גווין קסלר, גוף בתנועה: מחשבות ראשונות על תיאוריה קווירית וספרות חז"ל, עמ' 391 (מתורגם)
את התיאוריה הקווירית עצמה קשה להגדיר; גם את זה קשה 'לתקן'. כגוף של ספרות או תיאוריה, הוא מתפרץ מהתפרים, נקרע בשוליו, מתנגד לקיומו של המרכז ולפעמים אפילו מתפוצץ. אף על פי כן, כפי שמציינת אנמרי ג'אגוס, הקוויר 'שומר על פוטנציאל ייחודי מבחינה רעיונית כאתר בלתי קבוע של מעורבות והתחרויות'. התיאוריה הקווירית מתחרה ומפקפקת ללא הרף הן את הרעיון של עצמה - של קוויריות - והן על הניגוד שלה לכאורה - הישר/הקבוע/הנורמה. התיאוריה הקווירית תשאל את קהלת: מה זה קוויר [מעוות] ומה זה תקין, ויותר חשוב, מה הופך את זה לכזה?
למה צריך משכן/מקדש? מה המטרה שלו?
ויתן אל משה ככלותו. אחר שספר מה היה הטוב שהושג בסוף כל הפעמים ששהה משה בהר ארבעים יום, פירש הטעם מפני מה לא הושג התכלית שיעד האל יתברך במתן תורה, באמרו ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש ובאמרו מזבח אדמה תעשה לי בכל המקום אבא אליך עד שהוצרך לעשות משכן, והודיע שקרה זה בסבת רוע בחירת ישראל. כי אמנם בסוף ארבעים יום הראשונים נתן הלוחות מעשה אלקים לקדש את כלם לכהנים וגוי קדוש ככל דברו הטוב. והמה מרו והשחיתו דרכם ונפלו ממעלתם, כמו שהעיד באמרו ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב:
רבי יודה בר סימון בשם רבי יוחנן שלשה דברים שמע משה מפי הגבורה ונבהל ונרתע לאחוריו. בשעה שאמר לו ועשו לי מקדש (שמות כה:ח), אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך ואתה אמרת ועשו לי מקדש, אמר לו הקב"ה, משה לא כשאתה סבור, אלא עשרים קרש בצפון ועשרים קרש בדרום שמונה במערב ואני יורד ומצמצם שכינתי ביניכם למטן, דכתיב ונועדתי לך שם (שם, שם כב).
(יא) שְׁלֹשָׁה מַחֲנוֹת הָיוּ בַּמִּדְבָּר. מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וְהוּא אַרְבַּע מַחֲנוֹת. וּמַחֲנֵה לְוִיָּה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (במדבר א נ) "וְסָבִיב לַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ". וּמַחֲנֵה שְׁכִינָה וְהוּא מִפֶּתַח חֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד וְלִפְנִים. וּכְנֶגְדָּן לְדוֹרוֹת. מִפֶּתַח יְרוּשָׁלַיִם עַד הַר הַבַּיִת כְּמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל. וּמִפֶּתַח הַר הַבַּיִת עַד פֶּתַח הָעֲזָרָה שֶׁהוּא שַׁעַר נִיקָנוֹר כְּמַחֲנֵה לְוִיָּה. וּמִפֶּתַח הָעֲזָרָה וְלִפְנִים מַחֲנֵה שְׁכִינָה. וְהַחֵיל וְעֶזְרַת הַנָּשִׁים מַעֲלָה יְתֵרָה בְּבֵית עוֹלָמִים:
(11) The [encampment of the Jewish people] in the desert[ was divided into] three areas:54With these statements, the Rambam introduces the following twelve Halachot, which discuss various gradations of holiness. These statements are based on the Tosafta, Kelim 1:10 and Zevachim 116b.
the camp of Israel, which was itself subdivided into four camps;55See Numbers 2:1-31, which describes the division of the twelve tribes into the camps of Judah, Reuven, Ephraim, and Dan.
the camp of the Levites about which [Numbers 1:50] states: "They shall camp around the Sanctuary;"56The Levites would dwell in a separate encampment, between the camp of Israel and the Courtyard of the Sanctuary. The particular encampment of each Levite family is described in Numbers, Chapter 3.
and the camp of the Shechinah [which included the area] beginning at the entrance to the courtyard of the Tent of Meeting inwards.57No one was permitted to dwell in this region. People would enter only to participate in the service of the Sanctuary.
Correspondingly, for [future] generations:
[The area] from the entrance to Jerusalem to the Temple Mount is comparable to the camp of Israel.58The strictures to be observed because of its sanctity are described in Halachah 14.
[The area] from the entrance to the Temple Mount until the entrance to the Temple Courtyard, the gate of Nicanor, is comparable to the camp of the Levites.59The strictures to be observed because of its sanctity are described in Halachah 15.
[The area] from the entrance to the Temple Courtyard inward, is comparable to the camp of the Shechinah.60The strictures to be observed because of its sanctity are described in Halachah 18.
The chayl61The strictures to be observed because of its sanctity are described in Halachah 16. and the Women's Courtyard62The strictures to be observed because of its sanctity are described in Halachah 17. were regions of increased sanctity which were first instituted in the Temple.63Parallels to these divisions did not exist in the encampment in the desert. They were instituted when the First Temple was constructed.
תרשים מחנה ישראל, גליונות נחמה ליבוביץ
(ו) עֶשֶׂר קְדֻשּׁוֹת הֵן:
אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְקֻדֶּשֶׁת מִכָּל הָאֲרָצוֹת. וּמַה הִיא קְדֻשָּׁתָהּ, שֶׁמְּבִיאִים מִמֶּנָּה הָעֹמֶר וְהַבִּכּוּרִים וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם, מַה שֶּׁאֵין מְבִיאִים כֵּן מִכָּל הָאֲרָצוֹת:
(ז) עֲיָרוֹת הַמֻּקָּפוֹת חוֹמָה מְקֻדָּשׁוֹת מִמֶּנָּה, שֶׁמְּשַׁלְּחִים מִתּוֹכָן אֶת הַמְּצֹרָעִים, וּמְסַבְּבִין לְתוֹכָן מֵת עַד שֶׁיִּרְצוּ. יָצָא, אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ:
(ח) לִפְנִים מִן הַחוֹמָה (=מחנה ישראל) מְקֻדָּשׁ מֵהֶם, שֶׁאוֹכְלִים שָׁם קָדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי.
הַר הַבַּיִת (=מחנה לוייה) מְקֻדָּשׁ מִמֶּנּוּ, שֶׁאֵין זָבִים וְזָבוֹת, נִדּוֹת וְיוֹלְדוֹת נִכְנָסִים לְשָׁם.
הַחֵיל מְקֻדָּשׁ מִמֶּנּוּ, שֶׁאֵין גּוֹיִם וּטְמֵא מֵת נִכְנָסִים לְשָׁם.
עֶזְרַת נָשִׁים מְקֻדֶּשֶׁת מִמֶּנּוּ, שֶׁאֵין טְבוּל יוֹם נִכְנָס לְשָׁם, וְאֵין חַיָּבִים עָלֶיהָ חַטָּאת. עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל (=מחנה שכינה) מְקֻדֶּשֶׁת מִמֶּנָּה, שֶׁאֵין מְחֻסַּר כִּפּוּרִים נִכְנָס לְשָׁם, וְחַיָּבִין עָלֶיהָ חַטָּאת.
עֶזְרַת הַכֹּהֲנִים מְקֻדֶּשֶׁת מִמֶּנָּה, שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל נִכְנָסִים לְשָׁם אֶלָּא בִשְׁעַת צָרְכֵיהֶם, לִסְמִיכָה לִשְׁחִיטָה וְלִתְנוּפָה:
(ט) בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ מְקֻדָּשׁ מִמֶּנָּה, שֶׁאֵין בַּעֲלֵי מוּמִין וּפְרוּעֵי רֹאשׁ נִכְנָסִים לְשָׁם. הַהֵיכָל מְקֻדָּשׁ מִמֶּנּוּ, שֶׁאֵין נִכְנָס לְשָׁם שֶׁלֹּא רְחוּץ יָדַיִם וְרַגְלָיִם.
קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים מְקֻדָּשׁ מֵהֶם, שֶׁאֵין נִכְנָס לְשָׁם אֶלָּא כֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה.
(6) There are ten grades of holiness: the land of Israel is holier than all other lands. And what is the nature of its holiness? That from it are brought the omer, the firstfruits and the two loaves, which cannot be brought from any of the other lands.
(7) Cities that are walled are holier, for metzoras must be sent out of them and a corpse, though it may be carried about within them as long as it is desired, may not be brought back once it has been taken out.
(8) The area within the wall [of Jerusalem] is holier, for it is there that lesser holy things and second tithe may be eaten. The Temple Mount is holier, for zavim, zavot, menstruants and women after childbirth may not enter it. The chel is holier, for neither non-Jews nor one who contracted corpse impurity may enter it. The court of women is holier, for a tevul yom may not enter it, though he is not obligated a hatat for doing so. The court of the Israelites is holier, for a man who has not yet offered his obligatory sacrifices may not enter it, and if he enters he is liable for a hatat. The court of the priests is holier, for Israelites may not enter it except when they are required to do so: for laying on of the hands, slaying or waving.
(9) The area between the porch (ulam) and the altar is holier, for [priests] who have blemishes or unkempt hair may not enter it. The Hekhal is holier, for no one whose hands or feet are unwashed may enter it. The Holy of Holies is holier, for only the high priest, on Yom Kippur, at the time of the service, may enter it. Rabbi Yose said: in five respects the area between the porch and the altar is equal to the Hekhal, for those afflicted with blemishes or with a wild growth of hair, or who have drunk wine or whose hands or feet are unwashed may not enter there, and the people must keep away from the area between the porch and the altar when the incense is being burned.
כתובת הסורג ביוונית - אזהרה לגוי הנכנס לתחום בית המקדש שהוא מתחייב בנפשו
מארק ג'ורג', "לבנות מרחב חברתי מכיל - פרשת תרומה" מתוך הספר Torah Queeries, עמ' 102-104 (מתורגם)
הקדושה כעיקרון מארגן הוא מרכזי להיגיון הפנימי של סיפורי המשכן, שבמוקד יש את אלוקים. הוא גם מניח שהחלל הוא נתון, מדיום ניטרלי שבתוכו בנוי המשכן. אבל גיאוגרפים וסוציולוגים טוענים שהמרחב אינו מובן מאליו; במקום זאת, זה משהו שחברות מייצרות וזה, בתורו, משחזר את המבנים החברתיים וההיררכיות של אותן חברות. מרחב הוא למעשה מרחב חברתי, וכמות המרחב שנוצר, איך הוא מאורגן ומקבל משמעות נקבע על ידי האנשים והחברות שמשתמשות בו. לכן, עלינו לקרוא את המשכן כהשתקפות של ישראל, שהשתמשו המרחב הזה, לא פחות ממה שזה מראה על אלוקים....
הכניסה למרחב של חצר המשכן תלויה בהיותו האדם חבר בעדת ישראל. אבל כדי שההבחנה הלוגית הזו תהיה בעלת משמעות או תוקף, חייבים להיות אנשים שלא עומדים בה. גם לקהילה פתוחה, מאשרת ומכילה יש גבולות. בלעדיהם אין קהילה. לא-ישראלים, כלומר מי שאינם חברי העדה, הם הכרחים לזהותה של ישראל כקהילה נפרדת. ישראל קשורה אליהם, גם כשהיא נבדלת מהם. אילן היוחסין שמופיעים בספר בראשית (בעיקר פרקים ה' ו-י') מאתרים את האבות בתוך ההקשר הגדול יותר של אומות העולם. היכולת של ישראל להבדיל את עצמה מאותם עמים הכרחית לתפקיד של מרחב המשכן.