(א) טעם אל כל עדת בני ישראל. להכניס את הגרים בעבור שהם נזהרים על העריות כישראלים: (ב) וטעם להזכיר זאת הפרשה אחרי העריות שלא יחשבו כי בעבור שמירת העריות לבדם יעמדו בארץ אמר להם שגם יש מצות אחרות אם לא תשמרום תגורשו מן הארץ והם עשרת הדברים הנזכרים כי הנה הזהיר על עבודת כוכבים אחר שאמר כי קדוש אני ה׳ כי הוא כנגד הדבור הראשון על דעת רבים ולא תשבעו בשמי הוא דבור לא תשא ואת שבתתי תשמרו זכור את יום השבת גם איש אמו ואביו תיראו הוא דבור כבד את אביך ואת אמך גם לא תעמוד על דם רעך דבור לא תרצח. ודבר השפחה הנחרפת אזהרת לא תנאף עם שהיא חפשית. גם לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו ולא תעשוק את רעך כנגד השלשה הנשארים:
(מד) והקימותי את בריתי כו' את ארץ מגוריך ארץ מגוריך ארץ כנען פירוש דהכנעני הי' לו קנין פירות עד דור הרביעי והשם נתן לאברהם הארץ לאחוזת עולם, היינו קנין הגוף, וא"כ לא הי' יכול אברהם לקנות הארץ בחזקה משום דכל מה שמועיל לארץ הוי קנוי להכנעני ובשל כנעני עביד כמו שכתב המשל"מ בשם גדולי הדור בפ"א ממכירה יעו"ש, לכן צוהו הקב"ה על המילה שהוספת מצוה שלא נצטוה נח הוי כנתינת כסף וכמו בפועל ע"ז דף ס"ג ובזה קני ארץ ישראל, לכן ונתתי כו' את ארץ מגוריך שאתה גר והוא קנוי לכנען לקנין פירות שיהיה שלך לאחוזת עולם ולכן אמר כאן נתתי לך ולא בשום מקום ומה שצוהו לילך לארץ ישראל לא נחשב כמו כסף שכבר פי' רש"י לך לך להנאתך ולטובתך.
(א) הלכות מילה מצות עשה לכל אדם מישראל שימול את בנו וגדולה היא משאר מצות עשה שיש בה צד כרת וגם נכרתו עליה י"ג בריתות בפרשת מילה ולא נקרא אברהם שלם עד שנימול ובזכותה נכרת לו ברית על נתינת הארץ
רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רַבִּי אָבוּן בֶּן רַבִּי יוֹסֵי כְּתִיב (יהושע ה, ד): וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר מָל יְהוֹשֻׁעַ, דָּבָר אָמַר לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ וּמָלָן, אָמַר לָהֶם מָה אַתֶּם סְבוּרִין שֶׁאַתֶּם נִכְנָסִין לָאָרֶץ עֲרֵלִים, כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ וגו' עַל מְנָת (בראשית יז, ט): וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר.
(9) “I will give to you, and to your descendants after you, the land of your sojourning, the entire land of Canaan for an eternal holding, and I will be their God” (Genesis 17:8).
“I will give to you, and to your descendants after you, the land of your sojourning” – Rabbi Yudan said five things:35The passage alludes to five covenants contingent one upon the other. If your descendants accept My Godliness upon themselves, I will be God and patron for them; if not, I will not be God and patron for them. If your descendants enter the land, they will be able to accept My Godliness, but if not, they will not be able to accept it.36One who does not dwell in the land of Israel is lacking in his realization of God’s mastery )see Ketubot 110b). If your descendants fulfill the precept of circumcision, they will enter the land; but if not, they will not enter the land. If your descendants accept the Shabbat they will enter the land;37Shabbat, like circumcision, is referred to as “an eternal covenant for your generations” (Genesis 17:7, Exodus 31:16). but if not, they will not enter the land.
“God said to Abraham: And you, you shall observe My covenant, you, and your descendants after you, throughout their generations” (Genesis 17:9).
Rabbi Berekhya and Rabbi Ḥelbo in the name of Rabbi Avun ben Rabbi Yosei: It is written: “This is the matter [hadavar] that Joshua circumcised” (Joshua 5:4) – Joshua made a statement [davar] to them and circumcised them. He said to them: ‘What do you think, that you will enter the land uncircumcised? So the Holy One blessed be He said to Abraham our patriarch: “I will give to you and to your descendants after you, [the land of your sojourning],” with the provision that: “And you, you shall observe My covenant.”’
“And you, you shall observe My covenant” – Rabbi Huna and Rabbi Yoḥanan, Rabbi Huna said: “And you” – from here we learn that the circumciser must himself be circumcised. Rabbi Yoḥanan said: “You shall surely circumcise [himol yimol]” (Genesis 17:13) – from here38From the double expression himol yimol. we learn that the circumciser must himself be circumcised. It is taught: An uncircumcised Israelite may not be a circumciser; all the more so, an uncircumcised idolater.
(א) ואתנה בריתי. בְּרִית שֶׁל אַהֲבָה וּבְרִית הָאָרֶץ לְהוֹרִישָׁהּ לְךָ עַל יְדֵי מִצְוָה זוֹ:
(ו) מה דלא צוה את יצחק בנו שלא ישא אשה מבנות הכנעני. מכאן ראיה להמוהרי"ק הביאו רמ"א דהבן אינו חייב לשמוע להאב אם מוחה בו מלישא אשה שהוא חפץ. ומה דצוה יצחק ליעקב לא תקח אשה מבנות הכנעני הוא מפני שאמר לו ויתן לך ברכת אברהם כו' את ארץ מגוריך אשר נתן בו לאברהם ובזה כתוב ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ כנען והייתי להם לאלקים ופירשו בסוף פרק נושאין על האנוסה. לא תיסב כנענית ושפחה דלא ליזול זרעך בתרה. אם כן הוא תנאי וכן אמר לו יצחק שלא תקח מבנות הכנעני ויחול עליך ברכת אברהם לנחול הארץ כמו שנתן ד' לאברהם על תנאי זה ומשום זה אמר וירא עשו כי ברך יצחק את יעקב כו' בברכו אותו ויצו עליו לאמור לא תקח כו' מבנות כנען שאין זו מצוה שמחוייב לכבד את אביו רק תנאי בברכו אותו שאם לא ישמע אליו בזה אין הברכה קיימת וכמוש"כ.
(ב) שים נא ידך תחת יריכי. השביעו במילה, כי מצד המילה נעשה האדם גדור מעריות, על כן אמר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני כי הזימה ירושה אצלם מן חם אבי כנען, כי יש אומרים שרבעו לנח (סנהדרין ע) לפיכך אין ראוי שיזדווג הנימול לבעלי הזימה, כי מצד המילה ברך ה' את אברהם, ומצד שרבע חם לנח קם לו בארור כנען, ואין ברוך מדבק בארור.
כלי יקר על במדבר כ״ו:ג׳:א׳
ובאלה לא היה איש. אבל נשים היו כי לא נגזרה גזירת מרגלים כ"א על האנשים לפי שהאנשים היו שונאים את הארץ והיו אומרים נתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר יד ד) אבל הנשים היו מחבבות את הארץ שכן בנות צלפחד אמרו תנה לנו אחזה. והנני נותן שני טעמים בדבר לפי שיש לך ארץ מגדלת צנועים, ויש לך ארץ מגדלת נואפים, וארז"ל (במד"ר כ כב) ששטים היה מגדל נואפים ולפיכך זנו בשטים כי ישיבת המקום ההוא גרם להם לזנות, וא"י מסוגל בזה שאין הארץ סובלת זמה כמ"ש בפרשת עריות (ויקרא יח כה-כז) כי את כל התועבות עשו אנשי הארץ, ותקיא הארץ את יושביה, וכבר כתבנו למעלה שהאנשים היו פרוצין בעריות וע"כ שנאו את הארץ, אבל הנשים היו כשרות וצנועות ושלומית בת דברי תוכיח שפרסמה הכתוב ע"כ היו מחבבות הארץ המגדלת צנועים, ותדע שכן הוא שאפילו שיטים המגדל נואפים תמשך לו רפואה מן הארץ הקדושה שנאמר (יואל ד יח) ומעין יצא מבית ה' והשקה את נחל השטים. ומטעם זה נכתב ובאלה לא היה איש אצל המספר דוקא לומר לך אבל נשים היו לפי שבמספר זה נרמז צניעות הנשים יותר מבאנשים מדהקדים ה"א ליו"ד כמבואר למעלה.
(ב) קדשים תהיו. הֱווּ פְרוּשִׁים מִן הָעֲרָיוֹת וּמִן הָעֲבֵרָה, שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גֶדֶר עֶרְוָה אַתָּה מוֹצֵא קְדֻשָּׁה, אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה וְגוֹ' אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם (ויקרא כ"א), וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ, אֲנִי ה' מְקַדְּשׁוֹ (שם), קְדֹשִׁים יִהְיוּ, אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה (שם):
(א) זאת החיה אשר תאכלו. הנה אחר שהתנצלו ישראל את עדים הרוחני שקנו במתן תורה, אשר בו היו ראוים לשרות שכינה עליהם בלתי אמצעי, כאמרו בכל המקום אשר אזכיר את שמי, אבא אליך וברכתיך כמו שיהיה הענין לעתיד לבא, כאמרו ונתתי משכני בתוככם, ולא תגעל נפשי אתכם מאס האל יתברך אחר כך מהשרות עוד שכינתו ביניהם כלל, כאמרו כי לא אעלה בקרבך, והשיג משה רבינו בתפלתו איזה תיקון, שתשרה השכינה בתוכם באמצעות משכן וכליו ומשרתיו וזבחיו, עד שהשיגו וזכו אל וירא כבוד ה' אל כל העם ואל ירידת אש מן השמים ובכן ראה לתקן מזגם שיהיה מוכן לאור באור החיים הנצחיים, וזה בתקון המזונות והתולדה. ואסר את המאכלים המטמאים את הנפש במדות ובמושכלות, כאמרו ונטמתם בם וכאמרו אל תשקצו את נפשותיכם וכאמרו ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים, והתקדשתם והייתם קדושים פירוש נצחיים, מתדמים לבורא יתברך, כאמרו כי קדוש אני. ואסר הנדה והזבה והיולדת, לקדש את הזרע ולטהרו מכל טומאה, כאמרו והזרתם את בני ישראל מטמאתם, ולא ימותו בטמאתם, בטמאם את משכני והזכיר לשון טומאה בנבלת בהמה וחיה טמאה ובח' שרצים ובנבלת בהמה טהורה שבכל אחד מאלו יש טומאת מגע ובקצתם טומאת משא. אמנם המטמאים את הנפש בלבד, והם דגים ועופות וחגבים ושאר שרצים שאין בהם טומאת מגע כלל יזכור בהם שקוץ, כאמרו שקץ הם לכם, לא יאכלו שקץ הם, שקץ הוא לא יאכל, לא תאכלום כי שקץ הם: