האם יש מצווה להקים מדינה?

הכותב כאן מבין שליהודי הדתי אין צורך כלל במדינה וריבונות, מספיק לו קהילה תורה ומצוות וזהו, לשם מה הוא צריך מדינה שלטון צבא ועוד.

לעומת זה האדם החילוני שהוא ריק מתוכן תורני, מחפש לעצמו שייכות, מתוך כך הוא מרגיש צורך גדול להקים מדינה שלטון וצבא.

האם באמת נכון שעל פי התורה אין באמת מצווה במדינה ושלטון יהודי?

כמובן יש מצווה לגור בארץ, אבל אפשר גם תחת שלטון של התורכים וכדומה.

נראה שצריך לחלק את הנידון לב' חלקים:

א. מצד מצוות ירושת הארץ - לכאורה מספיק שכל הארץ תהיה שייכת ליהודים כמו בימי השופטים. ואין צורך במדינה מלכות וכד'.

כל מהות של כלל ישראל הוא להקים מדינה ריבונית

בראשית פרק טו פסוק ז (פרשת לך לך)
(ז) וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑יו אֲנִ֣י יְקֹוָ֗ק אֲשֶׁ֤ר הוֹצֵאתִ֙יךָ֙ מֵא֣וּר כַּשְׂדִּ֔ים לָ֧תֶת לְךָ֛ אֶת־הָאָ֥רֶץ הַזֹּ֖את לְרִשְׁתָּֽהּ:

לרשתה היינו כיבוש ארץ ישראל תחת שלטון ישראל

רש"י בראשית פרק א פסוק א (פרשת בראשית)
(א) בראשית - אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחילא [את] התורה אלא (שמות יב ב) מהחודש הזה לכם, שהיא מצוה ראשונה שנצטווב [בה] ישראל, ומה טעם פתחג בבראשית, משום (תהלים קיא ו) כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם,ד שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו:

כיבוש זה מדינה ריבונית וזה כל ספר בראשית, וכל התורה כולה מלא מזה

ב. מצד מה שכתוב בתורה - למען הקים אותך היום לו לעם - יש כאן לדון האם יש מצווה ליצור עם על ידי ממלכה יהודית?

הכותב שם כתב לכאורה דבר נכון - לפחות מצד הרוח שהיה אז בציבור - שהיהודי החרדי לא ראה שום צורך במדינה. מספיק לו קהילה תורנית, ושמירת תורה ומצוות.

ואילו החילוני הריק - חיפש שיכות על ידי יצירת עם - עם מדינה וצבא.

השאלה היא מה באמת השקפת התורה - חוץ ממצוות ירושת הארץ.

דברים י״ז:ט״ו

(טו) שׂ֣וֹם תָּשִׂ֤ים עָלֶ֙יךָ֙ מֶ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּ֑וֹ מִקֶּ֣רֶב אַחֶ֗יךָ תָּשִׂ֤ים עָלֶ֙יךָ֙ מֶ֔לֶךְ לֹ֣א תוּכַ֗ל לָתֵ֤ת עָלֶ֙יךָ֙ אִ֣ישׁ נׇכְרִ֔י אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־אָחִ֖יךָ הֽוּא׃

Deuteronomy 17:15

(15) you shall be free to set a king over yourself, one chosen by your God יהוה. Be sure to set as king over yourself one of your own people; you must not set a foreigner over you, one who is not your kin.

האם ניתן ללמוד מכאן שיש לנו מצווה להקים מדינה יהודית בארץ ישראל, בה העם כולו שומר תורה ומצוות על פי רצון ה'?

סנהדרין כ׳ ב

מתני׳ ומוציא למלחמת הרשות על פי בית דין של שבעים ואחד ופורץ לעשות לו דרך ואין ממחה בידו דרך המלך אין לו שיעור וכל העם בוזזין ונותנין לו והוא נוטל חלק בראש: גמ׳ תנינא חדא זימנא אין מוציאין למלחמת הרשות אלא ע"פ ב"ד של שבעים ואחד איידי דתנא כל מילי דמלך תנא נמי מוציאין למלחמת הרשות אמר רב יהודה אמר שמואל כל האמור בפרשת מלך מלך מותר בו רב אמר לא נאמרה פרשה זו אלא לאיים עליהם שנאמר (דברים יז, טו) שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך כתנאי ר' יוסי אומר כל האמור בפרשת מלך מלך מותר בו ר' יהודה אומר לא נאמרה פרשה זו אלא כדי לאיים עליהם שנאמר שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך וכן היה רבי יהודה אומר ג' מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה רבי נהוראי אומר לא נאמרה פרשה זו אלא כנגד תרעומתן שנאמר (דברים יז, יד) ואמרת אשימה עלי מלך וגו' תניא ר"א אומר זקנים שבדור כהוגן שאלו שנאמר (שמואל א ח, ו) תנה לנו מלך לשפטנו אבל עמי הארץ שבהן קלקלו שנאמר (שמואל א ח, כ) והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו תניא רבי יוסי אומר שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה ואיני יודע איזה מהן תחילה כשהוא אומר (שמות יז, טז) כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק הוי אומר להעמיד להם מלך תחילה ואין כסא אלא מלך שנאמר (דברי הימים א כט, כג) וישב שלמה על כסא ה' למלך ועדיין איני יודע אם לבנות להם בית הבחירה תחלה או להכרית זרעו של עמלק תחלה כשהוא אומר (דברים יב, י) והניח לכם מכל אויביכם וגו' והיה המקום אשר יבחר ה' וגו' הוי אומר להכרית זרעו של עמלק תחלה וכן בדוד הוא אומר (שמואל ב ז, א) ויהי כי ישב המלך דוד בביתו וה' הניח לו מסביב וכתיב (שמואל ב ז, ב) ויאמר המלך אל נתן הנביא ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וגו'

Sanhedrin 20b

has its weaving on its inside, in that the straps woven to hold the bedding are tied in holes inside the bed posts, while a bed has its weaving on its outside, in that its straps are tied around the posts. The Gemara raises an objection from the mishna (Kelim 16:1): From when are wooden vessels considered complete and susceptible to impurity? In the case of a bed or a crib, this happens once they are rubbed with fish skin, which smoothens the wood. The Gemara asks: And if a bed is woven on its back side, as Rabbi Yoḥanan claimed, why do I need rubbing with fish skin? Doesn’t the weaving cover the smooth part of the bed? Rather, instead of Rabbi Yoḥanan’s explanation, say that the weaving of both this and that, a dargash and a bed, is on its inside, and the difference between them is that on a bed, the straps go in and out of holes on the posts, whereas on a dargash, they go in and out of loops. Rabbi Ya’akov says that Rabbi Yehoshua ben Levi says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel that a mourner is not required to overturn a dargash, but only to untie the straps around its posts to let it fall on its own. In connection with this matter Rabbi Ya’akov bar Ami says: In the case of a bed whose posts [naklitim] on which the canopy is spread extend, meaning that they are very long, so that the bed will remain high off the ground even if it is overturned, the mourner stands it up in the time of mourning and that is sufficient. MISHNA: And the king brings out people for conscription in an optional war, i.e., a war that is not mandated by the Torah and is not a war of defense, on the basis of a court of seventy-one, and breaches fences of anyone in his way to create a pathway for himself for his various needs, and no one can protest his power. The pathway of the king has no measure, neither lengthwise nor widthwise, and one cannot protest that this pathway is wider than necessary. And all the people take spoils in war and give them to him, and he takes the first portion of the spoils. GEMARA: We already learn this on another occasion in the mishna (2a): And the king may bring out the nation to an optional war only on the basis of a court of seventy-one judges. Why did the mishna need to repeat it here? The Gemara explains: Since in the mishna here the tanna taught all matters pertaining to the king, he also taught the halakha of bringing out the nation to an optional war, although this halakha was taught at the beginning of the tractate in the context of the halakhot of the court of seventy-one judges. With regard to the king’s rights, the Sages engaged in a dispute: Rav Yehuda says that Shmuel says: Concerning all the actions that are stated in the biblical passage about the king (see I Samuel 8:11–17), it is permitted for a king to perform them. Rav says: This biblical passage was stated only in order to threaten the Jewish people, so that they would accept the king’s sovereignty with reverence, as it is stated: “You shall set a king over you” (Deuteronomy 17:15), meaning, it is necessary that his fear should be upon you. But the king is not actually permitted to perform the actions stated there. The Gemara comments that this dispute is parallel to a dispute between tanna’im, as it is taught in a baraita: Rabbi Yosei says: Concerning all the actions that are stated in the biblical passage about the king, it is permitted for a king to perform them. Rabbi Yehuda says: This biblical passage was stated only in order to threaten the Jewish people, as it is stated: “You shall set a king over you” (Deuteronomy 17:15), meaning, it is necessary that his fear should be upon you. The baraita continues: And so would Rabbi Yehuda say: Three mitzvot were commanded to the Jewish people upon their entrance into Eretz Yisrael, which apply only in Eretz Yisrael: They were commanded to establish a king for themselves (see Deuteronomy 17:14–15), and to cut off the seed of Amalek in war (see Deuteronomy 25:17–19), and to build the Chosen House, i.e., the Temple, in Jerusalem (see Deuteronomy 12:10–12). The baraita continues: Rabbi Nehorai says: This biblical passage about appointing a king was stated only in response to the Jewish people’s complaint, as it is stated: “When you come unto the land that the Lord your God gives you, and shall possess it, and shall dwell therein, and shall say: I will set a king over me, like all the nations that are around me” (Deuteronomy 17:14). The verse indicates that appointing a king is not a mitzva and that when Samuel spoke to them, he intended to frighten them so that they might regret their complaint and retract their request for a king. It is taught in a baraita: Rabbi Eliezer says: The elders of Samuel’s generation asked appropriately, as it is stated: “Give us a king to judge us” (I Samuel 8:6), since they wanted a steady leader in place of Samuel. But the ignoramuses among them ruined it, as it is stated: “But the people refused to heed the voice of Samuel; and they said: No, but there shall be a king over us, that we also may be like all the nations, and that our king may judge us, and emerge before us, and fight our battles” (I Samuel 8:19–20). It is taught in a baraita: Rabbi Yosei says: Three mitzvot were commanded to the Jewish people upon their entrance into Eretz Yisrael: To establish a king for themselves, and to cut off the seed of Amalek in war, and to build for themselves the Chosen House in Jerusalem. But I do not know which one they are obligated to do first. When the verse states: “The hand upon the throne [kes] of the Lord: The Lord will have war with Amalek from generation to generation” (Exodus 17:16), you must say that this means they are obligated to establish a king for themselves first, before waging war with Amalek, and the verse is interpreted as follows: “Throne of the Lord” is nothing other than a symbolic name for a king, as it is stated: “Then Solomon sat on the throne [kisei] of the Lord as king” (I Chronicles 29:23), indicating that a king sits on “the throne of the Lord.” The baraita continues: And still I do not know whether building them the Chosen House is first, or cutting off the seed of Amalek is first, i.e., after the appointing of the king. When the verse states: “And He will give you rest from all your enemies round about, so that you dwell in safety; then it shall come to pass that the place that the Lord your God shall choose to cause His name to dwell there, there shall you bring all that I command you” (Deuteronomy 12:10–11), you must say that the Jewish people were to cut off the seed of Amalek first. The baraita continues: And so the verse states concerning David: “And it came to pass, when King David dwelled in his house and the Lord had given him rest round about from all his enemies” (II Samuel 7:1). And it is written immediately afterward: “That the king said to Nathan the prophet: See now, I dwell in a house of cedar but the Ark of God dwells within curtains” (II Samuel 7:2), and King David then began seeking a site to build the Temple. § The Gemara cites another tradition about Solomon’s kingdom. Reish Lakish says: Initially, Solomon ruled even over the supernal worlds, as it is stated: “Then Solomon sat on the throne of the Lord” (I Chronicles 29:23), indicating that his kingdom was like the Lord’s kingdom, reigning over all worlds. But ultimately, after he married foreign wives, he ruled over only the lower worlds, as it is stated: “For he had dominion over all the region on this side of the river, from Tiphsah even to Gaza” (I Kings 5:4). Rav and Shmuel disagreed with regard to the meaning of this verse: One says that Tiphsah is a name of a place at the end of the world, at one end of Solomon’s kingdom, and Gaza is at the other end of the world. And one says that Tiphsah and Gaza sat next to each other, and the verse serves to teach that just as he ruled over Tiphsah and over Gaza, so he ruled over the whole world. Reish Lakish continues: And ultimately, Solomon declined further still in that he ruled only over Israel, as it is stated: “I, Koheleth, have been king over Israel in Jerusalem” (Ecclesiastes 1:12). And ultimately, he ruled over only Jerusalem, as it is stated: “The words of Koheleth, the son of David, king in Jerusalem” (Ecclesiastes 1:1). And ultimately, he ruled over only his bed, as it is stated: “Behold, it is the bed of Solomon; threescore mighty men are about it, of the mighty men of Israel” (Song of Songs 3:7). And ultimately, he declined so much that he ruled over only his staff, as it is stated: “And this was my portion from all of my labor” (Ecclesiastes 2:10). Rav and Shmuel disagreed with regard to the meaning of this latter verse as well. One says that the term “this” is a reference to his staff, and one says that it is a reference to his cloak. The Gemara asks: Did he return to reign over the whole world, or did he ultimately not return? Rav and Shmuel disagreed about this: One says that he returned, and one says that he did not return. The one who says that he did not return reasons that Solomon was first a king and then an ordinary person [hedyot] and did not return to his reign; and the one who says that he returned reasons that Solomon was first a king and then an ordinary person and ultimately returned to be a king. § The mishna teaches that the king breaches fences of anyone in his way to create a pathway for himself. The Sages taught in a baraita: Treasures of kings taken as spoils in war belong to the king, and as for the rest of the spoils that are taken in a war, half is for the king and half is for the people. Abaye said to Rav Dimi, and some say that he said this to Rav Aḥa: Granted, treasures of kings belong to the king. This is the typical manner of kings, as it is fitting that the king should use the treasures of the kings he conquers; but with regard to the rest of the spoils that are taken in a war, where half is for the king and half is for the people, from where do we derive this halakha? He answered Abaye: The source is as it is written:

לכאורה אפשר לומד שהמחלוקת האם יש מצווה לשים מלך תלויה בשאלה האם יש מצווה להקים מדינה יהודית?

משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות א׳:א׳

(א) שָׁלֹשׁ מִצְוֹת נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל בִּשְׁעַת כְּנִיסָתָן לָאָרֶץ. לְמַנּוֹת לָהֶם מֶלֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז טו) "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ". וּלְהַכְרִית זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כה יט) "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק". וְלִבְנוֹת בֵּית הַבְּחִירָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יב ה) "לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָּׁמָּה":

Mishneh Torah, Kings and Wars 1:1

(1) Israel was commanded to fulfill three mitzvot upon entering the Promised Land:
a) To choose a king, as Deuteronomy 17:15 states: 'Appoint a king over yourselves;'
b) To wipe out the descendents of Amalek, as Deuteronomy 25:19 states: 'Erase the memory of Amalek;'
c) To build God's Chosen House, as Deuteronomy 12:5 states: 'Seek out His Presence and go there.'

הרמב"ם פוסק שיש מצווה להקים מלך, ולמדנו מדבריו שלהלכה יש מצווה להקים מדינה יהודית.

האם ניתן לראות בפסק של מועצת גדולי התורה הכרעה בשאלה - האם יש מצווה להקים מדינה יהודית?

מה זה עם?

שמות ו׳:ז׳

(ז) וְלָקַחְתִּ֨י אֶתְכֶ֥ם לִי֙ לְעָ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים וִֽידַעְתֶּ֗ם כִּ֣י אֲנִ֤י יְהֹוָה֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם הַמּוֹצִ֣יא אֶתְכֶ֔ם מִתַּ֖חַת סִבְל֥וֹת מִצְרָֽיִם׃

Exodus 6:7

(7) And I will take you to be My people, and I will be your God. And you shall know that I, יהוה, am your God who freed you from the labors of the Egyptians.

דברים כ״ז:ט׳

(ט) וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ וְהַכֹּהֲנִ֣ים הַלְוִיִּ֔ם אֶ֥ל כׇּל־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הַסְכֵּ֤ת ׀ וּשְׁמַע֙ יִשְׂרָאֵ֔ל הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ נִהְיֵ֣יתָֽ לְעָ֔ם לַיהֹוָ֖ה אֱלֹהֶֽיךָ׃

Deuteronomy 27:9

(9) Moses and the levitical priests spoke to all Israel, saying: Silence! Hear, O Israel! Today you have become the people of your God יהוה:

כיצד נגדיר את המושג עם?

בוויקפדיה נכתב:

המונח עם ניתן להגדרה כקבוצה חברתית בעלת מספר מאפיינים משותפים ייחודיים (לרוב לפחות רובם), כגון מוצא אתני, שפה, דת, תרבות, היסטוריה, מנהגים או אזור גאוגרפי ולעיתים ישנם אנשים שיכלילו גם גזע בעוד שישנם אנשים שאפילו יגדירו גזע כמילה נרדפת לאתניות.

מאפיינים אלו הם תנאים מספקים להגדרתו של עם, אך אינם הכרחיים עקב החסרונות הנובעים מהם. לכן, ההגדרה של עם אינה מונוליטית ואין זה הכרחי שכל המאפיינים הללו יהיו משותפים או יתקיימו במלואם בקבוצה המוגדרת כעם. הגדרה נוספת, קשה יותר להפרכה אך עם זאת מעניינת יותר מבחינת האפשרויות הגלומות בה, היא "קבוצה חברתית הרואה עצמה כבעלת עתיד משותף". על פי ההגדרה המרקסיסטית המונח "עם" מתייחס לכלל החברה אשר אינה נמנית עם האליטה.

מרבית העמים (אבל לא כולם) יושבים על שטח אדמה קבוע, בין אם הם מעבדים אותה בתור חקלאים, מחזיקים אותה בתור שטחי מסחר או שירותים או אף נודדים עליה. חלק קטן מהעמים שנאלצו לנדוד ממולדתם הצליח לשרוד את המעבר ורובם נעלמו במהלך ההיסטוריה. דבר זה שימש ממלכות כמו בבל ואשור שהשתמשו בהגליה, בתור דרך ענישה כלפי עמים מורדים. לעומת זאת עמים נולדים לעיתים קרובות כתוצאה של הגירה, כך נוצרו מרבית העמים האירופאיים בעקבות נדידת העמים שמוטטה את האימפריה הרומית.

כתוצאה מתהליכים אלו, עמים אינם נשארים קבועים במהלך ההיסטוריה, חלק מהעמים נעלמו מבמת ההיסטוריה (רומאים, פיניקים למשל), חלקם השתנו לעמים אחרים (לדוגמה המדיארים הפכו להונגרים), עמים אחרים נוצרו במהלך הזמן (כגון האמריקאים) ורק מיעוט קטן מהעמים שמר במהלך השנים על ייחודו (היהודים, הארמנים והיוונים הם דוגמאות כמעט יחידות).

האם זה שהתורה כתבה שאנו עם, מלמדת אותנו שצריכים להקים מדינה יהודית, שהרי זה דבר שמאוד עוזר לנו להיות עם?

במגילת העצמאות נכתב

בארץ ישראל קם העם היהודי

ידוע לכולכם שזה דבר לא נכון, העם היהודי קם כבר במצרים או במדבר סיני.

ובכל זאת אם בשביל להיות עם צריך גם ארץ ומדינה, וללא זה חסר בכל צורת העם, אז אולי ניתן לומר שקוממיות יש לעם - רק בארץ ישראל.

נרצה בעז''ה לסכם את הדברים בס"ד:

א. בשלטון יהודי בארץ ישראל - יש מצוות ירושת הארץ.

ב. שלטון יהודי בארץ ישראל - הוא ציפיית הגאולה לפריקת שיעבוד המלכויות מאיתנו.

במשך הדורות לא מצאנו בכתבי רבותינו - ציפייה או רצון שאנו נקים שלטון יהודי בארץ ישראל, כמו שמצאנו רצון לעלות לארץ.

למעט הרב עקיבא שלזינגר - שכמדומה שהיה יחיד בכל הדורות בנושא זה.

הטעם לכך:

א. הבינו במשך הדורות - שתפקיד פריקת שיעבוד המלכויות הוא רק של הקב"ה, ואנו לא צריכים לעזור בזה כלום חוץ מבתפילה.

ב. היות וזה לא היה מעשי לא דיברו על זה.

בעקבות כך לכאורה מה שקרה:

א. יסוד גדול הוא - דבר שאדם לא מצפה לו, הקב"ה לא מביא לו. כמו שרואים אצל יעקב אבינו שלולא שנתן לדעתו לחזור להר הבית הקב"ה לא היה מתגלה אליו. היות ואנו לא רצינו להקים מדינה בארץ, עשה הקב"ה דבר זה על ידי החילונים.

ב. חשוב לדעת שכיום בהקמת מדינה יהודית תורנית, יש המון מצוות: א. ירושת הארץ, ב. העמדת הדת על תילה. ג. קידוש שם שמים. ד. הכנה לגאולה.

ואם אנו לא נרצה ונעשה מעשים לשם כך - לא נזכה לכך, כמו שהפסדנו את הדבר בעבר.