משנה תורה, הלכות שאר אבות הטומאה, פרק ח הלכה ח
"שלמה המלך ובית דינו גזרו על כל הידים שיהיו שניות, ואף על פי שלא ידע בודאי שנטמאו, מפני שהידים עסקניות, ולא גזר שלמה על הידים טומאה אלא לקדש, ואחר כך גזרו חכמים שאחריו אף לתרומה, ולפיכך צריך נטילת ידים לתרומה.
אמר אברהם: ואחר כך גזרו על אכילת חולין שצריך נטילת ידים"
(סוטה ד ע"ב):
"דרש רב עוירא,
זמנין אמר לה משמיה דרבי אמי, וזמנין אמר לה משמיה דרבי אסי:
כל האוכל לחם בלא נטילת ידים – כאילו בא על אשה זונה,
שנאמר 'כי בעד אשה זונה עד ככר לחם'".
תוסופות הרא״ש:
"ויש אומרים דמשום הכי קמדמה לאשה זונה, משום דכשהוא אוכל בלא נטילה כמו נאכלין באפיקורן (חולין קז ע"ב), דהוה אוכל בהפקרות, וזונה זו מופקרת היא".
רבא והגמרא דוחים את גישת רב עוירא ומביאים את דעתתו של רבי זריקא למסקנה:
"כל המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם".
מהי כוונתו של רבי זריקא בביטוי "נעקר מן העולם"? רש"י על אתר מבין כי ה"מזלזל" בנטילת ידים הוא מי שמזלזל בתקנות חכמים באופן כללי, ולכן הוא "נעקר מן העולם" – דינו מוות. בעלי התוספות מתקשים לקבל את הסברו של רש"י, ומבארים את הביטוי בצורה שונה:
"ונראה דזלזול שמזלזל בה תמיד עונשו עקירה ע"י עניות".
בעלי התוספות מסיבירם שה'עקירה מן העולם' היא עניות, משום שעני חשוב כמת.
הגמרא בחולין (שם) מביא ברייתא המבחינה בין נטילת ידים לתרומה ולחולין לנטילת ידים כחלק מקידוש ידים ורגלים במקדש. כאשר כהן היה מקדש ידיו, הוא היה נותן עליהן מים עד שהמים הגיעו לחיבור שבין הזרוע ליד, בעוד שבנטילת ידים לחולין ולתרומה די בכך שהמים יגיעו עד סוף האצבעות. הרמב"ם (הלכות ברכות ו, ד) הכריע להלכה בניגוד לברייתא:
"עד היכן היא נטילת ידים? עד הפרק".
האם מותר ליטול ידיים בשבת על גבי הטנק, שנחשב כרשות היחיד, כשהמים יוצאים לכרמלית?
https://tinyurl.com/3znwzy5m
נטילת ידיים לפני פירות
מדוע הנוטל ידיו לפירות נחשב גס רוח?
גסות הרוח מופיעה בלשון חז"ל בדרך כלל בהנהגות של דרך ארץ, כמו ביחס למגהק ומפהק בתפילתו (בבלי ברכות כד,ב), או השותה כוסו בהפסקות מרובות מהרגיל (פסחים פו,ב), או המהלך אחרי רבו (יומא לז,א), והיא כינוי לבעל גאווה.
הרב מרדכי הוכמן