LEONARD COHEN MAKES IT DARKER [The New Yorker, October 17, 2016]
At eighty-two, the troubadour has another album coming. Like him, it is obsessed with mortality, God-infused, and funny.
“Look, if it doesn’t get any better, we’ll just end the concert and I’ll refund your money,” Cohen said. “I really feel that we’re cheating you tonight. Some nights, one is raised off the ground, and some nights you just can’t get off the ground. And there’s no point in lying about it. And tonight we just haven’t been getting off the ground, and it says in the Kabbalah . . .” The Jerusalem audience laughed at the mention of the Jewish mystical text. “It says in the Kabbalah that if you can’t get off the ground you should stay on the ground! No, it says in the Kabbalah that, unless Adam and Eve face each other, God does not sit on his throne, and somehow the male and female parts of me refuse to encounter one another tonight—and God does not sit on his throne. And this is a terrible thing to have happen in Jerusalem. So, listen, we’re going to leave the stage now and try to profoundly meditate in the dressing room to get ourselves back into shape.”
גמ' ב"ב יד:
לוחות ושברי לוחות מונחים בארון
Breaking the Brokenness and the Healing of the Poem: A Brief Meditation, Elliot Wolfson
“O gather up the brokenness / And bring it to me now / The fragrance of those promises /You never dared to vow.”
(א) לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃ (ב) בְּֽבוֹא־אֵ֭לָיו נָתָ֣ן הַנָּבִ֑יא כַּֽאֲשֶׁר־בָּ֝֗א אֶל־בַּת־שָֽׁבַע׃ (ג) חָנֵּ֣נִי אֱלֹהִ֣ים כְּחַסְדֶּ֑ךָ כְּרֹ֥ב רַ֝חֲמֶ֗יךָ מְחֵ֣ה פְשָׁעָֽי׃ (ד) הרבה [הֶ֭רֶב] כַּבְּסֵ֣נִי מֵעֲוֺנִ֑י וּֽמֵחַטָּאתִ֥י טַהֲרֵֽנִי׃ (ה) כִּֽי־פְ֭שָׁעַי אֲנִ֣י אֵדָ֑ע וְחַטָּאתִ֖י נֶגְדִּ֣י תָמִֽיד׃ (ו) לְךָ֤ לְבַדְּךָ֨ ׀ חָטָאתִי֮ וְהָרַ֥ע בְּעֵינֶ֗יךָ עָ֫שִׂ֥יתִי לְ֭מַעַן תִּצְדַּ֥ק בְּדָבְרֶ֗ךָ תִּזְכֶּ֥ה בְשָׁפְטֶֽךָ׃ (ז) הֵן־בְּעָו֥וֹן חוֹלָ֑לְתִּי וּ֝בְחֵ֗טְא יֶֽחֱמַ֥תְנִי אִמִּֽי׃ (ח) הֵן־אֱ֭מֶת חָפַ֣צְתָּ בַטֻּח֑וֹת וּ֝בְסָתֻ֗ם חָכְמָ֥ה תוֹדִיעֵֽנִי׃ (ט) תְּחַטְּאֵ֣נִי בְאֵז֣וֹב וְאֶטְהָ֑ר תְּ֝כַבְּסֵ֗נִי וּמִשֶּׁ֥לֶג אַלְבִּֽין׃ (י) תַּ֭שְׁמִיעֵנִי שָׂשׂ֣וֹן וְשִׂמְחָ֑ה תָּ֝גֵ֗לְנָה עֲצָמ֥וֹת דִּכִּֽיתָ׃ (יא) הַסְתֵּ֣ר פָּ֭נֶיךָ מֵחֲטָאָ֑י וְֽכָל־עֲוֺ֖נֹתַ֣י מְחֵֽה׃ (יב) לֵ֣ב טָ֭הוֹר בְּרָא־לִ֣י אֱלֹהִ֑ים וְר֥וּחַ נָ֝כ֗וֹן חַדֵּ֥שׁ בְּקִרְבִּֽי׃ (יג) אַל־תַּשְׁלִיכֵ֥נִי מִלְּפָנֶ֑יךָ וְר֥וּחַ קָ֝דְשְׁךָ֗ אַל־תִּקַּ֥ח מִמֶּֽנִּי׃ (יד) הָשִׁ֣יבָה לִּ֭י שְׂשׂ֣וֹן יִשְׁעֶ֑ךָ וְר֖וּחַ נְדִיבָ֣ה תִסְמְכֵֽנִי׃ (טו) אֲלַמְּדָ֣ה פֹשְׁעִ֣ים דְּרָכֶ֑יךָ וְ֝חַטָּאִ֗ים אֵלֶ֥יךָ יָשֽׁוּבוּ׃ (טז) הַצִּ֘ילֵ֤נִי מִדָּמִ֨ים ׀ אֱֽלֹהִ֗ים אֱלֹהֵ֥י תְּשׁוּעָתִ֑י תְּרַנֵּ֥ן לְ֝שׁוֹנִ֗י צִדְקָתֶֽךָ׃ (יז) אֲ֭דֹנָי שְׂפָתַ֣י תִּפְתָּ֑ח וּ֝פִ֗י יַגִּ֥יד תְּהִלָּתֶֽךָ׃ (יח) כִּ֤י ׀ לֹא־תַחְפֹּ֣ץ זֶ֣בַח וְאֶתֵּ֑נָה ע֝וֹלָ֗ה לֹ֣א תִרְצֶֽה׃ (יט) זִֽבְחֵ֣י אֱלֹהִים֮ ר֪וּחַ נִשְׁבָּ֫רָ֥ה לֵב־נִשְׁבָּ֥ר וְנִדְכֶּ֑ה אֱ֝לֹהִ֗ים לֹ֣א תִבְזֶֽה׃ (כ) הֵיטִ֣יבָה בִ֭רְצוֹנְךָ אֶת־צִיּ֑וֹן תִּ֝בְנֶ֗ה חוֹמ֥וֹת יְרוּשָׁלִָֽם׃ (כא) אָ֤ז תַּחְפֹּ֣ץ זִבְחֵי־צֶ֭דֶק עוֹלָ֣ה וְכָלִ֑יל אָ֤ז יַעֲל֖וּ עַל־מִזְבַּחֲךָ֣ פָרִֽים׃
(1) For the leader. A psalm of David, (2) when Nathan the prophet came to him after he had come to Bathsheba. (3) Have mercy upon me, O God, as befits Your faithfulness; in keeping with Your abundant compassion, blot out my transgressions. (4) Wash me thoroughly of my iniquity, and purify me of my sin; (5) For I know my transgressions, and my sins are ever before me. (6) Against You alone have I sinned, and done what is evil in Your sight; so You are just in Your sentence, and right in Your judgment. (7) Indeed I was born with iniquity; with sin my mother conceived me. (8) Indeed You desire truth about that which is hidden; teach me wisdom about secret things (Alt: teach me wisdom in secret.) (9) Purge me with hyssop till I am pure; wash me till I am whiter than snow. (10) Let me hear tidings of joy and gladness; let the bones You have crushed exult. (11) Hide Your face from my sins; blot out all my iniquities. (12) Fashion a pure heart for me, O God; create in me a steadfast spirit. (13) Do not cast me out of Your presence, or take Your holy spirit away from me. (14) Let me again rejoice in Your help; let a vigorous spirit sustain me. (15) I will teach transgressors Your ways, that sinners may return to You. (16) Save me from bloodguilt, O God, God, my deliverer, that I may sing forth Your beneficence. (17) O Lord, open my lips, and let my mouth declare Your praise. (18) You do not want me to bring sacrifices; You do not desire burnt offerings; (19) True sacrifice to God is a contrite spirit; God, You will not despise a contrite and crushed heart. (20) May it please You to make Zion prosper; rebuild the walls of Jerusalem. (21) Then You will want sacrifices offered in righteousness, burnt and whole offerings; then bulls will be offered on Your altar.
שם משמאול ויקרא בחקותי תרע"ד
...דברים גדולים השמיענו, כי ידוע שהאדם הוא עולם קטן, וכל מה שיש בעולם הגדול יש דוגמתו בקטן, ושמים וארץ יש דוגמתם באדם מוח ולב, מהות המוח להתרומם ונתבקש ממנו להיות מוגבה בדרכי ה' ושיעסוק בהשגות ולהגביה עוף עד כנפי שמים, והלב נתבקש ממנו להיות נכה רוח ונכנע, כמו שכתוב לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה (תהלים נ"א), ואדם אינו נקרא שלם אלא בהתקבץ בו שתי המדות, התרוממות השכל ושבירת הלב, אך מובן שאין שתי אלה נקנות לאדם ברגע אחד, ובזה פליגי בית שמאי ובית הלל מה להקדים, בית שמאי אומרים להקדים בשלימות והתרוממות השכל, כי באם יתחיל בשבירת הלב, יש לחוש שיתבטל בעיני עצמו ולא יאמין בחייו, ויגרום לו יאוש נורא, על כן מוטב להתחיל בהשגות והתרוממות השכל, ועל ידי זה יהיה לבו מוגבה בדרכי ה', ויבטל במחשבתו את כל המונעים והמלעיגים ויהיו בעיניו כאפס. ובית הלל אומרים שיש להתחיל בלב נשבר, כי באם יתחיל בהתרוממות השכל יש לחוש שתסתעף גסות הרוח וחוצפה יתירה שהן כתריס על הלב בפני שום דבר קדושה...