(ט) גַּ֚ם וַשְׁתִּ֣י הַמַּלְכָּ֔ה עָשְׂתָ֖ה מִשְׁתֵּ֣ה נָשִׁ֑ים בֵּ֚ית הַמַּלְכ֔וּת אֲשֶׁ֖ר לַמֶּ֥לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ׃ (ס) (י) בַּיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י כְּט֥וֹב לֵב־הַמֶּ֖לֶךְ בַּיָּ֑יִן אָמַ֡ר לִ֠מְהוּמָן בִּזְּתָ֨א חַרְבוֹנָ֜א בִּגְתָ֤א וַאֲבַגְתָא֙ זֵתַ֣ר וְכַרְכַּ֔ס שִׁבְעַת֙ הַסָּ֣רִיסִ֔ים הַמְשָׁ֣רְתִ֔ים אֶת־פְּנֵ֖י הַמֶּ֥לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ׃ (יא) לְ֠הָבִיא אֶת־וַשְׁתִּ֧י הַמַּלְכָּ֛ה לִפְנֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ בְּכֶ֣תֶר מַלְכ֑וּת לְהַרְא֨וֹת הָֽעַמִּ֤ים וְהַשָּׂרִים֙ אֶת־יָפְיָ֔הּ כִּֽי־טוֹבַ֥ת מַרְאֶ֖ה הִֽיא׃ (יב) וַתְּמָאֵ֞ן הַמַּלְכָּ֣ה וַשְׁתִּ֗י לָבוֹא֙ בִּדְבַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֖ר בְּיַ֣ד הַסָּרִיסִ֑ים וַיִּקְצֹ֤ף הַמֶּ֙לֶךְ֙ מְאֹ֔ד וַחֲמָת֖וֹ בָּעֲרָ֥ה בֽוֹ׃
Plutarch [Greece, 46-120 CE]: Advice to a Bride and Groom
16 1 BThe lawful wives of the Persian kings sit beside them at dinner, and eat with them. But when the kings wish to be merry and get drunk, they send their wives away, and send for their music-girls and concubines.9 In so far they are right in what they do, because they do not concede any share in their licentiousness and debauchery to their wedded wives. If therefore a man in private life, who is incontinent and dissolute in regard to his pleasures, commit some peccadillo with a paramour or a maidservant, his wedded wife ought not to be indignant or angry, but she should reason that it is respect for her which leads him to share his debauchery, licentiousness, and wantonness with another woman.
(יד) ותמאן המלכה ושתי - שלחה ואמרה לו דברים שהן נוגעין בלבו. אמרה לו: אם רואין אותי נאה, הן נותנין עיניהם להשתמש בי והורגים אותך. ואם רואין אותי כעורה, את מתגנת בי. רמזתו ולא נרמז, עקצתו ולא נעקץ. שלחה ואמרה לו: קומיס איסטבלאטי [=סייס] של בית אבא היית, והיית למוד להיות מכניס לפניך נשים זונות ערומות, ועכשיו שנכנסת למלכות לא חזרת מקלקולך? רמזתו ולא נרמז, עקצתו ולא נעקץ. שלחה ואמרה: אפילו אנדתיקוס [=מורדים] של בית אבא לא נידונו ערומים. הדא הוא דכתיב: (דניאל ג') באדין גובריא אלך כפיתו בסרבליהון פטשיהון.
מלבי"ם אסתר פרק א
איה סכלות גדול מזה, שמושל אדיר כזה יצוה להביא אשת חיקו, להראותה לפני המון גוים והמון לאומים כי יפת מראה היא. ובשגם לקבלת חז"ל שצוה להביאה ערומה. וביותר יפלא איכות הבאתה אשר נראה שצוה תיכף להביאה בע"כ ביד הסריסים, כמביאים אחת הנבלות, עד שנבחר לה מות מחיי הבוז והקלון
מבאר כי מה שושתי לא רצתה לבא היה על כי הבינה כונתו שרוצה להורידה ממעלתה שחשבה עד עתה שיש לה חלק בהמלכות מצד נחלת אבותיה וז"ש ותמאן יען שהיא לפי דעתה המלכה ושתי שמלכותה מצד עצמה, ע"כ לא רצתה לבא משני טעמים:
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יב עמוד א
גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים בית המלכות, בית הנשים מיבעי ליה! אמר רבא: שניהן לדבר עבירה נתכוונו.
. דבר אחר: בית המלכות נתנה אותן, בבית איספלידא [=טרקלין] שלה, לומר שאם ימרוד בעלה של אחת מהם, תהא אשתו מבפנים נתונה, ולא ימרוד.
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יב עמוד ב
וכן בסעודתו של אותו רשע, הללו אומרים: מדיות נאות, והללו אומרים: פרסיות נאות. אמר להם אחשורוש: כלי שאני משתמש בו אינו לא מדיי ולא פרסי אלא כשדיי, רצונכם לראותה? - אמרו לו: אין, ובלבד שתהא ערומה. שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו. מלמד שהיתה ושתי הרשעה מביאה בנות ישראל ומפשיטן ערומות ועושה בהן מלאכה בשבת. היינו דכתיב אחר הדברים האלה כשך חמת המלך אחשורוש זכר את ושתי ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עליה, כשם שעשתה - כך נגזר עליה. ותמאן המלכה ושתי, מכדי פריצתא הואי, דאמר מר: שניהן לדבר עבירה נתכוונו, מאי טעמא לא אתאי? אמר רבי יוסי בר חנינא: מלמד שפרחה בה צרעת במתניתא תנא: [בא גבריאל ועשה לה זנב].