חמשה עשר בשבט
מאמר א' - עץ ואילן ומשמעותם לעבודת ה'
כי האדם עץ השדה
במשנה בתחילת מסכת ראש השנה: "באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי, בית הלל אומרים בחמשה עשר בו".
מנהג בישראל ובפרט בחצרות אדמו"רים וחסידים לערוך שולחן מיוחד לכבוד חמשה עשר בשבט ואוכלים בו מפירות ארץ ישראל. ראש השנה לאילן קשור גם לאדם, וזאת על יסוד הכתוב (דברים כ, יט) "כי האדם עץ השדה".
וכן אנו מוצאים קשר בין אדם לאילן בברכת האילנות - "אשר ברא אילנות טובים ובריות טובות".
ויש דמיון רב בין אדם לאילן, ונביא להלן כמה דוגמאות:
בבריאת האדם כתיב (בראשית ב, ז) "וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה", על כן נקרא אדם, מלשון אדמה (תנחומא פרשת צו יד). וכמו שבכדי שהאדמה תהיה פוריה, צריך לעבדה - לסקלה ולקווצה מהאבנים והקוצים, לחרוש, לזרוע ולהשקות. כך האדם בכדי שיעלה במדרגות ומעלות רוחניות צריך לעבוד על מדותיו, לסקל ולקווץ - דהיינו להתרחק ממידות רעות. חרישה - כשם שחורשים את האדמה והופכים את חיצוניותה, שהרי אי אפשר לזרוע בה כשהיא עדיין בבחי' האדמה אשר אררה ה" (בראשית ה, כט), ומגלים פנימיותה כדי להפכה לשדה אשר ברכו ה' (עי' ספר אור הבהיר ערך חרישה'), כמו כן האדם צריך להפוך את מדותיו הרעות למדות טובות ולהדבק בהקב"ה ולהדמות אליו כמו שכתוב "אדמה לעליון" (ישעיה יד, יד). זריעה - כמו שאמרו חז"ל (יבמות סב, ב) על הפסוק (קהלת יא, ו) "בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך" – "רבי עקיבא אומר, למד תורה בילדותו ילמוד תורה בזקנותו". השקייה – על ידי התורה שנמשלה למים (בבא קמא יז, א). ועל ידי מצוות ומעשים טובים הוא מתפתח ונהפך מאילן סרק לאילן המניב פירות.
וכשם שהעץ צריך סביבה בשביל להתפתח, דהיינו אדמה דשנים ומזג אויר מתאים, כן האדם צריך חברה טובה כדי להתפתח רוחנית. וכמו אילן, כשהוא זקן ועקום קשה ליישרו, כן את האדם ניתן לפתח ולשנות בעיקר כשהוא עדיין צעיר כמו שכתוב (איכה ג, כז) "טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו".
מהות וחומר הראשון של האדם: רצון לקבל
ובכדי להבין את המשמעות והמהות של עץ, נקדים במובא בספר מתן תורה במאמר החרות, שמהות האדם, דהיינו החומר הראשון שאותו הוא מקבל מאביו ואביו מאבותיו, הוא הרצון לקבל. וההבדל בין האב לבן הוא רק בצורה. דוגמא מן הצומח: לאחר שנזרע גרעין חיטה, צורתו נרקבת, אבל מהותו נשארת. לכן מגרעין זה תצמח חיטה חדשה ולא עץ תפוחים. אלא ההבדל בין זרע הגרעין למה שצמח ממנו, הוא שהצורות משונות זו מזו,
ולפעמים מחיטה כחושה תצא חיטה שמינה.
וסיבת השינוי הוא מפני שצורת ההתפתחות תלויה בסביבה, ואם אותו גרעין נזרע באדמה דשנה עם מזג אויר מתאים, איכות העץ והפרי יעלה על הגרעין שהוא שורשו. אבל המהות הפנימית תמיד נשארת, לכן מגרעין תפוח יצמח רק תפוח ולא סוג של פרי אחר (כמו שמצינו בחז"ל (סנהדרין צ, ב) מה חטה שנקברה ערומה יוצאת בכמה לבושים, צדיקים שנקברים בלבושיהם על אחת כמה וכמה), ומהות זו היא העצם שאינו משתנה, והוא החומר הראשון הנקרא - רצון לקבל.
כך האדם, אביו מוריש לו את המהות של אותה תכונה נפשית שיש לו, אבל את הצורה לאותה תכונה נותן הבן. למשל, יכול להיות שאדם ירש מאביו את הנטיה של עקשנות והתמדה, והאב הלביש טבע זה לצרכים גשמיים, ואילו הבן הלבישם לדברי ברים שבק בקדושה ונתן להם צורה ערכית וחיובית. כך שהמהות נשארת ורק הצורה משתנה. וכמו שמצינו בחז"ל (מועד ועד קטן ט, א) שרבי שמעון בר יוחאי אמר לבנו על כמה חכמים: "בני אדם הללו אנשים של צורה הם, זיל גביהון דליברכוך" (לך אליהם שיברכוך) 3.
השם "עץ" רומז על הרצון לקבל
אחת ההגדרות לעשר הספירות המובאת בכתבי האריז"ל' היא: מח עצמות גידים בשר ועור, שהן כנגד כתר חכמה בינה ת"ת מלכות. כתר - מח, חכמה - עצמות. כי החכמה היא המהות, החומר הראשון של הבריאה, שהוא הרצון לקבל והוא העיקר. כמו שהעצמות הוא השלד והעיקר הקבוע בגופו של האדם, והתוספות הן בבשר ומסוגלות להשתנות לריבותא ולגריעותא, כמו כן החומר הראשון המוגדר כרצון לקבל הוא קבוע, ורק הצורות משתנות לפי כיוון שאיפותיו של כל אחד ולפי השפעת הסביבה.
וכן במאמר החרות הנ"ל מכנה את החומר הראשון שהוא הרצון לקבל בשם "מצע", דהיינו היסוד הראשון שהוא הבסיס, מלשון הפסוק "כי קצר המצע צע מהי השתרע" (ישעיה כח, כ). וכן "מצע" אותיות עצם.
לפי הנ"ל נראה, כי "עץ" הוא מלשון עצם שהוא החומר הראשון הנקרא רצון לקבל שצריך להתפתח ולקבל את צורתו הנכונה.
עוד יש לרמז, דהנה השם אהי"ה יורה על העתיד. כמו שכתוב בזוהר הק' (אחרי אות קסו) "אֶהְיֶה זַמִין לְאַמְשָׁכָא וּלְאוֹלְדָא כֹּלָא". ושם אהי"ה במילויו הוא: אל"ף ה"י יו"ד ה"י - בגימטריא קס"א. ולפי מה שאמרנו לעיל ש"עץ" מלשון עצמות, דהיינו החומר הראשון שעדיין חסר הצורה אלא שבעתיד תתגלה צורתו, זהו הרמז שהוא בגימטריא ק"ס כמו שם אהי"ה המורה על העתיד.
ד. ג' מינים בעץ ומשמעותם לעבודת ה'
כתיב (בראשית א, יא) "ויאמר אלקים, תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע, עץ פרי, עושה פרי למינו". ופרש"י: "עץ פרי - שיהיה טעם העץ כטעם הפרי, והיא לא עשתה כך אלא ותוצא הארץ וגו' ועץ עושה פרי', ולא העץ פרי. לפיכך כשנתקלל האדם על עוונו נפקדה גם היא על עונה ונתקללה".
וצריך להבין מהי המעליותא שטעם העץ וטעם הפרי שווים. ממה נפשך, אם העץ הוא אותו הטעם, למה צריך את הפרי? ואם יש טעם פרי, לשם מה צריך טעם גם בעץ ?
מובא בהקדמה לספר הזהר של מרן בעל הסולם זצ"ל שיש ד' חלוקות בהתפתחות של הרצון לקבל: א) לקבל רק על מנת לקבל לעצמו. ובחלוקה זו יש שני שלבים: שלב א', רצון לקבל גשמיות. שלב ב', רצון לקבל רוחניות. ושניהם תחת הגדרה של שלא לשמה, הראשונה היא לא לשמה שהוא סם המוות, והשניה היא לא לשמה שמתוכה הוא בא לשמה. חלוקה ג) "היא העבודה בתורה ומצוות לשמה, דהיינו על מנת להשפיע ושלא לקבל פרס, שעבודה זו מטהרת את הרצון לקבל לעצמו שבו ומהפכתו ברצון להשפיע", וזה מוגדר כרצון להשפיע ע"מ להשפיע. חלוקה ד) היא המדרגה הגבוהה ביותר, שהיא לקבל ע"מ להשפיע. כלומר שע"י הקבלה הוא משפיע, כיון שרוצה לעשות נחת רוח לבורא, והשי"ת הרי אינו נצרך לבריותיו [אלא שרצונו להיטיב לברואיון, ולכן הוא מקבל, כי ע"י הקבלה הוא גורם נחת רוח לבורא.
"להשפיע ע"מ להשפיע" הוא כמו מי שמארח אורחים חשובים בביתו והוא נהנה לשרת אותם. הרי מעשיו הם השפעה, והנאתו היא גם כן מן זכותו להשפיע המגבירה את הרצון להמשיך במעשה ההשפעה, לכן הנאה זו נחשבת גם להשפעה.
"לקבל ע"מ להשפיע" הוא כמו מי שאוכל סעודות מצוה, כגון בסעודת שבת לקיים מה שנאמר (ישעיה נח, יג) "וקראת לשבת עונג". הרי הוא מקבל, אבל היות שכוונתו להנות כדי לעשות נחת רוח לבורא ולקיים מצותיו, הרי זה קבלה ע"מ להשפיע.
והנה באור החיים הקדוש בפרשת בראשית (א, יב) מובא וז"ל: "ונתחכמה האדמה והוציאה ג' מינים הנשמעים בדברי ה' לרוב זריזותה: הא' הם אילנות שעושים פירות ואין טעם עצם כטעם פריים. והב' שעושים פירות וטעם עצו כטעם פריו, והוא עץ הדעת טוב ורע שאמרו ז"ל (בראשית רבה טו, ז) שהיה טעם עצו כטעם פריו. והג' הוא עץ שהוא דומה לעץ פרי, והם אילני סרק, והרי נזדרזה לעשות כל הנשמע". עכ"ל.
ולבאר הענין נראה לומר: 'עץ' הוא החומר הראשון דהיינו הרצון לקבל, ו'פרי' מסמל את הרצון להשפיע שממנו נהנים הבריות. ולפי זה אפשר לחלק את ג' סוגי העצים המובאים באור החיים: א' אילן סרק - דהיינו שהעץ הוא רק מקבל על מנת לקבל לעצמו, אבל לא מניב פירות. ב' עץ עושה פרי - דהיינו הרצון להשפיע ע"מ להשפיע, כי פרי משמעותו השפעה לזולת ונהנים מפירותיו, וזהו עץ עושה פרי. ג' עץ פרי שטעם עצו ופריו שווה - דהיינו מקבל ע"מ להשפיע. כי הרצון לקבל הוא העץ והפירות הם הרצון להשפיע, ועץ שטעמו כטעם הפרי, משמעותו - לקבל ע"מ להשפיע, כי גם הרצון לקבל מקבל צורת השפעה. והוא דומה למה שאמרו חז"ל בקדושין (ז, א) שאע"ג שהדין הוא שהבעל צריך לתת לאשה את כסף הקידושין, עכ"ז באדם חשוב, נתנה היא ואמר הוא מקודשת, משום שקבלתו נחשבת להשפעה, היות שעושה לה בזה נחת רוח. ועיין בהקדמה לספר הזהר אות יא.
וצורה זו של רצון לקבל עמ"נ להשפיע, זו היא הצורה המתוקנת שתהיה לאחר תחיית המתים ובגמר התיקון, והיא כמו שהיה לפני החטא של אדם הראשון. וזהו שאמרו חז"ל בסוף מסכת כתובות (קיב, כ), "אמר רב חייא בר אשי אמר רב, עתידין כל אילני סרק שבארץ ישראל שיטענו פירות, שנאמר (יואל ב, כב) "כי עץ נשא פריו, תאנה וגפן נתנו חילם'". וברש"י: "מדכתיב 'תאנה וגפן נתנו חילם', הרי עץ פרי אמור. מה תלמוד לומר "כי עץ נשא פריו' אף אילני סרק ישאו פרי". [והיינו כדאמרן, שאילני סרק הרומזים על הרצון לקבל, יתוקנו לעתיד לבא בגמר התיקון
בעל מנת להשפיע].
אילן רומז על רצון להשפיע
איתא בהקדמת תקוני הזוהר בפירוש מעלות הסולם (אות לד) וז"ל: "כל פרצופי הקדושה יצאו בבחי' מסך מתוקן בכלי מלכות, אשר אור העליון נמשך ומתפשט אל הנאצל כמו הכאה בין האור העליון והמסך המעלה אור חוזר ממטה למעלה ומלביש את עשר הספירות דאור ישר. ובהלבשת אור החוזר על האור הישר נעשה אור החוזר הזה לכלי קבלה על האור העליון במקום בחינה הד', בסוד דינא בהיפוך אתוון אדני. אשר אחר שנעשה זווג על המסך והדין אשר במלכות ומלביש על האור הישר, מתהפך בחי' דינא להיות שם קדוש בשם אדני. ועשר הספירות דאור ישר הנקראות הוי"ה בסוד "אני הויה לא שניתי' (מלאכי ג, ו), מתלבשות ומשתלבות בעשר ספירות דאור חוזר הנקראות אדנ"י, כמו חמה בנרתיקה בסוד יאהדונה"י". עכ"ל הנוגע לענינינו. וזה כמו שנתבאר לעיל: החומר הראשון שהוא הרצון לקבל - הוא העביות והוא דין, אבל לאחר שמקבל את הצורה החיובית כולו נהפך לרחמים.
ולפי זה יובן מדוע התנא נקט בלשון "אילן" – ראש השנה לאילן. כי אילן בגימטריא צ"א והוא שילוב של שני שמות הוי"ה אדנ"י - שילוב דין ברחמים, וכך העולם יכול להתקיים. אילן הוא הנותן פירות, דהיינו שהרצון לקבל קיבל את צורת ההשפעה. וכמו שאמרו חז"ל במסכת תענית (ה, ב) "משל למה הדבר דומה לאדם שהיה הולך במדבר וכו' ומצא אילן שפירותיו מתוקין וצילו נאה וכו' אכל מפירותיו וכו', וכשביקש לילך אמר, אילן אילן במה אברכך וכו', אלא יהי רצון שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך וכו'".