Fast Teshuva and Slow Teshuva
User Profile Picture
ByElli Fischer
קידושין מ״ט ב:ד׳

על מנת שאני צדיק אפילו רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בדעתו

Kiddushin 49b:4
"[Marry me] On the condition that I am righteous". Even if he is entirely wicked, she is married; for perhaps he had thoughts of repentance in mind. "[Marry me] On the condition that I am wicked". Even if he is entirely righteous, she is married; for perhaps he had thoughts of Idol Worship in mind.
משנה תורה, הלכות אישות ח׳:ה׳

עַל מְנָת שֶׁאֲנִי צַדִּיק אֲפִלּוּ רָשָׁע גָּמוּר הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת מִסָּפֵק שֶׁמָּא הִרְהֵר תְּשׁוּבָה בְּלִבּוֹ.

Mishneh Torah, Marriage 8:5
...
ביאור על ספר המצוות לרס"ג, מנין הפרשיות מ״ב:ג׳

(ג) והכי נראה לכאורה מדאמרינן (פ"ב דקידושין מ"ט ע"ב) אם אמר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאני צדיק. אפילו הוא רשע גמור מקודשת. שמא הרהר תשובה בדעתו עיי"ש. ואם איתא דדרשת המכילתא שם דרשא גמורה מדאורייתא. א"כ ע"כ לא מהני תשובה אלא עם וידוי דברים בלבד. והרהור. בדעתו לא מהני כלום. מיהו יש לדחות דאע"ג דודאי לענין כפרה על חטאו לא מהניא תשובה בהרהור בלב לבד. מ"מ משהרהר תשובה בלבו אפשר לומר דמיחשב צדיק מכאן ואילך. וכבר ראיתי לקצת אחרונים ז"ל שהעלו כסברא זו בדעת הרמב"ם ז"ל. ובלא"ה דעת קצת פוסקים דאפילו בגנב וגזלן שעדיין הגנבה והגזלה בידיהם. אע"ג דודאי אין להם כפרה עד דמהדרי הגנבה והגזלה לידי בעלים. מ"מ מקודשת משום הך טעמא דשמא הרהר תשובה בלבו ודעתו להשיב. דמאז כבר חשוב צדיק.

Commentary on Sefer Hamitzvot of Rasag, Communal Laws 42:3
...
מלכים א י״ח:ל״ט
(לט) וַיַּרְא֙ כָּל־הָעָ֔ם וַֽיִּפְּל֖וּ עַל־פְּנֵיהֶ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ ה' ה֣וּא הָאֱלֹקִ֔ים ה' ה֥וּא הָאֱלֹהִֽים׃
I Kings 18:39
(39) When they saw this, all the people flung themselves on their faces and cried out: “The LORD alone is God, The LORD alone is God!”
מלכים א י״ט:ב׳
(ב) וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹקִים֙ וְכֹ֣ה יוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃
I Kings 19:2
(2) Jezebel sent a messenger to Elijah, saying, “Thus and more may the gods do if by this time tomorrow I have not made you like one of them.”
יונה ג׳:ד׳-ד׳:י״א

(ד) וַיָּ֤חֶל יוֹנָה֙ לָב֣וֹא בָעִ֔יר מַהֲלַ֖ךְ י֣וֹם אֶחָ֑ד וַיִּקְרָא֙ וַיֹּאמַ֔ר ע֚וֹד אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְנִֽינְוֵ֖ה נֶהְפָּֽכֶת׃ (ה) וַֽיַּאֲמִ֛ינוּ אַנְשֵׁ֥י נִֽינְוֵ֖ה בֵּֽאלֹקִ֑ים וַיִּקְרְאוּ־צוֹם֙ וַיִּלְבְּשׁ֣וּ שַׂקִּ֔ים מִגְּדוֹלָ֖ם וְעַד־קְטַנָּֽם׃ (ו) וַיִּגַּ֤ע הַדָּבָר֙ אֶל־מֶ֣לֶך נִֽינְוֵ֔ה וַיָּ֙קָם֙ מִכִּסְא֔וֹ וַיַּעֲבֵ֥ר אַדַּרְתּ֖וֹ מֵֽעָלָ֑יו וַיְכַ֣ס שַׂ֔ק וַיֵּ֖שֶׁב עַל־הָאֵֽפֶר׃ (ז) וַיַּזְעֵ֗ק וַיֹּ֙אמֶר֙ בְּנִֽינְוֵ֔ה מִטַּ֧עַם הַמֶּ֛לֶךְ וּגְדֹלָ֖יו לֵאמֹ֑ר הָאָדָ֨ם וְהַבְּהֵמָ֜ה הַבָּקָ֣ר וְהַצֹּ֗אן אַֽל־יִטְעֲמוּ֙ מְא֔וּמָה אַ֨ל־יִרְע֔וּ וּמַ֖יִם אַל־יִשְׁתּֽוּ׃ (ח) וְיִתְכַּסּ֣וּ שַׂקִּ֗ים הָֽאָדָם֙ וְהַבְּהֵמָ֔ה וְיִקְרְא֥וּ אֶל־אֱלֹקִ֖ים בְּחָזְקָ֑ה וְיָשֻׁ֗בוּ אִ֚ישׁ מִדַּרְכּ֣וֹ הָֽרָעָ֔ה וּמִן־הֶחָמָ֖ס אֲשֶׁ֥ר בְּכַפֵּיהֶֽם׃ (ט) מִֽי־יוֹדֵ֣עַ יָשׁ֔וּב וְנִחַ֖ם הָאֱלֹקִ֑ים וְשָׁ֛ב מֵחֲר֥וֹן אַפּ֖וֹ וְלֹ֥א נֹאבֵֽד׃ (י) וַיַּ֤רְא הָֽאֱלֹקִים֙ אֶֽת־מַ֣עֲשֵׂיהֶ֔ם כִּי־שָׁ֖בוּ מִדַּרְכָּ֣ם הָרָעָ֑ה וַיִּנָּ֣חֶם הָאֱלֹקִ֗ים עַל־הָרָעָ֛ה אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר לַעֲשׂוֹת־לָהֶ֖ם וְלֹ֥א עָשָֽׂה׃ (א) וַיֵּ֥רַע אֶל־יוֹנָ֖ה רָעָ֣ה גְדוֹלָ֑ה וַיִּ֖חַר לֽוֹ׃ (ב) וַיִּתְפַּלֵּ֨ל אֶל־ה' וַיֹּאמַ֗ר אָנָּ֤ה ה' הֲלוֹא־זֶ֣ה דְבָרִ֗י עַד־הֱיוֹתִי֙ עַל־אַדְמָתִ֔י עַל־כֵּ֥ן קִדַּ֖מְתִּי לִבְרֹ֣חַ תַּרְשִׁ֑ישָׁה כִּ֣י יָדַ֗עְתִּי כִּ֤י אַתָּה֙ אֵֽל־חַנּ֣וּן וְרַח֔וּם אֶ֤רֶךְ אַפַּ֙יִם֙ וְרַב־חֶ֔סֶד וְנִחָ֖ם עַל־הָרָעָֽה׃ (ג) וְעַתָּ֣ה ה' קַח־נָ֥א אֶת־נַפְשִׁ֖י מִמֶּ֑נִּי כִּ֛י ט֥וֹב מוֹתִ֖י מֵחַיָּֽי׃ ... (ט) וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹקִים֙ אֶל־יוֹנָ֔ה הַהֵיטֵ֥ב חָרָֽה־לְךָ֖ עַל־הַקִּֽיקָי֑וֹן וַיֹּ֕אמֶר הֵיטֵ֥ב חָֽרָה־לִ֖י עַד־מָֽוֶת׃ (י) וַיֹּ֣אמֶר ה' אַתָּ֥ה חַ֙סְתָּ֙ עַל־הַקִּ֣יקָי֔וֹן אֲשֶׁ֛ר לֹא־עָמַ֥לְתָּ בּ֖וֹ וְלֹ֣א גִדַּלְתּ֑וֹ שֶׁבִּן־לַ֥יְלָה הָיָ֖ה וּבִן־לַ֥יְלָה אָבָֽד׃ (יא) וַֽאֲנִי֙ לֹ֣א אָח֔וּס עַל־נִינְוֵ֖ה הָעִ֣יר הַגְּדוֹלָ֑ה אֲשֶׁ֣ר יֶשׁ־בָּ֡הּ הַרְבֵּה֩ מִֽשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵ֨ה רִבּ֜וֹ אָדָ֗ם אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יָדַע֙ בֵּין־יְמִינ֣וֹ לִשְׂמֹאל֔וֹ וּבְהֵמָ֖ה רַבָּֽה׃

Jonah 3:4-4:11
(1) The word of the LORD came to Jonah a second time: (2) “Go at once to Nineveh, that great city, and proclaim to it what I tell you.” (3) Jonah went at once to Nineveh in accordance with the LORD’s command. Nineveh was an enormously large city a three days’ walk across. (4) Jonah started out and made his way into the city the distance of one day’s walk, and proclaimed: “Forty days more, and Nineveh shall be overthrown!” (5) The people of Nineveh believed God. They proclaimed a fast, and great and small alike put on sackcloth. (6) When the news reached the king of Nineveh, he rose from his throne, took off his robe, put on sackcloth, and sat in ashes. (7) And he had the word cried through Nineveh: “By decree of the king and his nobles: No man or beast—of flock or herd—shall taste anything! They shall not graze, and they shall not drink water! (8) They shall be covered with sackcloth—man and beast—and shall cry mightily to God. Let everyone turn back from his evil ways and from the injustice of which he is guilty. (9) Who knows but that God may turn and relent? He may turn back from His wrath, so that we do not perish.” (10) God saw what they did, how they were turning back from their evil ways. And God renounced the punishment He had planned to bring upon them, and did not carry it out. (1) This displeased Jonah greatly, and he was grieved. (2) He prayed to the LORD, saying, “O LORD! Isn’t this just what I said when I was still in my own country? That is why I fled beforehand to Tarshish. For I know that You are a compassionate and gracious God, slow to anger, abounding in kindness, renouncing punishment. (3) Please, LORD, take my life, for I would rather die than live.” (4) The LORD replied, “Are you that deeply grieved?” (5) Now Jonah had left the city and found a place east of the city. He made a booth there and sat under it in the shade, until he should see what happened to the city. (6) The LORD God provided a ricinus plant, which grew up over Jonah, to provide shade for his head and save him from discomfort. Jonah was very happy about the plant. (7) But the next day at dawn God provided a worm, which attacked the plant so that it withered. (8) And when the sun rose, God provided a sultry east wind; the sun beat down on Jonah’s head, and he became faint. He begged for death, saying, “I would rather die than live.” (9) Then God said to Jonah, “Are you so deeply grieved about the plant?” “Yes,” he replied, “so deeply that I want to die.” (10) Then the LORD said: “You cared about the plant, which you did not work for and which you did not grow, which appeared overnight and perished overnight. (11) And should not I care about Nineveh, that great city, in which there are more than a hundred and twenty thousand persons who do not yet know their right hand from their left, and many beasts as well!”
עבודה זרה י״ז א:י״ב-ט״ז

אמרו עליו על ר"א בן דורדיא שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה פעם אחת שמע שיש זונה אחת בכרכי הים והיתה נוטלת כיס דינרין בשכרה נטל כיס דינרין והלך ועבר עליה שבעה נהרות בשעת הרגל דבר הפיחה אמרה כשם שהפיחה זו אינה חוזרת למקומה כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה הלך וישב בין שני הרים וגבעות אמר הרים וגבעות בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר (ישעיהו נד, י) כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה אמר שמים וארץ בקשו עלי רחמים אמרו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר (ישעיהו נא, ו) כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה אמר חמה ולבנה בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר (ישעיהו כד, כג) וחפרה הלבנה ובושה החמה אמר כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר (ישעיהו לד, ד) ונמקו כל צבא השמים אמר אין הדבר תלוי אלא בי הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו יצתה בת קול ואמרה ר"א בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא...בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בכמה שנים ויש קונה עולמו בשעה אחת ואמר רבי לא דיין לבעלי תשובה שמקבלין אותן אלא שקורין אותן רבי

Avodah Zarah 17a:12-16
This disagrees with the opinion of Rabbi Pedas for R' Pedas said The Torah only prohibited the closeness of physical intimacy, as it says: Every man shall not come near to any close relative to uncover nakedness
הושע י״ד:ב׳

שׁ֚וּבָה יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד ה' אֱלֹקֶ֑יךָ כִּ֥י כָשַׁ֖לְתָּ בַּעֲוֺנֶֽךָ׃

Hosea 14:2

Return, O Israel, to the LORD your God, For you have fallen because of your sin.

אבן עזרא על הושע י״ד:ב׳:א׳

(ב) שובה - מעט מעט עד השם.

Ibn Ezra on Hosea 14:2:1

Little by little, to the Lord.

ילקוט הושע רמז תקל"ב

כי כשלת - אמר רבי סימאי: משל לצור גבוה שהיה עומד על פרשת דרכים ובני אדם נכשלים בה. אמר המלך: סתתוהו קימעא קימעא, עד שיבא השעה ואני מעבירו מן העולם. כך אמר הקב"ה לישראל: בני, יצר הרע מכשול גדול הוא, אלא סתתוהו קימעא קימעא, לסוף אני מעבירו מן העולם, שנאמר: והסירותי את לב האבן מבשרכם.

משיעורי ר' אשר וייס

הרבה ניסו לחזור בתשובה ולהגיע לכסא הכבוד בבת אחת וסופם לא היה טוב. אבל כרחם אב על בנים הקב"ה פושט ידו לחוזרים בתשובה אף אם באים המה לאיטם, צעד אחר צעד, עקב בצד גודל, "מעט מעט עד ה' אלקיך."

What I have tried to give in The Builders is a hygiene of return. What it warns against is the somersault into the Law, which is tempting because of the biographical crisis preceding it. Despite the existence of the great crisis, the individual should nevertheless wait for smaller events to actualize, through their biographical energy, the new "I can." In this way, the person who returns maintains throughout the process of return his accustomed - un-Jewish - mode of life, and is able to stay alive.

Letter to Eugen Rosenstock, 1923 (Nahum Glatzer, Franz Rosenzweig: His Life and Thought, p. 135).

Franz Rosenzweig was once asked whether he puts on tefillin daily.

"Not yet," he replied.