We learnt in Vayetse about Yaakov and the gift he passed on to us all
יעקב החזיק מעמד ביריבות עם עשו, בהתגרויות של לבן, במתחים בין נשיו ובין ילדיו, בפטירתה החטופה של אהובתו רחל, ובאובדן בנו המועדף יוסף למשך עשרים ושתיים שנה. "מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי", אמר לפרעה (בראשית מז, ט). אבל בדרך הוא פגש מלאכים, ובין אם הם עלו וירדו בסולם שראשו בשמיים או נאבקו עמו, הם האירו לו את הלילה בהילה של שגב.
לנסות, ליפול, לפחד, ולמרות הכול להמשיך ללכת: זוהי סגולתו של מנהיג. זה היה יעקב, האיש שדווקא בצרים שבנקיקי חייו חזה במראות השמיים הרחבים.
In Vayishlach we learnt
יעקב לא היה מנהיג; עוד לא הייתה לו אומה להנהיגה. אבל התורה מנדבת לנו שפע מידע על מאבק הזהות שלו, מפני שמאבק זה איננו רק שלו. רובנו חווינו מאבק מעין זה ... לא קל לגבור על התשוקה להיות מישהו אחר, לרצות את מה שיש לו, להיות מה שהוא. רובנו נתקפים ברגשות כאלה מפעם לפעם.
So the theme continues in Shemot...
הרב יצחק הוטנר, ספר פחד יצחק: איגרות וכתבים, ניו יורק: גור אריה, תשנ"ח, איגרת קכח, עמ' ריז-ריח.
רעה חולה היא אצלנו, שכאשר מתעסקים אנו בצדדי השלמוּת של גדולינו, הננו מטפלים בסיכום האחרון של מעלתם. מספרים אנו על דרכי השלמות שלהם, בשעה שאנו מדלגים על המאבק הפנימי שהתחולל בנפשם. הרושם של שיחתנו על הגדולים מתקבל כאילו יצאו מתחת יד היוצר בקומתם ובצביונם. ...
התוצאה מזה היא כשנער בעל רוח, בעל שאיפה, בעל תסיסה מוצא בעצמו מכשולים, נפילות, ירידות, הרי הוא דומה בעיניו כבלתי "שתול בית השם". ...
אבל דע לך, חביבי, ששורש נשמתך הוא לא השלווה של היצר-הטוב, אלא דווקא מלחמתו של היצר-הטוב... באנגלית אומרים Lose a battle and win the war (הפסד קרב, ותנצח מלחמה). בוודאי שהנך נכשל ועומד להיות נכשל (אין בזה משום פתיחת פה לשטן) ובכמה מערכות תיפול שדוּד. אבל אני מבטיח לך שלאחר הפסד כל המערכות תצא מן המלחמה כשזר הניצחון על ראשך. ...
החכם מכל אדם אמר "שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם" (משלי כ"ד, טז), והטיפשים חושבים כי כוונתו בדרך רבותא: אף על פי ששבע ייפול צדיק, מכל מקום הוא קם. אבל החכמים יודעים היטב שהכוונה היא שמהות הקימה של הצדיק היא דרך ה'שבע נפילות' שלו.
Everything seemed to be going well:
But then things went from bad (first meeting with Pharaoh) to worse. The people blame Moses and Aaron
(כא) וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵהֶ֔ם יֵ֧רֶא ה' עֲלֵיכֶ֖ם וְיִשְׁפֹּ֑ט אֲשֶׁ֧ר הִבְאַשְׁתֶּ֣ם אֶת־רֵיחֵ֗נוּ בְּעֵינֵ֤י פַרְעֹה֙ וּבְעֵינֵ֣י עֲבָדָ֔יו לָֽתֶת־חֶ֥רֶב בְּיָדָ֖ם לְהׇרְגֵֽנוּ׃
They return to Pharaoh again with a staff that turns into a snake, then the plagues. Nothing seems to make a difference. At the end of Shemot Moses complains:
(כב) וַיָּ֧שׇׁב מֹשֶׁ֛ה אֶל־ה' וַיֹּאמַ֑ר אדושם לָמָ֤ה הֲרֵעֹ֙תָה֙ לָעָ֣ם הַזֶּ֔ה לָ֥מָּה זֶּ֖ה שְׁלַחְתָּֽנִי׃ (כג) וּמֵאָ֞ז בָּ֤אתִי אֶל־פַּרְעֹה֙ לְדַבֵּ֣ר בִּשְׁמֶ֔ךָ הֵרַ֖ע לָעָ֣ם הַזֶּ֑ה וְהַצֵּ֥ל לֹא־הִצַּ֖לְתָּ אֶת־עַמֶּֽךָ׃
In Va'era even though God says he will succeed, he replies:
Enduring message about leadership and failure. Churchill הצלחה היא למעוד מכישלון לכישלון בלי לאבד שמץ מההתלהבות.
(ז) וּמֹשֶׁ֗ה בֶּן־מֵאָ֧ה וְעֶשְׂרִ֛ים שָׁנָ֖ה בְּמֹת֑וֹ לֹא־כָהֲתָ֥ה עֵינ֖וֹ וְלֹא־נָ֥ס לֵחֹֽה׃
In words of Rabbi Sacks
בני האדם הדגולים אינם אלה שאף פעם אינם נכשלים. בני האדם הדגולים הם אלה העומדים בכישלון וממשיכים קדימה, אלה המסרבים לתבוסה, אלה שלעולם אינם מוותרים ואינם נכנעים. הם ממשיכים לנסות. הם לומדים מכל טעות. הם רואים בכישלון חוויה מלמדת. מכל סירוב לתבוסה הם יוצאים חזקים יותר, חכמים יותר ונחושים יותר. זהו סיפור חייו של משה בפרשת השבוע שעבר, פרשת שמות, ובפרשת השבוע שלנו.
ג'ים קולינס כתב:
לא היעדר קשיים הוא אות ההיכר המבחין בין הגדולים-באמת לבין המצליחנים-גרידא, כי אם היכולת לצאת מחוזקים מכישלונות, ואפילו מאסונות הרסניים ... נתיב היציאה מהחושך מתחיל באותם עקשנים-להכעיס שאינם יודעים כניעה מהי. דבר אחד הוא לספוג תבוסה מטלטלת ... ודבר אחר לחלוטין הוא לוותר על הערכים ועל השאיפות העושים את המאבק לראוי. כישלון אינו מצב פיזי כפי שהוא מצב נפשי; הצלחה פירושה ליפול ולקום, פעם ועוד פעם, בלי סוף.
מסכם הרב זקס:
יש כאב בהפסד, בעכבה ובאכזבה. הם כאבו אפילו למשה. ברגעים של דכדוך וייאוש חשוב שנזכור שגם הגדולים ביותר נכשלו. הם קמו והמשיכו – ומכך באה להם גדולתם. הדרך אל פסגת ההצלחה עוברת בגיאיות רבים של כישלון. אין דרך אחרת.