עבדים היינו לפרעה במצרים וכו' ואילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו וכו' ואפילו כולנו חכמים וכו' מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים וכו' ומעשה בר"א וכו' עד שבאו תלמידיהם וכו' ברוך המקום וכו' כנגד ארבעה בנים דברה תורה וכו'. לבאר כ"ז נקדים להעיר א' אמר ואלו לא הוציא הקב"ה את אבותינו וכו' ומשועבדים היינו וכו' מה צורך לספר זאת שאלו לא הוציא היינו משועבדים שהוא דבר שאין צורך להשמיענו לגודל פשיטתו ב' למה אמר אלו לא הוציא וכו' משועבדים היינו וכו' לשון משועבד עדיין אינו מורה על גודל העבדות והי' לו לומר עבדים היינו כמו שפתח בלשון הזה גם מה טעם לסיפור יציאת מצרים הלא עברו עלינו כמה גליות וה' עזרנו ולא נצטוינו בסיפורם ומה נשתנה גלות מצרים שמצוה לספר יציאתו.
**** ויראה בזה ע"פ מאמר חז"ל בזכות ג' דברים נגאלו ממצרים שלא שינו את שמם ולא שינו את לשונם וכו' fill in #3
ויש להתבונן מה שלא שינו את שמם ומה מעלתו גם אמרו שלא שינו את לשונם איך הים באפשרי לדבר לשון הקודש תמיד הלא בין עם לשון אחרת התגוררו אשר לא הבינו לשון הקודש והיו מוכרחין לדבר עמהם בלשונם גם מהו גריעות שינוי הלשון גם אמרו חז"ל שהרשעים אינם יודעים את שמם בקבר וזה טעמא בעי מדוע אינם יודעין שמם ולבאר כל זה נראה ע"פ מאמר חז"ל עד שאתה מתפלל שיכנסו בך דברי תורה התפלל שלא יכנסו בך מאכלות אסורות והענין הוא כי הנה כל מיני דיבורי' מכל מיני לשונות כולם הם ע"י צירופי הכ"ב אותיות התורה הקשורים בה' מוצאות הפה שאי אפשר לדבר שום דיבור בעולם רק ע"י אותן הכ"ב אותיות ונקודותיהן שהם הם אותיות תורתינו הקדושה ולכן כשהאדם שומר פיו ולשונו דהיינו ששומר עצמו שלא יפגום ברית הלשון במאכלות אסורות וגם שלא ידבר שקרים ולה"ר וליצנות ודומיהן אז פיו ולשונו הם בקדושה ואינם תחת הס"א שאין אחיזת החיצונים בה' מוצאות פיו ואז אף אם ידבר בשארי לשונות דבוריו הם בכלל לשון הקודש שעיקר לשון הקודש ביאורו שלשונו אשר בפיו שקשורים בה הכ"ב אותיות היא קדושה ע"י ששומרה מכל דברים הפוגמים ברית הלשון ולכן נכנסין דברי תורה בתוך מעיו שאין אחיזת החיצונים בדיבוריו שהם צירופי אותיות התורה ואינם יכולין לבלבלו אכן באם ח"ו האדם פוגם ברית הלשון במאכלות או בדיבורים האסורים כרכילות ולצנות ושקרים ודומיהם אדם כזה הוא מכניס פיו ולשונו תחת הסט"א ולכן יש להם אחיזה לבלבל גם תורתו ותפלתו בשקר והתפארות ח"ו ואז אף אם ידבר בלשון קודש אינו בכלל לשון הקודש באמת שאין לשונו אשר בפיו קדושה ולזה ג"כ הרשעים אינם יודעים שמם בקבר ששם האדם שניתן לו מעריסתו ג"כ צירוף קדוש כפי שורש נשמתו ואדם שאינו מכניס דיבוריו וצירופיו אותיות התורה תחת הסט"א נשאר לו שם זה וצירוף זה שיש לו כפי שורשו בקדוש' משא"כ כשאדם פוגם דיבוריו ומשתמש בצירופי אותיות התורה לצרפן לדבר בהם דיבורים אסורים וצירופין אסורים כנבלות פה ורכילות אזי גם לשמו נעשה צירוף אחר מהס"א ולכן אינו יודע אז שמו שאין לו שם זה עתה שהי' לו מקודם וזאת היתה מעלת ישראל שלא שינו את שמם שנשאר להם שמותם וצירוף הקדוש שהי' לשמותם שלא נשתנה ח"ו לצירוף אחר מצד הסטרא אחרא וגם לא שינו את לשונם ביאורו כנזכר לעיל שעיקר השתנות הלשון הוא מפאת הדיבורים שאם האדם שומר עצמו מדיבורים אסורים אז אף ידבר בכל הלשונות כולן עדיין לשונו הוא לשון הקודש וח"ו כשפוגם פיו בשקרים ולצנות ודומיהן אף כשמדבר בלשון הקודש אין זה לשון הקודש כנזכר שאין לשונו קדושה ואבותינו במצרים לא שינו את לשונם מקדושתה כמובן
**** והנה בכתבי האר"י ז"ל שאחיזת פרעה היה במיצר הגרון ופרעה אותיות הערף שהיה לו אחיזה בעורף והוא כי כל החיצונים מגמתן לבלבל את ישראל מעבודת השם כדי שתרד אליהם השפעת הקדושה הראויות לירד על הכנ"י ופרעה היתה מגמתו לעסוק הקול היוצא ממיצר הגרון לבוא לבחי' דיבור ע"י שיבלבלם בשקרים ודומיהן כדי שישתעבדו תחת הסט"א ע"י שלא ידברו הדיבור בקדושה
********** וזהו שאמרו בזוה"ק שבמצרים היה הדיבור בגלות שלא יכלו לדבר הדיבור בדחילו ורחימו כראוי ולזה נקרא פרעה אותיות פה רע שכל מגמתו היה להביא דיבור פיהם אל הרע שהוא הסט"א וזה שאמר משה כי כבד פה וכבד לשון אנכי ואיך ישמענו פרעה שהרי הגאולה העיקרית הוא להוציא הדיבור מהגלות שהוא עתה בהגלות וא"כ איך ישמעני פרעה שאוכל לגאלם ע"י דיבורי אליו מאחר שהדיבור הוא בהגלות תחת ידו ולכן אבותינו בזכות שנלחמו מלחמת מצוה ולא הניחו את הסט"א להתגבר עליהם בזה מחמת שלא שינו את לשונם ושמרו ברית הלשון שלא יהיה נפגם לכן נגאלו בזכות זה ובחי' הגאולה היה ע"י שהאיר הקב"ה על הדיבור אור המוחין עלאין שהם אהיה הויה אהיה שהם גימטריא ס"ח ונתבטל אחיזת החיצונים מהדיבור ולכן אנו קורין לחג הזה פסח לא חג המצות מפני שעיקר הגאולה היה ע"י השפעת המוחין עלאין אל הפה וזהו פסח נוטריקון פה סח שנמשך על הפה השפעת המוחין שהם גימ' ס"ח ומטעם זה סיפור יציאת מצרים נוהג לדורות מפני שמתעורר העת שיצא אז הדיבור מהגלות לדבר דיבורים באמת ולזה בכל שנה ושנה בעת הזאת הסיפור הזה מועיל לטהר דיבורו ולהוציאו מתחת הסט"א ולהביאו אל הקדושה כמו שהיה אז בצאתם ממצרים שנגאל הדיבור וזהו עבדים היינו וכו' ואלו לא הוציא הקב"ה וכו' משועבדין היינו לפרעה פי' כי לולי ה' עזרנו והשפיע אור המוחין עלאין להוציא הדיבור מהגלות היינו משועבדין לפרעה פי' שהיינו משועבדים בדיבורינו תחת הסט"א שהוא הפה רע שלא היה במעשינו לבטל הקליפות מבלבול הדיבור ולכן אפילו כולנו חכמים וכו' מצוה עלינו לספר וכו' תיבת לספר יש לפרשו מלשון ספיר פי' שאפילו מי שהוא חכם גדול ונבון ויודע את התורה לא יחזיק עצמו במעלה זו שכבר דיבוריו הם ברורים ונקיים וקדושים רק המצוה לספר פי' להאיר ולברר הדיבור ולקדשו ע"י סיפור יציאת מצרים שהסיפור הזה מועיל לטהר הדיבור כנזכר שאז הזמן גורם לפעול זה מפני שנגאל הדיבור בעת הזאת וזה רומז ג"כ באמרו מעשה בר"א וכו' והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה עד שבאו תלמידיהם וכו' שידוע מאמר חז"ל שמע השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך שעיקר קבלת עול מלכות שמים הוא בדיבור הקריאת שמע והרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים באמת ובדו"ר צריך שישמור שלא יפגום ברית הלשון ושיהיה דיבורו ברור ונקי כדי שלא יאחזו החיצונים לבלבלו בעת שמקבל עליו עול מ"ש וכנ"ל והנה אותם החכמים המשיכו קדושה גדולה כ"כ בדיבורם ע"י סיפור יציאת מצרים עד שגם תלמידיהם הראינו קדושה ההיא וגם עליהם נמשך קדושה ע"י רבותיהם וע"כ באו ואמרו שהגיע זמן קריאת שמע פי' שאנו מרגישין גודל קדושה העליונה שנמשך לדיבורכם שע"י דיבור קדוש כזה שנתקדש ע"י הסיפור יציאת מצרים ראוי לקבל עליו עול מ"ש באמת ובדו"ר וזה יש לרמוז ג"כ באמרו אח"כ ברוך המקום ברוך הוא ר"ל שתחילה צריך להמשיך קדושה וברכה אל המקום שהוא היה מוצאות הפה מקום הדיבור שלא יהיה בהם אחיזת החיצונים ואח"כ ראוי לומר ברוך הוא שהוא להמשיך ברכה ממקור העליון אל הדיבור ואמר אח"כ כנגד ארבעה בנים ד"ת אחד חכם וכו' של כולם צריכי' אנו להודיע שעיקר הכל הוא לקדש ולטהר הדיבור ע"י סיפור יציאת מצרים ואמר חכם מה הוא אומר מה העדות והחוקים והמשפטים וכו' שהחכם שואל על העדות מדוע צריך האדם להעיד בפיו בשעת עשית המצות שהוא עושה המצוה לשם יחוד קוב"ה ושכינתי' אפילו אותן המצות שהם נעשים במעשה בלי דיבור ואף אתה אמור לו כהלכות "הפסח פי' שע"י הדיבור הוא ממשיך אור המוחין עלאין שעולין ס"ח אל הפה ומייחד קוב"ה ושכינתיה ואין מפטירין אחר הפסח אפיקומן מלת מפטירין פירושו לשון התחלה כמו פוטר מים כו' ואפיקומן ביאורו כמו שאמרו חז"ל אפיקו מנייכו ור"ל אין מפטירין שאין התחלה לשום מצוה רק באם תהיה אחר הפסח אפיקומן פי' שיפנה כלי דיבורו שיהיה אחר "הפסח פי' שיהיו מרכבה אל השכינה שהוא בחי' פה ושימשך עי"ז אור הס"ח שרומז למוחין עלאין שע"י שמקדש ומטהר כלי דיבורו בעסק התורה ודיבורי התפילה עי"ז פיו הוא מרכבה אל הפה שרומז לשכינה הקדושה וס"ח שרומז למוחין עלאין שנמשכין על הפה ע"י הדיבור ורשע מה הוא אומר מה העבודה הזאת לכם וכו' שהרשע אומר שזאת שרומז אל הדיבור ואל התורה שבע"פ כידוע הוא אצלו עבודה שאין הנאה ממנו רק כאדם העובד עבודה קשה ואף אתה הקהה את שיניו שיניו לשון שונה פי' שתקהה משנתו ששאלתו מורה שמעולם לא היה עסקו בתורה לשמה ולא השיג מתיקות עבדות השם הבא מדיבור בדו"ר ע"כ הוא אצלו עבודה והגדת אליו בעבור זה עשה ה' לי וכו' פי' שעיקר הגאולה היתה לגאול הדיבור שיהיו יכולין לדבר דיבורים בתורה ובתפילה בדו"ר בשכר שלא שינו את לשונם שלא פגמו ברית הלשון כנ"ל ואלו היה שם לא היה נגאל שמכיון שלא השיג טעם מתיקות הדיבור בדו"ר בוודאי שפגם ברית הלשון וע"כ יש אחיזת החיצונים בדיבורו וע"כ אלו היה שם לא היה נגאל וכן שאלת התם הוא על הדיבור מה זאת זאת מורה על הדיבור כידוע ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו כו' שעיקר הגאולה היתה לגאול הדיבור שנעסוק בתורה דווקא בדיבור בדו"ר וכן שאינו יודע לשאול וכו' וזה רומז ג"כ מה שאמר ר"ג כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא י"ח דלכאורה טעמא בעי אמאי לא יצא בעשי' בלי אמירה ועפ"י דברינו הנ"ל יבואר היטיב שהעיקר העבדות הוא ע"י הדיבור בדו"ר בפרט במצות פסח שאז הזמן מתעורר שנגאל הדיבור לכן הוא מחויב לומר כן ובאם לאו לא יצא.