מונה המצוות – רמב"ם (עשה קס"א), יראים (סי' רס"א), סמ"ג (עשה ר'), סמ"ק (מצוה קמ"ה), חינוך (מצוה ש"ו).
(א) סדר תפל' ליל שני של פסח וספירת העומר. ובו י"ס:
בליל שני אחר תפל' ערבית מתחילין לספור העומר ואם שכח לספור בתחל' הלילה הולך וסופר כל הלילה ומצוה על כל אחד לספור לעצמו וצריך לספור מעומד ולברך תחל' וסופר הימים והשבועו' כיצד ביום הראשון אומר היום יום אחד (בעומר) עד שמגיע לשבעה ימים ואז יאמר היום שבעה ימים שהם שבוע אחד (בעומר) וביום שמיני אומר היום שמונה ימים שהם שבוע א' ויום א' (בעומר) וכן עד שיגיע לארבע' עשר יאמר היום ארבעה עשר ימים שהם שני שבועו' (בעומר) ועל דרך זה מונה והולך עד מ"ט יום:
(1) On the second night after the evening prayer, we begin to count the Omer. And if someone forgot to count, [that one may count] from the beginning of the evening onwards. He may account all night. It is a mitzvah for each person to count for themselves. He needs to count standing and bless before. He should count the days and weeks. How? On the first day he should say “today is day one of the Omer”, until he arrives to seven days. [At which point he should say], “they are one week of the Omer.” And on the eighth day he should say “today is eight days and they are one week and one day of the Omer.” And also, when he arrives to the 14th day, he should say “today is 14 days, they are two weeks of the Omer.” And in this way he should count and onwards until the 49th day.
בזמן הזה: דרבנן או דאורייתא
(ב) לספור העומר - הנה דעת הרמב"ם והחינוך שהוא נוהג מן התורה גם עתה אכן דעת הטור ושו"ע וכמה פוסקים שאינה בזה"ז אלא זכר למקדש שהקריבו עומר וכן הוא סוגית הפוסקים בסימן זה אכן באמת הרמב"ם ג"כ לאו יחידאה הוא בדעתו שגם דעת רבינו ישעיה כן הוא עיין בשב"ל ריש סימן רל"ד וכן הוא ג"כ דעת ר' בנימין שם עיי"ש בסוף הסימן וכן הוא ג"כ דעת ראבי"ה הובא באו"ז סי' שכ"ט ומשמע שם דגם האו"ז מודה ליה בדינו ע"ש. וכן מדברי רב יהודאי ורב עמרם ורי"ץ גיאות שהסכים לדבריהם והובא בעיטור שאם לא מנה מבערב שהפסיד דמקפידין אנו על תמימות משמע לכאורה שהוא מן התורה ולא לזכר בעלמא מדדחי העיטור לדבריהם מטעם דספירת העומר לדידן ליתא מדאורייתא דהשתא ליכא לא הבאה ולא קרבן וליכא לדקדוקי בתמימות משמע דלדידהו הוי דאורייתא [אמנם י"ל קצת דס"ל דאף שהוא רק זכר למקדש עשאוהו רבנן כעין דאורייתא דדוקא תמימות] ולפ"ז יש סעד גדול למנהגנו שאנו זהירים שלא לספור עד צאת הכוכבים אחרי דלדעת כמה רבוותא הוא דאורייתא אח"כ מצאתי כעין זה ג"כ בא"ר אלא שלא זכר כל הני גדולים שכתבנו:
...הגה וכשהגיע הזמן אסורים לאכול עד שיספור ואפי' התחיל לאכול פוסק וסופר מיהו אם התחיל לאכול קודם שהגיע הזמן א"צ להפסיק אלא גומר אכילתו וסופר אח"כ: (ד"ע למאן דאמר ספירה בזמן הזה דאורייתא):
...GLOSS: And when the time arrives [to count], it is forbidden to eat until he counts and even if he began to eat, he should stop and count. However, if he began to eat before the time [to count] arrived, it is not necessary for him to stop except [when] he finishes his eating and counts afterwards. (These are his own words because he said counting in our time is D'Oraita (Toraitic Law).)
(כה) (כה) פוסק וסופר - היינו למ"ד ספירה בזה"ז דאורייתא וכדמציין בהג"ה וא"כ לדידן דנקטינן ספירה בזה"ז דרבנן אינו פוסק וכדלעיל בסימן רל"ב לענין מנחה ויש מאחרונים שכתבו דלפיכך חשש הרמ"א פה בעניננו להחמיר כאותו דעה שהוא דאורייתא משום דהוא דבר שאין בו טורח כלל להפסיק מעט ולספור:
זכר למקדש הוא. ... פסק בה״ג שסופר ביום וכן היה נראה מתוך סתם מתניתין דסוף פירקין (מנחות דף עא.) דתנן מצותו בלילה לקצור ואם נקצר ביום כשר אבל נראה לר״ת ... עוד פסק בהלכות גדולות שאם הפסיק יום אחד ולא ספר שוב אינו סופר משום דבעיא תמימות ותימה גדולה הוא ולא יתכן:
... כתב בעל הלכות גדולות שאם שכח לברך כל הלילה שיספור ביום ואינו נראה לר"י וא"א הרא"ש ז"ל כתב שיספור ביום בלא ברכה. כתב עוד בה"ג שאם שכח לברך באחד מן הימים שלא יברך עוד בימים שלאחריו ורב סעדיה כתב שאם שכח באחד מן הימים יברך בימים שלאחריו חוץ מלילה הראשון שאם שכח ולא בירך בו שלא יברך עוד ורב האי כתב בין בלילה הראשון בין בשאר לילות אם שכח ולא בירך בו יברך בשאר לילות וכ"כ הר"י: ...
(ח) אם שכח לברך באחד מהימים בין יום ראשון בין משאר ימים סופר בשאר ימים בלא ברכה אבל אם הוא מסופק אם דילג יום אחד ולא ספר יספור בשאר ימים בברכה:
(8) If he forgot to bless on one of the days, between the first day [of the omer] and the rest of the days, he should count the rest of the days without a blessing. But, if he uncertain if he skipped a single day and didn’t count, he should count the days with a blessing.
(לו) (לו) סופר בשאר ימים - כדעת הרבה פוסקים דאין ספירת הימים מעכבין זה את זה וכל יומא ויומא מצוה בפ"ע היא:
(לז) (לז) בלא ברכה - לחוש למ"ד דספירת שבע שבתות תמימות בעינן והא ליכא דהא חסר חד יומא ונכון בזה שישמע הברכה מן הש"ץ או מאחד מהמברכין ויענה אמן בכונה לצאת ואח"כ יספור [א"ר ופר"ח]:
(לח) (לח) יספור בשאר ימים בברכה - דאיכא ספק ספיקא שמא לא דילג כלל ואת"ל שדילג שמא הלכה כאותן פוסקים דכל יום הוא מצוה בפ"ע. וה"ה בכל דבר שדינו לחזור ולספור בלי ברכה מחמת ספק אם לא חזר וסיפר יספור שארי לילות בברכה [אחרונים]. ולכן אם טעה בימים ולא טעה בשבועות או טעה בשבועות ולא טעה בימים דדינו לחזור ולספור בלא ברכה וכנ"ל בסק"ז אם לא חזר וסיפר אפ"ה מונה שאר ימים בברכה ועיין ביאור הלכה:
––––––––––––––––––––––––––––––––
(ד) כל המברך ברכה שאינה צריכה הרי זה נושא שם שמים לשוא והרי הוא כנשבע לשוא ואסור לענות אחריו אמן:
(כ) (כ) כנשבע לשוא - הוא לשון הרמב"ם ומקורו ממה דאיתא בגמרא כל המברך ברכה שא"צ עובר משום לא תשא את שם וגו' ומ"מ דעת כמה ראשונים דעיקר האיסור הוא מדרבנן כיון שהוא מזכירו בברכה דרך שבח והודאה וקרא אסמכתא בעלמא אבל אם הוא מזכירו להשם ח"ו לבטלה בלא ברכה לכו"ע יש בו איסור תורה שהוא עובר על מ"ע דאת ה' אלהיך תירא שהיא אזהרה למוציא שם שמים לבטלה כדאיתא בתמורה [דף ד'] כי זהו מכלל היראה שלא להזכיר שמו הגדול כ"א בדרך שבח והודאה מה שמחויב אבל לא לבטלה. ומ"מ בין לדעת הרמב"ם ובין לשארי פוסקים אם נסתפק לו על איזה ברכה אם בירך או לא אם הוא דבר שהוא דאורייתא חוזר ומברך ואם הוא דרבנן לא יחזור ויברך ומשמע מכמה אחרונים דאיסור יש בדבר לחזור ולברך. כתבו האחרונים דאפילו יש ספק ספיקא להצריך ברכה כגון ספק אכל כזית או לא ואת"ל לא אכל שמא הלכה דעל בריה אפילו פחות מכזית מברכין אפ"ה ספיקו להקל ולא יברך:
–––––––––––––––––––––––––––––––
לפי הבה"ג, למה מברכינן כל יום? שבולי הלקט (סי' רל"ד בכת"י והו"ד שם הע' כ"ה), מקור חיים (חו"י, סי' תפ"ט), פמ"ג (א"א ס"ק ג' וס"ק י"ג), בצל החכמה (ח"ה סי' מ"ה אות ו'), אור לציון (ח"א סי' ל"ו ד"ה והנלע"ד)
שדי חמד אסיפת דינים מערכת יוהכ"פ סי' א' סוף ס"ק ג' – "אחר זמן רב קבלתי מכתב ידידי הגאון אד"ר אבד"ק מיר ומלפנים בק"ק פאניוועז יצ"ו תוכו רצוף הערותיו היקרות על דברתי בשדי חמדתי ובענין זה כתוב למר ניהו רבה וז"ל בדבר אכילת ערב יום כפור מה שכתב שם שאין לברך מפני שאין עצם האכילה מצוה רק אם יתענה ביום הכיפורים לי צע"ק ... קשה לי טובא איך מצאנו ידינו ורגלינו בברכת ספירת העומר שהלכה רווחת בישראל שאם שכח לברך יום אחד שוב אינו מברך משום דכתיב תמימות ... ואם כן איך תקנו כלל ברכה על ספירת העומר ... דזמן שבעה שבועות ... ודאי יש לחוש ואם כן הוו למפרע ברכותיו לבטלה וצל"ע עכ"ד יצ"ו".
רב פעלים (ח"ג או"ח סי' ל"ב ד"ה מיהו) – "קשא איך יתקנו ברכה על ספירת העומר בכל לילה, והלא יש לחוש שמא ישכח ולא יספור לילה ויום, ואז כל ברכותיו שבירך יהיו לבטלה, אלא ודאי איכא קצת מצוה בחצי שיעור, ולכך אין ברכותיו לבטלה, כיון דעשה קצת מצוה, ונהי דלכתחילה לא מברך על מקצת, הנה בדיעבד לא הוי ברכותיו לבטלה. וראיתי להתוספות בכתובות דף ע"ב בד"ה וספרה שכתבו לא תקנו על ספירת הזבה ברכה מפני שאם תראה תסתור, והוי מה שברך לבטלה, מיהו אמרתי דיש לחלק, דהתם שאני דהספירה היא בעבור הטבילה שתטבול אחר שתספור ואם ראתה אזדה לה טבילה, לכן הוי ברכה לבטלה, אבל גבי העומר הספירה היא בשביל יו"ט ... וכיון דסוף כל סוף עושין יו"ט מהנייה הספירה במקצת, ולהכי לא הוי ברכותיו לבטלה".
עין הרועים: ר׳ שלום מרדכי שבדרון עמ׳ נ׳׳ו
––––––––––––––––––––––––
דברי משה סי' ל' סוף אות ז', "...לפי מה שהכריע השו"ע דבחיסר יום אחד מספה"ע אינו יכול עוד להמשיך לספור עוד בשאר הימים בברכה, ברם שמעתי זה כמה פעמים מפי הגאון הצדיק מוהרמ"א פריינד (שליט"א) [זצ"ל] [כעת מרן הגאב"ד דפעיה"ק ת"ו] כי מקובל בידו בשם אא"ז הגה"ק מרן בעל דברי חיים מצאנז זי"ע שהורה להלכה למעשה, שיכול להמשיך לספור שאר הימים בברכה. [וכמ"כ יעויי' מה שכתב בסה"ק אוצר החיים להגה"ק מקאמארנא זצ"ל (פרשת אמור מ' ש"ז) דהנהיגו רבותינו זי"ע דבלא ספר יום אחד יספור הלאה בברכה"
כתב סופר - יו"ד סוף סי' קפ" – "דרוב הפוסקים ס"ל דמברך, רק דנהגו להחמיר כדעת הבה"ג, כל שיש עוד צד וסברא סמכי' על רוב הדיעות לברך בשארי לילות".
אג"מ (או"ח ח"ד סי' ו' ד"ה ולענ"ד נראה) – "ולסתם אינשי גם בכל אופן יש לומר להם שיברכו דיש לסמוך על הר' פרץ שהביא הטור (או"ח) סימן ל' שיש לחוש שע"י שלא יברכו לא תהיה עצם המצוה חשובה כל כך".
אג"מ (ודברת בם סי' ק"מ ד"ה ושמעתי, קובץ קול התורה חנ"ד ח"א עמ' כ"ו אות י"ד, מסורת משה ח"א או"ח אות שכ"ד, עי' ח"ב או"ח אות רי") – "אם שכח לספור בלילה וגם כל היום שלמחרת ונזכר לאחר השקיעה וספר בזמן שהוא עדיין בין השמשות יכול לספר בשאר הלילות בברכה".
שבט הלוי (ח"ג סי' צ"ו אות א', והג"ה, ח"ד סי' קנ"ז על או"ח סי' צ"ו, קובץ מבית לוי ח"ג עמ' ל"ה הע' ד') – "רב מנהיג בעירו ששכח באחד הימים של ספה"ע לספור הספירה ע"י שלא התפלל בביהכ"נ ונשאלתי מה יעשה בשאר הימים כי הוא רגיל לספור ברבים ואיכא כבוד התורה ובזיון אם לא יספור. ... בעניותי במקום הדחק כזה אפשר לסמוך על דעת הראשונים בסי' תפ"ט דכל יום מצוה בפ"ע ויספור בשאר ימים בברכה וכבר ידוע דהי' גדולים שעשו מעשה גם בלי זה לספור השאר בברכה, ואף על פי שאין לעשות כן כיון דכבר נפסקה הלכה סי' תפ"ט ס"ח, מ"מ כה"ג דאיכא כבוד התורה וכבוד הצבור אפשר לסמוך בזה
בצל החכמה (ח"ה סי' מ"ה) – "גם מי שטרוד בעסקיו ואינו מתפלל בצבור וקרוב מאד שישכח לספור באחד מן הימים אפי"ה יספור בברכה כל הלילות קודם ששכח ... גם להסוברים שכל מ"ט ימי הספירה מצוה אחת היא, הברכות שעל ימי ספירות אלו כל ברכה מצוה דרבנן בפני עצמה (אות ג' ד') ויוצא יד"ח אותה ברכה שבאותו לילה גם אם ישכח לספור ביום מחר".
הגרשז"א זצ"ל (הליכות שלמה תפילה פרק ט"ז סעי' י"ז) – "מי שעתיד לעבור ניתוח וכדו' בימי הספירה, וע"י כך יפסיד בודאי ספירת יום אחד או יותר, מותר לו להתחיל לספור בברכה כל עוד שיוכל".
שלחן שלמה (סעי' ג') – "נשים פטורות מספירת עומר ... ונ"ל דעכ"פ לא יברכו דהא בודאי יטעו ביום א' ולא יודעין הדין ועוד דהא אינה מבינה מה היא סופרת"
- שבט הלוי (קובץ מבית לוי ח"ג עמ' ל"ו הע' ה') – "ומ"ש במ"ב סימן תפ"ט סק"ג בשם שלחן שלמה דנשים לא יספרו דודאי יטעו יום אחד, המעיין בפנים יראה דאין טעמו משום דלמפרע הוה ברכה לבטלה, אלא משום דלא יודעות הדין, וימשיכו לספור בברכה".
- נטעי גבריאל (פסח ח"ג פרק ל' סוף הע' ל"ג) – "והערני למה הביא המ"ב סק"ג דנשים לא יברכו שמא ישכחו והוי ברכה לבטלה, אך החילוק פשוט דנשים פטורות באמת רק רצו לחייב עצמן, ע"ז אומרים כיון שבודאי ישכחו לא תספור בברכה, אבל באנשים שלא אמרינן הך סברא שאולי יחסרו יום אחד, ועוד שעיקר החשש של השלחן שלמה שנשים יטעו ולא ידעו הדין שאסור להמשיך בברכה, לכן אסור להם להתחיל ולספור בברכה, משא"כ באנשים שיודעים הדין שאם שכחו אסור לספור בלילות הבאים עם ברכה".
הגריש"א זצ"ל (קובץ תשובות ח"ג סי' פ"ג, ח"ד סי' ל"ט אות י"ג) – "שאלה: היודע שלא יוכל להשלים את ימי הספירה, כגון שיצטרך לעשות ניתוח, או מי שבגלל עיסוקו קרוב הדבר שלא יוכל להשלים כל ימי הספירה, האם לא יברך בגלל זה על העומר בתחילה, [דהמשנ"ב הביא מהשולחן שלמה דלכן נשים אינן מברכות על ספירת העומר דמסתמא ישכחו באמצע, ואם כי יש לחלק מנשים]. תשובה: דעת רוב הפוסקים הוא שאף אם החסיר יום א' לספור יכול להמשיך לספור בברכה, אלא מחשש ספק ברכות החמירו לספור באופן הנ"ל, וכך המנהג בלי ברכה, ולכן בנשים שהם פטורים מעצם הדין, לא נהגו לספור משוה"ט שמסתמא ישכחו באחד מן הימים, אבל פשוט דבבר חיובא דיודע שבאמצע מוכרח להפסיק, ע"ז אין מנהג ובודאי עליו לספור בברכה".
What day is it?
(ד) מי ששואל אותו חבירו בין השמשות כמה ימי הספירה בזה הלילה יאמר לו אתמול היו כך שאם יאמר לו היום כך וכך אינו יכול לחזור ולמנו' בברכה אבל קודם בין השמשות כיון שאינו זמן ספירה אין בכך כלום: ...
(4) The one who asks his friend [during the period of time] between sunset and when the stars come out, “how many days of the counting [of the Omer] is it tonight?”, he should say to him, “yesterday was such and such.” Because if he had said to him, “Today is such and such,” he would not be able to go back and count with a blessing. However, [if he answered back] before [the period of time] between sunset and when the stars come out [he can go back and count], since it wasn’t the time of the counting of the Omer [which is when it is night time] and it doesn’t count for anything...
(כ) (כ) היום כך וכך - ואפי' בלשון לע"ז. ואם לא אמר היום לית לן בה משום דעיקר מצות ספירה הוא שיאמר היום כך וכך:
(כא) (כא) אינו יכול וכו' - דאע"ג דלא אמר בעומר יצא בדיעבד וכנ"ל בסק"ח:
(כב) (כב) לחזור ולמנות בברכה - שכבר יצא בזה ידי ספירה למ"ד מצות א"צ כונה ואף דאנן קי"ל דצריכות כונה וזה הלא לא כוון לצאת בזה ידי מצוה לענין ברכה צריך להחמיר ולחוש להך דעה ולא יברך על הספירה שימנה אח"כ. ויש עוד עצה שיכוין בפירוש שלא לצאת בזה ידי ספירה. כתבו האחרונים דמיירי ששאל אתו קודם שהגיע לשבועות הא אי שאל לו בשעה שהגיע לשבועות אפילו אמר לו היום כך וכך לאו כלום הוא כל שלא הזכיר שבועות וצריך לחזור ולספור בברכה:
שער הציון שם ס׳׳ק כ׳׳ח ... ובא"ר מבואר להדיא דבכל גווני כל שלא הזכיר שבועות כמנהגו יכול לחזור ולספור בברכה דמוכחא מלתא שמכוין שלא לצאת ודי לנו להחמיר היכי דהזכיר ימים ושבועות שהרי הט"ז חוכך גם בזה עכ"ד וגם לדבר הגר"א דסעיף זה הוא רק למ"ד דמצות א"צ כונה מוכח דלמ"ד צריכות כונה א"צ ליזהר בכל זה ועכ"פ באופן זה בודאי נוכל לסמוך להקל כדעת הא"ר: