מועד קטן כ
תנו רבנן: שמועה קרובה נוהגת שבעה ושלשים, שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד.
איזו היא קרובה ואיזו היא רחוקה?
קרובה - בתוך שלשים, רחוקה - לאחר שלשים, דברי רבי עקיבא.
וחכמים אומרים: אחת שמועה קרובה ואחת שמועה רחוקה - נוהגת שבעה ושלשים.
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כל מקום שאתה מוצא יחיד מקיל ורבים מחמירין - הלכה כרבים, חוץ מזו, שאף על פי שרבי עקיבא מקיל וחכמים מחמירין - הלכה כרבי עקיבא.
דאמר שמואל: הלכה כדברי המקיל באבל.
רב חנינא אתיא ליה שמועה דאבוה מבי חוזאי, אתא לקמיה דרב חסדא.
אמר ליה: שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד.
רב נתן בר אמי אתא ליה שמועה דאימיה מבי חוזאי, אתא לקמיה דרבא.
אמר ליה: הרי אמרו: שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד בלבד.
איתיביה: במה דברים אמורים - בחמשה מתי מצוה, אבל על אביו ועל אמו - שבעה ושלשים אמר ליה: יחידאה היא, ולא סבירא לן כוותיה.
דתניא: מעשה ומת אביו של רבי צדוק בגינזק, והודיעוהו לאחר שלש שנים, ובא ושאל את אלישע בן אבויה וזקנים שעמו, ואמרו: נהוג שבעה ושלשים.
וכשמת בנו של רבי אחייה בגולה ישב עליו שבעה ושלשים.
איני?
והא רב, בר אחוה דרבי חייא, דהוא בר אחתיה דרבי חייא.
כי סליק להתם, אמר ליה: אבא קיים?
אמר ליה: אימא קיימת?
אמר ליה: אימא קיימת?
- אמר ליה: אבא קיים?
אמר ליה לשמעיה: חלוץ לי מנעלי, והולך אחרי כלי לבית המרחץ.
Moed Katan 20a-b
Our Rabbis taught: On receiving near tidings [formal] mourning obtains for seven [days] as well as [up to] thirty [days]; on distant tidings, it obtains for one day only.
Which are 'near' tidings and which 'distant' tidings? 'Near' tidings are [recent tidings] within, thirty [days] and 'distant' tidings are [belated tidings] a thirty [days]: these are the words of R`Akiba; the Sages, however, say, One and the same [practice obtains in both], on [the receipt of] 'near' tidings or of 'distant' tidings, [formal mourning] obtains for seven as well a [up to] thirty [days].
Said Rabbah B`Bar Hanah, as citing R`Johanan: Wherever you find a single authority expressing a lenient view and a number expressing a strict view, the halachah is in accordance with the strict view, save in this case: that although R`Akiba is lenient and the Sages are strict, the halachah is in accordance with R`Akiba, as Samuel stated, that in matters obtaining to mourning the halachah follows the lenient authority.
R`Hanina(21) received tidings from Be[th]-Hozai about [the death of] his father; he consulted(22) R`Hisda, [who] told him, 'On [receipt of] distant tidings [formal mourning] obtains for one day only'.
R`Nathan B`Ammi received tidings from Be[th]-Hozai about his mother; he consulted(22) Raba, who told him: The authorities have already stated [that] on [receipt of] distant tidings [formal mourning] obtains for one day only.
Thereupon he put to him an objection [from the following]: When does this ruling apply?
In the case of the [other] five nearest-of-kin [for whom mourning is] obligatory;(23) but for one's father or mother [mourning is for] seven [days] and [up to] thirty [days] - [Raba] replied: That is the ruling of an individual(24) with which we do not concur, as [will be made clear from what] is taught [in the following]: 'There was the case of the father of R`Zadok who had died at Ginzak,(25) and he was not informed till after three years.
He [thereupon] came and asked of Elisha B`Abuyah and the elders that were with him and they told him to observe seven [days] and [up to] thirty, and when R`Ahiyya's son died in the Diaspora,(26) he [too] sat on his account seven and [observed mourning up to] thirty'.
But this is not so?
For when Rab, R`Hiyya's brother's son - who was also R`Hiyya's sister s son(27) - came up there [to Palestine], he [R`Hiyya] said to his nephew [Rab]: 'Is father alive'?(28)
He replied, 'Mother'(1) is alive'.
[Again] he asked 'Is mother(2) alive'?
He replied: 'Father is alive'.(3)
R`Hiyya thereupon said to his attendant: 'Take off my shoes and bring along my things after me to the [public] baths'.
תנו רבנן: אבל, שלשה ימים הראשונים - אסור במלאכה, ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה.
מכאן ואילך - עושה בצינעא בתוך ביתו, והאשה טווה בפלך בתוך ביתה.
תנו רבנן: אבל, שלשה ימים הראשונים - אינו הולך לבית האבל, מכאן ואילך - הולך, ואינו יושב במקום המנחמין אלא במקום המתנחמין.
תנו רבנן: אבל, שלשה ימים הראשונים - אסור בשאילת שלום, משלשה ועד שבעה - משיב ואינו שואל, מכאן ואילך - שואל ומשיב כדרכו.
שלשה ימים הראשונים אסור בשאילת שלום?
והתניא: מעשה ומתו בניו של רבי עקיבא, נכנסו כל ישראל והספידום הספד גדול.
בשעת פטירתן עמד רבי עקיבא על ספסל גדול ואמר: אחינו בית ישראל שמעו אפילו שני בנים חתנים - מנוחם הוא בשביל כבוד שעשיתם.
ואם בשביל עקיבא באתם - הרי כמה עקיבא בשוק.
אלא כך אמרתם (תהלים ל"ז) תורת אלהיו בלבו וכל שכן ששכרכם כפול, לכו לבתיכם לשלום.
- כבוד רבים שאני.
משלשה ועד שבעה - משיב ואינו שואל, מכאן ואילך - שואל ומשיב כדרכו.
ורמינהו: המוצא את חבירו אבל, בתוך שלשים יום - מדבר עמו תנחומין ואינו שואל בשלומו, לאחר שלשים יום - שואל בשלומו ואינו מדבר עמו תנחומין.
מתה אשתו ונשא אשה אחרת - אינו רשאי ליכנס לביתו לדבר עמו תנחומין.
מצאו בשוק - אומר לו בשפה רפה ובכובד ראש - אמר רב אידי בר אבין: הוא שואל בשלום אחרים - שאחרים שרויין בשלום, אחרים אין שואלין בשלומו - שהוא אינו שרוי בשלום.
- והא מדקתני משיב - מכלל דשיילינן ליה - דלא ידעי.
- אי הכי, התם נמי - התם מודע להו, ולא מהדר להו.
הכא - לא צריך לאודועינהו.
ורמינהו: המוצא את חבירו אבל, בתוך שנים עשר חדש - מדבר עמו תנחומין ואינו שואל בשלומו, לאחר שנים עשר חדש - שואל בשלומו ואינו מדבר עמו תנחומין, אבל מדבר עמו מן הצד.
אמר רבי מאיר: המוצא את חבירו אבל לאחר שנים עשר חדש, ומדבר עמו תנחומין, למה הוא דומה - לאדם שנשברה רגלו וחיתה.
מצאו רופא ואמר לו: כלך אצלי, שאני שוברה וארפאנה, כדי שתדע שסממנין שלי יפין.
- לא קשיא: הא - באביו ואמו, הא - בשאר קרובים.
- התם נמי ידבר עמו תנחומין מן הצד - אין, הכי נמי.
ומאי אינו מדבר עמו תנחומין - כדרכו, אבל מדבר עמו מן הצד.
Our Rabbis taught: A mourner is forbidden, during the first three days [to do] work, even a poor man who receives maintenance from charity; thereafter he does [his work] privately, in his house: and a woman [in mourning] plies the spindle in her house.
Our Rabbis taught: A mourner should not go during the first three days to a place of mourning;2 thereafter he may go but not take a place among the comforters, but among those who are [to be] comforted.
Our Rabbis taught: A mourner is forbidden during the first three days to give greeting [of peace];3 after three and to seven [days], he responds but does not give greeting [of peace]; thereafter he gives greeting [of peace] and responds in his usual manner. [It is stated above] ‘Forbidden during the first three days to give greeting of peace’.
But surely it was taught: It happened, when [two]4 sons of R. Akiba, [bridegrooms],5 died, all Israel entered6 and made a great lament for them, and as the people were about to depart, R. Akiba stood on a large bench7 and addressed them: Our brethren, the House of Israel, hear ye! Even though these two sons were ‘bridegrooms’,8 I am9 consoled on account of the honour you have done [them].10 And even though you have come on account of Akiba, there is many an Akiba!11 But this it is what you said [to yourselves]: The law of God is in his heart, [his footsteps will not falter].12 All the more then, two-fold be your reward: Go home unto peace!’13 —
Deference towards the public is a different matter.
[It was stated above ‘After three to seven [days]; he responds but does not give greeting [of peace]; thereafter, he gives greeting [of peace] and responds, in his usual manner’.
Some contrasted this statement with the following: ‘One who meets his fellow mourner within thirty days, tenders him [words of] consolation but enquires not about his peace; after the thirty days he enquires about his peace, but tenders him not [words of] consolation.14 If his [friend's] wife had died and he married another [formally],15 he is not allowed to call at his house to tender him [there,16 words of] consolation; if he meets him in the street he expresses [his condolence] to him in a low voice and with downcast looks!’17
— Said R. Idi b. Abin: The mourner enquires about the peace of others [within his period of mourning]18 because others’ are abiding in peace; others enquire not about the peace of the mourner, because he is not abiding in peace [but in sorrow].19
But then, since it states [in the former Baraitha]: [After three to seven days] ‘he responds. . .’, does this not imply that others may enquire [about the mourner's peace]?20 — Where they are unaware [of his bereavement]. If so, does not the same apply also to the other earlier period?21 —
[No,] then21 he is obliged to acquaint them [of his sorrow] and makes no [further] response, whereas here22 he need not acquaint them [of it].
Thereupon some contrasted [this latter Baraitha] with the following: One who meets another mourner within a twelvemonth tenders him [words of] consolation, but does not enquire about his ‘peace’;23 after a twelvemonth, he enquires about his ‘peace and does not tender him [words of] consolation, but may refer to his sorrow indirectly.24
Said R. Meir: If one meets another mourner after a twelvemonth and tenders him [then words of] consolation, to what can he be likened? To [the case of] a man who had his leg broken and healed when a physican met him and said to him, Come to me and let me break it and set it [again], to convince you that my medicaments are good? —
This offers no diffculty: This last citation refers to [the death of] father or mother, while the former refers to [the death of] other near of kin. But in that case25 too, why not tender him [words of] consolation indirectly? —
Yes indeed [he may], and what means: [‘After thirty days he may] not tender him [words of] consolation’ is, [not] in one's usual manner — but he refers to his sorrow indirectly.