ברכות השחר ברכות 'לא' מפגש עשרים וארבע

סידור אשכנז, ימי חול, תפילת שחרית, הכנה לתפילה, ברכות השחר א׳-ט״ז

2. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁלֹּא עָשַֽׂנִי גּוֹי:

3. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁלֹּא עָשַֽׂנִי עָֽבֶד:

4. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁלֹּא עָשַֽׂנִי אִשָּׁה: (נשים אומרות: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁעָשַֽׂנִי כִּרְצוֹנוֹ:)

Siddur Ashkenaz, Weekday, Shacharit, Preparatory Prayers, Morning Blessings 1-16

Blessed are You, Adonoy our God, King of the Universe, Who gives the rooster understanding to distinguish between day and night. Blessed are You, Adonoy our God, King of the Universe, Who did not make me a gentile. Blessed are You, Adonoy our God, King of the Universe, Who did not make me a slave. Blessed are You, Adonoy our God, King of the Universe, Who did not make me a woman. (A woman says: Blessed are You, Adonoy our God, King of the Universe, Who made me according to His will.) Blessed are You, Adonoy our God, King of the Universe, Who gives sight to the blind. Blessed are You, Adonoy our God, King of the Universe, Who clothes the naked. Blessed are You, Adonoy our God, King of the Universe, Who releases the imprisoned. Blessed are You, Adonoy our God, King of the Universe, Who straightens the bent. Blessed are You, Adonoy our God, King of the Universe, Who spreads the earth above the waters. Blessed are You, Adonoy our God, King of the Universe, Who provided me with all my needs. Blessed are You, Adonoy our God, King of the Universe, Who prepares the steps of man. Blessed are You, Adonoy our God, King of the Universe, Who girds Israel with might. Blessed are You, Adonoy our God, King of the Universe, Who crowns Israel with glory. Blessed are You, Adonoy our God, King of the Universe, Who gives strength to the weary. Blessed are You, Adonoy our God, King of the Universe, Who removes sleep from my eyes and slumber from my eyelids.

סידור נוסח עדות המזרח, סדר השכמת הבוקר, ברכות השחר ח׳-כ״ו

2. בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹקֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גוֹי:

3. בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹקֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא עָשַׂנִי עָבֶד:

4. בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹקֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא עָשַׂנִי אִשָּׁה: האשה מברכת בלי שם ומלכות בָּרוּךְ שֶׁעָשַׂנִי כִּרְצוֹנוֹ:

Siddur Edot HaMizrach, Preparatory Prayers, Morning Blessings 8-26

Blessed are You, Hashem, King of the Universe, Who gives the rooster [alt. heart] the understanding to distinguish between day and between night. Blessed are You, Hashem, King of the Universe, Who gives sight to the blind. Blessed are You, Hashem, King of the Universe, Who releases the bound. Blessed are You, Hashem, King of the Universe, Who straitens the bent. Blessed are You, Hashem, King of the Universe, Who clothes the naked. Blessed are You, Hashem, King of the Universe, who gives strength to the weary. Blessed are You, Hashem, King of the Universe, Who spreads the earth over the waters. Blessed are You, Hashem, King of the Universe, Who prepares the steps of man. On Tisha B'Av and Yom Kippur, the "Provided for me all my needs" blessing is not said. But for those who have the custom to say it then, they have whom to rely on. Blessed are You, Hashem, King of the Universe, Who has provided for me all of my needs. Blessed are You, Hashem, King of the Universe, Who girds Israel with might. Blessed are You, Hashem, King of the Universe, who crowns Israel with glory. Blessed are You, Hashem, King of the Universe, Who did not make me a gentile. (A woman says: gentile woman) Blessed are You, Hashem, King of the Universe, Who did not make me a slave. (A woman says: maid-servant)... A man blesses Blessed are You, Hashem, King of the Universe, Who did not make me a woman. A woman blesses without pronouncing Hashem's name and Kingship Blessed is He Who made me according to His Will. Blessed are You, Hashem, King of the Universe, Who removes the bonds of sleep from my eyes and the slumber from my eyelids. And may it be Your will, Hashem, my God and God of my fathers, that You accustom me in Your Torah and attach me to Your commandments. And do not bring me to sin, nor to iniquity, nor to be tested, nor to be disgraced. And distance me from the evil inclination and attach me to the good inclination. And compel my inclination to serve You. And grant me today, and everyday, grace, loving-kindness, and compassion in Your eyes and in the eyes of all who see me, and bestow upon me good kindnesses. Blessed are You, Hashem, Who bestows good kindnesses to His nation, Israel.

מנחות מ״ג ב

תניא היה ר"מ אומר חייב אדם לברך שלש ברכות בכל יום אלו הן

2. שעשאני ישראל 4. שלא עשאני אשה 3. שלא עשאני בור

רב אחא בר יעקב שמעיה לבריה דהוה קא מברך שלא עשאני בור אמר ליה כולי האי נמי אמר ליה ואלא מאי מברך שלא עשאני עבד היינו אשה עבד זיל טפי

Menachot 43b

what do they do with, i.e., how do they interpret, this verse: “With which you cover yourself” (Deuteronomy 22:12)? The Gemara answers that the Rabbis require it for that which is taught in a baraita: The phrase “on the four corners of your garment” (Deuteronomy 22:12) indicates that one is required to attach ritual fringes to a garment that has four corners, but not to one that has three corners. The baraita continues: Do you say that a garment with four corners is obligated but not a garment with three corners? Or is it teaching only that a garment with four corners is obligated but not a garment that has five corners? When the verse states: “With which you cover yourself,” a garment with five corners is thereby mentioned in the verse as being obligated. Then how do I realize the meaning of: “On the four corners of your garment”? It teaches that this obligation is limited to a garment that has four corners, but not to one that has three corners. The Gemara asks: But what did you see that led you to include a garment with five corners and to exclude a garment with three corners, rather than including a garment with three corners and excluding a garment with five corners? The Gemara answers: I include a garment with five corners, as five includes four, and I exclude a garment with three corners, as three does not include four. The Gemara asks: And how does Rabbi Shimon derive the halakha that a five-cornered garment is required to have ritual fringes? The Gemara answers: He derives it from the seemingly extraneous word: “With which [asher] you cover yourself” (Deuteronomy 22:12). The Gemara asks: And what do the Rabbis derive from this word? The Gemara answers: They do not learn any new halakhot from the word “which [asher].” The Gemara asks: And as for the Rabbis, what do they do with this phrase: “That you may look upon it” (Numbers 15:39), from which Rabbi Shimon derives that a nighttime garment is exempt? The Gemara answers: They require it for that which is taught in a baraita: The verse: “That you may look upon it and remember” (Numbers 15:39), teaches that one should see this mitzva of ritual fringes and remember another mitzva that is contingent on it. And which mitzva is that? It is the mitzva of the recitation of Shema. As we learned in a mishna (Berakhot 9b): From when may one recite Shema in the morning? From when one can distinguish between the sky-blue strings and the white strings of his ritual fringes. And it is taught in another baraita: The phrase “that you may look upon it and remember” teaches that one should see this mitzva of ritual fringes and remember another mitzva that is adjacent to it in the Torah. And which mitzva is that? It is the mitzva of diverse kinds of wool and linen, as it is written: “You shall not wear diverse kinds, wool and linen together. You shall prepare yourself twisted cords” (Deuteronomy 22:11–12). It is taught in another baraita: The verse states: “That you may look upon it and remember all the commandments of the Lord” (Numbers 15:39). This indicates that once a person is obligated in this mitzva of ritual fringes, he is obligated in all of the mitzvot. The Gemara comments: And this is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who says that ritual fringes are a positive, time-bound mitzva, and women are exempt from it. Only men are obligated in all mitzvot, including positive, time-bound mitzvot, just as they are obligated in the mitzva of ritual fringes. It is taught in another baraita: The verse states: “That you may look upon it and remember all the commandments of the Lord”; this teaches that this mitzva of ritual fringes is equivalent to all the mitzvot of the Torah. And it is taught in another baraita: The verse states: “That you may look upon it and remember all the commandments of the Lord and do them.” This teaches that looking at the ritual fringes leads to remembering the mitzvot, and remembering them leads to doing them. And Rabbi Shimon bar Yoḥai says: Anyone who is diligent in this mitzva of ritual fringes merits receiving the Divine Presence. It is written here: “That you may look upon it [oto]” (Numbers 15:39), and it is written there: “You shall fear the Lord your God; and Him [oto] shall you serve” (Deuteronomy 6:13). Just as oto in that verse is referring to the Divine Presence, so too in this verse it is referring to the Divine Presence. The Sages taught in a baraita: The Jewish people are beloved, as the Holy One, Blessed be He, surrounded them with mitzvot: They have phylacteries on their heads, and phylacteries on their arms, and ritual fringes on their garments, and a mezuza for their doorways. Concerning them David said: “Seven times a day I praise You, because of Your righteous ordinances” (Psalms 119:164). This alludes to the two phylacteries, the four ritual fringes, and the mezuza, which total seven. And when David entered the bathhouse and saw himself standing naked, he said: Woe to me that that I stand naked without any mitzva. But once he remembered the mitzva of circumcision that was in his flesh his mind was put at ease, as he realized he was still accompanied by this mitzva. After he left the bathhouse, he recited a song about the mitzva of circumcision, as it is stated in the verse: “For the leader, on the Sheminith: A Psalm of David” (Psalms 12:1). This is interpreted as a psalm about circumcision, which was given to be performed on the eighth [bashemini] day of the baby’s life. Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: Anyone who has phylacteries on his head, phylacteries on his arm, ritual fringes on his garment, and a mezuza on his doorway is strengthened from all sides so that he will not sin, as it is stated in the verse: “And a threefold cord is not quickly broken” (Ecclesiastes 4:12). This is interpreted as an allusion to the three mitzvot of phylacteries, ritual fringes, and mezuza. And the verse states: “The angel of the Lord encamps round about them that fear Him, and delivers them” (Psalms 34:8). This is interpreted to mean that the angel of the Lord surrounds those who fulfill the mitzvot and saves them from sin. It is taught in a baraita that Rabbi Meir would say: What is different about tekhelet from all other types of colors such that it was chosen for the mitzva of ritual fringes? It is because tekhelet is similar in its color to the sea, and the sea is similar to the sky, and the sky is similar to the Throne of Glory, as it is stated: “And they saw the God of Israel; and there was under His feet the like of a paved work of sapphire stone, and the like of the very heaven for clearness” (Exodus 24:10), indicating that the sky is like a sapphire brickwork. And it is written: “The likeness of a throne, as the appearance of a sapphire stone” (Ezekiel 1:26). It is taught in a baraita that Rabbi Meir would say: The punishment for not attaching white strings is greater than the punishment for not attaching sky-blue strings, despite the fact that the sky-blue strings are more important. Rabbi Meir illustrates this with a parable: To what is this matter comparable? It is comparable to a king of flesh and blood who said to his two subjects that they must bring him a seal. The king said to one of them: Bring me a seal of clay, and he said to the other one: Bring me a seal of gold. And both of them were negligent and did not bring the seals. Which of them will have a greater punishment? You must say that it is this one to whom he said: Bring me a seal of clay, and despite its availability and low cost, he did not bring it. It is taught in a baraita that Rabbi Meir would say: A person is obligated to recite one hundred blessings every day, as it is stated in the verse: “And now, Israel, what [ma] does the Lord your God require of you” (Deuteronomy 10:12). Rabbi Meir interprets the verse as though it said one hundred [me’a], rather than ma. The Gemara relates that on Shabbat and Festivals, when the prayers contain fewer blessings, Rav Ḥiyya, son of Rav Avya, made an effort to fill this quota of blessings with blessings on spices [be’isparmakei] and sweet fruit, of which he would partake in order to recite extra blessings. It is taught in a baraita that Rabbi Meir would say: A man is obligated to recite three blessings every day praising God for His kindnesses, and these blessings are: Who did not make me a gentile; Who did not make me a woman; and Who did not make me an ignoramus. Rav Aḥa bar Ya’akov heard his son reciting the blessing: Who did not make me an ignoramus. Rav Aḥa bar Ya’akov said to him: Is it in fact proper to go this far in reciting blessings? Rav Aḥa bar Ya’akov’s son said to him: Rather, what blessing should one recite? If you will say that one should recite: Who did not make me a slave, that is the same as a woman; why should one recite two blessings about the same matter? Rav Aḥa bar Ya’akov answered: Nevertheless, a slave

תוספתא ברכות ו׳:כ״ג

ר' יהודה אומר שלש ברכות צריך לברך בכל יום ברוך שלא עשני גוי ברוך שלא עשני אשה [ברוך] שלא עשני בור. גוי (ישעיהו מ) כל הגוים כאין נגדו אשה אין אשה חייבת במצות בור שאין ירא חטא ולא עם הארץ חסיד משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שאמר לעבדו לבשל לו תבשיל הוא לא בשל לו תבשיל מימיו סוף שמקדיח את התבשיל ומקניט את רבו לחפות לו חלוק והוא לא חיפת לו חלוק מימיו סוף שמלכלך את החלוק ומקניט את רבו.

Tosefta Berakhot 6:23

Rebbi Yehudah says, “A person is obligated to say [the following] three Berachot (blessings) every day: Baruch [Ata Hashem Eloheinu Melech Haolam] Shelo Asani Goy (Blessed are You Hashem, our God, King of the world, for not making me a gentile), Baruch [Ata Hashem Eloheinu Melech Haolam] Shelo Asani Isha (Blessed are You Hashem, our God, King of the world, for not making me a woman), Baruch [Ata Hashem Eloheinu Melech Haolam] Shelo Asani Bur (Blessed are You Hashem, our God, King of the world, for not making me a boor). [The reason for saying a Beracha for not making him] a gentile is because it says ‘All nations are like nothing to Him. He considers them to be empty and void.’ (Isaiah 40:17) [The reason for saying a Beracha for not making him] a woman is because women are not obligated in Mitzvot (commandments).” [The reason for saying a Beracha for not making him] a boor is because a boor is not afraid of sin. They have said a parable to what this is similar to. [It is similar] to a king of flesh and blood who said to his servant to cook him [some] food, but he (i.e. the servant) has never cooked food in his life. In the end he ruins the food and angers his master. [Or the king told the servant] to hem for him a robe, but he (i.e. the servant) has never hemmed a robe in his life. In the end he [causes] the robe to get dirty and angers his master.

שולחן ערוך, אורח חיים מ״ו:ד׳

צריך לברך בכל יום שלא עשני גוי שלא עשני עבד שלא עשני אשה: הגה ואפי' גר יכול לברך כן [ד"ע] אבל לא יאמר שלא עשני גוי שהרי היה גוי מתחלה [אבודרה"ם] והנשים מברכות שעשני כרצונו:

Shulchan Arukh, Orach Chayim 46:4

One needs to bless every day "who did not make me a non-Jew", "who did not make me a slave", and "who did not make me a woman". Rem"a: And even a convert can bless so [his (ie. the Rem"a's) own words], but he should not say "who did not make me a non-Jew" for behold, he was a non-Jew previously [Abudarham]. And women bless "who made me according to His will" (instead of the last one mentioned above).

מגן אברהם מ״ו:ט׳

(ט) שלא עשני גוי. כצ"ל וגירסת שעשני יהודי שינוי מן המדפיסים וכתב ב"ח יש מקשי' אמאי לא מברך שעשני ישראל כמו שאר ... ול"נ דאם היה מברך שעשני ישראל לא היה יכול לברך שעשני בן חורין שעשני איש שהכל בכלל וכוונתו לברך על כל דבר בפ"ע כו' עכ"ל ב"ח ומשמע מדבריו דאם טעה ובירך שעשני ישראל שוב לא יאמר שלא עשני עבד או אשה, ול"נ דאע"ג שאמר ישראל או יהודי אשה בכלל דכל התורה נאמרה בלשון זכר ואפ"ה אשה בכלל כמ"ש התוס' דדוקא היכא דכתיב בני ישראל אמרי' ולא בנות ישראל ...

Magen Avraham 46:9

...

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים מ״ו:ד׳

שלא עשני גוי. רבים מקשי' למה תקנו ברכ' זו דרך שליל' ולא דרך חיוב דהיינו שעשני ישראל וכן בברכת שלא עשני אשה

ומתרצים לפי שנמנו וגמרו ב"ש וב"ה טוב לאדם שלא נברא ע"כ לא תקנו לברך על העשי' שנעש' האדם דטוב לנו שלא נעשה אלא לכל הפחות על שלא נעשה עכו"ם

ומו"ח ז"ל פי' לפי שאם היה מברך שעשני ישראל היה משמעו בן חורין ולא אשה ולא היה שייך לברך אח"ז שלא עשני עבד או אשה

וק"ל דהא כתבו התוס' במנחות וביומ' פ' בא לו דבכל מקום שיש לפטור שני דבריה בברכ' א' אסור להרבות בברכות וא"כ הכא נמי היה לו לברך ברכה א' והיה בכללם שאר ברכות

ונ"ל דרצו להורות בזה שלא יטעה האדם לתלות ח"ו חסרון בבריאת האדם על שבורא עכו"ם וכן בבריאת אשה. ובאמת יש בהן צורך אפילו בבריאת עכו"ם שיצאו מהם גרים כמ"ש בב"ק פרק הפרה שחס הקב"ה על ב' אומות בשביל ב' פרידות טובות שעתיד לצאת מהם רות ונעמה ובדבר זה יש לתרץ מה שקשה במה שראינו שבירך הוא ית' את אברהם ע"י הגר שיוליד י"ב נשיאים וכי מה זו ברכ' שיבואו הרבה כמותם לעולם הלא טוב יותר שיהיו רשעים מעטים אלא שמתוך הרבוי יתרבו גרים כמו שארז"ל הגלה הקב"ה את ישראל כדי שיתוספו עליהם גרים כמ"ש וזרעתי' לי בארץ.

ודבר זה הוא ק"ו באשה שיש בה בריאה טובה שגם היא מקיימת קצת מצות ע"כ אמר כאן שנותן הודיה לו ית' שלא עשאו עכו"ם הורה בזה שיש צורך בריאה גם בעכו"ם וכ"ש באשה אלא שזכה האדם שלא נברא הוא באופן אחר שהיה ג"כ צורך הבריאה וזה שלא עשני עכו"ם אבל לאחרים עשה וכן באשה וזה לא היה נרמז אם אמר שעשני ישראל דהיינו אומרים שהבריאה למי שאינו ישראל אין בו צורך כלל וגבי אשה היה מתורץ טפי דהוצרך להזכיר שיש מעלה גם בבריאת אשה אלא שהוא לא ניצטרך לאותה מעלה.

ונראה לי עוד מה שהנשים מברכות שעשני כרצונו דברכה זו אינה בגמ' ולמ"ש ניחא דהא חזי' אפי' בברכת האיש שיש מעלה בבריאת האשה ע"כ שפיר חייבת היא לברך על מעלה שלה כנ"ל נכון:

Turei Zahav on Shulchan Arukh, Orach Chayim 46:4

...

ענף יוסף

כתב הלבוש הא דתקנו ג' ברכות אלו בתחלה מיד אחר לשכוי בינה מפני שברכת אשר יצר ואלקי נשמה ולשכוי בינה כולן נתקנו על היצירה.

וג' ברכות אלו ג"כ מעיקרן על תחלת היצירה נתקנו לפיכך סמכו זה לזה.

ומכאן ואילך מתחילין בברכות של הנאה.

וכתב מהר"י מינץ הא דתקנו לומר שלש ברכות אלו בדרך שלילה. ולא תקנו ברוך שעשני יהודי ברוך שעשני בן חורין ברוך שעשני איש. הוא משום שאחז"ל נמנו וגמרו שטוב לאדם שלא נברא משנברא. ור"ל כי יותר טוב לאדם היינו לנפש המשכלת שלו (אשר בעבורה נקרא אדם ובה הוא נבדל משאר בעל חי) להשאר במציאותה הרוחני כבראשונה משנברא בגוף. משום שזה שלקחה הקב"ה ממקור הקדושה והכניסה בגוף האדם. הוא כדי שתוסיף שלימות על שלימותה בעולם הזה עולם המעשה.

כשתבחר בטוב ותלך בדרכי הקב"ה לשמור מצותיו חוקותיו ותורותיו.

אבל כיון שנוטה האדם אחר כל התאוות ועושה רע א"כ טוב היה לו שהיה נשאר הנפש במציאותו הרוחני. ולכן לא יצדק לברך ברכות אלו בדרך חיוב. כי ודאי נוח לו לאדם שלא נברא לא איש ולא אשה לא יהודי ולא גוי לא בן חורין ולא עבד.

האמנם מאחר שכך גזרה חכמתו לברוא את האדם. עלינו לשבח ולברך לשמו הגדול שלא עשני גוי. עבד. אשה.

ברוך שאמר

... ואמנם כלל הענין מן נוח לאדם שלא נברא צריך באור, כי איך יתכן לגנות מעשה ה'.

וצ"ל דהכונה מוסבת לגנות שלנו, בזה שאין בנו כח לעמוד נגד היצר, ותמיד מלחמה לנו בו,ועל כן נצטער בחיינוף וממילא בבריאתנו, אבל ה' עשה את האדם ישר. וע" לא אמרו נוח לבריאה או לעולם, רק לאדם, יען כי לכלל העולם בודאי נוח.

עיון תפלה

שלא עשני גוי עבד אשה. שלא נפח נשמתנו בגופים האלה, ולפיכך לא מברכים שלא עשני בהמה וחיה, כי נשמת האדם לא תוכל להנתן בגופים הללו (מהרשד"ל).

דרכי משה, אורח חיים מ״ו:ג׳:א׳

ונראה דגר יכול לברך שעשני גר דזה נמי מיקרי עשייה כמ"ש ואת הנפש אשר עשו בחרן:

Darkhei Moshe, Orach Chayim 46:3:1

...

באר היטב אורח חיים מ״ו:ח׳

לברך. פי' שיאמר שעשני גר מ''א ונ''צ וט''ז. ובשכנה''ג כ' שהיותר נכון שיברך שהכניסני תחת כנפי השכינה ע''ש ושל''ה והב''ח ופר''ח פסקו שאין לברך ברכה זו כלל רק השנים עבד ואשה ע''ש. וכ''פ בתשו' מטה יוסף ח''ב סי' ח' והיד אהרן העלה להלכה דגר יוכל לברך שלא עשני גוי דהכוונה שלא עשני שאשאר גוי ע''ש:

Ba'er Hetev on Shulchan Arukh, Orach Chayim 46:8

...

קשר גודל ה׳:כ׳

כ. שלא עשני גוי אם בירך שעשני ישראל במקום שלא עשני גוי בדיעבד יצא ולא יברך שלא עשני עבד אמנם יאמר שלא עשני אשה הרב המגיה בש״צ דנ״ד:

Kesher Gudal 5:20

...

ביאור הגר"א על שולחן ערוך אורח חיים מ״ו:ד׳:א׳

ס"ד שלא עשני. כן הוא ברי"ף ורמב"ם וכן הוא בתוספתא סוף ברכות וירושלמי שם אבל גי' ספרים שלנו שעשני ישראל וכן הוא ברא"ש וטור:

Beur HaGra on Shulchan Arukh, Orach Chayim 46:4:1

...

ישעיהו מ׳:י״ז

(יז) כׇּל־הַגּוֹיִ֖ם כְּאַ֣יִן נֶגְדּ֑וֹ מֵאֶ֥פֶס וָתֹ֖הוּ נֶחְשְׁבוּ־לֽוֹ׃

Isaiah 40:17

(17) All nations are as naught in God’s sight,
Who accounts them as less than nothing.

מלבי"ם על ישעיהו מ׳:י״ז

(א) הן כל הגוים כאין נגדו, וכלא נחשבו, והנה יש ערך החלטיי וערך יחוסיי, בערך ההחלטיי, ישקפו על ערך הדבר אם הוא נחשב או בלתי נחשב מצד עצמו, בערך היחוסיי ישקפו על חשיבות הדבר בערך אל זולתו, עפ"ז אומר כל הגוים כאין נגדו אם נשקיף עליהם בערך היחוסיי נגד השם ויותר מזה כי גם בערך ההחלטיי הלא גם מצד עצמם מאפס ותהו נחשבו לו, כי הם עצמם בלתי נחשבים למאומה (וזה מגביל נגד ופעולתו לפניו, שלא ישנה פעולתו בעבור הגוים):

Malbim on Isaiah 40:17

...

ברוך שאמר

שלא עשני גוי

כמה נוסחאות יש בברכה זו, האחת (כפי שהעתקנו) שלא עשני גוי. השניה - שלא עשני נכרי, והשלישית - שלא עשני עכו"ם. והנה השתים הראשונות (גוי ונכרי) אינן מקבילות לתעודת המכוון, כפי שנבאר.

כי בנוגע לשם "גוי" אנו מוצאים אותו ישר ומכוון לשם גדול ונהדר גם בישראל, כמו באברהם ואברהם יהיה לגוי גדול (פ' וירא) ובשרה וברכתיה היתה לגויים (פ' לך לך), ור"פ תולדות, שני גויים, ופירשו בחז"ל (ערכין נ"ז ב') אלו רבי (רבנו הקדוש, בעל המשניות) ואנטונינוסף והקב"ה קרא לישראל גוי קדוש (פ' יתרו, י"ט ו'), וכן כינה אותם משה, באמרו לפני ה'. כי עמך הגוי הזה (פ' תשא, ל"ג י"ג), הרי דייחס אותם לו. ובשמואל ב' (ז' כ"ג) ישראל גוי אחד בארץ. וכן משותף שם זה עם שם "צדיק" בפרשת וירא (כ' ד') הגוי גם צדיק תהרוג ועוד כהנה.

והשם "נכרי" - בעיקרו יונח על שם איש זולתו של המדובר, כי אף הוא מעמו ומדתו, ומשותף שם זה עם שם איש "זר", והוא בודאי כולל איש ישראל, כמבואר כ"פ בתורה, ובא להוציא רק כהנים.

ועל כן ישתף הכתוב לפעמים שני השמות כאחד, כמו במשלי (ה' י') פן ישבעו זרים כחך ועצביך (עמלך וטובך) בבית נכרי, ושם (ז' ה') לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה (שאמריה) תחליק, ועוד שם (כ"ז ב') יהללך זר ולא פיך, נכרי ואל שפתיך.

ולפעמים יונח שם "נכרי" גם על בן משפחה אחרת, וכמו שאמרו רחל ולאה ביחוסן לאביהן, הלא נכריות נחשבנו לו (פ' ויצא, ל"א ט"ו), ובתהלים (ס"ט ט') מוזר הייתי לאחי ונכרי לבני אמי.

ולכן, במקום שרוצה הכתוב להשתמש בשם זה על בן עם אחר, יוסיף תואר מצויין המציין הוראה זו, כמו בפ' שופטים (י"ז ט"ז) לא תוכל לתת עליך (מלך) איש נכרי אשר לא אחיך הוא, ובתפלת שלמה בחנוך ביהמ"ק, שביקש מה' שיקבל תפלת כל איש, אמר, וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא תשמע וכו' (מלכים א', ח' מ"א *).

ומכל זה מבואר, שקשה להשתמש בברכת הודאה זו בשמות אלה, גוי ונכרי, המשותפים גם לעם ישראל, ואין זה מן הנמוס ומן הכבוד, וביותר בתפלה שצריך לדבר בלשון מבורר, וכמו שאמר יעקב, הצילני נא מיד אחי מיד עשו (פ' וישלח), אעפ"י שהיה די לומר רק "מיד אחי", שהרי לא היו לו אחים זולתו, אך כן הוא ממדת התפלה לשון ודאי וברור.

וקרוב לומר, כי על כן נוהגים בברכת תפלה על החולה ליחסו לאמו (פלוני בן פלונית) משום דאמו היא ודאית לו, שהיא בודאי יולדתו, אבל האב הוא ודאי רק מכח חזקה, שמעמידין את האם על חזקת כשרות שילדה מבעלה אבל ראיה ודאית אין על זה. ובתפלה צריך לדבר בלשון יותר ברור*).

וכה, היותר נכון בענין הברכה שלפנינו לקרוא שלא עשני עכו"ם, והוראתתו ודאית וברורה, להיות ראשי תיבות עובדי כוכבים ומזלות, הם העמים הקדמונים.**)

**) ולא נכון מה שפירשו אחרים ראשי תבות עכו"ם - עובדי כיסטוס ומרים, כי זה נדחמה מחכמי התלמוד שהיו קרובים לתקופה ההיא...

טור, אורח חיים מ״ו

ונהגו הנשים לברך שעשאני כרצונו.

Tur, Orach Chayim 46

The women are accustomed to recite the beracha‘she-asani kirtzono‘ [who made me in accordance with His will].

שו"ת בני בנים, חלק רביעי א׳:י״ט

ואחרים מציעים לשנות את ברכת הגברים משלילה לחיוב וכגון שיברכו שעשני איש, אך צ"ע לברך כן בשם ומלכות כי אינו לפי המטבע שטבעו חז"ל בברכות אלה, ואפשר שהשינוי הוא גרוע יותר מהוספת הברכה שעשני כרצונו כי שם עכ"פ לא ביטלו ברכה קיימת. ואין ראיה מהברכה שעשני ישראל הנמצאת במקצת סדורים עתיקים ונשתרבבה גם בדברי הגמרא, כי ידוע שמקורה מפחד הצנזורה, ברם אם נשים רוצות לברך שעשני אשה או שלא עשני איש בלי שם ומלכות אין מעכב בעדן.

Responsa Benei Banim, Volume IV 1:19

Others want to change the blessing from "who did not make me a woman" in the negative to "who made me a man" in the positive. I doubt that it is permitted to recite such a blessing with Shem and malchut, because it changes the format set by the Sages for these blessings. In this regard it is more problematic than the new blessing adopted by women, "who made me according to His will," which at least does not displace any previous blessing. Nor can grounds for such a change be brought from the variant "who made me an Israelite" found in some old printed texts in place of "who did not make me a Gentile," for that change was forced by censorship. However, there is nothing to prevent women from reciting "who made me a woman" or "who did not make me a man" without Shem and malchut.

שו”ת יחוה דעת חלק ד סימן ד

אולם לענין ברכת שעשני כרצונו, אף על פי שבכמה סידורים נדפסה בהזכרת שם ומלכות, נראה שמכיון שברכה זו …לא הוזכרה בתלמוד ולא בספרי הגאונים, יש לחוש באמירתה לאיסור ברכה לבטלה

Rav Ovadya Yosef, Responsa Yechaveh Da'at 4:4

But regarding the matter of the beracha She-asani Kirtzono, even though in some prayer books it is printed with God’s name and kingship, it seems that since this beracha is mentioned neither in the Talmud nor in Geonic literature, one should be concerned when saying it about the prohibition of reciting a beracha in vain.

רב חיים דוד הלוי, מקור חיים ז, עמ’ 76

וכשיברך “שלא עשני אישה,” יתכוון שאף שחשובה היא ממש כמותו, אבל אין היא חייבת בכל המצוות כאיש. ומכאן שעיקר ברכות אלו נועדו כדי להודות לה’ על חיוב תורה ומצוות שנתחייבנו בהן…

Rav Chaim David Ha-levy, Mekor Chayim Volume 7, p. 76

And when he blesses “Who did not make me a woman,” he should have in mind that even though she [a woman] is just as important as he is, she is not obligated in all the mitzvot like a man. And from here [we learn] that these berachot are intended primarily in order to thank God for the obligation of Torah and mitzvot in which we are obligated.

אבודרהם, סדר תפילות החול, ברכות השחר כ״ט

ומברך אדם בכל יום שלש ברכות אלו הראשונה שלא עשני גוי מפני שאין הגוים כלום לפניו שנא' כל הגוים כאין נגדו מאפס ותהו נחשבו לו

והשנית שלא עשני עבד מפני שאין העבד מצווה במצות עשה שהזמן גרמה, ועוד שאין לו זכות אבות שלא עמדו אבותיו על הר סיני. ועוד שאין מאמינין בו דמרבה עבדים מרבה גזל. ועוד שאסור לישא בת ישראל וקרוב לגוי.

נשאל הרמ"ה אם יכול לברך גר שלא עשני גוי ושבוי שלא עשני עבד.

והשיב כך ראינו שאין הברכה אלא על תחלת ברייתו של אדם לפי אין הגר מברך שלא עשני גוי אלא כל זמן שהורתו ולידתו בקדושה.

אבל השבוי מברך שלא עשני עבד שלא תקנו ברכה זו מפני העבדות עצמה אלא מפני שאין העבד חייב במצות כישראל ואינו ראוי לבא בקהל ופסול לכמה דברים.

והשלישית שלא עשני אשה מפני שאינה מצווה במצות עשה שהזמן גרמה כמו שפירשנו בהקדמת הספר הזה ... והנשים נוהגות לברך במקום שלא עשני אשה שעשני כרצונו, כמי שמצדיק את הדין על הרעה הבאה עליו.

Abudarham, Weekday Prayers, Morning Blessings 29

A person blesses these three blessings each day: the first is who has not made me a gentile, since "All nations are as naught in His sight; He accounts them as less than nothing" (Isaiah 40:17). The second is who has not made me a [Canaanite] slave since the slave is not commanded in positive commandments which are caused by time, and further, that they have no merit of ancestry, since their ancestors did not stand at Mount Sinai. And further, that we do not believe them, since "the more slaves, the more theft" (Pirkei Avot 2:7). And further, that it is forbidden for a slave to marry a Jewish woman, and that a slave is close to a gentile. The Rama"h questions if a convert blesses "who has not made me a gentile" and if a captive blesses "who has not made me a slave", and replies that so we have seen, the blessing applies specifically to the beginning of the creation of man, and as such a convert does not bless "who has not made me a gentile" except when they were entirely born and bred (pregnancy and birth) in holiness [Judaism]. But the captive blesses "who has not made me a slave", since this blessing was not established for slavery itself but rather since the slave is not obligated in commandments like a Jew, and is not fitting to enter the community [marry into it], and is unsuitable for many things. And the third blessing is who has not made me a woman, since she is not commanded in positive commandments that are caused by time as we have explaned in the introduction to this book. The man is similar to a labourer who enters a field and plants with permission, and the woman is similar to one who enters a field without permission. And further, that the fear of her husband is upon her and she is unable to perform even that which she is commanded in. And women are accustomed to bless instead of "who has not made me a woman", "who has made me according to His will", like one who justifies the Judgement regarding the evil that has come upon them.

הפלאה על כתובות ח׳ א

דאף שבתחלה נבראת מצלעו, נעשה מזה תיקון לדורות שתוולד בפני עצמה בשלימותה כמו שעלה ברצונו במחשבה תחלה. ונראה שעל זה תקנו לנשים לברך שעשני כרצונו. רצה לומר שנעשית בשלימות כפי שעלה ברצונו בתחלה.

Haflaah on Ketubot 8a

Even though in the beginning she [woman] was created from his [man’s] side, it was established for future generations that she be born complete in herself, as first arose in God’s will and thought. It seems that they enacted for women to recite She-asani Kirtzono over this. Meaning, over being made [i.e., born] complete, as arose in God’s will from the first.

שלא עשני בור (ר"י בן יקר)

שלא עשני עבד לבריות (המנהיג)

עץ יוסף

שלא עשני עבד. ר"ל עבד כנעני. שאע"פ שהוא טוב מן העובד כוכבים שחייב בכל המצות שאשה חייבת. מ"מ הוא מזולזל מאד שאין לו יחס וזכות אבות ואסור בבת ישראל ושאר עניני שפלות שיש בו (לבוש)

ברוך שאמר

הנה מיסוד טעמה של ברכה זו הוא שלא עשני עבד שפטור מן המצות, כמו בזמנים הקדומים בדיני עבד, וכן טעם ההודאה שלא עשני גוי, שלא עשני אשה שפטורה מן המצוות - אבל לפי זה לא תתבאר חובת ברכה זו בזמן הזהף שאין לנו עבדים כאלה שיפטרו מן המצוות מפני שעבודם.

וצריך לומר שכונת לשון זהף שלא עשני עבד, תסוב אל דרך הלשון בתורה כי לי בני ישראל עבדים (פ' בהר), ודרשינן ולא עבדים לעבדים (ב"ק קט"ז ע"ב).

כי זה העובד היום אצל אחרים אינו בתור עבדות, כי אם בתור עוזר, ועל כן קיע"ל פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום (שם), ועל זה באה ההודאה שלא עשני עבד, עבד לעבדים שלך, לאנשים.

ר"י בן יקר

שלא עשני עבד - ואפילו עבד ישראל, לפי שאינו ברשותו לקיים המצות כראוי, שהרי כל היום מכבידין עליו לעשות מלאכתו.

כל זכות

הזכות לתפילה במהלך יום העבודה

חוק שעות עבודה ומנוחה קובע שכל עובד רשאי להתפלל במהלך יום עבודתו.
זמן התפילה ייקבע במקום העבודה - כלומר על ידי המעסיק, בהתחשב בצרכים ובאילוצים של מקום העבודה מצד אחד, ודרישות דתו של העובד, מצד אחר.
זמן ההפסקה לצורך תפילה אינו מוגדר "שעת עבודה" לפי החוק.
בנוסף, החוק אינו קובע חובה למעסיק לשלם לעובד שכר עבור הזמן שבו הוא מתפלל.
הפרשנות המקובלת היא שמעמד זמן התפילה הוא כזמן הפסקה בעבודה שבגינו העובד אינו זכאי לתשלום מכוח החוק.
מכאן שכל עובד צריך להגיע עם מעסיקו להסכמה לגבי זמן התפילה. העובד מצדו צריך לקבל את הצרכים ואת האילוצים של מקום העבודה, והמעסיק מצדו חייב להתחשב בדרישות הדת של העובד, כפי שנקבע בחוק.

דברי חמודות על ברכות תת״ע

שעשני ישראל. עיקר הנוסח שלא עשני גוי כמו ב' ברכות האחרות שהן בלשון שלילה ועוד נ"ל שאם בירך שעשני ישראל שלא יוכל לברך אח"כ שלא עשני עבד שכיון שכבר בירך שעשני ישראל הרי בירך על שאינו עבד דומיא דזוקף כפופים דלעיל סעיף ע"א דאם בירכה לא יברך מתיר אסורים ונ"ל דזו עדיפא מינה ומה שנמצא כתוב שעשני ישראל אין זה אלא ממדפיסים שהגיהו כן הספרים כך נ"ל ברור ובדפוס ישן גרס שלא עשני גוי וכן הוא בקצור וכתב האבודרהם בשם הרמ"ה שהגר אינו מברך שלא עשני גוי כיון שלא היתה הורתו ולידתו בקדושה שהברכות אלו אינם אלא על תחלת ברייתו של אדם ורמ"י כ' שהנוסח שעשני ישראל יכול לברך ולפי מ"ש שנוסחה זו אינה נראית בעיני דא"כ לא יוכל לברך שלא עשני עבד א"כ הגר אם מברך ברכה זו בזו הנוסח גם הוא יפסיד כנגדה ברכה אחרת שלא עשני עבד:

Divrey Chamudot on Berakhot 870

...

פרי צדיק, אמור ז׳:א׳

וכדברי רה"ק זצ"ל ששאל מדוע אין הכהנים מברכין בכל יום שעשאני כהן, והשיבותי הלוא גם ישראל אינם מברכין שעשאני ישראל רק שלא עשאני גוי ועבד וגם אין מברכין שעשאני איש רק שלא עשאני אשה (ועי' באו"ח סי' מ"ו בטו"ז ומג"א שם), והטעם שאין לברך שעשאני ישראל כי האדם עדיין הוא תחת הבחירה ובשם ישראל יכונה זה שבחור בטוב ומי יודע אם יכול לעמוד בבחירתו ולכן אינם מברכין רק שלא עשאני גוי ועבד ועכ"פ ניתן תחת הבחירה לבחור בטוב מחמת שאינו גוי ועבד, וכן שלא עשאני אשה ובבחירתו לקיים כל המצות שהאיש מצווה יתר על האשה וכן בכהן לא שייך לברך שעשאני כהן כי גם כן הבחירה בידו להכניס הקדושה בלבו וגם צריך שלא לחלל את כהונתו, ושלא עשאני ישראל בודאי ל"ש לברך דגם הם ישראל גם כן וח"ו לומר כן. והסכים לדברי שהוא תי' אמתי, והוא זצ"ל אמר שלדעתו כהנים אין בהם מעלה באמת דכל הקדושה שבהם מכח ישראל שמכניסין בהם קדושה

Peri Tzadik, Emor 7:1

...

חבל נחלתו, ג', א'

ונראה שכאן יש צד נוסף להקל, שהרי היו נוסחאות שהוכנסו ע"י הצנזורה הנוצרית, 'שעשני ישראל', וע"כ חלק מהאחרונים חשבו שנוסחא כזו היא נוסחת אמת, ולא הו"א בעלמא (עי' ביאור הגר"א). ואף האחרונים שדנו בנוסח זה לא העלו את הטענה שהוא משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות. ז. אבל למעשה, צריך למחות במברך כן בימינו. ראשית מפני שברור מעל כל ספק, שהברכה הנכונה אותה תקנו חכמים היא: "שלא עשני גוי". ועוד, המברך שעשני ישראל דומה לאותו שברך בתש' הרש"ק "שלא עשני עכו"ם". וכל כוונתו לטשטש את ייחודו של עם ישראל, וכאילו אומר בדבריו: אני מברך שאני מישראל והתורכי יברך שהוא תורכי, והפולני שהוא פולני וכד'. וע"כ צריך להשיבו בעבותות אהבה להבנת עמו ואלוקיו.

עולת ראיה, ברכות השחר י״ד

בא"י, אמ"ה, שלא עשני גוי. ישראל עלה במחשבה תחילה. וראשית המחשבה היא כל היש במציאות העליונה הכוללת את הכלל כולו בהויתו היותר טהורה ויותר אצילית.והמדרגה הזאת, שאין מבלעדה במציאותה התהוות במהותיותה העצמית, היא עומדת למעלה מכל ברכה ותהילה, מכל הלל והודאה, ואי אפשר לבטא את הכרתה של טובה עליונה זו בשום רעיון ומחשבה, וק"ו בשום בטוי ומלול. אמנם מה שיש מקום להנחה דבורית הוא בדבר הירידה של המדרגות, מרום הגובה והטוהר עד לידי ההשפלה של משפחות האדמה, שלא פגעה ירידה זו בי ולא עשני גוי. ע"ז מלא פי תהילתך: בא"י, אמ"ה, שלא עשני גוי. בא"י, אמ"ה, שלא עשני עבד. כשם שגדולה היא ההודאה, על אשר לא נתתני להיות יוצא מחוץ לאותו החוג הקדוש, של אור ישראל ותפארת הדרת קדשו במעמקי נשמתי, ככה גדולה היא ההודאה על אשר נתת לי נשמה עצמית, נשמה תכליתית שחפצה החפשי נתון בידה, שהיא עצמה יש לה מטרה בחיים ובמציאות, שהיא נשמת החופש והחירות המפעמת בי בקדושתה, ולא נשפלתי להיות נוצר בתכונה של עבדות, שאין לה חיים עצמיים ורצון מקורי, ולא נוצרה כי אם להיות לכלי שמוש להכשיר על ידה את הרצון העצמי הקדוש והנשגב שבנשמת החפש הטהורה. וע"כ רבה תהלתי לאלקי חסדי: שלא עשני עבד. בא"י, אמ"ה, שלא עשני אשה. הנשמות בגורל חייהן, מחולקות הן לפועלות ולנפעלות, לרושמות את החיים ואת הויתם בכל מכמניהם, ולנרשמות מהם. וזהו ההבדל העצמי, שיש בין נפש האיש, הפועל, החוקק, הכובש והמדביר, ובין נפש האשה, הנרשמת, הנפעלת, הנחקקת והנכבשת והמתדברת, בהנהגתו של האיש. וכמה מדות עליונות וטובות, וכמה אושר ומרחב יש בחלק הטוב הזה, של היות הנשמה נשמת איש פועל, יוצר, מחדש ומרחיב פעלים והגיונים, שאיפות ומעשים, ע"פ עצמיותו הפנימית במערכי קדושתו, הנעלה מנפש האשה, הנחשבת כחומר לגבי צורה, לעומת נשמת האיש הצורתית, ורבה היא ההודאה המחויבת ליוצר הנשמה, מכל איש ואיש, שלא עשני אשה. נשים אומרות: בא"י, אמ"ה, שעשני כרצונו. עם כל היתרון של האיש הפועל והרושם את רשמי השפעתו ומפעלותיו בחיים ובעולם, הנה יש לעומת זה ג"כ יתרון להאשה הנפעלת, שהיא עשויה בתכונה כזאת של קבלת רשמים, בזה שהפעולות והתעוררות המעשה העצמיות ירשם האדם על ידן בצמצום של כחו החמרי והרוחני, ויוכל לפעמים לסור עי"ז מהמגמה האלהית העליונה, מה שא"כ התכונה הנפעלת של האשה כשהיא ישרה, היא עלולה להרשם ולהפעל מתכונת השפע של המעשה אשר עשה האלקים, מהתכונה הישרה, כאשר עשה את האדם ואת העולם, את התכן החמרי והרוחני שבהויה, ישר מכוון לרצונו העליון הפשוט והישר, וע"כ מברכת היא האשה בהודאה על חלקה הטוב: שעשני כרצונו.

Olat Reiyah, Morning Blessings 14

...

We use cookies to give you the best experience possible on our site. Click OK to continue using Sefaria. Learn More.OKאנחנו משתמשים ב"עוגיות" כדי לתת למשתמשים את חוויית השימוש הטובה ביותר.קראו עוד בנושאלחצו כאן לאישור