אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך

מדרש רבה מגילת רות פרק ז:טו

וַתֹּאמַרְנָה הַנָּשִׁים אֶל נָעֳמִי בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר לֹא הִשְׁבִּית לָךְ גֹּאֵל הַיּוֹם (רות ד, יד), מָה הַיּוֹם הַזֶּה רוֹדֶה בָּרָקִיעַ, כָּךְ יְהֵא בְּזַרְעֵךְ, רוֹדֶה וְשַׁלִּיט בְּיִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם. אָמַר רַבִּי חוּנְיָא מִבִּרְכוֹתֵיהֶן שֶׁל נָשִׁים לֹא נִתְקַעְקְעָה בֵּיצָתוֹ שֶׁל דָּוִד בִּימֵי עֲתַלְיָהוּ.

“The women said to Naomi: Blessed is the Lord, who has not left you without a redeemer today, and may his name be proclaimed in Israel” (Ruth 4:14).
“The women said to Naomi: Blessed is the Lord, who has not left you without a redeemer today.” Just as the day rules over the heavens, so, it will be with your descendants; they will dominate and rule over Israel forever. Rabbi Ḥunya said: It was due to the women’s blessing that the line of David was not cut off during the days of Asalyahu

מלכים ב פרק יא פסוק א

וַֽעֲתַלְיָה֙ אֵ֣ם אֲחַזְיָ֔הוּ (וראתה) [רָאֲתָ֖ה] כִּ֣י מֵ֣ת בְּנָ֑הּ וַתָּ֙קׇם֙ וַתְּאַבֵּ֔ד אֵ֖ת כׇּל־זֶ֥רַע הַמַּמְלָכָֽה׃

When Asaliah, the mother of Ahaziah, learned that her son was dead, she promptly killed off all who were of royal lineage.

וַתִּקַּ֣ח יְהוֹשֶׁ֣בַע בַּת־הַמֶּֽלֶךְ־י֠וֹרָ֠ם אֲח֨וֹת אֲחַזְיָ֜הוּ אֶת־יוֹאָ֣שׁ בֶּן־אֲחַזְיָ֗ה וַתִּגְנֹ֤ב אֹתוֹ֙ מִתּ֤וֹךְ בְּנֵֽי־הַמֶּ֙לֶךְ֙ (הממותתים) [הַמּ֣וּמָתִ֔ים] אֹת֥וֹ וְאֶת־מֵינִקְתּ֖וֹ בַּחֲדַ֣ר הַמִּטּ֑וֹת וַיַּסְתִּ֧רוּ אֹת֛וֹ מִפְּנֵ֥י עֲתַלְיָ֖הוּ וְלֹ֥א הוּמָֽת׃

But Yehosheva, daughter of King Yoram and sister of Ahaziah, secretly took Ahaziah’s son Yoash away from among the princes who were being slain, and [put] him and his nurse in a bedroom. And they kept him hidden from Asaliah so that he was not put to death.

וַיְהִ֤י אִתָּהּ֙ בֵּ֣ית ה' מִתְחַבֵּ֖א שֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים וַעֲתַלְיָ֖ה מֹלֶ֥כֶת עַל־הָאָֽרֶץ׃

דברי הימים ב פרק כב פסוק י

וַעֲתַלְיָ֙הוּ֙ אֵ֣ם אֲחַזְיָ֔הוּ רָאֲתָ֖ה כִּ֣י מֵ֣ת בְּנָ֑הּ וַתָּ֗קׇם וַתְּדַבֵּ֛ר אֶת־כׇּל־זֶ֥רַע הַמַּמְלָכָ֖ה לְבֵ֥ית יְהוּדָֽה׃

When Athaliah, Ahaziah’s mother, learned that her son was dead, she rose and commanded to do away with all who were of the royal stock of the house of Judah.

וַתִּקַּח֩ יְהוֹשַׁבְעַ֨ת בַּת־הַמֶּ֜לֶךְ אֶת־יוֹאָ֣שׁ בֶּן־אֲחַזְיָ֗הוּ וַתִּגְנֹ֤ב אֹתוֹ֙ מִתּ֤וֹךְ בְּנֵֽי־הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַמּ֣וּמָתִ֔ים וַתִּתֵּ֥ן אֹת֛וֹ וְאֶת־מֵינִקְתּ֖וֹ בַּחֲדַ֣ר הַמִּטּ֑וֹת וַתַּסְתִּירֵ֡הוּ יְהוֹשַׁבְעַ֣ת בַּת־הַמֶּ֣לֶךְ יְהוֹרָ֡ם אֵ֩שֶׁת֩ יְהוֹיָדָ֨ע הַכֹּהֵ֜ן כִּ֣י הִיא֩ הָיְתָ֨ה אֲח֧וֹת אֲחַזְיָ֛הוּ מִפְּנֵ֥י עֲתַלְיָ֖הוּ וְלֹ֥א הֱמִיתָֽתְהוּ׃

But Jehoshabeath, daughter of the king, spirited away Ahaziah’s son Joash from among the princes who were being slain, and put him and his nurse in a bedroom. Jehoshabeath, daughter of King Jehoram, wife of the priest Jehoiada—she was the sister of Ahaziah—kept him hidden from Asaliah so that he was not put to death.

וַיְהִ֤י אִתָּם֙ בְּבֵ֣ית הָאֱלֹקִ֔ים מִתְחַבֵּ֖א שֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים וַעֲתַלְיָ֖ה מֹלֶ֥כֶת עַל־הָאָֽרֶץ׃ {פ}

He stayed with them for six years, hidden in the House of God, while Asaliah reigned over the land.

רש"י דברי הימים ב פרק כב פסוק י

ותקם ותדבר. לשון דבר. ובמלכים (ב' י"א) כתיב ותאבד. ועל הדור הזה אמר דוד (תהלים יב) למנצח על השמינית שראה ברוח הקודש שבדור שמיני יהרג כל זרעו על ידי עתליהו שהרי משלמה עד יואש שמנה דורות.

[שלמה-רחבעם-אביה-אסא-יהושפט-יהורם-אחזיהו-יואש]

והתפלל שישתייר זרעו לזכרון ואומר (שם) "הושיעה ה' כי גמר חסיד"

רש"י על ספר תהלים פרק כז

כי יצפנני בסוכה ביום רעה יסתירני בסתר אהלו - בטוח אני שיצפנני בבית מקדשו. ושנינו בסדר עולם יח שהמקרא הזה נאמר על יואש בן אחזיה שהסתירתו יהושבעת אחותו בעליית בית קדשי הקדשים כענין שנאמר "ויהי אתה בית ה' מתחבא שש שנים (מ"ב יא:ג) 'בצור ירוממני'. מהו בצור ירוממני? זה יהוידע הכהן שהיה דומה לצור.

שמואל ב פרק כד פסוק כג

וַיַּשְׁקֵ֣ף אֲרַ֗וְנָה וַיַּ֤רְא אֶת־הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְאֶת־עֲבָדָ֔יו עֹבְרִ֖ים עָלָ֑יו וַיֵּצֵ֣א אֲרַ֔וְנָה וַיִּשְׁתַּ֧חוּ לַמֶּ֛לֶךְ אַפָּ֖יו אָֽרְצָה׃

Aravnah looked out and saw the king and his courtiers approaching him. So Aravnah went out and bowed low to the king, with his face to the ground.

וַיֹּ֣אמֶר אֲרַ֔וְנָה מַדּ֛וּעַ בָּ֥א אֲדֹנִֽי־הַמֶּ֖לֶךְ אֶל־עַבְדּ֑וֹ וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד לִקְנ֧וֹת מֵעִמְּךָ֣ אֶת־הַגֹּ֗רֶן לִבְנ֤וֹת מִזְבֵּ֙חַ֙ לַֽה' וְתֵעָצַ֥ר הַמַּגֵּפָ֖ה מֵעַ֥ל הָעָֽם׃

And Aravnah asked, “Why has my lord the king come to his servant?” David replied, “To buy the threshing floor from you, that I may build an altar to the LORD and that the plague against the people may be checked.”

וַיֹּ֤אמֶר אֲרַ֙וְנָה֙ אֶל־דָּוִ֔ד יִקַּ֥ח וְיַ֛עַל אֲדֹנִ֥י הַמֶּ֖לֶךְ הַטּ֣וֹב בְּעֵינָ֑ו רְאֵה֙ הַבָּקָ֣ר לָעֹלָ֔ה וְהַמֹּרִגִּ֛ים וּכְלֵ֥י הַבָּקָ֖ר לָעֵצִֽים׃

And Aravnah said to David, “Let my lord the king take it and offer up whatever he sees fit. Here are oxen for a burnt offering, and the threshing boards and the gear of the oxen for wood.

הַכֹּ֗ל נָתַ֛ן אֲרַ֥וְנָה הַמֶּ֖לֶךְ לַמֶּ֑לֶךְ {ס} וַיֹּ֤אמֶר אֲרַ֙וְנָה֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ ה' אֱלֹקֶ֖יךָ יִרְצֶֽךָ׃

All this, O king, Aravnah gives to Your Majesty. And may Hashem your God,” Aravnah added, “respond to you with favor!”

מהרש"א חידושי אגדות על מסכת מגילה ט״ו א

אל תהי ברכת כו'. דכתיב: "ויאמר ארונה אל המלך" - וסיפא דקרא "אלקים ירצך" - היינו ברכת הדיוט. ונתקיים דכתיב

וַיִּ֩בֶן֩ שָׁ֨ם דָּוִ֤ד מִזְבֵּ֙חַ֙ לַה' וַיַּ֥עַל עֹל֖וֹת וּשְׁלָמִ֑ים וַיֵּעָתֵ֤ר ה' לָאָ֔רֶץ וַתֵּעָצַ֥ר הַמַּגֵּפָ֖ה מֵעַ֥ל יִשְׂרָאֵֽל :

מהרש"א חידושי אגדות על מסכת מגילה ט״ו א

דניאל דברכיה...הוא ישזבינך. יש לעיין בזה וכי משום דהיה ניצול דניאל נימא דברכת דריוש עשתה לו? ואימא דצדקתו של דניאל עמדה לו כמ"ש "וכל חבל לא השתכח ביה די הימן באלהא"? וי"ל דלהכי אשמועינן קרא דא"ל הוא ישזבינך דזה נמי גרמה לו:

מסכת בבא קמא צג.

ואמר רבי יצחק לעולם אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך שהרי אבימלך קלל את שרה ונתקיים בזרעה שנאמר (בראשית כ, טז) הנה הוא לך כסות עינים. אמר לה הואיל וכסית ממני ולא גילית שהוא אישך וגרמת אלי הצער הזה - יהי רצון שיהו לך בני כסויי עינים. ונתקיים בזרעה דכתיב (בראשית כז, א) ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות

The Gemara provides another lesson from the story of Abraham and Abimelech. And Rabbi Yitzḥak says: The curse of an ordinary person should never be regarded as light in your eyes, for Abimelech cursed Sarah and it was fulfilled in her descendant. The curse on Sarah is as it is stated: “Behold, it is to you a covering of the eyes” (Genesis 20:16), meaning that he said to her: Since you concealed your status from me and you did not reveal that Abraham is your husband, and you caused me this suffering, may it be God’s will that you should have children with covered eyes. And this curse was fulfilled in her descendant, as it is written: “And it came to pass, that when Isaac was old, and his eyes were dim, so that he could not see”

בן יהוידע על מסכת בבא קמא צג.

ברם קשא איך אומר נתקיימה קללת אבימלך (בראשית כז, א) והלא אמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה סה, י) דכהו עיניו בשביל שהציץ בשכינה בשעת העקידה? ונראה לי בס"ד דמשום הכי היה מספיק שיחלש ראות עיניו שלא יוכל לראות דברים קטנים וצורת אותיות אבל יוכל לראות גוף אדם ויוכל לילך, אך מחמת קללת אבימלך נסתמא לגמרי.

מהרש"א חידושי אגדות על מסכת מגילה ט״ו א

קלל את שרה הנה הוא לך כסות עינים כו'. בדרך קללה אמר לה כן על ששקרה נגדו לומר על אברהם אחי הוא. ואת אברהם לא קלל ששיקר לו לומר אחותי היא - לפי שהוא עשה כן מיראת הריגה כמ"ש והרגוני על דבר אשתי:

הרשב"א (ח"א סי' תח) והריקאנטי (שמות כט א) מבארים שהטעם שהברכות והקללות מועילות הוא משום שיש ברית הכרותה לשפתים (מו"ק יח. סנהדרין קב.) ולכן לאמירה של אדם היוצא מפיו יש כח לפעול, אפילו כשמודבר באדם פשוט. והרשב"א ביאר שלכן יש כח לאדם הפותר את החלום, והכל הולך כפי הפתרון שהפותר אומר בפיו, משום שלמילים יש כח עצום. וכן ביאר המהרש"א (ברכות נה:). והחינוך (מ' רלא) כתב שזהו הטעם שאסור לקלל, משום שבכח הקללה נדבק במקולל דבר מהקללה.

מועד קטן דף יח עמוד א

דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִנַּיִן שֶׁבְּרִית כְּרוּתָה לַשְּׂפָתַיִם — שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם״, וְאִיסְתַּיְּיעָא מִלְּתָא דַּהֲדוּר תַּרְוַיְיהוּ.

ספורנו בראשית פרק לב פסוק א

ויברך אתהן. כבר אמרו אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך. אמנם סיפר ברכת לבן לבנותיו להורות שברכת האב אשר היא על בניו בכל נפשו. בלי ספק ראוי שתחול יותר בסגלת צלם אלקים המברך כאמרו בעבור תברכך נפשי:

Our sages have already told us not to belittle the value of a blessing pronounced by a layman, a person of low social standing. (Megillah 15) The reason why the Torah tells us of Lavan’s blessing to his daughters is to remind us that when a father blesses his sons he does so wholeheartedly, with his material and spiritual faculties. We know that Yitzchok blessed with all his soul from his own words (27,4) When the one bestowing the blessing himself reflects the image of G’d he had been created in, then such a blessing is likely to be correspondingly more effective

הנצי"ב (מרומי שדה מגילה טו.) כותב כי לאדם מישראל גם הפשוט יש כח עצום לברך, ועליו לא נאמר הכלל אל תהיה ברכת הדיוט קלה בעיניך, אולם הכלל נצרך שגם נכרי יכול לעיתים לברך והברכה תתקיים: לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך.‏ פי׳ הדיוט.‏ גוי.‏ אבל ישראל שמברך לא נקראת ברכת הדיוט. ויכולין ללמוד מברכות נשים הזקנות שברכו לנעמי ולרות אבל ישראל ידוע בלא זה.

אגרת שמואל על מגילת רות פרק ד פסוק יד - 1

והר"ש הלוי כתוב עוד יראה לי זה שדרשו רז"ל שאותה הלילה שבא עליה מת שמצאו להם מקום שלא אמר ותלד לו בן אלא ותלד בן כי כאשר ילדה כבר היה הוא מת ולא ילד' לו עכ"ל. והחכם החסיד כהה"ר יהודה ן' שושן ז"ל כתוב שדרשו כן מפני שקראו לו השכנות שם ואם היה הוא בחיים אין ספק שהוא יקרא שמו לא השכנות עכ"ל:

אגרת שמואל על מגילת רות פרק ד פסוק יד -2

ואח"כ מצאתי להר"ש הלוי שכתב כדברי זה לשונו ותאמרנה הנשים אל נעמי.

הנשי' השאננות האלה ראו מעשה ד' כי נורא הוא ככתוב שאותה הלילה שבא עליה מת ועל כן פתחו פיהם בברכה ברוך ד' אשר לא השבית לך גואל היום כי כמעט קט היה מושבת כי אם יעבור יום אחד לא יפדה ולא יגאל כי טוב גואל ראשון לא אבה לקחתה ובועז הצדיק קיים מצוה סמוך למיתתו.

ומזה כל אנוש יחרד בבוא מצוה לידו לא יחמיץ אותה כי לא ידע מה ילד יום הלא תראה בי אם לא היה מצפה עד שיפגע בטוב. וידבר אליו יום או יומים היה מת ולא היה מקיים מצוה זו וזה היה דרכו כל הימים רץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביו שבשמים כי כן העידה עליו המעטירה נעמי כי לא ישקוט האיש כי אם כלה הדבר היום כי לא יתהלל ביום מחר ועל כן אמרו הנשים כי לא השבית לך גואל היום כמתמיהות על הדבר וזה טעם היום עכ"ל:

משנה תורה הלכות תפילה וברכת כהנים פרק טו הלכות ו-ז

כֹּהֵן שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ דָּבָר מִכָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים הַמּוֹנְעִין נְשִׂיאַת כַּפַּיִם אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ חָכָם וְאֵינוֹ מְדַקְדֵּק בְּמִצְוֹת אוֹ שֶׁהָיוּ הַבְּרִיּוֹת מְרַנְּנִים אַחֲרָיו אוֹ שֶׁלֹּא הָיָה מַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ בְּצֶדֶק הֲרֵי זֶה נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו וְאֵין מוֹנְעִין אוֹתוֹ לְפִי שֶׁזּוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה עַל כָּל כֹּהֵן וְכֹהֵן שֶׁרָאוּי לִנְשִׂיאַת כַּפַּיִם וְאֵין אוֹמְרִים לְאָדָם רָשָׁע הוֹסֵף רֶשַׁע וְהִמָּנַע מִן הַמִּצְוֹת:

וְאַל תִּתְמַהּ וְתֹאמַר וּמַה תּוֹעִיל בִּרְכַּת הֶדְיוֹט זֶה. שֶׁאֵין קִבּוּל הַבְּרָכָה תָּלוּי בַּכֹּהֲנִים אֶלָּא בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ו כז) ״וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרַכֶם״. הַכֹּהֲנִים עוֹשִׂים מִצְוָתָן שֶׁנִּצְטַוּוּ בָּהּ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְרַחֲמָיו מְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל כְּחֶפְצוֹ:

תלמוד ירושלמי מסכת גיטין פרק ה הלכה ט

שֶׁלֹּא תֹאמַר. אֵי אִישׁ פְּלוֹנִי מְגַלֶּה עֲרָיוֹת וְשׁוֹפֵךְ דָּמִים וְהוּא מְבָֽרְכֵנוּ? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּמִי מְבָֽרֶכְךָ. לֹא אֲנִי מְבָֽרֶכְךָ. שֶׁנֶּאֱמַר וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָֽרְכֵם.

Don't say: Person XYZ maybe an adulterer or a murderer, and he shall bless us? The Holy, praise to Him, said: Who blesses you? Am not I blessing you? As it was said: “They shall put My name over the Children of Israel and I shall bless them

מעשה רוקח על משנה תורה הלכות תפילה וברכת כהנים

ואל תתמה וכו'. קשה לכאורה דמהיכא תיתי שיהא תמיה ע"ז תיפוק לי דאפילו אם הוא עכו"ם גמור הרי אמרו במגילה דף ט"ו אמר רבי חנינא לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך שהרי שני גדולי הדור ברכום שני הדיוטות ונתקיימה בהם ואלו הם דוד ודניאל.

דוד דברכיה ארונה דכתיב ויאמר ארונה אל המלך ה' אלקיך ירצך דניאל דברכיה דריוש דכתיב אלקך די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישזבינך.

וכהן זה אף אם הוא רשע גמור לא גרע מעכו"ם ולמה לי קרא דואני אברכם?

והנה אנכי הרואה שחז"ל במקום אחר אמרו הפך מזה שהרי אמרו בבראשית רבה על פסוק אחותינו את הה' לאלפי רבבה מפני מה לא נפקדה רבקה עד שהתפלל יצחק עליה שלא יהיו אומות העולם אומרים תפלתינו עשתה פירות וכו' מוכח מכאן שברכת הדיוטים אין בה ממש?

ולכאורה הוה נראה לענ"ד דשאני הכא שלא תלו הברכה בשי"ת אלא מעצמם ברכו סתם משא"כ גבי דריוש וארונה שתלו הברכה בהשי"ת דריוש אמר אלקך די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישזבינך וארונה גם כן אמר לדוד ה' אלקיך ירצך. ולכך הזהירו חז"ל דלא תהיה ברכתם קלה בעינינו כיון שתולין הדבר בהשי"ת.

אמנם קשה לזה ממ"ש שם במגילה לעולם אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך שהרי אבימלך קלל את שרה הנה הוא לך כסות עינים ונתקיים בזרעה? והקשו המפרשים ז"ל דכיון דאפילו בקללה אין לזלזל מעתה - מה צורך לדרשת דריוש וארונה הא כל שכן הוא דמרובה מדה טובה ממדת פורענות ? עיין עליו הרי דשָם לא היתה הזכרת שֵם שמים ואפילו הכי נתקיים? ודוחק לומר שהם מדרשים חלוקים.

לכך נראה דהתם גבי רבקה שאני שהשי"ת ב"ה הבטיח לאברהם אבינו ע"ה והיה זרעך כעפר הארץ וכו' כי ביצחק יקרא לך זרע אם כן בהכרח יצחק היה ראוי ליבנות ע"פ הבטחתו יתברך, ואם היה מוליד תכף היה מקום לאומות העולם לומר שלא מאמרו יתברך גרם זה אלא תפלתם הוא שגרמה. ולכך רצה השי"ת שיתגלגל הדבר על ידי תפלתו של יצחק וזה נראה נכון מאד.

מעתה הדרן לקושיין דעל כל פנים אין לזלזל אפי' בברכת עכו"ם. ואיך כתב רבינו ואל תתמה וכו' דנראה דאין שייך כאן תמיהה. ואין לומר דאין הכי נמי דיתכן דגרע מעכו"ם וכגון אם יש בו מהעבירות החמורות כגון אפיקורוס או מוסר וכיוצא דאף שאינו עובד ע"ז ולא הרג את הנפש דינו חמור דמורידין ולא מעלין משא"כ בעכו"ם שאין בינינו וביניהם מלחמה דלא מורידין ולא מעלין וכמ"ש רבינו ספ"ד דהל' רוצח דמדכתב רבינו מה תועיל ברכת הדיוט זה משמע שאין בו מאותם העבירות החמורות מדלא קראו רשע אלא הדיוט.

והנה הדבר מבואר בדברי רבינו דג' הדרגות בדבר:

1.דלעיל הל' ג' כתב דכהן שעבד ע"ז או שהרג את הנפש אע"פ שעשה תשובה לא ישא את כפיו דקראי מפקו ליה לגמרי

2.ושוב כתב רבינו ושאר עבירות אין מונעים אותו נראה דהכוונה אין מונעים בתנאי שעשה תשובה דבאינך תרתי כתב דאפילו תשובה אינה מועלת הא בשאר עבירות מועלת ולכך כתב דאין מונעים מלישא כפיו דאף אם היה בו מהחמורות אין לך דבר שעומד בפני התשובה.

3.וכאן בא לומר דאם אין בו מהחמורות אלא מהקלות דהיינו שאינו מדקדק במצות וכו' או שאין משאו ומתנו בצדק דבאלו אף שלא עשה תשובה הרי זה נושא כפיו ואין מונעים אותו

ולזה בא לומר : ואל תתמה וכו' מה תועיל ברכת הדיוט זה דבאמת אינו רשע גמור. זו נראית דעת רבינו האמיתית.

ומעתה לעיקר קושיין י"ל דכוונת התמיה היא על שמתרצה הקב"ה שאלו האנשים יברכו את ישראל בקביעות ובחר בהם דוקא לברך את ישראל. דהיה לו להיות בוחר בהאנשים הכשרים שבהם ולשלול ההדיוטות ובזה היה מועיל שיתברכו ישראל על ידיהם מה שאין כן כשהוא דרך אקראי בעלמא וממילא ששום אחד מברך דאף אם הוא גרוע אין בזה קפידא כלל דאדרבא אפשר דעת רצון היא ואין לזלזל באותה ברכה כלל.

ולהכי נמי איצטריך קרא ד"ואני אברכם" - לומר תדע למה בחרתי בכהנים ולא חלקתי בהם? מפני שאין הברכה תלויה בהם כלל דהם עושים שליחותי ואני הוא המברך.