כח שמירה
כח שמירה טבוע בכל בריה, והוא | הרצון לקבל' שבו, וכח זה מורכב מכח המושך - המועיל לו. וכח הדוחה - המזיק לו. שעל ידי כח שמירה זה, כל בריה מבטיחה את קיומה.
וכח השמירה טבוע בגוף של כל בעל חיים, והרגשת הגוף היא המבררת בין המועיל למזיק, לכן בירור טבעי זה נקרא בשם "בירור מר ומתוק', שהוא כח בירור גופני הפועל בעיקר על זמן ההוה.
מה שאין כן לאדם, נוסף בירור שכלי להכיר בין טוב לרע, כמו הסוחר שבסוף החודש, עובר על מאזן הכנסותיו ומחשב הפסד וריוח, ומפיק לקחים מן
העבר ומסקנות לעתיד.
כמ"ש רבנו (מתוך כתי"ק):
"כמו דעת יחיד הוא כמין מראה, שבו מקובלים כל התמונות של המעשים התועלתיים עם המזיקים, שהאדם מסתכל באותם הנסיונות ומברר לו הטובים התועלתיים ודוחה את המעשים שהזיקו לו (המכונה מוח הזכרון), למשל, הסוחר מתחקה במוח הזכרון, את כל מיני הסחורות שהפסיד בהם והסבות, ועד"ז כל מיני הסחורות והסיבות שהביאו רווחים, והם מסתדרים במוחו כמין מראה של הנסיונות, שלאח"ז הולך ומברר את המועילים ודוחה המזיקים, עד שנעשה סוחר טוב ומוצלח. ועד"ז כל אדם בנסיונות החיים שלו כי: 'רוח בני האדם העולה היא למעלה', כלומר לעבר, ומסתכל בעבר, כמו אדם המסתכל במראה ורואה לתקן את פגמיו - כן השכל רואה במה שעבר עליו, ומתקן את דרכיו לעתיד מכאן ולהבא. ולפיכך, אין התפתחות למין הבהמה, ועדיין הם עומדים על אותו מקום שנבראו, משום שאין להם המראה, להבין מתוכה איך לתקן הדרכים ולהתפתח לאט לאט כמו האדם. והאדם הולך ומתפתח יום יום, עד שמעלתו
מובטחת ומורגשת" וכו'. ע"כ.
הצורך להכיר את הרע שבקרבו הוא, לי כדי לסור מן הרע, צריך תחילה להכיר בו, אחרת לא יתקן אותו.
כמ"ש בהקדמה לפנים מסבירות
אות טו):
ונודע שהרגשת חסרון, היא סבה ראשונה למלאות החסרון, בדומה למרגיש בחליו, הוא מוכן לקבל רפואה, אבל האינו מרגיש כי חולה הוא, נמצא
נמנע בודאי מכל רפואה".
חכם ב', היות ש'אין דבר רע יורד מלמעלה' (מד"ר בראשית נא, ג), וכל תכונה 'רעה', רק מפני שהיא עדיין פגה ולא הגיעה לגמר בישולה, אבל בסופו של דבר כל התכונות עתידות לשמש ככלי שרת לעבודת השי"ת, לכן התקון הוא תחילה הבדלה בין רע לטוב, ואחרי כן הכנעה להכניע את הרע, ואז לבוא להמתקה, דהיינו הכרעה לכף זכות. (עי' בפרי
מאמרים, מאמר אחור וקדם). והבירור השכלי הבא מתוך הכרה נסיונית, להבדיל בין טוב לרע, נקרא 'דעת', והיא מעלת מין האדם, כמ"ש ברש"י (בראשית ג, כב) על הפסוק: "ויאמר הוי' אלקים, הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע', - הרי הוא יחיד בתחתונים כמו שאני יחיד בעליונים, ומה היא יחידתו לדעת טוב ורע, מה
שאין כן בבהמה וחיה.
בירור
"כי כבר מוכן האדם מצד טבעו לדחות ולבער כל דבר רע מקרבו וזוהי
מדה שוה בכל בריה ובריה".
ויש להקשות, אם כבר מוכן האדם מצד טבעו לדחות ולבער כל דבר רע מקרבו, מדוע צריך לפתח את חוש הכרת הרע, הרי מצד טבעו כבר מסוגל לדחות כל דבר רע.
והענין הוא, כי אמנם נכון הוא שהרצון לקבל מורכב משני כחות שהם כח המושך המועיל לו וכח הדוחה את המזיק לו, שזה שוה בכל הדצח"מ, לכן בעל חיים יאכל מה שמועיל לו כי נמשך אליו ויתרחק ממה שמזיק לו כי אין זה בטבעו הגופני, וזה נקרא בירור גופני של מר ומתוק.
מותר האדם שיש בו רצון לתוספות מחמת טבע הקנאה הטבוע בו נוסף על הרצון לקבל לעצמו, והיות שמוכן לקבל כל דבר הגורם לו תענוג עכשווי, קשה לו לשפוט כעת אם באמת טוב הוא או שמא מזיק ורע לעתיד.
כמ"ש רבנו בפרי חכם (מאמרים, סוד העיבור ג) :
"להכיר איזה דבר צריכים בעיקר להתבונן לתכונות הרעות שבדבר, ומתוך שאין האדם יכול לראות נגעי עצמו, מטעם כי כל רע הבא לכלל קבלה לאדם, הרי מגיע לו בעונג, שאל"כ לא היה מקבלו, וחוק הוא שכל דבר שיש בו תענוג אין אדם מחשיב אותו לרע, זולת ע"י הנסיונות רבים וכו'".
למשל, כאשר נהנה מאכילת מתוק וירבה בזה, לא יחוש בו כרע, רק או חלילה ע"י יסורין, או שיקבל עצת הרופא, שהדבר מזיק. לכן נוסף לאדם כח בירור שכלי, שיכול לברר לפי נסיונות של אחרים, או להתבונן בעבר וללמוד מכך על העתיד, וכן לקבל עליו באמונה עצת חכמים.
ודע, כי בירור שכלי זה נוסף לאדם בעטיו של הנחש, כי לפני חטאו של אדם הראשון היתה המציאות של בירור מר ומתוק מספיקה עבורו לקיום שמירתו, כי מצדו לא היתה בו זוהמת הנחש, ונטיה לרע, ולכן הכל כבר היה מבורר דהיינו שהטוב הוא כולו בקדושה והרע נדחה כפסלת לטומאה. כי יש ש"ך ניצוצין, ורפ"ח מהם נבררו לטוב לקדושה, ול"ב נצוצין נדחו לפסלת לטומאה.
אלא עקב חטאו של אדם הראשון נתערבבו רפ"ח הנצוצין של הקדושה יחד עם ל"ב הנצוצין של הטומאה, והאדם קנה לתוכו צורת הרצון לקבל לעצמו, ומעירוב זה נהפך לו המר למתוק והמתוק למר, דהיינו שהרצון לקבל לעצמו הוא מתוק והרצון להשפיע הוא מר. כמ"ש בנביא (ישעי' ה, כ): "הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע, שמים חושך לאור ואור לחושך, שמים מר למתוק ומתוק למר".
לכן כעת כאשר המר נהפך למתוק, אינו מועיל הבירור הגופני של מר ומתוק, מה גם שכח זה פועל רק על ההוה 'המתוק' הדמיוני וזמני, וכמ"ש לעיל מפרי חכם, שכל רע המתקבל אצל האדם הוא מפני שיש לו תענוג מכך אחרת לא היה מקבלו, לכן צריך בנוסף את כח הבירור השכלי להכיר בין טוב ורע, שכח בירור זה פועל על העבר והעתיד, על פי ההתנסות המעשית, כמו הסוחר המחשב מאזן ההפסד והרויח מתוך הלקחים המעשיים, וחוש הכרת הרע, יתפתח רק על ידי מעשים טובים של השפעה כדי לעשות נחת רוח לבורא ית', כי עם הנועם והטוב שנמשך בעת העסק של מעשים טובים על מנת להשפיע, יכיר את הרע שבו שהוא הרצון לקבל, המפריע לו לעסוק במצוות ומע"ט של השפעה.