שאלות מנחות לקבוצות השיח
1. מתי ביקשת סליחה לאחרונה ובאלו נסיבות? איך הרגשת לפני ואחרי?
2. מתי בפעם אחרונה סלחת למישהו ובאילו נסיבות? איך הרגשת לפני ואחרי?
3. כמה אנחנו משלבים בבקשה מילות התנצלות והודאה על טעות? האם אפשר לבקש סליחה מבלי להודות בטעות?
4. כמה טינה אנחנו עדיין שומרים בליבנו למרות שביקשו מאיתנו סליחה. למה?
מקורות
(ט) האומר אחטא ואשוב. אחטא ואשוב. אין מספיקין בידו לעשות תשובה. אחטא ויום הכפורים מכפר. אין יום הכפורים מכפר. עבירות שבין אדם למקום. יום הכפורים מכפר. עבירות שבין אדם לחבירו. אין יום הכפורים מכפר. עד שירצה חברו. את זו דרש רבי אלעזר בן עזריה (ויקרא טז, ל) מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו. עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר. עבירות שבין אדם לחברו. אין יום הכפורים מכפר. עד שירצה את חברו [...]
(9) One who says, "I will sin, and then repent, I will sin [again], and then repent," will not receive an opportunity to repent; [for one who says] "I will sin, and Yom Kipur will atone," Yom Kippur will not atone. Yom Kippur atones for transgressions between a person and God, but for a transgression against one's neighbor, Yom Kipur cannot atone, until he appeases his neighbor [...]
[...] עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר.
[...] אמר ר' יצחק כל המקניט (מרגיז) את חבירו אפילו בדברים - צריך לפייסו, שנאמר: "בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך נוקשת באמרי פיך ... עשה זאת אפוא בני והנצל כי באת בכף רעך לך התרפס ורהב רעיך" (משלי ו א). אם ממון יש בידך - התר לו פסת יד (ותן לו את הממון אשר אתה חייב לו) ואם לאו - הרבה עליו ריעים (כלומר, שלח שלח אנשים רבים כשליחך לבקש ממנו סליחה). ואמר רב חסדא: צריך לפייסו בשלש שורות של שלשה בני אדם, שנאמר "ישור על אנשים ויאמר חטאתי וישר העויתי ולא שוה לי" (איוב לג, כז). ואמר ר' יוסי בר חנינא: כל המבקש מטו (סליחה) מחבירו אל יבקש ממנו יותר משלש פעמים, שנאמר: "אנא שא נא ... ועתה שא נא" (בראשית נ יז). ואם מת, מביא עשרה בני אדם ומעמידן על קברו, ואומר: חטאתי לה' אלהי ישראל ולפלוני שחבלתי בו.
-------
ר' ירמיה הוה ליה מילתא לר' אבא בהדיה, אזל איתיב אדשא דר' אבא. בהדי דשדיא אמתיה מיא מטא, זרזיפי דמיא ארישא. אמר (ר' ירמיה): עשאוני כאשפה, קרא אנפשיה "מאשפות ירים אביון" (תהלים קיג ז). שמע ר' אבא ונפיק לאפיה אמר ליה השתא צריכנא למיפק אדעתך דכתיב "לך התרפס ורהב רעיך".
תרגום ופירוש // מסופר על ר' ירמיה שהיה לו דבר לר' אבא - עליו, כיוון שר' אבא הקפיד על כך שפגע בו ר' ירמיה. הלך ר' ירמיה וישב על מפתן ביתו של ר' אבא, כדי לבקש ממנו מחילה. כששפכה שפחתו של ר' אבא את מי השופכין, השפריצו המים על ראשו של ר' ירמיה. אמר ר' ירמיה עשו אותי כאשפה על כך ששפכו עלי מים מלוכלכים, וקרא על עצמו "מאשפת ירים אביון". שמע אבא את אשר אירע, יצא לקראתו ואמר לו: עכשיו צריך אני לצאת ולפייסך על העלבון שנעשה לך, שנאמר "התרפס ורהב רעיך".
--------
ר' זירא, כי הוה ליה מילתא בהדי איניש, הוה חליף ותני לקמיה וממציא ליה, כי היכי דניתי וניפוק ליה מדעתיה.
תרגום ופירוש // מסופר על ר' זירא: כאשר היה לו דבר והיה מקפיד על אדם שהעליב אותו, היה עובר וחוזר לפניו, "וממציא" את עצמו לפניו, כדי שיוכל לבוא ולהוציא את הדבר מליבו. כך פעל ר' זירא לפייס את אותו אדם, למען יוקל עליו לבקש סליחה ושיוכל הוא למחול לו.
-------
רב הוה ליה מילתא בהדי ההוא טבחא, לא אתא לקמיה. במעלי יומא דכפורי אמר איהו: איזיל אנא לפיוסי ליה. פגע ביה רב הונא, אמר ליה: להיכא קא אזיל מר? אמר ליה (רב לר' הונא): לפיוסי לפלניא. אמר: אזיל אבא (= רב) למיקטל נפשא. אזל וקם עילויה, הוה יתיב וקא פלי רישא, דלי עיניה וחזייה. אמר ליה: אבא את? זיל! לית לי מילתא בהדך. בהדי דקא פלי רישא, אישתמיט גרמא ומחייה בקועיה וקטליה.
תרגום ופירוש // מסופר: רב היה לו דבר, שהקפיד על טבח אחד (הכוונה לקצב ככל הנראה), ולא בא הטבח לפני לבקש ממנו סליחה. בערב יםו כיפור אמר הוא (רב): אלך לפייס אותו, בכך שאאפשר לו לבקש סליחה ממני. בדרך, פגש אותו רב הונא תלמידו, ואמר לו: לאן הולך אדוני?השיב לו רב: הולך אני לפייס את פלוני. אמר רב הונא: הולך "אבא" (שמו הפרטי של רב הוא "אבא אריכא") להרוג אד, שברור שלא תהיה אחריתו של אותו אדם טובה. הלך רב ובא אליו, לטבח, והוא יושב ומבקע ראש של בהמה. הרים את מבטו וראה את רב. אמר לו: "אבא" אתה? לך! אין לי דבר אתך. באותו זמן שהיה בוקע את הראש, נשמטה עצם מעצמותיה, הכתה אותו בצוארו והרגתו, וכך התקיימו דברי רב הונא.
Transgressions between a person and God, etc [...]
Rabbi Yitzhak said: "One who angers his fellow, even merely through words, must appease him. As it is said: 'My son, if you take a pledge for your neighbor, if you clasp hands for a stranger, you are ensnared by the words of your mouth. Do this now, my son, and be saved, since you are at another's mercy: Go! Humble yourself and beg your neighbor.' (Proverbs 6:1-3)" If you have financial means, open the palm of your hand to him (i.e. pay him). And if not, gather many others around him. Rav Hisda said: "It is necessary to appease him with three rows of three people (each). As it is said: 'He comes before men and says, "I have sinned and perverted that which is right, and it has not profited me.' (Job 33:27)" Rabbi Yossi, son of Hanina, said: "One who begs a favor of his fellow should not ask it of him more than three times. As it is said: 'Please, forgive please...and now please forgive.' (Genesis 50:17)" And if he [against whom he had sinned] has died, he should bring ten people and stand them around his grave and say: "I have sinned against the Lord, the God of Israel, and against so-and-so whom I have injured."
Rabbi Abba once had a grievance with Rabbi Yirmiyah. He (Rabbi Yirmiyah) went and sat down at Rabbi Abba's door. When the maid pour out water, some drops touched his head. He said: "They have made me like a dung-heap!" He recited this passage about himself: "He raises the need from the dung-heaps." (Psalms 113:7) Rabbi Abba heard and went out to face him and said to him: "Now, I must come forth to appease you! As it is written: 'Go, humble yourself and beg your neighbor.'" (Proverbs 6:3)
When Rabbi Zeira had a grievance against a certain person, he would pass by them repeatedly and show that he was willing to reconcile, so that they would come out and appease him.
Rav once had a grievance with a certain butcher. The butcher did not come before him (to reconcile). On the eve of Yom Kippur he (Rav) said: "I will go to appease him." Rav Huna met him and asked him: "Where are you going, Master?" He said: "To appease so-and-so." He (Rav Huna) said (to himself): "Abba is about to cause one's someone's death." Rav came and stood over the butcher, who was sitting and chopping (an animal's) head. He raised his eyes and said to him: "You're Abba!? I have no grievance with you." (Also possibly: "I will have nothing to do with you.") While he was chopping the head, a bone flew off, struck him in the throat, and killed him.
אדם בחייו / יהודה עמיחי
אדם בחייו אין לו זמן שיהיה לו
זמן לכל.
ואין לו עת שתהיה לו עת
לכל חפץ. קהלת לא צדק כשאמר כך.
אדם צריך לשנוא ולאהוב בבת אחת,
באותן עיניים לבכות ובאותן עיניים לצחוק
באותן ידיים לזרוק אבנים
ובאותן ידיים לאסוף אותן,
לעשות אהבה במלחמה ומלחמה באהבה.
ולשנוא ולסלוח ולזכור ולשכוח
ולסדר ולבלבל ולאכול ולעכל
את מה שהיסטוריה ארוכה
עושה בשנים רבות מאוד.
אדם בחייו אין לו זמן.
כשהוא מאבד הוא מחפש
כשהוא מוצא הוא שוכח,
כשהוא שוכח הוא אוהב
וכשהוא אוהב הוא מתחיל לשכוח.
ונפשו למודה,
ונפשו מקצועית מאוד
רק גופו נשאר חובב
תמיד. מנסה וטועה
לא לומד ומתבלבל
שיכור ועיוור בתענוגותיו ובמכאוביו.
מות תאנים ימות בסתיו
מצומק ומלא עצמו ומתוק,
העלים מתיבשים על האדמה,
והענפים הערומים כבר מצביעים
אל המקום שבו זמן לכל.
סליחה
מילים: אהוד מנור // לחן: מתי כספי
לא יודע מה לומר
לא רציתי להכאיב.
את היום שכבר נגמר
אין לי דרך להשיב.
הסירי כעס מליבך
ונסי למחול
אל תכי ילד בקרבך
הוא שלך למרות הכל.
גם ההבטחה,
גם כוחה,
גם רוחה,
לו היית את כף ידך
על צוארי מניחה,
לא הייתי עוד מתבייש
שביקשתי סליחה.
איש חכם היה נשמר
ויודע שתלכי.
איש טיפש עם לקח מר
מקווה שתסלחי.
זכרי לי חסד נעורי
את אמונתי
כאן מולך מוטלים שברי,
בואי ואחי אותי.
את ההבטחה,
את כוחה,
את רוחה.
לו היית את כף ידך
על צווארי מניחה
לא הייתי עוד מתבייש
שביקשתי סליחה.
לא יודע מה לומר
לא רציתי להכאיב
את היום שכבר נגמר
אין לי דרך להשיב.