ר' אליעזר אומר, משבעה חדשים ילדה לאה את בניה ולשבעה חדשים נולדו ליעקב אחת עשר בנים ובת אחת, וכלם נולדו וזוגו עמו, חוץ מיוסף שלא נולדה זוגתו עמו.... וחוץ מדינה שלא נולדה זוגה עמה. אמרה, הילדה הזאת לנו דין ומשפט, על כן קרא שמה דינה.
ואת אחד עשר ילדיו. וְדִינָה הֵיכָן הָיְתָה? נְתָנָהּ בְּתֵבָה וְנָעַל בְּפָנֶיהָ, שֶׁלֹּא יִתֵּן בָּהּ עֵשָׂו עֵינָיו, וּלְכָךְ נֶעֱנַשׁ יַעֲקֹב שֶׁמְּנָעָהּ מֵאָחִיו, שֶׁמָּא תַּחֲזִירֶנּוּ לַמּוּטָב, וְנָפְלָה בְּיַד שְׁכֶם (בראשית רבה):
(א) וַתֵּצֵ֤א דִינָה֙ בַּת־לֵאָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יָלְדָ֖ה לְיַעֲקֹ֑ב לִרְא֖וֹת בִּבְנ֥וֹת הָאָֽרֶץ׃
פרקי דרבי אליעזר, פרק לח
היתה בתו של יעקב יושבת אוהלים, ולא היתה יוצאת החוצה. מה עשה שכם בן חמור, הביא משחקות נערות חוצה לה מתופפות בתופים. יצאה דינה לראות בבנות המשחקות ושללהּ [=שכם לקח לו אותה כשלל]...
הכתוב הזה בא לספר שבחה של דינה שלא קרה לה זה להיותה יצאנית בטבעה כי היא היתה בת לאה המלומדת לשבת בית כי רחל היתה רועה את הצאן ולאה לא היתה יוצאת החוצה. גם מפאת אביה שהיתה בת יעקב יושב אוהלים ואם היה אביה צנוע כל שכן בתו וזה מורה שלא יצאה לכוונה רעה חלילה אלא לראות בבנות הארץ לא אמר באנשי העיר וגם לא בבני העיר אלא בבנות העיר ר"ל לראות בבנות העיר במלבושיהן ותכשיטיהן יען לא היה בבית יעקב שום נערה בלתה והיא רצתה ללמוד מנערות העיר כדרך הבתולות
ואמנם אדרבה כי חז"ל באו לומר שתלה הכתוב בלאה לומר כאמה בתה, כלומר כשם שאמה ודאי נתכוונה לשם שמים כן בתה לשם שמים נתכוונה ... רצתה גם היא לאחוז בדרכי אבותיה הקדושים לגייר גרים מבנות הארץ להכניסם תחת צל כנפי השכינה, ולזה אמר הכתוב ותצא דינה בת לאה כלומר ביציאה זו היתה בת לאה ממש לעשות כמעשה אמה לצאת לשם שמים, ועל כן הלכה לראות בבנות הארץ כלומר לראות בקרבן ותוכן לבבם איזה שתרצה להתקרב אליה לשמוע לדבריה ... ובתוך כך מספר המקרא בשבח דינה כי דוקא לראות הלכה ולא להראות את עצמה לעיני העמים והשרים את יפיה כי טובת מראה היא וגם לראות בבנות הארץ דוקא ולא ח"ו בבני הארץ כי צדקת אבותיה הקדושים היה בה מראשה ועד רגלה.
והלא בת דינה היתה, ושמענו כשבא יעקב אבינו משכם, כתב על טס של זהב, כל מה שאירע להם עם חמור בן שכם, וכשילדה דינה את אסנת, נתן הטס על צוארה, והשליכה בחומת מצרים, אותו היום יצא פוטיפר לטייל עם נעריו והגיעו עד לחומה, שמע קול בכיית ילוד, אמר אל נעריו הביאו לי את הילד הזה, וראה את הטס ואת המאורעות, אמר פוטיפר לעבדיו זאת הבת בת גדולים היא, הוליכוה לביתי והביאו לה מינקת, ובעבור שגדלה נקראת בתו, כי כן כתיב בדברי הימים ואלה בני מיכל, ובנביאים כתיב ולמיכל לא היה לה ולד עד יום מותה (ש"ב ו כג), אלא מפני שמיכל גדלה נקראו בניה, וכן פוטיפר:
... ושכב עמה והרתה וילדה את אסנת ואמרו בני ישראל להורגה שאמרה עכשו יאמרו בכל הארץ שיש בית זנות באהלי יעקב. מה עשה יעקב, הביא שרץ של זהב שם הקדש כתוב בו ותלה על צוארה, ושלחה והלכה, והכל צפוי לפני הב"ה. וירד מיכאל המלאך והורידה למצרים לבית פוטיפרע, שהיתה אסנת ראויה ליוסף לאשה, והיתה אשתו של פוטיפרע עקרה, וגדלה עמה כבת, וכשירד יוסף למצרים לקחה לו לאשה, שנאמר ויתן לו את אסנת בת פוטיפרע.
וכן לא הזכיר מה נעשה בה אחרי כן ועל דרך הפשט עמדה עם אחיה צרורה באלמנות חיות כי היתה טמאה בעיניהם כדכתיב אשר טמא את דינה אחותם ורבותינו נחלקו בה (ב"ר פ יא) והקרוב דברי האומר נטלה שמעון וקברה בארץ כנען והוא כמו שאמרנו כי היתה עמו בביתו כאלמנה וירדה עמהם למצרים ושם מתה ונקברה בארץ וקבורתה ידועה עד היום בקבלה והיא בעיר ארבאל עם קבר ניתאי הארבלי ויתכן כי העלה שמעון עצמותיה בחמלו עליה או שהעלו אותם ישראל עם עצמות אחיה כל השבטים כמו שהזכירו רבותינו (ב"ר ק יא):
The reason for this conciliatory gesture is in order that they willingly give her to him as a wife, as the maiden did not consent to him and she steadily protested and cried. This is the sense of the verse, And he spoke comfortingly unto the damsel. Therefore Shechem said, Take me this young maiden to wife, as she was already in his house and in his power, and he feared not her brothers because he was the prince of the country and how could they take her by force out of his house? Now Shechem’s great desire was because the maiden was very beautiful. However, Scripture did not narrate her beauty as it did in the case of Sarah, Rebekah and Rachel because it did not want to mention that which was to her a stumbling-block of iniquity, while Scripture speaks only in praise of the righteous women but not of this one. Similarly, Scripture does not mention what happened to her after her rescue from Shechem’s house. In line with the simple meaning of Scripture she stayed with her brothers, “shut up, living as widows,” as she was considered defiled in their sight, as it is written, Because he had defiled Dinah their sister. Our Rabbis have differed on this matter. The most feasible opinion is that of he who says that Simeon took her, and upon her death, he buried her in the land of Canaan, this being in agreement with what we have said, i.e., that she was with him in his house as a widow, and she went down with them to Egypt, and there she died but was buried in the Land of Israel. Her grave is known by tradition to this day as being in the city of Arbel with the grave of Nitai the Arbelite. It is possible that Simeon brought up her remains from Egypt out of pity for her while the Israelites were still in Egypt or that the children of Israel brought them up together with the bones of her brothers — all the tribes — just as our Rabbis have mentioned.