מתני' נשים ועבדים וקטנים פטורין מק"ש ומן התפלין וחייבין בתפלה ובמזוזה,ובברכת המזון:
גמ׳ וחייבין בתפלה: דרחמי נינהו מהו דתימא הואיל וכתיב בה (תהלים נה, יח) ערב ובקר וצהרים כמצות עשה שהזמן גרמא דמי,קמ"ל:
רש"י מסכת ברכות דף כ עמוד ב
הכי גרסינן: תפלה דרחמי נינהו - ולא גרס פשיטא, דהא לאו דאורייתא היא
תוספות מסכת ברכות דף כ עמוד ב
בתפלה פשיטא כיון דכתיב ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה כמצות עשה שהזמן גרמא הוי קמ"ל דרחמי נינהו - ורש"י לא גריס ליה שהרי תפלה דרבנן היא ומאי מ"ע שייכי ביה. ומ"מ יש ליישב דהא הלל דרבנן ונשים פטורות מהאי טעמא דמצות עשה שהזמן גרמא הוא כדאמרינן בסוכה (דף לח.) מי שהיה עבד ואשה או קטן מקרין אותו עונה אחריהן מה שהם אומרים דאין השומע פטור מקריאתן כיון שהם פטורים.
רבינו יונה על הרי"ף מסכת ברכות דף יא עמוד ב
ואע"פ שהתפלה יש לה זמן קבוע אפ"ה כיון שאמרו הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו כמצוה שאין הזמן גרמא דיינינן לה ולפיכך נשים חייבות אי נמי מפני שהיא רחמים
לבוש אורח חיים סימן קו
סעיף ב
נשים ועבדים אע"פ שפטורים מקריאת שמע משום שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, חייבים בתפלה,שהתפלה היא מצות עשה שלא הזמן גרמא, שכל היום זמנה או היא גופה או תשלומיה(א) וכן כל הלילה. ועוד דשאני תפלה דרחמי נינהו תיקנוה רבנן אף לנשים ועבדים.
רי"ף מסכת ברכות דף יא עמוד ב
תפלה ומזוזה וברכת המזון דהוה ליה מצות עשה שלא הזמן גרמא
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלה סימן קו
סעיף ב
נשים ועבדים, שאע"פ שפטורים מק"ש חייבים בתפלה, מפני (ד) שהיא ב מ"ע <ב> שלא [א] הזמן גרמא; וקטנים שהגיעו לחינוך, ג חייבים (ה) לחנכם
מגן אברהם סימן קו
ב (פמ"ג) (מחה"ש) מצות עשה - כ"כ הרמב"ם דס"ל דתפלה מ"ע דאורייתא היא דכתיב ולעבדו בכל לבבכם וכו' אך מדאורייתא די בפעם אחד ביום ובכל נוסח שירצה ולכן נהגו רוב נשים שאין מתפללות בתמידות משום דאומרי' מיד בבוקר סמוך לנטילה איזה בקשה ומדאורייתא די בזה ואפשר שגם חכמים לא חייבום יותר והרמב"ן סובר תפלה דרבנן וכן דעת רוב הפוסקים ועיין בתוס' דברכות דף כ' ריש ע"ב ובסמ"ק כ' שמצו' להתפלל בעת צרה:
שו"ת שאגת אריה (ישנות) סימן יד
ואין דבריו נכונים ואמתיים דהיכא מצינו שאמרו דנשים חייבות בתפלה מפני שהיא מ"ע שלא הז"ג אדרבה איפכא אמרינן וחייבים בתפלה דרחמי נינהו מהו דתימא הואיל וכתיב ערב כו' כמ"ע שהז"ג דמי קמ"ל הרי לכאורה משמע מכאן דהוי מ"ע שהז"ג משום דאין עיקר לתפלה מה"ת אלא מדרבנן והם תיקנו לה זמנים קבועים אלא משום דרחמי נינהו תיקנו ג"כ לנשים שחייבות להתפלל.
שו"ת יביע אומר חלק ו - אורח חיים סימן יז
אולם לפמש"כ לעיל עפ"ד הראשונים ואחרונים דהרמב"ם ל"ג לטעמא דרחמי נינהו, וכגירסת הרי"ף, אין כל הכרח בזה לחייב הנשים בשלש תפלות, ולעולם שאינן חייבות אלא בתפלה אחת שבה יוצאות י"ח מה"ת, ואף מדרבנן לא נתחייבו בג' תפלות דהו"ל כשאר מ"ע שהז"ג שאף בדרבנן נשים פטורות, וטעמא דרחמי נינהו לא שמיע ליה כלל להרמב"ם וסיעתו, מכיון שלא היה גורס כן בגמרא.
משנה ברורה סימן קו
(ד) שהיא מ"ע וכו' - כ"ז לדעת הרמב"ם שרק זמני התפלה הם מדברי סופרים אבל עיקר מצות תפלה היא מן התורה שנאמר ולעבדו בכל לבבכם איזו עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפלה אלא שאין לה נוסח ידוע מן התורה ויכול להתפלל בכל נוסח שירצה ובכל עת שירצה ומשהתפלל פ"א ביום או בלילה יצא י"ח מן התורה וכתב המ"א שע"פ סברא זו נהגו רוב הנשים שאין מתפללין י"ח בתמידות שחר וערב לפי שאומרות מיד בבוקר סמוך לנטילה איזה בקשה [ה] ומן התורה יוצאות בזה ואפשר שאף חכמים לא חייבו יותר אבל דעת הרמב"ן שעיקר מצות תפלה היא מד"ס שהם אנשי כה"ג שתיקנו י"ח ברכות על הסדר להתפלל אותן שחרית ומנחה חובה וערבית רשות ואע"פ שהוא מ"ע מד"ס שהזמן גרמא והנשים פטורות מכל מ"ע שהזמן גרמא אפילו מד"ס כגון קידוש הלבנה אעפ"כ חייבו אותן בתפילת שחרית ומנחה כמו אנשים הואיל ותפלה היא בקשת רחמים. וכן עיקר[ו] כי כן דעת רוב הפוסקים וכן הכריע בספר שאגת ארי' ע"כ יש להזהיר לנשים שיתפללו י"ח ונכו ןג"כ שיקבלו עליהן עול מלכות שמים דהיינו שיאמרו עכ"פ שמע ישראל כדאיתא בסימן ע' ויאמרו ג"כ ברכת אמת ויציב כדי לסמוך גאולה לתפלה כמו שכתב המ"א בסימן ע' וכ"ז לענין שחרית ומנחה [ז]אבל תפלת ערבית שהוא רשות אע"פ שעכשיו כבר קבלוהו עליהם כל ישראל לחובה מ"מ הנשים לא קבלו עליהם ורובן אין מתפללין ערבית. ותפלת מוספין בצל"ח כתב דפטורות אבל בספר מגן גבורים פסק דחייבות עי"ש:
Rabbi Neustadt
http://www.torah.org/advanced/weekly-halacha/5759/vaeira.html
The Chafetz Chayim's son reported (Sichos Chafetz Chayim, pg. 13) that his mother rarely davened when her children were young. She said that the Chafetz Chayim exempted her from davening during that period in her life.
Harav M. Feinstein (quoted in Ko Somar l'Beis Yaakov, pg. 29) once remarked that the fact that many women were illiterate and were not required by the rabbanim to learn how to read is proof that they relied on the poskim who did not require women to daven Shacharis and Minchah, although women certainly recited supplications.
צל"ח מסכת ברכות דף כו עמוד א
ומדברי התוס' למדתי כונה אחרת רמוזה בלשונם שכתבו משום שהיא תדירה בכל, ולכאורה מלת בכל אין לה הבנה, שהיה להם לומר שהיא תדירה בכל יום או בכל זמןא] ולכן אני אומר שכיונו במה שאני מסתפק אם תפלת המוספין נוהגת בנשים שהרי היא מצוה שהזמן גרמא, ואף שהתפלה אין מן התורה רק מדרבנן, הרי לדעת התוס' לעיל דף כ' ע"ב [ד"ה בתפלה] גם במצות דרבנן שהזמן גרמא נשים פטורות אלא שבתפלה חייבינהו רבנן כיון דרחמי נינהו כמבואר לעיל, והיינו בשלש תפלות הקבועות בכל יום, ואפי' בשבת וי"ט שהם רק שבח מ"מ כיון דבחול רחמי נינהו לכן לא חילקו בין שבת ויו"ט לחול, וכמ"ש רבינו יונה כאן [י"ח ע"א מדפי הרי"ף ד"ה טעה] לענין תשלומין בתפלה שאחריה, אבל תפלת מוסף שאיננה רחמי כמבואר ברבינו יונה כאן דלכך אין לה תשלומין, והיא מצות עשה דרבנן שהזמן גרמא, ודאי דנשים פטורות לדעת התוס'. וא"כ זהו כוונת התוס' שהקדים תפלת המנחה למוסף משום שהיא תדירה בכל, ותרתי קארי למעליותא דמנחה, חדא שהיא תדירה,ועוד שהיא נוהגת בכל באנשים ונשים, משא"כ מוסף שאינה תדיר ואינה נוהגת בנשים.
שו"ת רבי עקיבא איגר מהדורא קמא סימן ט
גם לא מצינו דעשה ששוה בכל קודם לעשה שאינה שוה בכל, והרי בברכות (דף כ"ז) היה לפניו שניתפלות מנחה ומוסף מנחה קדים דתדיר, ולא נקיט הטעם דמנחה שוה בכל דנשים חייבות בתפלה ומוסף אינה שוה בכל, דלכאורה נראה דנשים פטורות מתפלת מוסף כיון דנשים לא היו שוקלות אין להם חלק בקרבנות ציבור וכ"מ בת' בשמים ראש ס' פ"ט ע"ש.
וא"ר יוסי בר' חנינא משום ראב"י מאי דכתיב (ויקרא יט, כו) לא תאכלו על הדם לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם (א"ד) א"ר יצחק א"ר יוחנן א"ר יוסי בר' חנינא משום ראב"י כל האוכל ושותה ואח"כ מתפלל עליו הכתוב אומר (מלכים א יד, ט) ואותי השלכת אחרי גויך אל תקרי גויך אלא גאיך אמר הקב"ה לאחר שנתגאה זה קבל עליו מלכות שמים:
רבינו יונה על הרי"ף מסכת ברכות דף ה עמוד א
לא תאכלו על הדם שלא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם וזה אסמכתא בעלמא הוא דפשטיה דקרא על אמ"ה נאמר שלא יאכל הבשר בעוד שדמו בתוכו:
ספר החינוך מצוה רמח
(ב) והנה אזכיר לך מן הדברים שפירשו לנו זכרונם לברכה, שנכללין בלאו הזה. אמרו זכרונם לברכה[שם ס"ג ע"א] שיש בו אזהרה לאוכל מבהמה קודם שתצא נפשה. וכן (ג) לאוכל בשר קדשים קודםזריקת הדם, וכמו שאמרו [שם] לא תאכלו הבשר ועדיין דם במזרק. וכן למדו ממנו (ד) שאין מברין עלהרוגי בית דין, וכן סנהדרין שהרגו את הנפש שאין טועמין כלום כל אותו היום, (ה) ושלא יטעום אדםכלום עד שיתפלל, וכן אזהרה לבן סורר ומורה כמו שאמרנו.
מנחת חינוך מצוה רמח
מד' הרהמ"ח נראה דזה איסור דאוריי' ונכלל בלאו הזה ובגמ' סנהדרין אין מבואר ד"ז רק בברכות פ"א וע"ש בתר"י ושאר אחרונים נראה שהוא רק דרבנן וקרא אסמכתא ובאמת לשי' רוב הראשוני' דתפלה דרבנן א"כ אין כאן לאו דכל עיקר התפלה היא דרבנן אך להר"מ דתפלה דאורייתא אפ"ל דזה הוי גם כן דאורייתא ולא אסמכתא אך בר"מ פ"ו מתפלה לא הזכיר שזה בכלל לא תאכלו נראה גם כן מדבריו דהוי אסמכתא