(בהכנת דף מקורות זה, נעזרתי רבות בדף המקורות של הרב ד"ר יהודה ברנדס לשעור שמסר בימי העיון של מכללת הרצוג בתשע"ב. קישור לשיעור: קוים לדמות עובדיה הנביא)
(ט) חזון עובדיה וגו' עד הנה קטון נתתיך בגוים. אין לנו דרך לדעת הדברים הקדומים אשר עינינו לא ראו כי אם מפי מגידיהם בהיותם אנשי אמת שראוי לסמוך על קבלתם ולכן היו המקובלות מכלל הראיות שעשה הפלוסוף, והנה הכתוב לא ביאר זה הנביא מי היה ובאיזה דור ניבא אבל חכמינו שקבלו דור מדור ומהנביאים הלא הם יורוך יאמרו לך שעובדיה זה הוא אשר נזכר בספר מלכים שהיה עם אחאב אשר על ביתו, ואמרו שהיה גר אדומי ושהיה מבני אליפז רע איוב. אמרו בתנחומא חזון עובדיה א"ל הקב"ה לאליפז אתה הוכחת את עבדי איוב בחזון שנאמר בשעיפים מחזיונות לילה וגו' אני מעמיד ממך בן נביא שיפרע מבית אביך בחזון שנאמר חזון עובדיה: ובפרק א' דיני ממונות (סנהדרין לט, ב) אמר ר"י אמר הקב"ה יבא עובדיה שדר בין ב' רשעים ולא למד ממעשיהם אחאב ואיזבל ויפרע מעשו הרשע שדר בין שני צדיקים יצחק ורבקה ולא למד ממעשיהם, אפרים מקשאה תלמידו של רבי מאיר אומר עובדיה גר אדומי היה והיינו דאמרי אינשי מיניה וביה אבא נזיל בי נרגא, כי אתא רב דימי אמר ידך מתוכה מסרחת, וכבר כתבתי בהקדמה בחקירה הראשונה למה נכתב ספרו אחרי הושע ויואל ועמוס בהיותו קודם אליהם בזמן:
(9) The vision of Ovadiah...behold I have made you small among the nations. The only way for us to understand prior events that our eyes didn't see is through the retellings of trustworthy men that we can rely on and from the philosophical proofs. And here the pesukim do not explain who Ovadiah was and in what generation he lived in, but Chazal have a mesorah from generations that he was the Ovadiah that was mentioned in sefer melachim, in the days of Achav who served Achav's household and that he was an Edomite convert descendended from Elifaz (the character found in the parable of Job). The medrash tanchuma says about Ovadiah's vision, Hashem said to Elifaz, you rebuked my servant Job in a vision saying "In thought filled visions of the night..." (Job 4:13). I will bring from you a prophet that will exact punishment on your father's house (presumably Edom?) in a vision. And in Sanhedrin 39:2, Rabbi Yitzchak says, Hashem said, Ovadiah lived between two wicked people and did not learn from their ways- Achav and Jezebel. He was descended from Esau the wicked who lived among the righteous Yitzchak and Rivka and did not learn from their ways. Efraim Miksha (R' Meir's student) said in the name of R' Meir that Ovadiah was a Edomite convert and therefore he prophesized of the downfall of his ancestral nation, as it says "from within the forest comes the materials to make the axe to chop down the forest...and...a thigh rots from within..." and I already wrote in the introduction in the inital investigation why this book comes after Hosea, Yoel and Amos if Ovadiah proceeded them chronologically.
(א) וַיֹּ֩אמֶר֩ אֵלִיָּ֨הוּ הַתִּשְׁבִּ֜י מִתֹּשָׁבֵ֣י גִלְעָד֮ אֶל־אַחְאָב֒ חַי־יְהֹוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֣ר עָמַ֣דְתִּי לְפָנָ֔יו אִם־יִֽהְיֶ֛ה הַשָּׁנִ֥ים הָאֵ֖לֶּה טַ֣ל וּמָטָ֑ר כִּ֖י אִם־לְפִ֥י דְבָרִֽי׃ {ס}
(1) Elijah the Tishbite, an inhabitant of Gilead, said to Ahab, “As the LORD lives, the God of Israel whom I serve, there will be no dew or rain except at my bidding.”
(א) וַֽיְהִי֙ יָמִ֣ים רַבִּ֔ים וּדְבַר־יְהֹוָ֗ה הָיָה֙ אֶל־אֵ֣לִיָּ֔הוּ בַּשָּׁנָ֥ה הַשְּׁלִישִׁ֖ית לֵאמֹ֑ר לֵ֚ךְ הֵרָאֵ֣ה אֶל־אַחְאָ֔ב וְאֶתְּנָ֥ה מָטָ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה׃ (ב) וַיֵּ֙לֶךְ֙ אֵֽלִיָּ֔הוּ לְהֵרָא֖וֹת אֶל־אַחְאָ֑ב וְהָרָעָ֥ב חָזָ֖ק בְּשֹׁמְרֽוֹן׃ (ג) וַיִּקְרָ֣א אַחְאָ֔ב אֶל־עֹבַדְיָ֖הוּ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַבָּ֑יִת וְעֹבַדְיָ֗הוּ הָיָ֥ה יָרֵ֛א אֶת־יְהֹוָ֖ה מְאֹֽד׃ (ד) וַֽיְהִי֙ בְּהַכְרִ֣ית אִיזֶ֔בֶל אֵ֖ת נְבִיאֵ֣י יְהֹוָ֑ה וַיִּקַּ֨ח עֹבַדְיָ֜הוּ מֵאָ֣ה נְבִיאִ֗ים וַֽיַּחְבִּיאֵ֞ם חֲמִשִּׁ֥ים אִישׁ֙ בַּמְּעָרָ֔ה וְכִלְכְּלָ֖ם לֶ֥חֶם וָמָֽיִם׃ (ה) וַיֹּ֤אמֶר אַחְאָב֙ אֶל־עֹ֣בַדְיָ֔הוּ לֵ֤ךְ בָּאָ֙רֶץ֙ אֶל־כׇּל־מַעְיְנֵ֣י הַמַּ֔יִם וְאֶ֖ל כׇּל־הַנְּחָלִ֑ים אוּלַ֣י ׀ נִמְצָ֣א חָצִ֗יר וּנְחַיֶּה֙ ס֣וּס וָפֶ֔רֶד וְל֥וֹא נַכְרִ֖ית מֵהַבְּהֵמָֽה׃ (ו) וַֽיְחַלְּק֥וּ לָהֶ֛ם אֶת־הָאָ֖רֶץ לַֽעֲבׇר־בָּ֑הּ אַחְאָ֞ב הָלַ֨ךְ בְּדֶ֤רֶךְ אֶחָד֙ לְבַדּ֔וֹ וְעֹבַדְיָ֛הוּ הָלַ֥ךְ בְּדֶרֶךְ־אֶחָ֖ד לְבַדּֽוֹ׃ (ז) וַיְהִ֤י עֹֽבַדְיָ֙הוּ֙ בַּדֶּ֔רֶךְ וְהִנֵּ֥ה אֵלִיָּ֖הוּ לִקְרָאת֑וֹ וַיַּכִּרֵ֙הוּ֙ וַיִּפֹּ֣ל עַל־פָּנָ֔יו וַיֹּ֕אמֶר הַאַתָּ֥ה זֶ֖ה אֲדֹנִ֥י אֵלִיָּֽהוּ׃ (ח) וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ אָ֑נִי לֵ֛ךְ אֱמֹ֥ר לַאדֹנֶ֖יךָ הִנֵּ֥ה אֵלִיָּֽהוּ׃ (ט) וַיֹּ֖אמֶר מֶ֣ה חָטָ֑אתִי כִּֽי־אַתָּ֞ה נֹתֵ֧ן אֶֽת־עַבְדְּךָ֛ בְּיַד־אַחְאָ֖ב לַהֲמִיתֵֽנִי׃ (י) חַ֣י ׀ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ אִם־יֶשׁ־גּ֤וֹי וּמַמְלָכָה֙ אֲ֠שֶׁ֠ר לֹא־שָׁלַ֨ח אֲדֹנִ֥י שָׁם֙ לְבַקֶּשְׁךָ֔ וְאָמְר֖וּ אָ֑יִן וְהִשְׁבִּ֤יעַ אֶת־הַמַּמְלָכָה֙ וְאֶת־הַגּ֔וֹי כִּ֖י לֹ֥א יִמְצָאֶֽכָּה׃ (יא) וְעַתָּ֖ה אַתָּ֣ה אֹמֵ֑ר לֵ֛ךְ אֱמֹ֥ר לַאדֹנֶ֖יךָ הִנֵּ֥ה אֵלִיָּֽהוּ׃ (יב) וְהָיָ֞ה אֲנִ֣י ׀ אֵלֵ֣ךְ מֵאִתָּ֗ךְ וְר֨וּחַ יְהֹוָ֤ה ׀ יִֽשָּׂאֲךָ֙ עַ֚ל אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־אֵדָ֔ע וּבָ֨אתִי לְהַגִּ֧יד לְאַחְאָ֛ב וְלֹ֥א יִֽמְצָאֲךָ֖ וַהֲרָגָ֑נִי וְעַבְדְּךָ֛ יָרֵ֥א אֶת־יְהֹוָ֖ה מִנְּעֻרָֽי׃ (יג) הֲלֹֽא־הֻגַּ֤ד לַֽאדֹנִי֙ אֵ֣ת אֲשֶׁר־עָשִׂ֔יתִי בַּֽהֲרֹ֣ג אִיזֶ֔בֶל אֵ֖ת נְבִיאֵ֣י יְהֹוָ֑ה וָאַחְבִּא֩ מִנְּבִיאֵ֨י יְהֹוָ֜ה מֵ֣אָה אִ֗ישׁ חֲמִשִּׁ֨ים חֲמִשִּׁ֥ים אִישׁ֙ בַּמְּעָרָ֔ה וָאֲכַלְכְּלֵ֖ם לֶ֥חֶם וָמָֽיִם׃ (יד) וְעַתָּה֙ אַתָּ֣ה אֹמֵ֔ר לֵ֛ךְ אֱמֹ֥ר לַאדֹנֶ֖יךָ הִנֵּ֣ה אֵלִיָּ֑הוּ וַהֲרָגָֽנִי׃ {ס} (טו) וַיֹּ֙אמֶר֙ אֵֽלִיָּ֔הוּ חַ֚י יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת אֲשֶׁ֥ר עָמַ֖דְתִּי לְפָנָ֑יו כִּ֥י הַיּ֖וֹם אֵרָאֶ֥ה אֵלָֽיו׃ (טז) וַיֵּ֧לֶךְ עֹבַדְיָ֛הוּ לִקְרַ֥את אַחְאָ֖ב וַיַּגֶּד־ל֑וֹ וַיֵּ֥לֶךְ אַחְאָ֖ב לִקְרַ֥את אֵלִיָּֽהוּ׃
(1) Much later, in the third year, the word of the LORD came to Elijah: “Go, appear before Ahab; then I will send rain upon the earth.” (2) Thereupon Elijah set out to appear before Ahab.
The famine was severe in Samaria. (3) Ahab had summoned Obadiah, the steward of the palace. (Obadiah revered the LORD greatly. (4) When Jezebel was killing off the prophets of the LORD, Obadiah had taken a hundred prophets and hidden them, fifty to a cave, and provided them with food and drink.) (5) And Ahab had said to Obadiah, “Go through the land, to all the springs of water and to all the wadis. Perhaps we shall find some grass to keep horses and mules alive, so that we are not left without beasts.” (6) They divided the country between them to explore it, Ahab going alone in one direction and Obadiah going alone in another direction. (7) Obadiah was on the road, when Elijah suddenly confronted him. [Obadiah] recognized him and flung himself on his face, saying, “Is that you, my lord Elijah?” (8) “Yes, it is I,” he answered. “Go tell your lord: Elijah is here!” (9) But he said, “What wrong have I done, that you should hand your servant over to Ahab to be killed? (10) As the LORD your God lives, there is no nation or kingdom to which my lord has not sent to look for you; and when they said, ‘He is not here,’ he made that kingdom or nation swear that you could not be found. (11) And now you say, ‘Go tell your lord: Elijah is here!’ (12) When I leave you, the spirit of the LORD will carry you off I don’t know where; and when I come and tell Ahab and he does not find you, he will kill me. Yet your servant has revered the LORD from my youth. (13) My lord has surely been told what I did when Jezebel was killing the prophets of the LORD, how I hid a hundred of the prophets of the LORD, fifty men to a cave, and provided them with food and drink. (14) And now you say, ‘Go tell your lord: Elijah is here.’ Why, he will kill me!” (15) Elijah replied, “As the LORD of Hosts lives, whom I serve, I will appear before him this very day.” (16) Obadiah went to find Ahab, and informed him; and Ahab went to meet Elijah.
The famine was severe in Samaria. (3) Ahab had summoned Obadiah, the steward of the palace. (Obadiah revered the LORD greatly. (4) When Jezebel was killing off the prophets of the LORD, Obadiah had taken a hundred prophets and hidden them, fifty to a cave, and provided them with food and drink.) (5) And Ahab had said to Obadiah, “Go through the land, to all the springs of water and to all the wadis. Perhaps we shall find some grass to keep horses and mules alive, so that we are not left without beasts.” (6) They divided the country between them to explore it, Ahab going alone in one direction and Obadiah going alone in another direction. (7) Obadiah was on the road, when Elijah suddenly confronted him. [Obadiah] recognized him and flung himself on his face, saying, “Is that you, my lord Elijah?” (8) “Yes, it is I,” he answered. “Go tell your lord: Elijah is here!” (9) But he said, “What wrong have I done, that you should hand your servant over to Ahab to be killed? (10) As the LORD your God lives, there is no nation or kingdom to which my lord has not sent to look for you; and when they said, ‘He is not here,’ he made that kingdom or nation swear that you could not be found. (11) And now you say, ‘Go tell your lord: Elijah is here!’ (12) When I leave you, the spirit of the LORD will carry you off I don’t know where; and when I come and tell Ahab and he does not find you, he will kill me. Yet your servant has revered the LORD from my youth. (13) My lord has surely been told what I did when Jezebel was killing the prophets of the LORD, how I hid a hundred of the prophets of the LORD, fifty men to a cave, and provided them with food and drink. (14) And now you say, ‘Go tell your lord: Elijah is here.’ Why, he will kill me!” (15) Elijah replied, “As the LORD of Hosts lives, whom I serve, I will appear before him this very day.” (16) Obadiah went to find Ahab, and informed him; and Ahab went to meet Elijah.
(א) וילך ספר כי היה העת מוכן להחזירם בתשובה בקל, א. כי הרעב חזק בשמרון, וישובו מצד יראת מות ב. (ג) ויקרא אחאב שגם אחאב כבר שם על לבו צרת עמו ורוע מעלליו, וקרא לעובדיה והוא היה ירא ה' מאד להתיעץ עמו, וספר סבת קריאתו (וגם יל"פ מ"ש אשר על הבית שבימים האלה שראה עונשי ה' מנה אותו צדיק על ביתו, למען יהיה לו סמך בזכותו) שכ"ז היה יען שהוא ירא ה' ורצה להתלונן בזכותו ג. (ד) ויהי בהכרית וזאת זכות גדולה אשר הוא כדאי שתעמוד לו בעת הרעב כמ"ש חז"ל בעובדא דנחוניא חופר שיחין אפשר דבר שנצטער בו אותו צדיק וכו':
(א) ויחלקו ובכ"ז אחאב בפ"ע לא עזב דרכו, וכ"א פנה לדרכו זה לה' וזה לעזאזל, וז"ש אחאב הלך וכו' ועובדיה הלך וכו':
(א) וְאִשָּׁ֣ה אַחַ֣ת מִנְּשֵׁ֣י בְנֵֽי־הַ֠נְּבִיאִ֠ים צָעֲקָ֨ה אֶל־אֱלִישָׁ֜ע לֵאמֹ֗ר עַבְדְּךָ֤ אִישִׁי֙ מֵ֔ת וְאַתָּ֣ה יָדַ֔עְתָּ כִּ֣י עַבְדְּךָ֔ הָיָ֥ה יָרֵ֖א אֶת־יְהֹוָ֑ה וְהַ֨נֹּשֶׁ֔ה בָּ֗א לָקַ֜חַת אֶת־שְׁנֵ֧י יְלָדַ֛י ל֖וֹ לַעֲבָדִֽים׃
(1) A certain woman, the wife of one of the disciples of the prophets, cried out to Elisha: “Your servant my husband is dead, and you know how your servant revered the LORD. And now a creditor is coming to seize my two children as slaves.”
(א) מִנְּשֵׁי בְנֵי הַנְּבִיאִים. אֵשֶׁת עוֹבַדְיָה הָיְתָה. כָּל 'בְּנֵי הַנְּבִיאִים' שֶׁבַּמִּקְרָא, תַּרְגּוּמוֹ: תַּלְמִידֵי נְבִיַּיָּא. (ב) וְהַנּשֶׁה. הוּא יְהוֹרָם בֶּן אַחְאָב, שֶׁהָיָה מַלְוֵהוּ בְּרִבִּית מַה שֶּׁזָּן אֶת הַנְּבִיאִים בִּימֵי אָבִיו, בְּמִדְרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא. לְכָךְ נֶאֱמַר: וַיַּךְ אֶת יְהוֹרָם בֵּין זְרוֹעָיו, שֶׁפָּשְׁטוּ לִטֹּל רִבִּית.
(1) A wife of one of the disciples of the prophets. She was the wife of Ovadyoh. Every expression of ‘בְּנֵי הַנְּבִיאִים’ [lit., “the sons of the prophets”], in Scripture, is translated [by Targum Yonoson] as, “the disciples of the prophets.” (2) Now the creditor. He was Yehorom, son of Achov, who would lend him with interest, enabling him to sustain the prophets in his father’s time [according to] Midrash Rabbi Tanchuma. Therefore it is stated, “And struck Yehorom between his arms,” which he stretched out to take interest.
(א) אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ. (תהלים טו, ה). בֹּא וּרְאֵה, כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֹשֶׁר וְנוֹתֵן צְדָקָה לַעֲנִיִּים וְאֵינוֹ מַלְוֶה בְּרִבִּית, מַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ קִיֵּם אֶת כָּל הַמִּצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: עֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם (תהלים טו, ה). וּמִי הָיָה זֶה? זֶה עוֹבַדְיָה שֶׁהָיָה עָשִׁיר אֶפִּטְרוֹפּוֹס שֶׁל אַחְאָב, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרָא אַחְאָב אֶל עֹבַדְיָהוּ אֲשֶׁר עַל הַבָּיִת וְעֹבַדְיָהוּ הָיָה יָרֵא אֶת ה' (מלכים א יח, ג). וְהָיָה מְפַרְנֵס אֶת הַנְּבִיאִים מִנְּכָסָיו כָּל אוֹתוֹ הָרָעָב, וְלָוָה בְּרִבִּית מִיהוֹרָם בֶּן אַחְאָב. עֹבַדְיָהוּ קִיֵּם, כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ. וִיהוֹרָם שֶׁנָּתַן בְּרִבִּית, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַד עַכְשָׁיו הוּא חַי, יָבוֹא יֵהוּא וְיַהַרְגֶנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּנֶּשֶׁךְ נָתַן וְתַרְבִּית לָקַח וָחָי לֹא יִחְיֶה (יחזקאל יח, יג). וּכְתִיב: וְיֵהוּא מִלֵּא יָדוֹ בַקֶּשֶׁת וַיַּךְ אֶת יְהוֹרָם בֵּין זְרֹעָיו וַיֵּצֵא הַחֵצִי מִלִּבּוֹ וַיִּכְרַע בְּרִכְבּוֹ (מלכים ב ט, כד), עַל שֶׁהִקְשָׁה בּוֹ וּפָשַׁט אֶת זְרוֹעָיו לִטֹּל אֶת הָרִבִּית, לְקַיֵּם מַה שֶּׁאָמַר יְחֶזְקֵאל, בַּנֶּשֶׁךְ נָתַן וְתַרְבִּית לָקַח וָחָי לֹא יִחְיֶה.
(1) If thou lend money to any of my people (Exod. 22:24). Scripture states elsewhere in reference to this verse: He that putteth not out his money on interest (Ps. 15:5). Come and observe that every wealthy man who gives charity to the needy and does not lend out his money on interest is considered to have fulfilled all the commandments, as it is said: He that doeth these things shall never be moved (ibid.). Who was one such person? Obadiah, the wealthy overseer of Ahab’s household, as it is said: And Ahab called Obadiah, who was over the household. Now Obadiah feared the Lord greatly (I Kings 18:3). He fed the prophets out of his own resources during that famine (which Elijah produced) and even borrowed money on interest from Joram the son of Ahab to do so. Obadiah fulfilled the verse He that putteth not out his money on interest, but concerning Joram who loaned money on interest, the Holy One, blessed be He, said: Until now he has survived, but Jehu will come and slay him, as it is written: He hath given forth upon interest, and hath taken increase; shall he then live? (Exod. 18:13). It is also written: And Jehu drew his bow with his full strength, and smote Joram between his arms, and the arrow went out at his heart, and he sunk down in his chariot (II Kings 9:24). This occurred because he had become hard of heart and sought interest. Thus the prophesy of Ezekiel was fulfilled: He hath given forth upon interest and hath taken increase; shall he then live? (Ezek. 18:13).
כתיב (מלכים א יח, ג) ויקרא אחאב אל עובדיהו אשר על הבית ועובדיה היה ירא ה' מאד מאי קאמר קרא א"ר יצחק א"ל ביעקב כתיב (בראשית ל, כז) נחשתי ויברכני ה' בגללך ביוסף כתיב (בראשית לט, ה) ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף ביתא דההוא גברא לא הוה מיבריך שמא לא ירא אלהים אתה יצתה בת קול ואמרה ועובדיה היה ירא את ה' מאד אבל ביתו של אחאב אינו מזומן לברכה א"ר אבא גדול שנאמר בעובדיהו יותר ממה שנאמר באברהם דאילו באברהם לא כתיב מאד ובעובדיהו כתיב מאד א"ר יצחק מפני מה זכה עובדיהו לנביאות מפני שהחביא מאה נביאים במערה שנאמר (מלכים א יח, ד) ויהי בהכרית איזבל את נביאי ה' ויקח עובדיהו מאה נביאים ויחביאם חמשים איש במערה וגו' מאי שנא חמשים איש א"ר אלעזר מיעקב למד שנאמר (בראשית לב, ט) והיה המחנה הנשאר לפליטה רבי אבהו אמר לפי שאין מערה מחזקת יותר מחמשים (עובדיה א, א) חזון עובדיהו כה אמר ה' אלהים לאדום וגו' מאי שנא עובדיה לאדום אמר רבי יצחק אמר הקדוש ברוך הוא יבא עובדיהו הדר בין שני רשעים ולא למד ממעשיהם וינבא על עשו הרשע שדר בין שני צדיקים ולא למד ממעשיהם אמר אפרים מקשאה תלמידו של רבי מאיר משום רבי מאיר עובדיה גר אדומי היה והיינו דאמרי אינשי מיניה וביה אבא ניזיל ביה נרגא .... אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי היינו דאמרי אינשי מיניה וביה אבא ליזיל ביה נרגא כי אתא רב דימי אמר ירך מתוכה מסרחת
The verse describing the death of Ahab states: “And a certain man drew a bow offhandedly [letummo] and smote the king of Israel” (I Kings 22:34). Rabbi Elazar says: “Letummo” should be understood as offhandedly [lefi tummo], without aiming for Ahab. Rava says: This alludes to the fact that the killing of Ahab served to make whole [letammem] two visions, one of Micaiah and one of Elijah. § Before continuing its discussion of Ahab, the Gemara records a mnemonic for the forthcoming statements: Called; and merited; of Edom. It is written: “And Ahab called Obadiah, who was over the household; now Obadiah feared the Lord greatly” (I Kings 18:3). The Gemara asks: What is the verse saying? What is the connection between Obadiah’s fear of the Lord and the call of Ahab? Rabbi Yitzḥak says that Ahab said to Obadiah: It is written with regard to Jacob: “And Laban said to him: If now I have found favor in your eyes, I have observed the signs, and the Lord has blessed me for your sake” (Genesis 30:27). It is written with regard to Joseph: “The Lord blessed the Egyptian’s house for Joseph’s sake” (Genesis 39:5). The house of that man, i.e., my house, was not blessed. Perhaps you do not fear God? Immediately, a Divine Voice emerged and said: “Now Obadiah feared the Lord greatly,” but the house of Ahab is not fit for blessing like the houses of those masters. Rabbi Abba says: The praise that is stated with regard to Obadiah is greater than that which is stated with regard to Abraham. As with regard to Abraham the verse states: “For now I know that you fear God” (Genesis 22:12), and the term “greatly” is not written, and about Obadiah the term “greatly” is written. Rabbi Yitzḥak says: For what reason did Obadiah merit prophecy? It is because he concealed one hundred prophets in a cave, as it is stated: “It was so, when Jezebel cut off the prophets of the Lord, that Obadiah took one hundred prophets, and hid them, fifty men in a cave, and fed them with bread and water” (I Kings 18:4). The Gemara asks: What is different, i.e., why did he decide, to conceal fifty men in each of two caves and not conceal them all together in one cave? Rabbi Elazar says: He learned from the behavior of Jacob to do so, as it is stated: “And he said: If Esau comes to the one camp and smites it, then the camp that is left shall escape” (Genesis 32:9). Obadiah learned from this to divide the prophets and thereby lessen the danger. Rabbi Abbahu says: It is because there is no cave big enough to contain more than fifty people. The verse states: “The vision of Obadiah. So says the Lord God concerning Edom: We have heard a message from the Lord, and an ambassador is sent among the nations: Arise, and let us rise up against her in battle” (Obadiah 1:1). The Gemara asks: What is different, i.e., what is the reason, that specifically Obadiah prophesied concerning Edom? Rabbi Yitzḥak says: The Holy One, Blessed be He, said: Let Obadiah come, who dwells among two wicked ones, Ahab and Jezebel, but did not learn from their actions; and he will prophesy concerning Esau the wicked, the progenitor of Edom, who dwelled among two righteous ones, Isaac and Rebekkah, but did not learn from their actions. Efrayim Miksha’a, a student of Rabbi Meir, said in the name of Rabbi Meir: Obadiah was an Edomite convert. Consequently, he prophesied with regard to Edom. And this is as people say: From and within the forest comes the ax to it, as the handle for the ax that chops the tree is from the forest itself. The verse states concerning King David: “And he smote Moab and measured them with the line, making them lie down on the ground and he measured two lines to put to death” (II Samuel 8:2). Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: This is as people say: From and within the forest comes the ax to it, as King David was a descendant of Ruth the Moabite. When Rav Dimi came from Eretz Yisrael he stated something similar to this: A thigh rots from within, i.e., when a piece of meat rots, the rotting begins from the inner part of it. Here too, the punishment is administered by one descended from that very nation.
אגדת בראשית פרק י"ד/ד: חזון ישעיהו. שני נביאים נתנבאו בלשון זה, ישעיה ועובדיה, ישעיה גדול שבנביאים, ועובדיה קטן שבנביאים, ויש אומרים גר היה. וּמִנַּיִן? אלא כל נביא שאינו מזכיר אבותיו מזכיר מקומו... עובדיה לא הזכיר לא אביו ולא מקומו אלא סתם חזון עובדיה שהיה גר שהיה הירוד שבנביאים.... ולמה? כי אין לה' מעצור להושיע ברב או במעט (ש"א יד ו)
(ט) וְחַתּ֥וּ גִבּוֹרֶ֖יךָ תֵּימָ֑ן לְמַ֧עַן יִכָּֽרֶת־אִ֛ישׁ מֵהַ֥ר עֵשָׂ֖ו מִקָּֽטֶל׃
(9) Your warriors shall lose heart, O Teman,
And not a man on Esau’s mount
Shall survive the slaughter.
And not a man on Esau’s mount
Shall survive the slaughter.
דעת מקרא (עובדיה א/ט): תימן – עִיר יְדוּעָה בֶּאֱדוֹם (עמוֹס א/יב). מָחוֹז שָׁלֵם נִקְרָא עַל שְׁמָהּ. סוֹבְרִים שֶׁיָּשְׁבָה בִּדְרוֹם אֶרֶץ אֱדוֹם בִּסְבִיבוֹת פֶּטְרָה. וְיֵשׁ שֶׁ'תֵּימָן' בָּאָה כְּכִנּוּי לֶאֱדוֹם כֻּלָּהּ כְּמוֹ "לָכֵן שִׁמְעוּ עֲצַת ה' אֲשֶׁר יָעַץ אֶל אֱדוֹם וּמַחְשְׁבוֹתָיו אֲשֶׁר חָשַׁב אֶל יֹשְׁבֵי תֵימָן" (ירמיהו מט/כ), וְכֵן בִּכְתוּבֵנוּ. [ו'תימן' נמנה על בני אליפז בכור עשו (בראשית לו/יא), ו'אלוף תימן' נמנה בראש אלופי בני עשו.]
(טו) אֵ֖לֶּה אַלּוּפֵ֣י בְנֵֽי־עֵשָׂ֑ו בְּנֵ֤י אֱלִיפַז֙ בְּכ֣וֹר עֵשָׂ֔ו אַלּ֤וּף תֵּימָן֙ אַלּ֣וּף אוֹמָ֔ר אַלּ֥וּף צְפ֖וֹ אַלּ֥וּף קְנַֽז׃
(15) These are the clans of the sons of Esau. The descendants of Esau’s first-born Eliphaz: the clans Teman, Omar, Zepho, Kenaz,
(א) וַ֭יַּעַן אֱלִיפַ֥ז הַֽתֵּימָנִ֗י וַיֹּאמַֽר׃ (ב) הֲנִסָּ֬ה דָבָ֣ר אֵלֶ֣יךָ תִּלְאֶ֑ה וַעְצֹ֥ר בְּ֝מִלִּ֗ין מִ֣י יוּכָֽל׃
(1) Then Eliphaz the Temanite said in reply:
(2) If one ventures a word with you, will it be too much?
But who can hold back his words?
(2) If one ventures a word with you, will it be too much?
But who can hold back his words?
(א) הנסה. לשון תימה הבעבור שניסה דבר אליך תלאה בנסיון אחד שניסך בוראך ובא אליך אתה נלאה, ומעתה עצור במילין מי יוכל מלהשיבך:
(1) Because He tested This is an expression of wonder. Because He tested you with one thing, should you weary? With one rest that the Holy One, blessed be He, tested you, you have become weary. From now on, who will be able to withhold his words from answering you?
(יב) וְ֭אֵלַי דָּבָ֣ר יְגֻנָּ֑ב וַתִּקַּ֥ח אׇ֝זְנִ֗י שֵׁ֣מֶץ מֶֽנְהֽוּ׃ (יג) בִּ֭שְׂעִפִּים מֵחֶזְיֹנ֣וֹת לָ֑יְלָה בִּנְפֹ֥ל תַּ֝רְדֵּמָ֗ה עַל־אֲנָשִֽׁים׃
(12) A word came to me in stealth;
My ear caught a whisper of it. (13) In thought-filled visions of the night,
When deep sleep falls on men,
My ear caught a whisper of it. (13) In thought-filled visions of the night,
When deep sleep falls on men,
(ג) חזון עבדיה. א"ל הקב"ה לאליפז אתה הוכחת לאיוב בחזון בשעפים מחזיונות לילה אני אעמיד ממך בן נביא שיפרעע מבית אביך בחזון שנאמר חזון עבדיה. חזון עבדיה כה אמר ה' אלהים לאדום...
(א) בִּשְׁנַ֣ת שְׁתַּ֔יִם לְיוֹאָ֥שׁ בֶּן־יוֹאָחָ֖ז מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל מָלַ֛ךְ אֲמַצְיָ֥הוּ בֶן־יוֹאָ֖שׁ מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃
(1) In the second year of King Joash son of Joahaz of Israel, Amaziah son of King Joash of Judah became king.
(ז) הוּא־הִכָּ֨ה אֶת־אֱד֤וֹם בְּגֵי־[מֶ֙לַח֙] (המלח) עֲשֶׂ֣רֶת אֲלָפִ֔ים וְתָפַ֥שׂ אֶת־הַסֶּ֖לַע בַּמִּלְחָמָ֑ה וַיִּקְרָ֤א אֶת־שְׁמָהּ֙ יׇקְתְאֵ֔ל עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ {פ}
(ח) אָ֣ז שָׁלַ֤ח אֲמַצְיָה֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל־יְהוֹאָ֨שׁ בֶּן־יְהוֹאָחָ֧ז בֶּן־יֵה֛וּא מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר לְכָ֖ה נִתְרָאֶ֥ה פָנִֽים׃ (ט) וַיִּשְׁלַ֞ח יְהוֹאָ֣שׁ מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֗ל אֶל־אֲמַצְיָ֣הוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה֮ לֵאמֹר֒ הַח֜וֹחַ אֲשֶׁ֣ר בַּלְּבָנ֗וֹן שָׁ֠לַ֠ח אֶל־הָאֶ֜רֶז אֲשֶׁ֤ר בַּלְּבָנוֹן֙ לֵאמֹ֔ר תְּנָה־אֶת־בִּתְּךָ֥ לִבְנִ֖י לְאִשָּׁ֑ה וַֽתַּעֲבֹ֞ר חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ אֲשֶׁ֣ר בַּלְּבָנ֔וֹן וַתִּרְמֹ֖ס אֶת־הַחֽוֹחַ׃ (י) הַכֵּ֤ה הִכִּ֙יתָ֙ אֶת־אֱד֔וֹם וּֽנְשָׂאֲךָ֖ לִבֶּ֑ךָ הִכָּבֵד֙ וְשֵׁ֣ב בְּבֵיתֶ֔ךָ וְלָ֤מָּה תִתְגָּרֶה֙ בְּרָעָ֔ה וְנָ֣פַלְתָּ֔ה אַתָּ֖ה וִיהוּדָ֥ה עִמָּֽךְ׃ (יא) וְלֹא־שָׁמַ֣ע אֲמַצְיָ֔הוּ וַיַּ֨עַל יְהוֹאָ֤שׁ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ וַיִּתְרָא֣וּ פָנִ֔ים ה֖וּא וַֽאֲמַצְיָ֣הוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָ֑ה בְּבֵ֥ית שֶׁ֖מֶשׁ אֲשֶׁ֥ר לִיהוּדָֽה׃ (יב) וַיִּנָּ֥גֶף יְהוּדָ֖ה לִפְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּנֻ֖סוּ אִ֥ישׁ לְאֹהָלָֽו׃ (יג) וְאֵת֩ אֲמַצְיָ֨הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֜ה בֶּן־יְהוֹאָ֣שׁ בֶּן־אֲחַזְיָ֗הוּ תָּפַ֛שׂ יְהוֹאָ֥שׁ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּבֵ֣ית שָׁ֑מֶשׁ (ויבאו) [וַיָּבֹא֙] יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם וַיִּפְרֹץ֩ בְּחוֹמַ֨ת יְרוּשָׁלַ֜͏ִם בְּשַׁ֤עַר אֶפְרַ֙יִם֙ עַד־שַׁ֣עַר הַפִּנָּ֔ה אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת אַמָּֽה׃ (יד) וְלָקַ֣ח אֶת־כׇּל־הַזָּֽהָב־וְ֠הַכֶּ֠סֶף וְאֵ֨ת כׇּל־הַכֵּלִ֜ים הַנִּמְצְאִ֣ים בֵּית־יְהֹוָ֗ה וּבְאֹֽצְרוֹת֙ בֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ וְאֵ֖ת בְּנֵ֣י הַתַּעֲרֻב֑וֹת וַיָּ֖שׇׁב שֹׁמְרֽוֹנָה׃
(ח) אָ֣ז שָׁלַ֤ח אֲמַצְיָה֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל־יְהוֹאָ֨שׁ בֶּן־יְהוֹאָחָ֧ז בֶּן־יֵה֛וּא מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר לְכָ֖ה נִתְרָאֶ֥ה פָנִֽים׃ (ט) וַיִּשְׁלַ֞ח יְהוֹאָ֣שׁ מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֗ל אֶל־אֲמַצְיָ֣הוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה֮ לֵאמֹר֒ הַח֜וֹחַ אֲשֶׁ֣ר בַּלְּבָנ֗וֹן שָׁ֠לַ֠ח אֶל־הָאֶ֜רֶז אֲשֶׁ֤ר בַּלְּבָנוֹן֙ לֵאמֹ֔ר תְּנָה־אֶת־בִּתְּךָ֥ לִבְנִ֖י לְאִשָּׁ֑ה וַֽתַּעֲבֹ֞ר חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ אֲשֶׁ֣ר בַּלְּבָנ֔וֹן וַתִּרְמֹ֖ס אֶת־הַחֽוֹחַ׃ (י) הַכֵּ֤ה הִכִּ֙יתָ֙ אֶת־אֱד֔וֹם וּֽנְשָׂאֲךָ֖ לִבֶּ֑ךָ הִכָּבֵד֙ וְשֵׁ֣ב בְּבֵיתֶ֔ךָ וְלָ֤מָּה תִתְגָּרֶה֙ בְּרָעָ֔ה וְנָ֣פַלְתָּ֔ה אַתָּ֖ה וִיהוּדָ֥ה עִמָּֽךְ׃ (יא) וְלֹא־שָׁמַ֣ע אֲמַצְיָ֔הוּ וַיַּ֨עַל יְהוֹאָ֤שׁ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ וַיִּתְרָא֣וּ פָנִ֔ים ה֖וּא וַֽאֲמַצְיָ֣הוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָ֑ה בְּבֵ֥ית שֶׁ֖מֶשׁ אֲשֶׁ֥ר לִיהוּדָֽה׃ (יב) וַיִּנָּ֥גֶף יְהוּדָ֖ה לִפְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּנֻ֖סוּ אִ֥ישׁ לְאֹהָלָֽו׃ (יג) וְאֵת֩ אֲמַצְיָ֨הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֜ה בֶּן־יְהוֹאָ֣שׁ בֶּן־אֲחַזְיָ֗הוּ תָּפַ֛שׂ יְהוֹאָ֥שׁ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּבֵ֣ית שָׁ֑מֶשׁ (ויבאו) [וַיָּבֹא֙] יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם וַיִּפְרֹץ֩ בְּחוֹמַ֨ת יְרוּשָׁלַ֜͏ִם בְּשַׁ֤עַר אֶפְרַ֙יִם֙ עַד־שַׁ֣עַר הַפִּנָּ֔ה אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת אַמָּֽה׃ (יד) וְלָקַ֣ח אֶת־כׇּל־הַזָּֽהָב־וְ֠הַכֶּ֠סֶף וְאֵ֨ת כׇּל־הַכֵּלִ֜ים הַנִּמְצְאִ֣ים בֵּית־יְהֹוָ֗ה וּבְאֹֽצְרוֹת֙ בֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ וְאֵ֖ת בְּנֵ֣י הַתַּעֲרֻב֑וֹת וַיָּ֖שׇׁב שֹׁמְרֽוֹנָה׃
(7) He defeated ten thousand Edomites in the Valley of Salt, and he captured Sela in battle and renamed it Joktheel, as is still the case. (8) Then Amaziah sent envoys to King Jehoash son of Jehoahaz son of Jehu of Israel, with this message: “Come, let us confront each other.” (9) King Jehoash of Israel sent back this message to King Amaziah of Judah: “The thistle in Lebanon sent this message to the cedar in Lebanon, ‘Give your daughter to my son in marriage.’ But a wild beast in Lebanon went by and trampled down the thistle. (10) Because you have defeated Edom, you have become arrogant. Stay home and enjoy your glory, rather than provoke disaster and fall, dragging Judah down with you.” (11) But Amaziah paid no heed; so King Jehoash of Israel advanced, and he and King Amaziah of Judah confronted each other at Beth-shemesh in Judah. (12) The Judites were routed by Israel, and they all fled to their homes. (13) King Jehoash of Israel captured King Amaziah son of Jehoash son of Ahaziah of Judah at Beth-shemesh. He marched on Jerusalem, and he made a breach of four hundred cubits in the wall of Jerusalem, from the Ephraim Gate to the Corner Gate. (14) He carried off all the gold and silver and all the vessels that there were in the House of the LORD and in the treasuries of the royal palace, as well as hostages; and he returned to Samaria.
סדר עולם רבה פרק כ:
חזון עבדיה וגו' (עבדיה א א), אימתי היתה מלחמה זו, בימי אמציה, ומלך אין באדום וגו' (מלכים א כב מח), ומשנפלו אדומיים בימי אמציהו, לא העמידו מלך במקומן ולא זקפו ראש עד היום
(ז) לֶאֱד֗וֹם כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת הַאֵ֥ין ע֛וֹד חׇכְמָ֖ה בְּתֵימָ֑ן אָבְדָ֤ה עֵצָה֙ מִבָּנִ֔ים נִסְרְחָ֖ה חׇכְמָתָֽם׃ (ח) נֻ֤סוּ הׇפְנוּ֙ הֶעְמִ֣יקוּ לָשֶׁ֔בֶת יֹשְׁבֵ֖י דְּדָ֑ן כִּ֣י אֵ֥יד עֵשָׂ֛ו הֵבֵ֥אתִי עָלָ֖יו עֵ֥ת פְּקַדְתִּֽיו׃ (ט) אִם־בֹּֽצְרִים֙ בָּ֣אוּ לָ֔ךְ לֹ֥א יַשְׁאִ֖רוּ עוֹלֵל֑וֹת אִם־גַּנָּבִ֥ים בַּלַּ֖יְלָה הִשְׁחִ֥יתוּ דַיָּֽם׃ (י) כִּֽי־אֲנִ֞י חָשַׂ֣פְתִּי אֶת־עֵשָׂ֗ו גִּלֵּ֙יתִי֙ אֶת־מִסְתָּרָ֔יו וְנֶחְבָּ֖ה לֹ֣א יוּכָ֑ל שֻׁדַּ֥ד זַרְע֛וֹ וְאֶחָ֥יו וּשְׁכֵנָ֖יו וְאֵינֶֽנּוּ׃ (יא) עׇזְבָ֥ה יְתֹמֶ֖יךָ אֲנִ֣י אֲחַיֶּ֑ה וְאַלְמְנוֹתֶ֖יךָ עָלַ֥י תִּבְטָֽחוּ׃ {ס} (יב) כִּי־כֹ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה הִ֠נֵּ֠ה אֲשֶׁר־אֵ֨ין מִשְׁפָּטָ֜ם לִשְׁתּ֤וֹת הַכּוֹס֙ שָׁת֣וֹ יִשְׁתּ֔וּ וְאַתָּ֣ה ה֔וּא נָקֹ֖ה תִּנָּקֶ֑ה לֹ֣א תִנָּקֶ֔ה כִּ֥י שָׁתֹ֖ה תִּשְׁתֶּֽה׃ (יג) כִּ֣י בִ֤י נִשְׁבַּ֙עְתִּי֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה כִּֽי־לְשַׁמָּ֧ה לְחֶרְפָּ֛ה לְחֹ֥רֶב וְלִקְלָלָ֖ה תִּהְיֶ֣ה בׇצְרָ֑ה וְכׇל־עָרֶ֥יהָ תִהְיֶ֖ינָה לְחׇרְב֥וֹת עוֹלָֽם׃ (יד) שְׁמוּעָ֤ה שָׁמַ֙עְתִּי֙ מֵאֵ֣ת יְהֹוָ֔ה וְצִ֖יר בַּגּוֹיִ֣ם שָׁל֑וּחַ הִֽתְקַבְּצוּ֙ וּבֹ֣אוּ עָלֶ֔יהָ וְק֖וּמוּ לַמִּלְחָמָֽה׃ (טו) כִּֽי־הִנֵּ֥ה קָטֹ֛ן נְתַתִּ֖יךָ בַּגּוֹיִ֑ם בָּז֖וּי בָּאָדָֽם׃ (טז) תִּֽפְלַצְתְּךָ֞ הִשִּׁ֤יא אֹתָךְ֙ זְד֣וֹן לִבֶּ֔ךָ שֹֽׁכְנִי֙ בְּחַגְוֵ֣י הַסֶּ֔לַע תֹּֽפְשִׂ֖י מְר֣וֹם גִּבְעָ֑ה כִּֽי־תַגְבִּ֤יהַּ כַּנֶּ֙שֶׁר֙ קִנֶּ֔ךָ מִשָּׁ֥ם אוֹרִֽידְךָ֖ נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ (יז) וְהָיְתָ֥ה אֱד֖וֹם לְשַׁמָּ֑ה כֹּ֚ל עֹבֵ֣ר עָלֶ֔יהָ יִשֹּׁ֥ם וְיִשְׁרֹ֖ק עַל־כׇּל־מַכּוֹתֶֽהָ׃ (יח) כְּֽמַהְפֵּכַ֞ת סְדֹ֧ם וַעֲמֹרָ֛ה וּשְׁכֵנֶ֖יהָ אָמַ֣ר יְהֹוָ֑ה לֹא־יֵשֵׁ֥ב שָׁם֙ אִ֔ישׁ וְלֹא־יָג֥וּר בָּ֖הּ בֶּן־אָדָֽם׃
(7) Concerning Edom.
Thus said the LORD of Hosts:
Is there no more wisdom in Teman?
Has counsel vanished from the prudent?
Has their wisdom gone stale? (8) Flee, turn away, sit down low,
O inhabitants of Dedan,
For I am bringing Esau’s doom upon him,
The time when I deal with him. (9) If vintagers were to come upon you,
Would they leave no gleanings?
Even thieves in the night
Would destroy only for their needs!-f (10) But it is I who have bared Esau,
Have exposed his place of concealment;
He cannot hide.
His offspring is ravaged,
His kin and his neighbors—
He is no more.-g (11) “Leave your orphans with me,
I will rear them;
Let your widows rely on me!” (12) For thus said the LORD: If they who rightly should not drink of the cup must drink it, are you the one to go unpunished? You shall not go unpunished: you will have to drink! (13) For by Myself I swear—declares the LORD—Bozrah shall become a desolation, a mockery, a ruin, and a curse; and all its towns shall be ruins for all time.
(14) I have received tidings from the LORD,
And an envoy is sent out among the nations:
Assemble, and move against her,
And rise up for war! (15) For I will make you least among nations,
Most despised among men. (16) Your horrible nature,-c
Your arrogant heart has seduced you,
You who dwell in clefts of the rock,
Who occupy the height of the hill!
Should you nest as high as the eagle,
From there I will pull you down
—declares the LORD.
(17) And Edom shall be a cause of appallment; whoever passes by will be appalled and will hiss at all its wounds. (18) It shall be like the overthrow of Sodom and Gomorrah and their neighbors—said the LORD: no man shall live there, no human shall sojourn there.
Thus said the LORD of Hosts:
Is there no more wisdom in Teman?
Has counsel vanished from the prudent?
Has their wisdom gone stale? (8) Flee, turn away, sit down low,
O inhabitants of Dedan,
For I am bringing Esau’s doom upon him,
The time when I deal with him. (9) If vintagers were to come upon you,
Would they leave no gleanings?
Even thieves in the night
Would destroy only for their needs!-f (10) But it is I who have bared Esau,
Have exposed his place of concealment;
He cannot hide.
His offspring is ravaged,
His kin and his neighbors—
He is no more.-g (11) “Leave your orphans with me,
I will rear them;
Let your widows rely on me!” (12) For thus said the LORD: If they who rightly should not drink of the cup must drink it, are you the one to go unpunished? You shall not go unpunished: you will have to drink! (13) For by Myself I swear—declares the LORD—Bozrah shall become a desolation, a mockery, a ruin, and a curse; and all its towns shall be ruins for all time.
(14) I have received tidings from the LORD,
And an envoy is sent out among the nations:
Assemble, and move against her,
And rise up for war! (15) For I will make you least among nations,
Most despised among men. (16) Your horrible nature,-c
Your arrogant heart has seduced you,
You who dwell in clefts of the rock,
Who occupy the height of the hill!
Should you nest as high as the eagle,
From there I will pull you down
—declares the LORD.
(17) And Edom shall be a cause of appallment; whoever passes by will be appalled and will hiss at all its wounds. (18) It shall be like the overthrow of Sodom and Gomorrah and their neighbors—said the LORD: no man shall live there, no human shall sojourn there.