“And He said: Go forth, and stand upon the mount before the Lord.
And, behold, the Lord passed by, and a great and strong wind rent the mountains, and broke in pieces the rocks before the Lord;
but the Lord was not in the wind;
and after the wind an earthquake;
but the Lord was not in the earthquake;
and after the earthquake a fire;
but the Lord was not in the fire;
and after the fire a still small voice.
And it was so, when Elijah heard it, that he wrapped his face in his mantle and went out, and stood in the entrance of the cave” (I Kings 19:11–13). God’s revelation was specifically at the moment of silence. When the king came, Rav Sheshet began to bless him. The heretic mockingly said to him: Do you bless someone you do not see? The Gemara asks: And what ultimately happened to this heretic? Some say that his friends gouged out his eyes, and some say that Rav Sheshet fixed his gaze upon him, and the heretic became a pile of bones.
Wikipedia, Vatican City
לממשלת קריית הוותיקן מבנה ייחודי. האפיפיור הוא הריבון של המדינה. סמכות החקיקה נתונה לוועדה האפיפיורית למדינת הוותיקן, גוף של קרדינלים שממונה על ידי האפיפיור לתקופות של חמש שנים. הסמכות הביצועית נמצאת בידיו של נשיא אותה ועדה, בסיוע המזכיר הכללי וסגן המזכיר הכללי. יחסי החוץ של המדינה מופקדים על מזכירות המדינה והשירות הדיפלומטי של הכס הקדוש. אף על פי כן, לאפיפיור יש כוח מוחלט ברשות המבצעת, המחוקקת והשופטת, ולכן הוא המונרך המוחלט היחיד באירופה.
Catholic Encyclopedia, 1913, Vicar of Christ
תואר של האפיפיור מרמז על הבכורה העליונה והאוניברסלית שלו, הן של כבוד והן של סמכות שיפוט, על כנסיית ישו. היא מושתתת על דברי הרועה האלוהי לפטרוס הקדוש: "האכיל את הכבשים שלי... האכל את צאני" (יוחנן כ"א:16-17), שבאמצעותם הוא מינה את נסיך השליחים להיות השומר על כל עדרו במקומו שלו. בכך הפך אותו לממלא מקומו וקיים את ההבטחה שניתנה במתי טז:18-19.
שו"ת ראב"י אב"ד, מהדורת הרב קפאח תשכ"ב, סימן לב
על מלכי ישראל ומלכי אומות העולם ששאלת אם שלטונין שבדורית הם חשובים כמלכים או לא כללו של דבר כל מי שהוא חשוב כשלטנותו כמלך ודן והורג במשפט ואין מי שמשנה על דבריו מהן לאו ומלאו הן הוא חשוב ומברך עליו שחלק מכבודו ושנתן מכבודו
תרומת הדשן סימן קצו
שאלה: כומר תקיף או שר שיש לו צלם או שתי וערב קבוע בבגדו או בכובע, ובא יהודי כנגדו לכבדו להשתחות לו ולהסיר מצנפתו מפניו, שרי או אסור?
תשובה: ... אמנם מצאתי ממש כנדון זה העתקה תשובת מהר"ר יצחק מאופנהיים וז"ל: על אודות הכומרים שיש להם צלם קבוע לפניהם בבגדיהם אם מותר לקום בפניהם ולהסיר הכובע? נראה לי שמותר להשתחות /להשתחוות/ להם ולקום מפניהם ולהסיר הכובע נגדיהם, מאחר שאין עושין עצמן ע"ז ואינם נעבדים אלא מפני גדולתן שהם שרים, לא מפני שתי וערב שלהם. וראי' מפ' ד' מיתות דקאמר להם אי אתה משתחוה אבל אתה משתחוה לאדם כמותך, יכול אדם נעבד כהמן, ת"ל לא תעבדם. אלמא מותר להשתחות למי שאינו נעבד. אבל מ"מ יעצים עיניו בכל היכולת, או יקום טרם בואם עכ"ל. והיינו ממש כמו שאלותינו. ואעפ"י שנראה לחלק בראייתם ואיכא למימר דודאי שרי להשתחוות לאדם שאינו נעבד, ובלבד שאין לו צלם בפניו שלא יהא נראה כמשתחווה לצלם. והכי איתא בתוס' פ' כלל גדול לחד שינוי, דלהכי לא השתחווה מרדכי להמן אליבא דרבא דפטר עובדי ע"ז מיראה, אלא משום דשני צלמים היה לו להמן על לבו...
פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן רכד
מלכי. עיין מ"א. ובאליה רבה [ס"ק] ו' דבש"ס (נ"ח א') פתח רב ששת ובריך "ליה", משמע שאילת שלום, לא הברכה, דהרואה קאמר, וכן כל ברכות הראייה סומא אין מברך, ובסימן (נ"ט) [סט] [סעיף ב] (ביוצר אור) שנהנה, ובמהרש"א (בר"מ) [בחידושי אגדות שם ד"ה פתח רב ששת] כתב שמברך, עכ"ל. הנה ברכת הראייה אין סומא מברך, מה שאין כן על המלך דניכר כבודו אף לסומא כי אימתו מוטלת על הבריות ושותקין הכל כמבואר [בגמרא] שם מברך, וההוא צדוקי דאמר לו למאן דלא חזית מברכת, על שאלת שלום לא היה אומר לו כן...
חתם סופר אורח חיים סימן רכד
מלכי ישראל. משמע. נ"ב, עיין באליה רבה [ס"ק ו] שדחה ראיית המג"א ונוטה שלא לברך, ועיין ברכי יוסף [אות ג] שמוסיף אם המלך בספינה שיברך כמו סומא, ע"ש. ולפענ"ד אין לדמות לסומא, דעכ"פ המלך ובינו למלך אין מחיצה משא"כ בספינה, ואם מברכין כשעוברים בפני בית המלך פוק חזי מאי עמא דבר [מהגאון כתב סופר].
שו"ת כתב סופר אורח חיים סימן לז
ולפענ"ד נראה שזה כבודו של מלך המשיח שיתראה לעתיד שכבודו גדול מכבודם של מלכי או"ה ויתראה כבודו לעיני הרואה מאז כבודן של מלכי או"ה ואין האור ניכר וכו' ועי"ז תתרבה כבוד מלך המשיח....
וזאת תורת העולה מדברינו, העולה לדינא לעניות דעתי, א) דיש מצוה וחיוב לכבד למלך א"ה ולנהגהו בכבדות ואפי' לצאת ולרוץ נגדו, ב) אפי' כבר ראה אותו ולא בא פעם שנית לא בחיל ולא בכח כבוד יותר מפ"ר, ג) אפי' איסור דרבנן נדחה מפני כבודו בצירוף שיש בו ג"כ משום שאם יזכה יבחין וכיון שהותר בפ"ר גם בפעם שני' ושלישי' עד אין מספר תדחה איסור דרבנן מפניו וסמוך לבי כיון דמלתא דרבנן היא מסתבר דמחלו על יקרייהו כל כה"ג כמ"ש רש"י וכדברי קדשו של אבינו רועינו מאורינו ומורינו זצ"ל:
ונבוא לנדון שלפנינו לצאת לקראת המלך יר"ה ביה"כ שחל בשבת עם ס"ת ברחוב שאינה מעורבת לא נ"ל להתיר מעיקר הדין הגם דאיסור דרבנן נדחה מפני מלכי או"ה כמו שבארנו היינו משום כדי שאם יזכה יבחין וטעם זה שייך דוקא לצאת לקראתו כדי שיראה כבודו ואם יזכה יבחין מה בין כבודו לכבוד מלכי ישראל, אבל אין להתיר טלטול ס"ת במקום האסור דהא משום שאם יזכה ל"ש בזה כמובן ומשום להרבות כבודו עי"ז הא לא אמר ראבר"צ דמותר במלכי או"ה משום כבודו אלא משום שאם יזכה וגם לפמ"ש דתרתי אית בי' משום כבודו ומשום שאם יזכה יבחין וכתבנו משו"ה כיון שהותר בצירוף ב' טעמים בפעם ראשון שוב לא נתנו התירא לפרקים ולשעורי' והתירו בכ"פ כ"ז בדבר דשייך ג"כ משום שאם יזכה יבחין, אבל בדבר דלא שייך גבי' שאם יזכה יבחין כמו בנדון שלנו לא התירו מעיקרא ל"ש פ"ר ל"ש פ"ש ושלישי כנלע"ד לעיקר דינא:
ט"ז אורח חיים סימן רכד
שחלק מחכמתו. הא דקתני בישראל שחלק ובאומות שנתן ראיתי תי' רבים ונ"ל עיקר דבישראל יש טעם לפי שהם דבקים בו ית' וכל שאתה אומר חלק צריך אתה לדעת ממי נחלק נמצא שיש יחוס לחלק אחר מי שנתחלק ממנו משא"כ באומות שאין להם יחוס אחרי הנותן כמו כל מתנ' דלית בה אחריו' על הנותן אלא מה שזכה זכה ותו לא וע"כ אמר הכתוב ולבני הפלגשים נתן אברהם מתנות פירש"י שם טומאה מסר להם הוא ג"כ על הכוונה שזכרתי שאחר שנתן להם מתנה זו שוב אין דביקות בנותן:
המקנה מסכת קידושין דף לב עמוד ב
מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול וכו'. כבר כתבנו לעיל הטעם משום דאין המלכות שלו ואינו יכול למחול כבוד מלכות שמים אשר בקרבו וכן כתב המהרש"א ז"ל. ובזה נראה דיש ליתן טעם מה שתיקנו חז"ל ברואה מלך ישראל לברך שחלק מכבודו ובמלך עכו"ם שנתן מכבודו, משום דמלך ישראל אין המלכות שלו אלא של הקדוש ברוך הוא והוא יש לו חלק בו משא"כ במלך עכו"ם שאין בזה כבוד להקדוש ברוך הוא אלא לו בלבד לכך מברך שנתן.
חשוקי חמד כתובות דף נא עמוד ב
שאלה כשנשיא מצרים ביקר בא"י, האם יכלו לברך עליו שחלק מכבודו לבשר ודם, כמו שמברכים על מלך ממלכי אומות העולם?
תשובה נאמר בארחות רבינו (ח"א עמוד צ"ג קי"ג) שאלתיו אם מברכים על נשיא אמריקה, שהרי אין בידו להמית, ורק השופטים של בית המשפט בידם להרוג, והשיב לי [הקהילות יעקב זצ"ל] הנשיא נותן הוראות לשופטים איך לדונו. והוספתי לשאול את מו"ר דבחת"ס (או"ח קנט בד"ה והנה) כתוב דגדר מלך לענין ברכה, הוא כל שבידו להמית, וכתב עוד החת"ס כיון דמחויבים מהתורה בכבוד מלכות, כדילפינן ממשה רבנו שהזהירו הקב"ה שינהג כבוד בפרעה, לפי"ז צריך לכאורה לברך על נשיא מצרים, [שהרי חייבים בכבודו, ונוסח הברכה הוא שנתן מכבודו לבשר ודם], והשיב הקהילות יעקב לנכדו, שלא יברך משום שעמד מעצמו ולא המליכוהו, עכ"ל.
ושמעתי בשם גיסי הגר"ח קניבסקי דמקור דברי מרן הקה"י הם על פי המבואר במסכת סנהדרין (דף כ ע"ב) 'אמר רב יהודה אמר שמואל כל האמור בפרשת מלך, מלך מותר בו', והקשו התוס' אם כן למה נענש אחאב על כך שלקח את כרם נבות. ותירצו כמה תירוצים, ובתירוצם האחרון כתבו דפרשת מלך לא נאמרה רק על מלך שנמלך על כל ישראל ויהודה מאת המקום, ואחאב לא מלך על יהודה ולא מאת המקום, יעו"ש. אם כן מוכח מדברי התוס' דיש חילוק בין מלך שנמלך על ידי הקב"ה או מעצמו. [ומלך שהעם המליכוהו, נחשב שנמלך ע"י הקב"ה].
עוד ראיה הביא גיסי שליט"א מהירושלמי בהוריות (פ"ג ה"ב) מלך ישראל ומלך יהודה שניהן שוין, לא זה גדול מזה ולא זה גדול מזה..., אמר רבי יוסי בי רבי בון ובלחוד עד דיהוא בן נמשי, ומה טעם בני רביעים ישבו לך עד כסא ישראל מיכן ואילך בליסטייא היו נוטלין אותה, כלומר היו הורגים זה את זה ליטול המלכות.
ולכאורה יש מקום להביא ראיה נוספת על פי הגמ' בכתובות דף נא ע"ב ת"ר שבויי מלכות הרי הן כשבויים, גנבי ליסטות אינן כשבויים, והתניא איפכא? לא קשיא הא במלכות אחשורוש, הא במלכות בן נצר, ופרש"י בן נצר ליסטים היה ולכד עיירות ומלך עליהן ונעשה ראש ליסטים, יעו"ש. [עוד כתב בשם הגרי"ח זוננפלד שהורה לא לברך על קיסר גרמניה שביקר בירושלים משום שהוא מזרעו של עמלק שכתוב בו מחה תמחה].