תא חזי כתיב וידבר אלהים אל משה, גזירת דינא דקיימא עליה, מה כתיב לעילא, וישב משה אל ה', ויאמר אדנ"י, באל"ף דל"ת נו"ן יו"ד. חמי תוקפא דמשה, בשירותא דנביאותיה, לא נח רוחיה בהאי אתר, אמר, אדני למה הרעתה לעם הזה וגו', ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך. מאן הוא דיימא כדין, אלא משה, דידע, דהא דרגא אחרא עלאה זמין ליה. אמר רבי יצחק, בשירותא דאתיהיב ליה ביתא, פקיד לה, כבר נש דפקיד לביתיה, ואמר כל מאן דבעי בלא דחילו. אוף הכי משה, לביתיה קאמר, ולא דחיל. דבר אחר וידבר אלהים, גזרת דינא, ויאמר אליו אני יי', דרגא אחרא דרחמי. והכא אתקשר כולא כחדא, דינא ורחמי. הדא הוא דכתיב, ויאמר אליו אני יי'. אמר רבי שמעון אי כתיב וידבר אלהים אל משה אני ה', הוינא אמר הכי. אלא לא כתיב, אלא וידבר אלהים אל משה בקדמיתא, ולבתר ויאמר אליו אני ה', דמשמע דרגא בתר דרגא. ואמר רבי יוסי, משה, אלמלא דהוה מאריה דביתא, איש האלהים, אתענש על מה דאמר, אבל בגיני האי, לא אתענש. לבר נש דנפל ליה קטטה בדביתהו, ואמר לה מלין, שראת היא לאתרעמא, כיון דשארית מלה, הוה תמן מלכא, נטל מלכא מלה, והיא שתקת ופסקת למללא. אמר ליה מלכא, וכי לא ידעת דאנא הוא מלכא, ומקמאי מלילת מלין אלין. כביכול אוף הכי משה, וישב משה אל יי' ויאמר אדני למה הרעותה וגו'. מיד, וידבר אלהים אל משה, שארי לאתרעמא, מיד נטל מלכא מלה, ויאמר אליו אני יי' ולא ידעת דאנא הוא מלכא, ומקמאי מלילת מלין אלין. וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי. אמאי שני שמא הכא מאלין דלעילא. אלא למלכא, דהוה ליה ברתא, דלא אתנסיבת, והוה ליה רחימא. כד בעי מלכא למללא בההוא רחימא, משדר לברתיה למללא עמיה, והוה מלכא על ידא דברתיה, ממליל עמיה. אתא זמנא דברתיה לאתנסבא. ההוא יומא דאתנסיבת, אמר מלכא, קרון לה לברתא, קרוספוניא מטרוניתא. ואמר לה, עד הכא, מלילנא על ידך למאן דמלילנא, מכאן ולהלאה אנא אימא לבעליך, והוא יימא למאן דאצטריך. ליומין, אמר לה בעלה מלין קמי מלכא. עד דהיא שראת למללא, נטל מלכא מלה, אמר ליה, ולאו אנא מלכא, דעד יומא דא לא מליל אינש עמי, אלא על ידא דברתי, ואנא יהיבנא לך ברתי, ומלילנא עמך באתגליא, מה דלא עבידנא לאחרא. כך, וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי, כד איהי בביתי ולא אתנסיבת, ולא מלילו עמי אנפין באנפין, כמה דעבידנא לך. ואת, בשירותא דמלולך, מלילת לברתי קמאי מלין אלין, אלא בגיני כך, וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי יי' לא נודעתי להם, למללא עמהון בדרגא דא דעמך מלילנא.
ושמי יי' לא נודעתי להם, אלין גוונין עלאין סתימין דזהרין, דזכה בהו משה לאסתכלא בהון. ורזא דא, דעינא סתים וגליא. סתים, חמי אספקלריא דנהרא, אתגלייא, חמי אספקלריא דלא נהרא. ועל דא, וארא, באספקלריא דלא נהרא, דאיהו באתגלייא, ביה כתיב ראיה. באספקלריא דנהרא דאיהו בסתימו, כתיב ביה ידיעה, דכתיב לא נודעתי.