(י) ואשר בחר - ותמיד תהיה תפלת האב והאם שגורה בפיהם להתפלל על בניהם שיהיו לומדי תורה וצדיקים ובעלי מדות טובות ויכוין מאוד בברכת אהבה רבה ובברכת התורה בשעה שאומרים ונהיה אנחנו וצאצאינו וכן כשאומר בובא לציון למען לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה:
וְרַב הַמְנוּנָא אָמַר: ״אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכׇּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ נוֹתֵן הַתּוֹרָה״. אָמַר רַב הַמְנוּנָא: זוֹ הִיא מְעוּלָּה שֶׁבַּבְּרָכוֹת.
ד"א ויאמר ה' מסיני בא - כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל לא על ישראל בלבד הוא נגלה, אלא על כל האומות:
בתחילה הלך אצל בני עשו ואמר להם: מקבלים אתם את התורה?
אמרו לו: מה כתוב בה?
אמר להם לא תרצח.
אמרו: רבש"ע, כל עצמו של אותו אביהם רוצח הוא, שנ' והידים ידי עשו, ועל כך הבטיחו אביו, שנאמר (בראשית כז) על חרבך תחיה.
הלך לו אצל בני עמון ומואב ואמר להם: מקבלים אתם את התורה?
אמרו לו מה כתוב בו?
אמר להם לא תנאף.
אמרו לפניו: רבש"ע, עצמה של ערוה להם היא, שנ' ותהרן שתי בנות לוט מאביהם.
הלך ומצא בני ישמעאל, אמר להם: מקבלים אתם את התורה?
אמרו לו מה כתוב בה?
אמר להם לא תגנוב.
אמרו לפניו: רבש"ע, כל עצמו אביהם לסטים היה, שנא' והוא יהיה פרא אדם,
לא היתה אומה באומות שלא הלך ודבר, ודפק על פתחם מה ירצו ויקבלו את התורה ... אפילו שבע מצות שקיבלו עליהם בני נח לא יכלו לעמוד בהם, עד שפרקום ונתנום לישראל.
״וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר״,
אָמַר רַב אַבְדִּימִי בַּר חָמָא בַּר חַסָּא: מְלַמֵּד שֶׁכָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם אֶת הָהָר כְּגִיגִית, וְאָמַר לָהֶם: אִם אַתֶּם מְקַבְּלִים הַתּוֹרָה מוּטָב, וְאִם לָאו שָׁם תְּהֵא קְבוּרַתְכֶם.
אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: מִכָּאן מוֹדָעָא רַבָּה לְאוֹרָיְיתָא.
אָמַר רָבָא: אַף עַל פִּי כֵן הֲדוּר קַבְּלוּהָ בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, דִּכְתִיב: ״קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים״ קִיְּימוּ מַה שֶּׁקִּיבְּלוּ כְּבָר.
ברוך שאמר עמ' כה
ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו
לכאורה לפי המבואר במדרשים שחזר הקב"ה על כל האומות שיקבלו התורה ולא רצו, ובא לישראל וכפה עליהם הר כגיגית וכפאם לקבלה, א"כ מה שייך לומר אשר בחר בנו מכל העמים אחרי שהציע זאת לכל העמים, והשיבו את ההצעה, וגם לישראל ניתנה בכפיה, א"כ אין זה בחירה.
אך באמת כי גם הכפיה עצמה הוא מחמת שבחר בנו, וזה עפ"י המבואר במס' ע"ז (ג' א') שטענו, האומות בהתנצלות על שלא קיבלו התורה, ואמרו כלום כפית עלינו ההר כמו שכפית על ישראל",
והבאור הוא, כי גם הכפיה היא מטעם אהבה,
משל לתינוק שצריך לקחת סמי מרפא והוא מסרב ליקח, אזי כופין אותו שיקח, וזה מפני האהבה אליו כדי שיחיה, ולפי זה טעם שלא כפה לאומות ורק לישראל, הוא מפני שבחר בנו מכל העמים, ורצה בטובתנו.
ואחר כך מברך ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל העמים
שנאמ' ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה.
ונתן לנו את תורתו שנא' ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה והיה שם ואתנה לך את לוחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם
וכתי' זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חקים ומשפטים.
וחותם בא"י נותן התורה
בית הספר - רב יעקב מעמדין - עמ' פ"ד
בחר בנו שנאמר ובך בחר ה'
מכל העמים ונתן לנו ע"ש הכתוב לא עשה כן לכל גוי ...
וחותם נותן התורה סתם. כי היא הפקר. ממדבר מתנה כתר תורה כל הרוצה לזכות יבא אפי' כותי העוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול (עז ג בק יח') והחזירה הקב"ה על כל אומה ולשון.
כִּ֣י עַ֤ם קָדוֹשׁ֙ אַתָּ֔ה לַה' אֱלֹקֶ֑יךָ בְּךָ֞ בָּחַ֣ר ׀ ה' אֱלֹקֶ֗יךָ לִהְי֥וֹת לוֹ֙ לְעַ֣ם סְגֻלָּ֔ה מִכֹּל֙ הָֽעַמִּ֔ים אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃ לֹ֣א מֵֽרֻבְּכֶ֞ם מִכׇּל־הָֽעַמִּ֗ים חָשַׁ֧ק ה' בָּכֶ֖ם וַיִּבְחַ֣ר בָּכֶ֑ם כִּֽי־אַתֶּ֥ם הַמְעַ֖ט מִכׇּל־הָעַמִּֽים׃ כִּי֩ מֵאַֽהֲבַ֨ת ה' אֶתְכֶ֗ם וּמִשׇּׁמְר֤וֹ אֶת־הַשְּׁבֻעָה֙ אֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּע֙ לַאֲבֹ֣תֵיכֶ֔ם הוֹצִ֧יא ה' אֶתְכֶ֖ם בְּיָ֣ד חֲזָקָ֑ה וַֽיִּפְדְּךָ֙ מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֔ים מִיַּ֖ד פַּרְעֹ֥ה מֶֽלֶךְ־מִצְרָֽיִם׃
כי עם קדוש אתה, כבר בארתי (יתרו יט ה') שיש הבדל בין עם קדוש ובין עם סגלה,
שסגולה היא דבר החשוב מצד הבחירה דבר שיקר בעיניו מצד שמוצא חן לפניו,
ועם קדוש הוא בעת יתקדשו ויתעלו מצד קדושת מעשיהם,
ועז"א שאתה עם קדוש מצד קדושת המעשים, וחוץ מזה בחד ה' אלקיך מצד הבחירה להיות לו לעם סגלה,
ומצד שני אלה הענינים צריך אתה להתרחק מן העמים עובדי אלילים:
(כא) עַם־זוּ֙ יָצַ֣רְתִּי לִ֔י תְּהִלָּתִ֖י יְסַפֵּֽרוּ׃ {ס} (כב) וְלֹא־אֹתִ֥י קָרָ֖אתָ יַעֲקֹ֑ב כִּֽי־יָגַ֥עְתָּ בִּ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃
That they might declare My praise.
(22) But you have not worshiped Me, O Jacob,
That you should be weary of Me, O Israel.
תפילות ישראל - הקשר - עמ' ח
אשר בחר בנו. הוא יתברך בחר בנו לתת לנו תורתו, להיות נושאיה, לומדיה ומקיימיה. זאת היתה מראש כל המטרה של בחירתנו (שמות ג יב). כל חשיבותנו ההיסטורית בין האומות עולה ויורדת במידה בה אנו מטפחים את התורה ושומרים לה אמונים בקרבנו, בשעה שאנו חדלים לדעת אותה ולקיימה לא יכירנו מקומנו בין העמים.
ציוני דרך - עמ' 345-347
צאלח תעאמרי הוא פלסטיניב משכיל ורהוט, בעל תואר מוסך מאוניברסיטה בבריטניה, ובעלה של דינה, לשעבר מלכת ירדן, אשתו הראשונה של המלך חוסיין. הוא מתגורר בבית מידות מפואר לא הרחק מתקוע, ובעבר כבר ביקרתי אותו שם והתרשמתי מרוחב דעתו ואופקיו.
הפגישה היתה קטסטרופלית...
"איתכם אנחנו תמיד במלחמה. עד שתעזבו את אפרת, את ירושלים ואת תל אביב".
היית בהל אמתי,כל על צאלח תעאמרי ידעתי דברים אחרים ...
בכלא הישראלי, תעאמרי נעשה 'יודפיל' ממש. הוא קרא ספרים רבים על היסטוריה יהודית ופילוסופיה יהודית, והאמין שחייבת להימצא פרשה מדינית בדמות חלוקת הארץ ...
סיפרתי לו אפוא שקראתי את הספר, ושאלתי אותו איך קרה שדווקא עכשיו, בימים של הידברות והסכמים, הוא מפגין לוחמנות אכזרית כל כך.
"אם אתה באמת רוצה לדעת, אספר לך. האמנתי בשלום המבוסס על פרשה עם ישראל כשחשבתי שישראל תנצח. שיניתי את דעתי; עכשיו אני מאמין שאנחנו ננצל במאבק המזוין. זה קרה זמן קצר לפני עסקת השבויים, בחג הפסח שלכם. התעמלתי בחצר הכלא, וראיתי סוהר ישראלי אוכל פיתה עם פלאפל. שאלתי אותו, 'איך אתה יכול לאכול את זה?' והוא ענה, 'אני אוכל מה שאני רוצה. אני הסוהר פה, ואתה עדיין האסיר! אני זה אומר לך מה לאכול, לא ההפך.' אמרתי לו, 'אבל היום הוא היום השלישי של פסח. התורה שלכם אוסרת עליך לאכול פיתה בפסח.' והוא השיב לי, 'אני לא שם פס על מה שכתוב בספר מלפני ארבעת אלפים שנה.'
"באותו רגע הרגשתי שחוויתי התגלות. אם לישראלים לא אכפת מפסח, גם לא יהיה אכפת להם מאר ישראל. אם הם לא מחוברים לתורה, הם גם לא באמת מחוברים לארץ. הם לא יהיו מוכנים להקריב למענה. והארץ הזאת היא לא המקום הנכון בשביל מי שלא מוכן להקריב".
... ועוד מה שאמרה (דבר' ל"ג ד') תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב. ועוד כי אומתנו איננה אומה כי אם בתורותיה34, וכיון שאמר הבורא שהאומה תעמוד כל עמידת השמים והארץ, מן ההכרח שתעמד תורותיה כל ימי השמים והארץ ...
34 נראה לי ברור שהכוונה על תורה שבכתבותורה שבעל פה, אם כי אפשר לתרגם 'במצוותיה'.
שיחות הרב צבי יהודה - פרשת דברים - סדרה ב' - פסקה 22 - עמ' 44
זאת הגישה לאמיתה של תורה. כל החריפות והבקיאות, הלמדנות וההצלחה בתורה, אם הן חסרות את הגישה היסודית הזאת, אין סוף לצרות ולסיבוכים הנמשכים מכך. מהו נוסח ברכת התורה שתקנו לנו חכמים ? "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו". לכאורה, מה הוא היחוס והערך שלנו: "בחר בנו מכל העמים"? יותר היה נראה שהוא "ונתן לנו את תורתו". אם כן היה עדיף הנוסח: "אשר נתן לנו את תורתו ובחר בנו מכל העמים"! אבל הנביאים ואנשי כנסת הגדולה לא סדרו כן. קודמת היצירה האלוהית של "אשר בחר בנו", ומתוכה נמשך "ונתן לנו את תורתו".
מי מרום - חלק י"ג - עמ' קכא
הקשר של העוסק בתורה איננו רק עם התורה וחביון עוז קדשה בלבד, אלא גם עם שרש הקדש של ישראל שקדמו לתורה (ראה תנא דבי אליהו פרק יד). מכאן יסודו של הנוסח בברכת התורה "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו", לאמור, שבחר בנו מכח השרש שלנו שהוא קודם לתורה ועקב בחירה זו נתן לנו את תורתו ...
לֹ֘א עָ֤שָׂה כֵ֨ן ׀ לְכׇל־גּ֗וֹי וּמִשְׁפָּטִ֥ים בַּל־יְדָע֗וּם הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃ {פ}
of such rules they know nothing.
Hallelujah.
לֹא עָשָׂה כֵן: ואמר רבי אמי אין מוסרין דברי תורה לעובד כוכבים שנאמר לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום וכו':
(חגיגה יג ע"א)
Winston Churchill, illustrated sunday herald, february 8, 1920
Some people like Jews and some do not, but no thoughtful man can doubt the fact that they are beyond all question the most formidable and the most remarkable race which has ever appeared in the world.
רַבִּי יוֹחָנָן דִּידֵיהּ אָמַר: ״אָנֹכִי״, נוֹטָרִיקוֹן: אֲנָא נַפְשִׁי כְּתַבִית יְהַבִית. רַבָּנַן אָמְרִי: אֲמִירָה נְעִימָה כְּתִיבָה יְהִיבָה. אִיכָּא דְּאָמְרִי ״אָנֹכִי״ לְמַפְרֵעַ: יְהִיבָה כְּתִיבָה נֶאֱמָנִין אֲמָרֶיהָ.
הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה ה' אֱלֹקֶ֜יךָ מְצַוְּךָ֧ לַעֲשׂ֛וֹת אֶת־הַחֻקִּ֥ים הָאֵ֖לֶּה וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִ֑ים וְשָׁמַרְתָּ֤ וְעָשִׂ֙יתָ֙ אוֹתָ֔ם בְּכׇל־לְבָבְךָ֖ וּבְכׇל־נַפְשֶֽׁךָ׃
היום הזה ה' אלקיך מצוך. בְּכָל יוֹם יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ חֲדָשִׁים כְּאִלּוּ בוֹ בַיּוֹם נִצְטַוֵּיתָ עֲלֵיהֶם (תנחומא):
עץ יוסף
נותן התורה. שבכל יום ויום אתה נותן לנו את התורה. היינו כשאנו עוסקים בה אתה ית' ממציא לנו טעמים ודינים
ברוך שאמר - עמ' כ"ו
... ולפי זה יתבאר דבשתי ברכות אלו אשר בחר בנו ונותן התורה כלולים שני ענינים ולהן שתי הוראות, האחת על נתינת התורה בשעתה, זהו אשר נתן והשניה, אשר עוד היום נותן אותה לנו, כפי המתבאר שבכל עת שהוגין בה מוצאים בה טעם חדש, מה שלא חשו אתמול, וזהו נותן התורה, גם בהוה ...
וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בַּתְּחִלָּה הָיָה מֹשֶׁה לָמֵד תּוֹרָה וּמְשַׁכְּחָה, עַד שֶׁנִּיתְּנָה לוֹ בְּמַתָּנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ״.
ועל פי זה מובן מה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, כי הנה נאמר (משלי ד, ב) לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו, וידוע ההפרש שבין לקיחה ומתנה, כי לקיחה הוא על ידי איזה דבר על ידי ממון או על ידי דבר אחר, ומתנה הוא בחנם. והענין הוא כך, כי בשעת מתן תורה שהיה להם התפשטות הגשמיות וביטול במציאות, אם כן ממילא היו יודעים את התורה מצד נשמתן, כי זהו עיקר חיותן וזה נקרא בחינת לקיחה, דהיינו שהשיגו התורה על ידי איזה דבר, דהיינו על ידי הגוף שמבטל את הגוף וכל כחו וגשמיותו ומחמת זה הוא משיג את התורה ממילא מצד נשמתו. וכמו ששמעתי מכבוד אדומ"ו מו"ה דוב בער המגיד זצל"ה נשמתו עדן, על פסוק (ישעיה מ, לא) וקוי ד' יחליפו כח, היינו שמחליפים את כחם כאדם שמחליף דבר על דבר כן קווי ה' מחליפים את כחם בעבודתם בביטול במציאות להבורא ברוך הוא ועל ידי זה נמשך להם מהבורא ברוך הוא השגת אלקות בתורה ומצות וזהו בחינת לקיחה. ובחינת מתנה הוא בחנם, היינו בחינת נתינות התורה לדורות לקיים את התורה אפילו בעת שאין להם התפשטות הגשמיות שזה אי אפשר רק על ידי ידיעות התורה שקבלנו במעמד הר סיני. וזהו מה שאיתא (נדרים לח.) דמשה למד ושכח עד שנתנה לו במתנה, כי מה שהשיג על ידי בחינת לקיחה הנ"ל, היינו על ידי התפשטות הגשמיות בביטול עצמותו, היינו לעצמו כי היה תמיד בבחינת ביטול במציאות התפשטות הגשמיות. אבל מה שרצה להמשיך התורה לישראל לדורות אפילו בעת שלא יהיה להם התפשטות הגשמיות היה צריך לנתינות התורה במתנה:
(יט) עָ֘לִ֤יתָ לַמָּר֨וֹם ׀ שָׁ֘בִ֤יתָ שֶּׁ֗בִי לָקַ֣חְתָּ מַ֭תָּנוֹת בָּאָדָ֑ם וְאַ֥ף ס֝וֹרְרִ֗ים לִשְׁכֹּ֤ן ׀ יָ֬הּ אֱלֹקִֽים׃
having received tribute of men,
even of those who rebel
against the LORD God’s abiding there.
במדרש עלית למרום כו'. ע"ש שדורש ג' בחי' בתורה שבי לקיחה מתנה. ונראה שעל זה תקנו שלשה ברכות.
לעסוק בדברי תורה הוא מה שיכולין למצוא ע"י יגיעה בתורה ונק' לקיחה.
ויש בחי' מתנה וע"ז מבקשין והערב נא ומברכין המלמד תורה לעמו ישראל. במדת טובו וחסדו.
ויש בחי' שבי הוא עיקר התורה הקדושה שנעלמה מעיני כל חי. ונתלבשה בתורה ערוכה שלפנינו. ועל זה מברכין אשר בחר בנו כו' ונתן לנו את תורתו דייקא.
וזו התורה כביכול בשביה אצלינו
דורשי ה' זרע אברהם אוהבו. הנ"ל דהנה כל עיקר הכח של העבדות בנ"י במצות ומעש"ט באה להם מן האבות הקדושים אשר הם בעבודתם הגדולה ישרו לנו בערבה מסלה לאלקינו וע"י קדושתם הנחילו לבניהם אחריהם קדושה לעתיד להיותם עובדים הש"י באהבה ויראה באמת ותמים. ולולי הם לא היינו יכולים לעשות דבר ולא זכינו לכל הגדולה והמעלה של התורה הזאת. והוא שאמה"כ רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם בכם מכל העמים.
ר"ל כי גם ענין הבחירה הזאת אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו גם היא מורשה לנו מכח אהבת אבותינו הקדושים ורק בזכותם בחר בנו מכל העמים ועל ידיהם נתן לנו התורה הזאת. וכן הוא אומר ותחת כי אהב את אבותיך ויבחר בזרעו אחריו.
ולכך אנו מבקשים וזכר לנו ה' אלקינו אהבת הקדמונים פי' להשפיע לנו אהבת הקדמונים אשר הטביעו בנו לאהוב את ה' ית"ש למען נשלים כוונתינו אליו. וז"ש ה' אלקי ישראל אהבת תמים ה' אלקי ישראל תשועת עולמים "ה' אלה"י ישרא"ל גימט' תרי"ג ר"ל כל התרי"ג מצות הם באו לנו ע"י אהבת תמים פי' אהבת א"א שנאמר בו התהלך לפני והיה תמים וע"י כן הוא תשועת עולמים. הנה כי כן מהראוי לנו להחזיק טובה לאבותינו הקדושים שאלמלא הם לא היינו נחשבים כלל לכן בכל הברכות אנו אומרים אלקינו ואלקי אבותינו ר"ל מה שהוא עתה אלקינו הוא ע"י שהיה אלקי אבותינו תחלה. וזה האמור כאן דורשי ה' זרע אברהם אוהבו.
ר"ל אלה דורשי ה' הם באים רק מכח כי הם זרע אברהם אוהבו והוא אשר הנחיל אהבתו להם כל הימים כמ"ש כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' כו':
(כב) זִכְר֕וּ תּוֹרַ֖ת מֹשֶׁ֣ה עַבְדִּ֑י אֲשֶׁר֩ צִוִּ֨יתִי אוֹת֤וֹ בְחֹרֵב֙ עַל־כׇּל־יִשְׂרָאֵ֔ל חֻקִּ֖ים וּמִשְׁפָּטִֽים׃
זכרו תורת משה באשר בדבריו אלה חתם הנביא, והיא הנבואה האחרונה שאחריו לא ינבא עוד נביא וחוזה עד עת קץ, הודיע להם שמעתה לא יקוו עוד להשיג דבר ה' בנבואה, רק יזכרו תורת משה לעשות כל הכתוב בה והיא תורם את אשר יעשו: