(ב) בדרותיו. יֵשׁ מֵרַבּוֹתֵינוּ דּוֹרְשִׁים אוֹתוֹ לְשֶׁבַח, כָּל שֶׁכֵּן אִלּוּ הָיָה בְדוֹר צַדִּיקִים הָיָה צַדִּיק יוֹתֵר; וְיֵשׁ שֶׁדּוֹרְשִׁים אוֹתוֹ לִגְנַאי, לְפִי דוֹרוֹ הָיָה צַדִּיק וְאִלּוּ הָיָה בְדוֹרוֹ שֶׁל אַבְרָהָם לֹא הָיָה נֶחְשָׁב לִכְלוּם (סנה' ק"ח): (ג) את האלהים התהלך נח. וּבְאַבְרָהָם הוּא אוֹמֵר אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנָיו? (ברא' כ"ד), נֹחַ הָיָה צָרִיךְ סַעַד לְתָמְכוֹ, אֲבָל אַבְרָהָם הָיָה מִתְחַזֵּק וּמְהַלֵּךְ בְצִדְקוֹ מֵאֵלָיו: (ד) התהלך. לְשׁוֹן עָבָר, וְזֶהוּ שִׁמּוּשׁוֹ שֶׁל לָשׁוֹן, בְּלָשׁוֹן כָּבֵד מְשַׁמֶּשֶׁת לְהַבָּא וּלְשֶׁעָבַר בְּלָשׁוֹן א', קוּם הִתְהַלֵּךְ (שם י"ג) לְהַבָּא, הִתְהַלֶּךְ נֹחַ לְשֶׁעָבַר; הִתְפַּלֵּל בְּעַד עֲבָדֶיךָ (שמואל א' י"ב) לְהַבָּא, וּבָא וְהִתְפַּלֵּל אֶל הַבַּיִת הַזֶּה (מ"א ח') לְשׁוֹן עָבָר, אֶלָּא שֶׁהַוָּי"ו שֶׁבְּרֹאשׁוֹ הֲפָכוֹ לְהַבָּא:
(2) בדורותיו IN HIS GENERATIONS — Some of our Rabbis explain it (this word) to his credit: he was righteous even in his generation; it follows that had he lived in a generation of righteous people he would have been even more righteous owing to the force of good example. Others, however, explain it to his discredit: in comparison with his own generation he was accounted righteous, but had he lived in the generation of Abraham he would have been accounted as of no importance (cf. Sanhedrin 108a). (3) את האלהים התהלך נח NOAH WALKED WITH GOD — In the case of Abraham Scripture says, (Genesis 24:40) ‘‘[God] before whom I walked”; Noah needed God’s support to uphold him in righteousness, Abraham drew his moral strength from himself and walked in his righteousness by his own effort (Genesis Rabbah 30:10). (4) התהלך HE WALKED — This word is in the past tense. The following is the usage of this verbal form: in the “heavy” (כבד) conjugation one grammatical form is used both as future (i. e. the imperative, since the imperative calls for on action to be done in the future relative to the time when the command is given) and as past tense e. g., (13:17) קום התהלך “arise walk” is future (i. e. imperative); התהלך נח “Noah walked” (in this passage) is past; (1 Samuel 12:19) התפלל בעד עבדיך “Pray for thy servants” is future (i. e. imperative) and (1 Kings 8:42) ובא והתפלל אל הבית הזה “When he shall come and shall pray toward this house” is past, only that the ו at the beginning of the word changes the tense into the future (it is Vav conversive).
“Why are you distressed,
And why is your face fallen?
(7) Surely, if you do right,
There is uplift.
But if you do not do right
Sin couches at the door;
Its urge is toward you,
Yet you can be its master.”
האחריות הקולקטיבית.
(יד) וְכֵיצַד מְצֻוִּין הֵן עַל הַדִּינִין. חַיָּבִין לְהוֹשִׁיב דַּיָּנִין וְשׁוֹפְטִים בְּכָל פֶּלֶךְ וּפֶלֶךְ לָדוּן בְּשֵׁשׁ מִצְוֹת אֵלּוּ. וּלְהַזְהִיר אֶת הָעָם. וּבֶן נֹחַ שֶׁעָבַר עַל אַחַת מִשֶּׁבַע מִצְוֹת אֵלּוּ יֵהָרֵג בְּסַיִף. וּמִפְּנֵי זֶה נִתְחַיְּבוּ כָּל בַּעֲלֵי שְׁכֶם הֲרִיגָה. שֶׁהֲרֵי שְׁכֶם גָּזַל וְהֵם רָאוּ וְיָדְעוּ וְלֹא דָּנוּהוּ. וּבֶן נֹחַ נֶהֱרָג בְּעֵד אֶחָד וּבְדַיָּן אֶחָד בְּלֹא הַתְרָאָה וְעַל פִּי קְרוֹבִין. אֲבָל לֹא בְּעֵדוּת אִשָּׁה. וְלֹא תָּדוּן אִשָּׁה לָהֶם:
(14) How must the Noachides fulfill the commandment to establish laws and courts? They are obligated to set up judges and magistrates in every major city to render judgement concerning these six mitzvot and to admonish the people regarding their observance.
A Noachide who transgresses these seven commands shall be executed by decapitation. For this reason, all the inhabitants of Shechem were obligated to die. Shechem kidnapped. They observed and were aware of his deeds, but did not judge him.
A Noachide is executed on the basis of the testimony of one witness and the verdict of a single judge. No warning is required. Relatives may serve as witnesses. However, a woman may not serve as a witness or a judge for them.
(א) ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה הנה חמור ושכם אל אביה ואל אחיה דברו אבל הזקן לא ענה אותם דבר כי בניו ידברו במקומו בענין הזה לכבודו כי בעבור היות הדבר להם לקלון לא ירצו שיפתח פיו לדבר בו כלל ויש כאן שאלה שהדבר נראה כי ברצון אביה ובעצתו ענו כי לפניו היו והוא היודע מענם כי במרמה ידברו ואם כן למה כעס ועוד שלא יתכן שיהיה רצונו להשיא בתו לכנעני אשר טמא אותה והנה כל האחים ענו המענה הזה במרמה ושמעון ולוי לבדם עשו המעשה והאב ארר אפם להם לבדם והתשובה כי המרמה היתה באמרם להמול להם כל זכר כי חשבו שלא יעשו כן בני העיר ואם אולי ישמעו לנשיאם ויהיו כלם נמולים יבואו ביום השלישי בהיותם כואבים ויקחו את בתם מבית שכם וזאת עצת כל האחים וברשות אביהם ושמעון ולוי רצו להנקם מהם והרגו כל אנשי העיר ויתכן שהיה הכעס ליעקב שארר אפם על שהרגו אנשי העיר אשר לא חטאו לו והראוי להם שיהרגו שכם לבדו וזהו מה שאמר הכתוב ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה וידברו אשר טמא את דינה אחותם כי כולם הסכימו לדבר לו במרמה בעבור הנבלה שעשה להם ורבים ישאלו ואיך עשו בני יעקב הצדיקים המעשה הזה לשפוך דם נקי והרב השיב בספר שופטים (רמב"ם הלכות מלכים פי"ד ה"ט) ואמר שבני נח מצווים על הדינים והוא להושיב דיינין בכל פלך ופלך לדון בשש מצות שלהן ובן נח שעבר על אחת מהן הוא נהרג בסייף ראה אחד שעבר על אחת מהן ולא דנוהו להרגו הרי זה הרואה יהרג בסייף ומפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה שהרי שכם גזל והם ראו וידעו ולא דנוהו ואין דברים הללו נכונים בעיני שאם כן היה יעקב אבינו חייב להיות קודם וזוכה במיתתם ואם פחד מהם למה כעס על בניו וארר אפם אחר כמה זמנים וענש אותם וחלקם והפיצם והלא הם זכו ועשו מצוה ובטחו באלהים והצילם ועל דעתי הדינין שמנו לבני נח בשבע מצות שלהם אינם להושיב דיינין בכל פלך ופלך בלבד אבל צוה אותם בדיני גנבה ואונאה ועושק ושכר שכיר ודיני השומרים ואונס ומפתה ואבות נזיקין וחובל בחבירו ודיני מלוה ולוה ודיני מקח וממכר וכיוצא בהן כענין הדינין שנצטוו ישראל ונהרג עליהן אם גנב ועשק או אנס ופתה בתו של חבירו או שהדליק גדישו וחבל בו וכיוצא בהן ומכלל המצוה הזאת שיושיבו דיינין גם בכל עיר ועיר כישראל ואם לא עשו כן אינן נהרגין שזו מצות עשה בהם ולא אמרו (סנהדרין נז) אלא אזהרה שלהן זו היא מיתתן ולא תיקרא אזהרה אלא המניעה בלאו וכן דרך הגמרא בסנהדרין (נט) ובירושלמי אמרו בדינין של נח הטה דינו נהרג לקח שחד נהרג בדיני ישראל כל דין שאתה יודע שאתה שלם ממנו אי אתה רשאי לברוח ממנו וכל שאתה יודע שאי אתה שלם ממנו אתה רשאי לברוח ממנו אבל בדיניהם אף על פי שאתה יודע שאתה שלם ממנו אתה רשאי לברוח ממנו נראה מכאן שרשאי הגוי לאמר לבעלי הדין איני נזקק לכם כי תוספת היא בישראל לא תגורו מפני איש (דברים א יז) אל תכניס דבריך מפני איש (סנהדרין ו) וכל שכן שלא יהרג כשלא יעשה עצמו קצין שוטר ומושל לשפוט את אדוניו ומה יבקש בהן הרב חיוב וכי אנשי שכם וכל שבעה עממין לא עובדי עבודה זרה ומגלה עריות ועושים כל תועבות השם היו והכתוב צווח עליהן בכמה מקומות (דברים יב ב) על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן וגו' לא תלמד לעשות וכו' (שם יח ט) ובגלוי עריות כי את כל התועבות האל עשו וכו' (ויקרא יח כז) אלא שאין הדבר מסור ליעקב ובניו לעשות בהם הדין אבל ענין שכם כי בני יעקב בעבור שהיו אנשי שכם רשעים ודמם חשוב להם כמים רצו להנקם מהם בחרב נוקמת והרגו המלך וכל אנשי עירו כי עבדיו הם וסרים אל משמעתו ואין הברית אשר נמולו נחשב בעיניהם למאומה כי היה להחניף לאדוניהם ויעקב אמר להם בכאן כי הביאוהו בסכנה שנאמר עכרתם אותי להבאישני ושם ארר אפם כי עשו חמס לאנשי העיר שאמרו להם במעמדו וישבנו אתכם והיינו לעם אחד והם היו בוחרים בהם ובעטו בדבורם ואולי ישובו אל ה' והרגו אותם חנם כי לא הרעו להם כלל וזהו שאמר כלי חמס מכרותיהם (בראשית מ״ט:ה׳) ואם נאמין בספר "מלחמות בני יעקב" (הוא ספר הישר) בא להם פחד אביהם כי נאספו שכני שכם ועשו עמהם שלש מלחמות גדולות ולולי אביהם שחגר גם הוא כלי מלחמתו ונלחם בם היו בסכנה כאשר יספר בספר ההוא ורבותינו (ב"ר פ י) הזכירו מזה בפסוק אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי (בראשית מ״ח:כ״ב) אמרו נתכנסו כל סביבותיהם להזדווג להם חגר יעקב כלי מלחמה כנגדן כמו שכתב רש"י שם אבל הכתוב יקצר בזה כי היה נס נסתר כי אנשים גבורים היו וכאלו זרועם הושיעה למו כאשר קצר הכתוב בענין אברהם באור כשדים ולא הזכיר מלחמת עשו עם החורי כלל אבל הזכיר בכאן כי היה חתת אלהים על הערים אשר סביבותיהם ולא נאספו כולם לרדוף אחרי בני יעקב כי היו נופלים עליהם כחול אשר על שפת הים לרוב וזה טעם "חתת אלהים" כי נפלה עליהם אימתה ופחד מן הגבורה אשר ראו במלחמה ולכך אמר (בראשית ל״ה:ו׳) ויבא יעקב לוזה הוא וכל העם אשר עמו להודיע שלא נפקד מהם ולא מעבדיהם איש במלחמה:
There is a question which may be raised here. It would appear that they answered with the concurrence of her father and his advice for they were in his presence, and it was he who understood the answer which they spoke with subtlety, and, if so, why was he angry afterwards? Moreover, it is inconceivable that Jacob would have consented to give his daughter in marriage to a Canaanite who had defiled her. Now surely all the brothers gave that answer with subtlety, while Simeon and Levi alone executed the deed, and the father cursed only their wrath. [But if all the brothers shared responsibility for the answer and the plan, why did Jacob single out only Simeon and Levi for chastisement?] The answer is that the craftiness lay in their saying that every male of theirs be circumcised, as they thought that the people of the city will not consent to it. Even if perchance they will listen to their prince and they will all become circumcised, they will come on the third day, when they were in pain, and will take their daughter from the house of Shechem. Now this was the advice of all the brothers and with the permission of their father, but Simeon and Levi wanted to take revenge of them and so they killed all the men of the city.
It is possible that Jacob’s anger in cursing their wrath was because they killed the men of the city who had committed no sin against him; they should have killed Shechem alone. It is this which Scripture says, And the sons of Jacob answered Shechem and Hamor his father with subtlety, and spoke, because he had defiled Dinah their sister, for they all agreed to speak to him craftily because of the base deed which he had done to them.
Now many people ask: “But how did the righteous sons of Jacob commit this deed, spilling innocent blood?” The Rabbi (Moshe ben Maimon) answered in his Book of Judges, saying that “sons of Noah” are commanded concerning Laws, and thus they are required to appoint judges in each and every district to give judgment concerning their six commandments which are obligatory upon all mankind. “And a Noachide who transgresses one of them is subject to the death-penalty by the sword. If he sees a person transgressing one of these seven laws and does not bring him to trial for a capital crime, he who saw him is subject to the same death-penalty. It was on account of this that the people of Shechem had incurred the death-penalty because Shechem committed an act of robbery and they saw and knew of it, but they did not bring him to trial.”
But these words do not appear to me to be correct for if so, our father Jacob should have been the first to obtain the merit of causing their death, and if he was afraid of them, why was he angry at his sons and why did he curse their wrath a long time after that and punish them by dividing them and scattering them in Israel? Were they not meritorious, fulfilling a commandment and trusting in G-d Who saved them?
In my opinion, the meaning of “Laws” which the Rabbis have counted among their seven Noachidic commandments is not just that they are to appoint judges in each and every district, but He commanded them concerning the laws of theft, overcharge, wronging, and a hired man’s wages; the laws of guardians of property, forceful violation of a woman, seduction, principles of damage and wounding a fellowman; laws of creditors and debtors, and laws of buying and selling, and their like, similar in scope to the laws with which Israel was charged, and involving the death-penalty for stealing, wronging or violating or seducing the daughter of his fellowman, or kindling his stack, or wounding him, and their like. And it is also included in this commandment that they appoint judges for each and every city, just as Israel was commanded to do, but if they failed to do so they are free of the death-penalty since this is a positive precept of theirs [and failing to fulfill a positive precept does not incur the death-penalty]. The Rabbis have only said: “For violation of their admonishments there is the death-penalty,” and only a prohibition against doing something is called an “admonishment.” And such is the purport of the Gemara in Tractate Sanhedrin. And in the Jerusalem Talmud they have said: “With respect to Noachide laws, a judge who perverts justice is to be slain. If he took a bribe he is to be slain. With respect to Jewish laws, [if after having heard both parties] you know perfectly well what the proper legal decision should be, you are not permitted to withdraw from the case without rendering a decision, and if you know that it is not perfectly clear to you, you may withdraw from the case. But with respect to their laws, even though you know the law perfectly well you may withdraw from it.” From this it would appear that a non-Jewish judge may say to the litigants, “I am not beholden to you,” for it is only in Israel that there is an additional admonishment — “Lo thaguru’ (ye shall not be afraid) of the face of any man, meaning, “You shall not gather in, [i.e., restrain], your words before any man” — and surely he is not to be slain for failing to make himself chief, overseer, or ruler in order to judge superiors. [Ramban thus disagrees with Rambam, who writes that the people of Shechem had incurred the death-penalty by not having brought Shechem to justice.] Moreover, why does the Rabbi [Moshe ben Maimon] have to seek to establish their guilt? Were not the people of Shechem and all seven nations idol worshippers, perpetrators of unchaste acts, and practitioners of all things that are abominable to G-d? In many places Scripture loudly proclaims concerning them: Upon the high mountains, and upon their hills, and under every leafy tree, etc.; Thou shalt not learn to do after the abominations, etc.? For all these abominations have the men of the land done, etc. However, it was not the responsibility of Jacob and his sons to bring them to justice.
But the matter of Shechem was that the people of Shechem were wicked [by virtue of their violation of the seven Noachide laws] and had thereby forfeited their lives. Therefore Jacob’s sons wanted to take vengeance of them with a vengeful sword, and so they killed the king and all the men of his city who were his subjects, obeying his commands. The covenant represented by the circumcision of the inhabitants of Shechem had no validity in the eyes of Jacob’s sons for it was done to curry favor with their master [and did not represent a genuine conversion]. But Jacob told them here that they had placed him in danger, as it is said, You have troubled me, to make me odious, and there, [i.e., at the time he blessed the other children], he cursed the wrath of Simeon and Levi for they had done violence to the men of the city whom they had told in his presence, And we will dwell with you, and we will become one people. They would have chosen to believe in G-d and trust their word, and perhaps they might have indeed returned to G-d and thus Simeon and Levi killed them without cause for the people had done them no evil at all. It is this which Jacob said, Weapons of violence are their kinship. And if we are to believe in the book, ‘The Wars of the Sons of Jacob,’ their father’s fear was due to the fact that the neighbors of Shechem gathered together and waged three major wars against them, and were it not for their father who also donned his weapons and warred against them, they would have been in danger, as is related in that book. Our Rabbis have mentioned something of this conflict in their commentary on the verse, Which I took out of the hand of the Amorite with my sword and with my bow. They said, “All the surrounding nations gathered together to join in battle against them, and Jacob donned his weapons to war against them,” just as Rashi writes there. Scripture, however, is brief about this because it was a hidden miracle, for the sons of Jacob were valiant men, and it appeared as if their own arm saved them. Scripture is similarly brief about the matter of Abraham in Ur of the Chaldees, and it did not at all mention Esau’s wars with the Horites. Instead, Scripture mentions here that there was the terror of G-d upon the cities that were round them, and they did not all assemble to pursue after the sons of Jacob for they would have fallen upon them as the sand which is on the sea-shore in multitude. And this is the meaning of the terror of G-d, for the terror and dread of the military prowess they had seen fell upon them. Therefore Scripture says, And Jacob came to Luz… he and all the people that were with him, in order to inform us that not one man among them or their servants was lost in warfare.
"צדיק אין פעלץ"
"כך או כך, נראה שהתורה מעמידה לחיי המוסר שלנו רף גבוה. אין זה מספיק להיות צדיק, אם פירוש הדבר הוא להפנות את גבנו לחברה כאשר היא עושה את הרע. חובתנו לנקוט עמדה. חובתנו למחות. חובתנו להביע התנגדות, אפילו אם ההסתברות שנשנה את דעתו של מישהו נראית אפסית. זאת מפני שחיי המוסר הם חיים שאנו חולקים עם אחרים. במובן מסוים, אנחנו אחראים כלפי החברה שאנחנו חלק ממנה. אין זה מספיק להיות טוב. חובתנו לעודד אחרים להיות טובים. יש זמנים המחייבים את כולנו לקום ולהנהיג."