדים."
(ו) ויאמר לה: "ואיך אצא ואני עירום?"
(ז) והיה לאשה לבוש קרעים ותיתן אותו לבעלה להתכסות בו, ויצא החוצה ויעמוד משתאה ולא ידע אנה ילך, ויבכה וישא עיניו אל השמים ויאמר: "ריבון העולמים, אתה יודע שאין לי אדם למי אפנה בעניי ודלדולי שירחם עלי, לא אח ולא קרוב ולא אוהב, ועוללי קטנים רעבים צועקים ברעב, יהי חסדך ה׳ עלינו לרחמנו או אסוף אותנו ברחמיך וננוח מעצבנו."
(ח) ותעל שוועתו אל האלוקים, והנה אליהו ז"ל בא אליו ויאמר לו: "מה לך ולמה תבכה?"
(ט) ויספר לו קורותיו ותלאותיו.
(י) ויאמר לו: "מהר ולך עמי ואל תבכה."
(יא) ויאמר לו: "אל תחוש. קח אותי ומכרני בשוק וקח מחירי ותחיה בו."
(יב) ויאמר לו: "אדוני, ואיך אמכרך ובני אדם יודעים שאין לי עבד ואני מפחד שיאמרו כי אני העבד ואתה אדוני."
(יג) ויאמר לו אליהו ז"ל: "אל תירא, עשה מצוותי, וכשתמכרני תיתן לי זוז אחד."
(יד) ויעשה כן ויוליכהו לשוק, ויהי כל הרואים אותו חשבו כי האיש העני הוא העבד ואליהו ז"ל הוא אדוניו, עד ששאלו אותו ויאמר: "הוא אדוני ואני עבדו."
(טו) ויעבור שם אחד משרי המלך ויראהו וייטב מאד בעיניו ורצה לקנותו בשביל המלך, ויעמוד ויכריז עליו עד שמונים דינרין.
(טז) ויאמר אליהו ז"ל: "מכור אותי לשר הזה ואל תיקח תוספת עלי."
(יז) ויעשה כן, וייקח מן השר שמונים דינרים וייתן לאליהו ז"ל אחד ויחזירהו לידו.
(יח) ויאמר לו: "קח וחיה אתה ואנשי ביתך ולא ישיג אותך חוסר ועוני כל ימיך."
(יט) וילך אליהו ז"ל עם השר. וישב האיש אל ביתו וימצא את אשתו ואת בניו עטופים ברעב וישם לפניהם לחם ויין ויאכלו וישבעו ויותירו.
(כ) ותשאלהו אשתו ויגד לה כל אשר קרהו, ותאמר לו: "עשית עצתי והנה טוב לך, כי אם היית מתעצל היינו מתים כולנו."
(כא) ומהיום ההוא והלאה ברך ה׳ את בית האיש ויהי עשיר גדול באין חקר ולא ראה חוסר וצוקה כל ימיו ולא בניו אחריו.
(כב) ויביא השר את אליהו ז"ל לפני המלך והיה בלב המלך לבנות ארמון גדול חוץ למדינה ויקנה עבדים רבים להסיע אבנים גדולות ולכרות עצים ולתקן צורך הבניין. וישאל המלך את אליהו ז"ל ויאמר לו: "מה מלאכתך?"
(כג) ויאמר לו: "אני חרש ובקי במלאכת בניין חשוב."
(כד) וישמח המלך מאד ויאמר לו: "אני רוצה שתבנה לי ארמון גדול חוץ לעיר וצורותיו ומידותיו כך וכך."
(כה) ויאמר לו: "אני אעשה כדבריך."
(כו) ויאמר המלך: "אני רוצה שתמהר הבניין בששה חדשים ותהיה חפשי ואעשה עמך חסד."
(כז) ויאמר לו אליהו ז"ל: "צווה את עבדיך שיתקנו כל צרכי הבניין."
(כח) ויעשה כן. ויהי בלילה ויקם אליהו ז"ל ויתפלל לה׳ וישאל ממנו לבנות את הארמון כרגע כחפץ המלך, ותשלם כל המלאכה טרם השחר.
(כט) וילך אליהו ז"ל לדרכו ויוגד למלך. וילך לראות הארמון וייטב בעיניו וישמח שמחה גדולה ויתמה מאד על הדבר הזה, ויבוקש אליהו ולא נמצא, ויחשוב כי מלאך הוא.
(ל) וילך אליהו עד שפגע בו האיש אשר מכרהו וישאלהו לאמר: "מה עשית עם השר?"
(לא) ויאמר לו: "עשיתי מה שביקש ממני ולא עברתי על דברי ולא רציתי שיפסיד ממונו, כי בניתי לו ארמון ששווה אלף פעמים יותר מממונו."
(לב) ויברכהו האיש ויאמר לו: "החייתני."
(לג) ויאמר לו אליהו ז"ל: "תן שבח לבורא אשר עשה עמך החסד הזה."
(כג) זמר זה מיוסד ע"פ א"ב. וחתם המחבר שמו "ישי בר מרדכי חזק" בכל חצי חרוז, וזמר זה נמצא בברייתא:
(כד) אִישׁ חָסִיד הָיָה. בְּלִי מָזוֹן וּמִחְיָה: בְּבֵיתוֹ עוֹסֵק מִלֵּבוֹשׁ. וְאֵין בֶּגֶד לִלְבּוֹשׁ: גּוֹנֵן בַּחֲשׁוּבָה אִשָּׁה. וְגַם בְּבָנִים חֲמִשָּׁה: דִבְּרָה לוֹ הָאִשָּׁה. יוֹתֵר אֵין לְהִתְיָאֲשָׁה: הֲמִבְּלִי לֶחֶם לֶאֱכוֹל. בְּעֵרוֹם וּבְחוֹסֶר כֹּל: וְתוֹרָה מָצָאתָ כִּי יָגַעְתָּ. מַה נֹּאכַל מֵעַתָּה: זָהִיר כְּבַר נָשׁוּק. הֲלֹא תֵצֵא לַשּׁוּק: חַנּוּן וְרַחוּם בִּמְרוֹמָיו. אוּלַי יִגְמְלֵנוּ בְּרַחֲמָיו: טוֹב לְקֹוָיו מַחֲסֶה. רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה: יָעַצְתְּ בְּדַעַת וּבְחָכְמָה. עֲצָתֵךְ בְּלִי לְהַסְכִּימָה: כְּצֵאתִי לְבשֶׁת וְלִכְלִמָּה. מִבְּלִי כְסוּת וְשַׂלְמָה: לְאֵין בְּיָדִי לְפוֹרְטָה. אֲפִילוּ שָׁוֶה פְרוּטָה: מִהֲרָה וְשָׁאֲלָה מִשְּׁכֵנִים. מַלְבּוּשִׁים נָאִים מְתֻקָּנִים: נִלְבַּשׁ וְהִשְׁלִיךְ יְהָבוֹ. עַל יְדֹוָד אֲשֶׁר אֲהֵבוֹ: סָחוּ יְלָדָיו בְּפִלּוּלָם. אַל יָשׁוֹב דַּךְ נִכְלָם: עָבַר בַּשּׁוּק בְּסִבְרָתוֹ. וְהִנֵּה אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא לִקְרָאתוֹ: פָּץ לוֹ הַמְבַשֵּׂר. בֶּאֱמֶת הַיּוֹם תִּתְעַשֵּׁר: צַוֵּנִי בְּכָל כְּבוֹדֶךָ. כִּי הִנְנִי עַבְדֶּךָ: קְרָא לְמִי בְדַעְתּוֹ. קְנוֹת עֶבֶד אֵין כְּמוֹתוֹ: רָחַשׁ אֵיךְ יְשַׁנֶּה דִינוֹ. עֶבֶד לִמְכּוֹר אֶת אֲדוֹנוֹ: שָׁת לוֹ חָכְמָתוֹ בְּקִרְבּוֹ. וְהֶחֱזִיק בּוֹ כְּמוֹ רַבּוֹ: תַּגֵּר קְנָאוֹ בַּאֲהָבִים. בִּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף זְהוּבִים: תְּבָעוֹ מַה מְּלַאכְתֶּךָ. אִם בְּבִנְיַן חָכְמָתֶךָ: תַּכְלִית טְרַקְלִין וּפַלְטְרִין. הֲרֵי אַתָּה בֶן חוֹרִין: יוֹם רִאשׁוֹן בְּמִפְעָלִים. פָּעַל עִם פּוֹעֲלִים: שִׁוַּע בַּחֲצִי הַלַּיְלָה. עֲנֵנִי נוֹרָא עֲלִילָה: יָזַמְתִּי וְנִמְכַּרְתִּי לְהַעֲבִידִי. לִכְבוֹדְךָ וְלֹא לִכְבוֹדִי: בּוֹרֵא עוֹלָם בְּקִנְיָן. הַשְׁלֵם זֶה הַבִּנְיָן: רַחֲמֶיךָ יִכְמְרוּ בַּחֲנִינָתִי. כִּי לְטוֹבָה כַּוָּנָתִי: מַלְאֲכֵי רַחֲמִים מִמְּעוֹנָתוֹ. אָז הֵחֵלּוּ לִבְנוֹתוֹ: רַבּוּ בְּנֵי הַמְּלוּכָה. וַתִּשְׁלַם כָּל הַמְּלָאכָה: דָּץ הַסּוֹחֵר בִּרְאוֹתוֹ. כִּי נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ: כְּלוּלַת מִגְדָּלִים נָאִים. לְפִי עִנְיַן הַבַּנָּאִים: יִזָּכֵר לְךָ עַתָּה. אֶתְמוֹל אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ: חָפְשֵׁנִי בְּוַדַּאי וּבְבֵרוּר. כְּנַמְתָּ לְעִנְיַן שִׁחֲרוּר: זֶה קִיְּמוֹ בֶּאֱמֶת. וּפָרַח לוֹ אִישׁ הָאֱמֶת:
מכלול - האינציקלופדדיה היהודית
www.hamichlol.org.il/איש_חסיד_היה
"איש חסיד היה" הוא פיוט ידוע למוצאי שבת על סדר הא-ב, ותוכנו הוא סיפור על מצוקתו של יהודי נזקק הזוכה לישועה מאליהו הנביא. אליהו הנביא מתקשר לתוכנה של סעודת מלווה מלכה, בהיותו נחשב המבשר על ביאת משיח. בספר המנהיג לרבי אברהם בן נתן הירחי מוסבר על פי התלמוד בבלי, שכיון שאליהו אינו עתיד להגיע בערבי שבתות וימים טובים, על כן מייד מצפים לבואו עם צאת השבת.
שירת פיוט זה נחשבת כסגולה לפרנסה, בהיותה מביאה לידי חיזוק באמונה כי פרנסת האדם תלויה בהשגחה פרטית.
מחבר הפיוט: ישי בן מרדכי. שמו בראשי החרוזים: ישי בן מרדכי חזק, אחרי סדר א"ב מלא בתחילת השיר.
תקציר הסיפור האיש החסיד שעסק בתורה בביתו בעירום ובחוסר כל, קיבל עצה מאשתו שלא יתיאש ושיפנה למצוא מקור מחיה עבור חמשת בניהם. הוא פנה לשוק לאחר שקיבלו משכניהם בהשאלה בגדים נאים בכדי להתכסות בהם ולצאת בכבוד לשוק. לפתע הופיע מולו אליהו הנביא, ובישר לו שהיום יתעשר. אליהו ביקש ממנו למכור אותו לעבד, ולהתפרנס מדמיו וכך אכן עשה - הוא מכר אותו ב-800,000 זהובים. הקונה הבטיח לאליהו שאם יבנה עבורו ארמון הרי הוא בן חורין. אליהו עסק יום אחד עם הפועלים, ובחצות הלילה נשא תפלה לאלוקים - "בורא עולם בקנין השלם זה הבנין!" ואכן מלאכי מרום השלימו את הבניה, ואליהו שוחרר, ו"פרח לו איש האמת".
(י) חֲמִשָּׁה קִנְיָנִים קָנָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְעוֹלָמוֹ, וְאֵלּוּ הֵן, תּוֹרָה קִנְיָן אֶחָד, שָׁמַיִם וָאָרֶץ קִנְיָן אֶחָד, אַבְרָהָם קִנְיָן אֶחָד, יִשְׂרָאֵל קִנְיָן אֶחָד, בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קִנְיָן אֶחָד. תּוֹרָה מִנַּיִן, דִּכְתִיב (משלי ח), ה׳ קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז. שָׁמַיִם וָאָרֶץ קִנְיָן אֶחָד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (ישעיה סו), כֹּה אָמַר ה׳ הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי, וְאוֹמֵר (תהלים קד) מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה׳ כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ. אַבְרָהָם קִנְיָן אֶחָד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (בראשית יד), וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. יִשְׂרָאֵל קִנְיָן אֶחָד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (שמות טו), עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה׳ עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ, וְאוֹמֵר (תהלים טז) לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קִנְיָן אֶחָד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (שמות טו), מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה׳ מִקְּדָשׁ ה׳ כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ. וְאוֹמֵר (תהלים עח) וַיְבִיאֵם אֶל גְּבוּל קָדְשׁוֹ הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ:
(10) Five possessions did the Holy Blessed One, set aside as his own in this world, and these are they: The Torah, one possession; Heaven and earth, another possession; Abraham, another possession; Israel, another possession; The Temple, another possession. 1a) The Torah is one possession. From where do we know this? Since it is written, “The Lord possessed (usually translated as ‘created’) me at the beginning of his course, at the first of His works of old” (Proverbs 8:22). 2a) Heaven and earth, another possession. From where do we know this? Since it is said: “Thus said the Lord: The heaven is My throne and the earth is My footstool; Where could you build a house for Me, What place could serve as My abode? (Isaiah 66:1) And it says: “How many are the things You have made, O Lord; You have made them all with wisdom; the earth is full of Your possessions” (Psalms 104:24). 3a) Abraham is another possession. From where do we know this? Since it is written: “He blessed him, saying, “Blessed by Abram of God Most High, Possessor of heaven and earth” (Genesis 14:19). 4a) Israel is another possession. From where do we know this? Since it is written: “Till Your people cross over, O Lord, Till Your people whom You have possessed” (Exodus 15:16). And it says: “As to the holy and mighty ones that are in the land, my whole desire (possession) is in them” (Psalms 16:3). 5a) The Temple is another possession. From where do we know this? Since it is said: “The sanctuary, O lord, which your hands have established” (Exodus 15:17”, And it says: “And He brought them to His holy realm, to the mountain, which His right hand had possessed” (Psalms 78:54).
ברטנורא על אבות ו':י'
שמים וארץ קנין אחד - שהם עמודים של עולם, שנאמר כה אמר ה׳ השמים כסאי והארץ הדום רגלי, נאמר כאן ארץ, ונאמר להלן ארץ שנאמר מלאה הארץ קנינך, מה להלן שמים וארץ, אף כאן שמים וארץ, וכתיב קנינך וכו':
(כד) מָה־רַבּ֬וּ מַעֲשֶׂ֨יךָ ׀ ה׳ כֻּ֭לָּם בְּחׇכְמָ֣ה עָשִׂ֑יתָ מָלְאָ֥ה הָ֝אָ֗רֶץ קִנְיָנֶֽךָ׃
(24) How many are the things You have made, O LORD;You have made them all with wisdom;the earth is full of Your creations.
(טז) וַיָּ֕שֶׁב אֵ֖ת כׇּל־הָרְכֻ֑שׁ וְגַם֩ אֶת־ל֨וֹט אָחִ֤יו וּרְכֻשׁוֹ֙ הֵשִׁ֔יב וְגַ֥ם אֶת־הַנָּשִׁ֖ים וְאֶת־הָעָֽם׃ (יז) וַיֵּצֵ֣א מֶֽלֶךְ־סְדֹם֮ לִקְרָאתוֹ֒ אַחֲרֵ֣י שׁוּב֗וֹ מֵֽהַכּוֹת֙ אֶת־כְּדׇרְלָעֹ֔מֶר וְאֶת־הַמְּלָכִ֖ים אֲשֶׁ֣ר אִתּ֑וֹ אֶל־עֵ֣מֶק שָׁוֵ֔ה ה֖וּא עֵ֥מֶק הַמֶּֽלֶךְ׃ (יח) וּמַלְכִּי־צֶ֙דֶק֙ מֶ֣לֶךְ שָׁלֵ֔ם הוֹצִ֖יא לֶ֣חֶם וָיָ֑יִן וְה֥וּא כֹהֵ֖ן לְאֵ֥ל עֶלְיֽוֹן׃ (יט) וַֽיְבָרְכֵ֖הוּ וַיֹּאמַ֑ר בָּר֤וּךְ אַבְרָם֙ לְאֵ֣ל עֶלְי֔וֹן קֹנֵ֖ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ׃ (כ) וּבָרוּךְ֙ אֵ֣ל עֶלְי֔וֹן אֲשֶׁר־מִגֵּ֥ן צָרֶ֖יךָ בְּיָדֶ֑ךָ וַיִּתֶּן־ל֥וֹ מַעֲשֵׂ֖ר מִכֹּֽל׃ (כא) וַיֹּ֥אמֶר מֶֽלֶךְ־סְדֹ֖ם אֶל־אַבְרָ֑ם תֶּן־לִ֣י הַנֶּ֔פֶשׁ וְהָרְכֻ֖שׁ קַֽח־לָֽךְ׃ (כב) וַיֹּ֥אמֶר אַבְרָ֖ם אֶל־מֶ֣לֶךְ סְדֹ֑ם הֲרִמֹ֨תִי יָדִ֤י אֶל־ה׳ אֵ֣ל עֶלְי֔וֹן קֹנֵ֖ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ׃ (כג) אִם־מִחוּט֙ וְעַ֣ד שְׂרֽוֹךְ־נַ֔עַל וְאִם־אֶקַּ֖ח מִכׇּל־אֲשֶׁר־לָ֑ךְ וְלֹ֣א תֹאמַ֔ר אֲנִ֖י הֶעֱשַׁ֥רְתִּי אֶת־אַבְרָֽם׃ (כד) בִּלְעָדַ֗י רַ֚ק אֲשֶׁ֣ר אָֽכְל֣וּ הַנְּעָרִ֔ים וְחֵ֙לֶק֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָלְכ֖וּ אִתִּ֑י עָנֵר֙ אֶשְׁכֹּ֣ל וּמַמְרֵ֔א הֵ֖ם יִקְח֥וּ חֶלְקָֽם׃ {ס}
(16) He brought back all the possessions; he also brought back his kinsman Lot and his possessions, and the women and the rest of the people. (17) When he returned from defeating Chedorlaomer and the kings with him, the king of Sodom came out to meet him in the Valley of Shaveh, which is the Valley of the King. (18) And King Melchizedek of Salem brought out bread and wine; he was a priest of God Most High.*God Most High Heb. El ‘Elyon. (19) He blessed him, saying,“Blessed be Abram of God Most High,Creator of heaven and earth. (20) And blessed be God Most High,Who has delivered your foes into your hand.” And [Abram] gave him a tenth of everything. (21) Then the king of Sodom said to Abram, “Give me the persons, and take the possessions for yourself.” (22) But Abram said to the king of Sodom, “I swear*swear Lit. “lift up my hand.” to ה׳, God Most High, Creator of heaven and earth: (23) I will not take so much as a thread or a sandal strap of what is yours; you shall not say, ‘It is I who made Abram rich.’ (24) For me, nothing but what my servants have used up; as for the share of the parties who went with me—Aner, Eshkol, and Mamre—let them take their share.”
(א) שִׁ֗יר לַֽמַּ֫עֲל֥וֹת אֶשָּׂ֣א עֵ֭ינַי אֶל־הֶהָרִ֑ים מֵ֝אַ֗יִן יָבֹ֥א עֶזְרִֽי׃ (ב) עֶ֭זְרִי מֵעִ֣ם ה׳ עֹ֝שֵׂ֗ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ׃ (ג) אַל־יִתֵּ֣ן לַמּ֣וֹט רַגְלֶ֑ךָ אַל־יָ֝נ֗וּם שֹׁמְרֶֽךָ׃
(1) A song for ascents.I turn my eyes to the mountains;from where will my help come? (2) My help comes from the LORD,maker of heaven and earth. (3) He will not let your foot give way;your guardian will not slumber;
אתר הפיוט והתפילה הספרייה הלאומית www.nli.org.il/he/discover/music/jewish-music/piyut/articles/guides/cycle-of-year-and-life/jewish-wedding-guide
טקס החתונה היהודי הוא אחד הטקסים המוכרים במסורת היהודית. לאורך שנים שימש הטקס הזה כמנגנון החיבור הרשמי וההצהרתי בין איש לאישה, כנקודת הפתיחה של בניית הבית. בכל תפוצות ישראל הלך והתעצב הטקס בדרכיו, סופח לתוכו מאווירת המקום ומצליליו.
...
שבירת הכוס עוצרת את השמחה לרגע, כדי להזכיר כי אף שביתם הפרטי של הזוג נוסד זה עתה, עוד ישנם חורבן ורוע בעולם, והשמחה אינה שלמה. כבר בתקופת חכמים סימלה שבירת הכוס את הצער על המוות, את ארעיות החיים ואת האבל על חורבן בית המקדש וירושלים. דווקא השילוב שבין החגיגה לזיכרון הוא שמעניק איזון לעולם.
בנין שלם - המרכז ללימודי משפחה
www.binyanshalem.org.il/7/1/בשביל_מה_להתחתן‰3F
איש ואישה יוצרים יחד שלימות-
נתבונן בספר בראשית:" זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם".
התורה מכנה איש ואישה יחדיו – אדם. איש לבד איננו אדם וכך גם אישה לבדה איננה אדם שלם. המדרשים המתארים את הבריאה כותבים, שהאדם נברא זכר ונקבה מחוברים זה לזה, בורא עולם "ניסר" אותם והפריד את האיש מהאישה. אנו נולדים כשניים, זכר ונקבה, בני הזוג חוזרים למצבם הטבעי כשיתאחדו, יינשאו ויהיו לבשר אחד.
נראה לנו שכל אחד שלם ועצמאי לבדו, אך למעשה אין שלמות באיש ללא אישה וכן להפך. אפשר לראות את זה במובנים הפשוטים בהם איש ואישה משלימים זה את זה מבחינה פיזית, כיוון שרק מציאות של איש ואישה מאפשרת הבאת חיים חדשים לעולם. וניתן להתבונן על ההיבטים העמוקים יותר בנפש האישה והאיש ולהבין שכל אחד מבני הזוג משלים באחר תכונות שבמהותן אינן נמצאות אצל בן הזוג .
"בלעדייך אני חצי בן-אדם" – שר שלומי שבת . אכן איש ללא אישה, ואישה ללא איש, הם כמו חצי אדם, רק בנישואים כל אחד מבני הזוג תורם את חלקו ויחד הם אדם שלם וכך גם כל אחד מהם מגיע אל השלמות שלו.. [שימו לב: הברכה הרביעית שמברכים תחת החופה היא "ברוך אתה ה׳... יוצר האדם". מדוע לא מברכים ברכה זו בשעת לידתו של אדם?! מכיוון שרק תחת החופה האדם הופך לשלם ממש.]