פרק מהפודקאסט "מונח על הבוקר" מבית מטח בנושא דמוקרטיה בתרבות היהודית-ישראלית:
פילון האלכסנדרוני, על החוקים לפרטיהם ד, 230-237 [תרגמה מיוונית: סוזן דניאל-נטף, כתבי פילון האלכסנדרוני, מוסד ביאליק, כרך ג' עמ' 180-181].
הצדק עצמו, איזה משורר, איזה סופר, יוכלו להללו כראוי, הוא הנעלה מכל שבח ומכל קילוס? אמנם מעלה אחת שלו, הנכבדה ביותר [...] תהיה דבר שבח מספיק לחלוטין [...]. הרי השוויון, כפי שמסרו לנו הדורשים והחוקרים את תופעות הטבע, הוא אבי הצדק. והשוויון הוא אור בלא צל, שמש רוחני, למען האמת, מאחר שהיפוכו, אי-השוויון [...] הוא ראשית החושך ומקורו. [...] את כל הדברים הקלוקלים אצלנו יצר אי-השוויון, ואת כל המסודרים כהלכה יצר השוויון [...] במדינות – המתוקן והטוב שבמשטרים, הדמוקרטיה.
בנימין זאב הרצל, מדינת היהודים [תרגם מגרמנית: אשר ברש, בנימין זאב הרצל: מדינת היהודים ואלטנוילנד, סדרת "עם הספר", הוצאת ידיעות אחרונות, עמ' 90].
דמוקרטיה בלי מלך, לשם שווי- משקל, אינה יודעת כל מעצור לשבט או לחסד, והיא מביאה לידי להג אין קץ בבית- הנבחרים [...] הדמוקרטיה הטהורה מותנה בנמוסים פשוטים בתכלית, ואולם נמוסינו מסתבכים והולכים לרגל ריבוי התנועה והתרבות. הצלחת כל דמוקרטיה היא היושר, אומר מונטסקייה, ואיפה ימצא יושר זה, כוונתי ליושר מדיני? [...] ענייני הפוליטיקה צריכים להחתך מגבוה. אבל בגלל זה לא ישועבד איש במדינת היהודים [...] כל יחיד יאמין כי מרום הוא את עצמו וכך יתרומם הגוי [=העם] כולו.
על כן שויתי לנגד עיני ריפובליקה אריסטוקרטית. הצורה הזאת יאתה [=מוצלחת] גם לרוח עמנו השואף לכבוד, אך ברוב הימים נשחת וילך אחרי ההבל. [...] אנו נלמד משגיאותיהם של אחרים בקורות העמים וכן גם משגיאותינו אנו.
כל אדם חפשי באמונתו ובכפירתו, כשם שהוא חפשי בלאומיותו. ואם יאבה המקרה, כי יגורו בתוכנו גם בני אמונות אחרות או בני לאומים אחרים, ומצאו מחסה ומגן בכבוד שכם אחד עם כל אזרחי המדינה.
בנימין זאב הרצל, אלטנוילנד [תרגמה מגרמנית: מרים קראוס, בנימין זאב הרצל: מדינת היהודים ואלטנוילנד, סדרת "עם הספר", הוצאת ידיעות אחרונות, עמ' 91, 204-205].
בחברה החדשה שלנו לנשים יש שוויון זכויות מלא. [...] זכות הנשים לבחור ולהיבחר מובנת אצלנו מאליה.
זה יהיה מאוד לא הוגן מצדנו למנוע מאדם אחר- יהיו מוצאו, גזעו או אמונתו אשר יהיו- את הזכות להיות שותף בהישגים שלנו. אנחנו בעצמנו עומדים על כתפיהם של שאר עמי התרבות. אם מישהו רוצה לחבור אלינו, להכיר בסדר החברתי שלנו ולקבל על עצמו את החובות החברתיות שלנו, מגיע לו גם ליהנות מכל הזכויות שלנו, במלואן. כל מה ששייך לנו מבוסס על עבודת ההכנה שעשו קודמינו. אנחנו צריכים לפרוע את
החוב הזה. נוכל לעשות זאת רק בדרך אחת: סובלנות, סובלנות בדרגה הגבוהה ביותר. סיסמת הבחירות שלנו צריכה להישמע מעכשיו ולתמיד: בן אדם, אחי אתה!" [...]
היום כפר-חדש הוא גן פורח, גן נפלא. טוב לחיות בו, אבל שימו לב - כל מה שנטעתם במקום הזה יהיה חסר ערך ויקמול, אם חופש המחשבה והביטוי, הנדיבות ואהבת הבריות לא יפרחו בו. אתם חייבים לטפח את כל אלה ולאפשר להם לצמוח ולשגשג ביניכם.
הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, דברים במסיבה ליובלו הששים
בונים אנחנו מדינה דמוקרטית, אך אין זאת אומרת שלכך נוצרנו להיות רק מחקים את אחרים. נהיה גם יוצרים! אעפ”י שעדיין אין האומות מכריזות על כך, יש לי ההרגשה שהטובים שבהם כבר עייפה לה נפשם מתרבותם החומרנית, המכנית, מאותה התרבות שהביאה לנו את פצצת האטום, העלולה להביא על עולמנו היפה מבול שני, מבול של אש, לשחת כל בשר. עיניהם נשואות לציון, לאור החדש העתיד לקרון ממנה, כחזון נביאי ישראל, נביאי האמת והצדק והשלום. עלינו ליצור בריה חדשה למופת, דמוקרטיה; כן, דמוקרטיה אמתית, הדרוכה מהשקפת העולם של תורת ישראל, נביאי ישראל וחכמי ישראל, דמוקרטיה אמתית, המיוסדת על הצו הגדול של תורת קודשנו, ואהבת לרעך כמוך, ואהבתם את הגר, ואהבת לו כמוך. דמוקרטיה שתהא משכן לשכינת ישראל.
הרב משה אביגדור עמיאל, 1936
וגם את זאת צריך להדגיש, שלא הרי הדימוקרטיה שלנו כהדימוקרטיה של זמננו. זו האחרונה פירושה רק שעבוד, שיעבוד הפרט להכלל, היחיד להציבור, המעוט להרוב, ולאמתו של דבר אין זה אלא שיעבודם של הכלל והפרט יחד למספר יחידים-דימגוגים שסוחבים את ההמון אחריהם, בעוד שהדימוקרטיה שלנו משמעה שויון מוחלט וזכויות שוות לכל אישי האומה מבלי שום יוצא מן הכלל. על הכלל אמרו "הכל": "הכל שוחטים ושחיטתם כשירה" (חולין ב, א), "הכל תורמים ותרומתם תרומה", "הכל כשירים לכתוב את הגט, אפילו חרש שוטה וקטן" (גיטין כב, ב), "הכל יורדים לפני התיבה", ולא עוד אלא ש"הכל כשירים לדון" (סנהדרין לב, א).
הרב שמשון רפאל הירש, פירוש לתורה, ויקרא פרק יט, פסוקים יח; לד [תרגם מגרמנית: מרדכי ברויאר, מוסד הרב קוק, תשס"ב, עמ' שיט, שמ-שמא]
"השנוי עליך אל תעשה לחברך": הרי כאן שוויון גמור לכל - כעיקרון מנחה לכל פעולותינו; על - פי זה נדרוש את שלום רענו כשלומנו; נהפוך אנוכיות ואהבה עצמית לאהבת ריע ולשמירת כבודו; נלמד לאהוב ולכבד כל נברא בשוויון גמור עמנו.
הרי כאן שוויון גמור לגר - מבחינת מעמדו והיחס אליו; ולא רק בחוק ובמשפט - אלא גם ברגשות אהבה ובמעשי אהבה, עד כדי מצות ואהבת לו כמוך - שהיא כעין "ואהבת לרעך כמוך" המתייחס לכל אדם מישראל (ראה פי' לעיל פסוק יח). כי - גרים הייתם בארץ מצרים. מבשרכם חזיתם, לאיזו אכזריות תגיע אומה, המתנכרת לזכויות האדם של הגר. היה זה אסונכם במצרים, שהייתם גרים; ומכאן נבעה צרת העבדות והעינוי. ולפיכך זה יהיה עיקרון החוקה המשפטית של ארצכם: "משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח יהיה" (להלן כד, כב). וכלל זה כבר נתבאר בספר שמות כב, כ. אך קדושת החיים ברוח ובמעשה דורשת יותר מכן: היא דורשת שוויון גמור של הגר והאזרח - בהשקפתכם, ברגשותיכם וברצונכם הטוב.
מגילת העצמאות של מדינת ישראל
מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות. מדינת ישראל תהא מוכנה לשתף פעולה עם המוסדות והנציגים של האומות המאוחדות בהגשמת החלטת העצרת מיום 29 בנובמבר 1947 ותפעל להקמת האחדות הכלכלית של ארץ-ישראל בשלמותה. [...] אנו קוראים - גם בתוך התקפת-הדמים הנערכת עלינו זה חדשים - לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום וליטול חלקם בבנין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים.
הצעה לנוסח הכרזת העצמאות, 9/5/1948 [מובא במאמרו של יורם שחר”הטיוטות המוקדמות של הכרזת העצמאות“, עיוני משפט, כו, 2 (2002), עמ' 594].
המדינה תהיה מדינה דמוקרטית, חופשית לעליית יהודים, מדינת חרות, צדק ושלום ברוח חזון נביאי ישראל ואבי הציונות המדינית, תאודור הרצל ז"ל, חדורת העקרונות של מגילת האומות המאוחדות.
השופט יצחק אולשן, בג"ץ "שייב" [בג"ץ 144/50, ישראל שייב נ' שר הבטחון ואחרים]
משמעותו היסודית של עקרון שלטון החוק, אחת הערובות למשטר הדמוקרטי במדינה, היא, שההגבלות שאין להמנע מלהטילן על חירות הפרט, כדי שחירות זו לא תהיה עשויה לפגוע בחירות הזולת או באינטרסים של החברה, צריכות להקבע על ידי החוקים הנחקקים בבית המחוקקים ולא על פי הוראות השלטון המינהלתי — אין הרשות המבצעת בת חורין להטיל הגבלות רק מפני שהיא חושבת אותן לרצויות אלא אם כן החוק מקנה לה את הסמכות לכך — ההקפדה על שמירת העיקרון של שלטון החוק יש בה במקרה דנן תועלת רבה יותר לציבור מאשר הסירוב להיענות למבקש מפני החשד שהוא מטיף למעשי אלימות נגד הצבא.
השופט שמעון אגרנט, בג"ץ "קול העם" [בג"ץ 73/53, חברת קול העם נ' שר הפנים]
העקרון של חופש הביטוי הוא עקרון הקשור קשר אמיץ עם התהליך הדמוקרטי. במשטר אוטוקרטי נחשב המושל כאדם עליון וכמי שיודע, איפוא, מה טוב ומה רע בשביל נתיניו. על כן, אסור לבקר בגלוי את מעשיו המדיניים של המושל, ומי שחפץ להפנות את תשומת ליבו לטעות זו או אחרת שטעה, חייב לעשות כן בדרך של פנייה ישירה אליו תוך הוכחת יחס של יראת כבוד כלפיו. [...] מאידך גיסא, במדינה של משטר דמוקרטי – הוא משטר "רצון העם" – רואים את "המושלים" כמורשים וכנציגים של העם שבחרם. אשר על כן, רשאי הוא בכל עת להעביר את מעשיהם המדיניים תחת שבטו, אם כדי לגרום לתיקונם של מעשים אלה ולעשיית סידורים חדשים במדינה, ואם כדי להביא לפיטורם המיידי של "המושלים" או להחלפתם באחרים בבוא מועד הבחירות.
תפיסה פשוטה זו של המשטר הדמוקרטי מביאה בהכרח, איפוא, להטלת העקרון של חופש הביטוי בכל מדינה המושתתת על משטר כנ"ל [...]
הדמוקרטיה מהווה בראש ובראשונה משטר של הסכמה – היפוכו של משטר המתקיים בכוח האגרוף; והתהליך הדמוקרטי הוא, איפוא, תהליך של בחירת המטרות המשותפות של העם ודרכי הגשמתן, בדרך הבירור והשקלא והטריא המילולית, הווה אומר, על ידי ליבון גלוי של הבעיות העומדות על סדר יומה של המדינה והחלפת דעות עליהן בצורה חופשית. [...]
מערכת החוקים, לפיהם הוקמו ופועלים המוסדות הפוליטיים בישראל, מעידים כי אכן זוהי מדינה שיסודותיה דמוקרטיים. כמו כן, הדברים שהוצהרו בהכרזת העצמאות – ובפרט בדבר השתתת המדינה "על יסודות החירות" והבטחת חופש המצפון – פירושם, כי ישראל היא מדינה השוחרת חופש.
השופט משה לנדוי, בג"ץ "ברגמן" [בג״צ 98/69, אהרן א׳ ברגמן נגד שר האוצר ומבקר המדינה]
פרשנות המלמדת גם זאת מהוראות השוויון שבסעיף 4 עולה בקנה אחד עם עקרון היסוד של שוויון הכל בפני החוק. ליתר דיוק, הוא מיישם את העקרון הכללי הזה, בחינת אמנציה ממנו, בשטח המיוחד של דיני הבחירות. אבל הוא יכול להתקיים גם בפני עצמו, בלי להישען על סעיף בחוקה כתובה, הקובע במפורש את העקרון של שוויון הכל בפני החוק. אצלנו אין סעיף מפורש מה, לא בחוקה כתובה ואף לא בסעיף ״משוריין״ של חוק־ יסוד, ואף־על־פי־כן רעיון זה, שאינו כתוב על ספר, הוא מנשמת אפו של המשטר החוקתי שלנו כולו. על כן מן הדין הוא שבמקרי גבול דוקא, כאשר הוראה של החוק החרות ניתנת לשני פירושים- נעדיף אותו פירוש המקיים את שוויון הכל בפני החוק ואינו שם אותו לאל. בזה חיזוק נוסף לפירוש שאנו נותנים להוראת השוויון שבסעיף 4 הנדון.
