ריטב"א
אוריין תליתאי. פרש"י ז"ל תורה נביאים וכתובים כלומר שהכל נרמז בסיני, ויש מפרשים כי תורה שבכתב ותורה שבעל פה וסתרי תורה ממעשה בראשית ומעשה מרכבה וטעמי המצוות. ויש מפרשים כי סיפורי התורה חלק אחד, ותורת המצוות חלק שני, וסתרי תורה חלק שלישי, ונכון הוא.
דרש ההוא גלילאה עלי' דרב חסדא בריך רחמנא דיהב אוריין תליתאי. פי' תורה נביאי' וכתובי'. ביום תליתאי. פי' ביום שלישי לפרישה כרבנן דאמר בחמישי עבד ליה פרישה. ע"י תליתאי ע"י משה שהוא שלישי אהרן ומרים ומשה. לעם תליתאי כהנים לוים וישראל. בירח תליתאי בחודש השלישי ניסן אייר סיון ובסיון ניתנה התורה והוסיפה ההגדה בדבר זה אותותיה משולשים כלומר שהתורה נקרית אמת שנאמר (משלי כ״ג:כ״ג) אמת קנה ואל תמכור ומספר אמת ג' אותיות וישראל בני אבות ג' אברהם יצחק ויעקב משבט שלישי ראובן שמעון לוי ומן לוי נולד משה שעל ידו ניתנה תורה לוי יש בו ג' אותיות משה ג' אותיות ונצפן ג' ירחים כדכתיב (שמות ב׳:ב׳) ותצפנהו ג' ירחים ובזה אמרו אמר ר' לוי הא למדתה שכל מעשה אותו היום היה משולש וכגון זה עוד יש במדרש ילמדנו (תנחומא פרשה יתרו) הלא כתבתי לך שלישים אמר ר' יהושע בן נחמיה הן תורה שאותיותיה משולשות אלף בית גימל והכל היה משולש תורה משולשת תורה נביאים וכתובים משנה משולשת תלמוד הלכות ואגדות תפלה משולשת ערב ובוקר וצהרים משולשת קדוש קדוש קדוש ישראל משולשים כהנים לוים וישראלים ומשה אותיותיו משולשים משבט לוי שאותיותיו משולשין מזרע אברהם יצחק ויעקב אבות שלשה בחודש משלש ניסן אייר סיון בסיני שאותיותיו משולשים לשלשה ימים נתקדשו שנאמר (שמות י״ט:י״א) והיו נכונים ליום השלישי:
(טז) ובמ"ש שבמ"ת הי' אז השלמה ותיקון לשלשה חלקי האדם מחשבה דיבור ומעשה יתבאר דרש הגלילאי, היינו שבשביל שלשה תיקונים הנ"ל זכו למעלות ומדריגות משולשין מקבילין לשלשה תיקונים, "אוריין תליתאי" הוא תורה נביאים וכתובים, תורה הוא במחשבה כנ"ל כמ"ש והגית בו יומם ולילה והגיון הוא בלב כמ"ש והגות לבי תבונות, נביאים הוא בדיבור כברש"י פ' וארא שנביא הוא מגזרת ניב שפתים, וידוע עוד למבינים שיניקת הנביאים מהמדות נקראים תרין שפתים, ואולי כוון רש"י ז"ל לזה, כתובים הוא בעשי' ונקראו ע"ש המעשה שהוא כתוב בפועל על הקלף:
(יז) "לעם תליתאי" זה כהנים לוים וישראלים, זה יובן עם מה שהגדנו בפ' נשא שכהנים לוים וישראלים הם מחשבה דיבור ומעשה, מחשבה מתיחס לכהנים שעבודתם בחשאי ומחשבה פוסלת בעבודתם, דיבור מתיחס ללויים שעיקר עבודתם היא השירה ועיקר שירה בפה, וכלשון המשנה דברו הלוים בשיר ובלשון הכתוב משה ידבר והאלקים יעננו בקול שפירש"י ערכין צוהו לשורר כי לוי הי', העשיי' מתיחס לישראל וכאשר נפסלו הבכורים באו הלוים במקומם וכן הכהנים, ואמרנו שם שהכהנים בחלק המחשבה והלוים בחלק הדיבור הם שליחי דרחמנא אך בחלק המעשה הם שליחי דידן, ע"כ המעשה מתיחס למשלחם שהם ישראל:
(יח) "ע"י תליתאי" הוא משה אהרן ומרים, נמי יש לפרש דהנה משה ואהרן הוא בחי' מחשבה ודיבור, משה בחי' מחשבה ואהרן בחי' דיבור כמ"ש ודבר הוא לך אל העם והי' הוא יהי' לך לפה ואתה תהי' לו לאלקים, וכמ"ש ראה נתתיך אלקים לפרעה ואהרן אחיך יהי' נביאך, וכמ"ש הרמב"ן כאשר האלקים מצוה לנביא והנביא משמיע דבריו ומוכיח בהם, ומרים הוא בבחי' העשי' וכמ"ש ותקח מרים הנבואה וגו' את התוף בידה, כי מעלתה בנבואה הי' באמצעות העשי' בכלי שהוא התוף, וכל אלו הדברים ידועין למבינים, והנה משה שהוא תליתאי לבטן יש בו מעלה השלישית שהוא הגדולה שבמעלות וכולל כל המעלות שלמטה המינו:
(יט) "ביום תליתאי" לפרישה יובן לדרכנו עפ"י מה שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה ששלשה ימי הפרישה הם להכין את גוף ונפש ושכל שמהם תוצאות מחשבה דיבור ומעשה:
(כ) "בירחא תליתאי" יש לפרש לדרכנו עפ"י דברי המדרש בטעם חודש השלישי כמו גיורת שצריכה ג' ירחי הבחנה, ופירש מהר"ל כדי שיהי' מובדלים לגמרי שהחודש הראשון יש לו צירוף אל לשעבר והשלישי אל להבא והאמצעי העושה הפירוד לגמרי, ולפי דרכנו יש לומר נמי כדי שיהי' פירוד לגמרי בין בגוף בין בנפש בין בשכל שמהם תוצאות מחשבה דיבור ומעשה כנ"ל:
שכל = מחשבה, דיבור = נפש (רוח ממלא), מעשה = גוף
(ח) ויש לך להבין עוד בחכמה איך שנים הם רבוי, ולא יתאחדו, ושלשה יש להם התאחדות כאילו הם דבר אחד, ולכך יבא מספר שלשה תמיד על דבר שיש להם חבור ביחד, ולא כן שנים. וזה תוכל להבין בצורה, כאשר תניח שני קוים זה אצל זה, אין זה נראה כאחד כלל, בעבור שלא יתאחדו הקוים כמו זה >, הרי אין כאן דבר אחד. אבל כאשר אתה מניח שלשה קוים* כמו זה , הרי הקוים הם מתאחדים, ודבר זה נקרא דבר אחד. ולפיכך בשנים אין צירוף, ולא כן בשלשה, כי מספר זה יש צירוף.
(ט) ועוד השנים הם כנגד שתי הקצוות, שהם הפכים, כי השחור והלבן הם שני הפכים לגמרי, ואין בהם אחדות כלל, שתראה מזה כי השנים אין בהם אחדות. ולא כן שלשה, כי על ידי השלשי* יש חבור, שאי אפשר שיהיו ג' דברים הפכים. ושני דברים שהם הפכים, כמו השחור והלבן, ותניח עוד צבע שלישי, כמו האדום, הרי צבע זה הוא ממוצע, שאינו שחור ואינו לבן, והוא ממוצע ביניהם, ועל ידי זה מתחברים שני הפכים כי הוא ביניהם. ולכך על ידי שלישי יש חבור להם.
(ג) וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל משֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קלה, ו): כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ ה׳ עָשָׂה וגו', אָמַר דָּוִד אַף עַל פִּי שֶׁגָּזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (תהלים קטו, טז): הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה׳ וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁגָּזַר וְאָמַר בְּנֵי רוֹמִי לֹא יֵרְדוּ לְסוּרְיָא וּבְנֵי סוּרְיָא לֹא יַעֲלוּ לְרוֹמִי, כָּךְ כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם גָּזַר וְאָמַר: הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה׳ וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם, כְּשֶׁבִּקֵּשׁ לִתֵּן הַתּוֹרָה בִּטֵּל גְּזֵרָה רִאשׁוֹנָה וְאָמַר הַתַּחְתּוֹנִים יַעֲלוּ לָעֶלְיוֹנִים וְהָעֶלְיוֹנִים יֵרְדוּ לַתַּחְתּוֹנִים, וַאֲנִי הַמַּתְחִיל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט, כ): וַיֵּרֶד ה׳ עַל הַר סִינַי, וּכְתִיב (שמות כד, ט): וְאֶל משֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה׳, הֲרֵי כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ ה׳ עָשָׂה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וגו'.
(3) “The Lord said to Moses: Extend your hand toward the heavens, and there will be hail throughout the land of Egypt, upon man, upon animal, and upon all the grasses of the field, in the land of Egypt (Exodus 9:22).
“The Lord said to Moses: Extend your hand toward the heavens” – that is what is written: “Whatever the Lord wished, He has done…” (Psalms 135:6). David said: Even though the Holy One blessed be He decreed: “The heavens are the heavens of the Lord and the earth He has given to the children of men” (Psalms 115:16) [it is to be understood in this way]. To what is this matter comparable? It is [comparable] to a king who decreed and said that Romans may not go down to Syria and Syrians may not go up to Rome. Similarly, when the Holy One blessed be He created the world, He decreed and said: “The heavens are the heavens of the Lord; but the earth He has given to the children of men.” When He sought to give the Torah, He cancelled the first decree and said: Those below will ascend to those above, and those above will descend to those below, and it is I who begins, as it is stated: “The Lord descended onto Mount Sinai” (Exodus 19:20), and it is written: “To Moses He said: Ascend to God” (Exodus 24:1). That is: “Whatever the Lord wished, He has done, in the heavens and on the earth.”
Likewise, when He sought to , He said: “Let the waters be gathered” (Genesis 1:9), and when He sought to act, He made the dry land into sea and the depths, as it is stated: “Who summons the water of the sea” (Amos 5:8; 9:6), and it says: “All the fountains of the great deep burst” (Genesis 7:11). When He sought to do so, he made the sea and the depths into dry land, as it is stated: “And the children of Israel walked on dry land in the midst of the sea” (Exodus 14:29), and it says: “He led them through the depths, as through a wilderness” (Psalms 106:9). Likewise in Egypt, regarding Moses, who was on the land, He gave him license to control the actions of the heavens, as it is stated: “The Lord said to Moses: Extend your hand toward the heavens…”
Why did He bring hail upon them? It is because they [the Egyptians] set Israel to be planters of vineyards, gardens, orchards, and trees; therefore He brought hail upon them and broke everything. “Upon man, upon animal” – when the Holy One blessed be He saw that they did not heed His words that He had said to them: “Now send, gather [your livestock…every man and animal that will be found in the field… will die]” (Exodus 9:19), the Holy One blessed be He said: They deserve that the hail shall fall upon everything.4Since they did not listen to God’s warning.
רַב יוֹסֵף בְּיוֹמָא דַעֲצַרְתָּא אָמַר: עָבְדִי לִי עִגְלָא תִּלְתָּא. אָמַר, אִי לָא הַאי יוֹמָא דְּקָא גָרֵים — כַּמָּה יוֹסֵף אִיכָּא בְּשׁוּקָא.
רַב יוֹסֵף חֲלַשׁ, אִיעַקַּר לֵיהּ תַּלְמוּדֵיהּ, אַהְדְּרֵיהּ אַבָּיֵי קַמֵּיהּ. הַיְינוּ דִּבְכָל דּוּכְתָּא אָמְרִינַן, אָמַר רַב יוֹסֵף: לָא שְׁמִיעַ לִי הָדָא שְׁמַעְתָּא, אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אַתְּ אַמְרִיתַהּ נִיהֲלַן, וּמַהָא מַתְנִיתָא אַמְרִיתַהּ נִיהֲלַן.
(דברים י, ב) אשר שברת ושמתם בארון תני רב יוסף מלמד שהלוחות ושברי לוחות מונחין בארון מכאן לתלמיד חכם ששכח תלמודו מחמת אונסו שאין נוהגין בו מנהג בזיון
אָמַר רַבִּי פַּרְנָךְ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל שֶׁהוּא תַּלְמִיד חָכָם, וּבְנוֹ תַּלְמִיד חָכָם וּבֶן בְּנוֹ תַּלְמִיד חָכָם – שׁוּב אֵין תּוֹרָה פּוֹסֶקֶת מִזַּרְעוֹ לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי וְגוֹ׳ לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר ה׳ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם״. מַאי ״אָמַר ה׳״? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי עָרֵב לְךָ בְּדָבָר זֶה. מַאי ״מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם״? אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: מִכָּאן וְאֵילָךְ תּוֹרָה מְחַזֶּרֶת עַל אַכְסַנְיָא שֶׁלָּהּ. רַב יוֹסֵף יְתֵיב אַרְבְּעִין תַּעֲנִיָּתָא, וְאַקְרְיוּהּ ״לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ״. יְתֵיב אַרְבָּעִים תַּעֲנִיָּתָא אַחֲרִינֵי, וְאַקְרְיוּהוּ ״לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ״. יְתֵיב (מְאָה) [אַרְבְּעִין] תַּעֲנִיָּתָא אַחְרָינְיָאתָא, וְאַקְרְיוּהּ ״לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ״. אָמַר: מִכָּאן וְאֵילָךְ לָא צְרִיכְנָא – תּוֹרָה מְחַזֶּרֶת עַל אַכְסַנְיָא שֶׁלָּהּ.
