Save "אחות קטנה"
אחות קטנה

אָחוֹת קְטַנָּה תְּפִלּוֹתֶיהָ. עוֹרְכָה וְעוֹנָה תְהִלּוֹתֶיהָ. אֵל נָא רְפָא נָא לְמַחֲלוֹתֶיהָ. תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ: בְּנֹעַם מִלִּים לְךָ תִּקְרָאֶה. וְשִׁיר וְהִלּוּלִים כִּי לְךָ נָאֶה. עַל מַה תַּעֲלִים עֵינֶיךָ. וְתִרְאֶה, זָרִים אוֹכְלִים נַחֲלוֹתֶיהָ. תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ: רְעֵה אֶת צֹאנְךָ אֲרָיוֹת זָרוּ. וּשְׁפֹךְ חֲרוֹנְךָ בְּאוֹמְרִים עָרוּ. וְכַנַּת יְמִינְךָ פָּרְצוּ וְאָרוּ. לֹא הִשְׁאִירוּ עוֹלְלוֹתֶיהָ. תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ: [הָקֵם מִשִּׁפְלוּת רֹאשׁ מַמְלֶכֶת. כִּי בְבוֹר גָּלוּת נַפְשָׁהּ נִתֶּכֶת. וּכְרוּם זֻלּוּת לִבָּהּ שׁוֹפֶכֶת. בְּדַלֵּי דַלּוּת מִשְׁכְּנוֹתֶיהָ. תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ]: מָתַי תַּעֲלֶה בִּתְּךָ מִבּוֹר. מִבֵּית כֶּלֶא עֻלָּהּ לִשְׁבֹּר. וְהַפְלֵא פֶלֶא בְּצֵאתְךָ כְּגִבּוֹר. לְהָתֵם וְכַלֵּה מְכַלּוֹתֶיהָ. תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ: חֵילָהּ קָבְעוּ הַגּוֹי כֻּלּוֹ. וְטוּבָהּ שָׂבְעוּ וּבָזְזוּ אִישׁ לוֹ. וְלִבָּהּ קָרְעוּ. וּבְכָל זֹאת לֹא, מִמְּךָ נָעוּ מַעְגְּלוֹתֶיהָ. תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ: זְמִירוֹת הַבַּת וְחֶשְׁקָהּ תַּגְבִּיר. לַחְפֹּץ קִרְבַת דּוֹדָהּ. וְתַעֲבִיר, מִלֵּב דַּאֲבַת נַפְשָׁהּ. וְתָסִיר, לְבַקֵּשׁ אַהֲבַת כְּלוּלוֹתֶיהָ. תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ: נְחֵהָ בְנַחַת לִנְוֵה רִבְצָהּ. רַב נִזְנַחַת מִדּוֹד חֶפְצָהּ. וְהִיא כְפוֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ. לֹא הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלוֹתֶיהָ. תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ: חִזְקוּ וְגִילוּ כִּי שׁוֹד גָּמַר. לְצוּר הוֹחִילוּ בְּרִיתוֹ שָׁמַר, לָכֶם, וְתַעֲלוּ לְצִיּוֹן, וְאָמַר, סֹלּוּ סֹלּוּ מְסִלּוֹתֶיהָ. תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ:

אָח֥וֹת לָ֙נוּ֙ קְטַנָּ֔ה וְשָׁדַ֖יִם אֵ֣ין לָ֑הּ מַֽה־נַּעֲשֶׂה֙ לַאֲחֹתֵ֔נוּ בַּיּ֖וֹם שֶׁיְּדֻבַּר־בָּֽהּ׃

(א) עַ֥ל נַהֲר֨וֹת ׀ בָּבֶ֗ל שָׁ֣ם יָ֭שַׁבְנוּ גַּם־בָּכִ֑ינוּ בְּ֝זׇכְרֵ֗נוּ אֶת־צִיּֽוֹן׃ (ב) עַֽל־עֲרָבִ֥ים בְּתוֹכָ֑הּ תָּ֝לִ֗ינוּ כִּנֹּרוֹתֵֽינוּ׃ (ג) כִּ֤י שָׁ֨ם שְֽׁאֵל֪וּנוּ שׁוֹבֵ֡ינוּ דִּבְרֵי־שִׁ֭יר וְתוֹלָלֵ֣ינוּ שִׂמְחָ֑ה שִׁ֥ירוּ לָ֝֗נוּ מִשִּׁ֥יר צִיּֽוֹן׃ (ד) אֵ֗יךְ נָשִׁ֥יר אֶת־שִׁיר־יְהֹוָ֑ה עַ֝֗ל אַדְמַ֥ת נֵכָֽר׃ (ה) אִֽם־אֶשְׁכָּחֵ֥ךְ יְֽרוּשָׁלָ֗͏ִם תִּשְׁכַּ֥ח יְמִינִֽי׃ (ו) תִּדְבַּֽק־לְשׁוֹנִ֨י ׀ לְחִכִּי֮ אִם־לֹ֢א אֶ֫זְכְּרֵ֥כִי אִם־לֹ֣א אַ֭עֲלֶה אֶת־יְרוּשָׁלַ֑͏ִם עַ֝֗ל רֹ֣אשׁ שִׂמְחָתִֽי׃ (ז) זְכֹ֤ר יְהֹוָ֨ה ׀ לִבְנֵ֬י אֱד֗וֹם אֵת֮ י֤וֹם יְֽר֫וּשָׁלָ֥͏ִם הָ֭אֹ֣מְרִים עָ֤רוּ ׀ עָ֑רוּ עַ֝֗ד הַיְס֥וֹד בָּֽהּ׃ (ח) בַּת־בָּבֶ֗ל הַשְּׁד֫וּדָ֥ה אַשְׁרֵ֥י שֶׁיְשַׁלֶּם־לָ֑ךְ אֶת־גְּ֝מוּלֵ֗ךְ שֶׁגָּמַ֥לְתְּ לָֽנוּ׃ (ט) אַשְׁרֵ֤י ׀ שֶׁיֹּאחֵ֓ז וְנִפֵּ֬ץ אֶֽת־עֹ֝לָלַ֗יִךְ אֶל־הַסָּֽלַע׃ {פ}

(1) By the rivers of Babylon,
there we sat,
sat and wept,
as we thought of Zion.
(2) There on the poplars
we hung up our lyres,
(3) for our captors asked us there for songs,
our tormentors, for amusement:
“Sing us one of the songs of Zion.”
(4) How can we sing a song of the LORD
on alien soil?
(5) If I forget you, O Jerusalem,
let my right hand wither;
(6) let my tongue stick to my palate
if I cease to think of you,
if I do not keep Jerusalem in memory
even at my happiest hour.
(7) Remember, O LORD, against the Edomites
the day of Jerusalem’s fall;
how they cried, “Strip her, strip her
to her very foundations!”
(8) Fair Babylon, you predator,
a blessing on him who repays you in kind
what you have inflicted on us;
(9) a blessing on him who seizes your babies
and dashes them against the rocks!
(יד) פָּצ֣וּ עָלַ֣י פִּיהֶ֑ם אַ֝רְיֵ֗ה טֹרֵ֥ף וְשֹׁאֵֽג׃
(14) They open their mouths at me
like tearing, roaring lions.

רֵישׁ לָקִישׁ פָּתַח לַהּ פִּתְחָא לְהָא פָּרַשְׁתָּא מֵהָכָא: ״אֲרִי נוֹהֵם וְדוֹב שׁוֹקֵק מוֹשֵׁל רָשָׁע עַל עַם דָּל״, ״אֲרִי נוֹהֵם״ — זֶה נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע, דִּכְתִיב בֵּיהּ: ״עָלָה אַרְיֵה מִסּוּבְּכוֹ״

(ט) סָבִ֗יב רְשָׁעִ֥ים יִתְהַלָּכ֑וּן כְּרֻ֥ם זֻ֝לּ֗וּת לִבְנֵ֥י אָדָֽם׃ {פ}
(9) On every side the wicked roam
when baseness is exalted among men.-a
(טו) אֱלֹהִ֣ים צְבָאוֹת֮ שֽׁ֫וּב־נָ֥א הַבֵּ֣ט מִשָּׁמַ֣יִם וּרְאֵ֑ה וּ֝פְקֹ֗ד גֶּ֣פֶן זֹֽאת׃ (טז) וְ֭כַנָּה אֲשֶׁר־נָטְעָ֣ה יְמִינֶ֑ךָ וְעַל־בֵּ֝֗ן אִמַּ֥צְתָּה לָּֽךְ׃
(15) O God of hosts, turn again,
look down from heaven and see;
take note of that vine,
(16) the stock planted by Your right hand,
the stem you have taken as Your own.
(יג) יְהֹוָה֙ כַּגִּבּ֣וֹר יֵצֵ֔א כְּאִ֥ישׁ מִלְחָמ֖וֹת יָעִ֣יר קִנְאָ֑ה יָרִ֙יעַ֙ אַף־יַצְרִ֔יחַ עַל־אֹיְבָ֖יו יִתְגַּבָּֽר׃ {ס}
(13) The LORD goes forth like a warrior,
Like a fighter He whips up His rage.
He yells, He roars aloud,
He charges upon His enemies.

הֲיִקְבַּ֨ע אָדָ֜ם אֱלֹהִ֗ים כִּ֤י אַתֶּם֙ קֹבְעִ֣ים אֹתִ֔י וַאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמֶּ֣ה קְבַעֲנ֑וּךָ הַֽמַּעֲשֵׂ֖ר וְהַתְּרוּמָֽה׃

היקבע אדם. רבותינו דרשו לשון גזילה ולשון ארמי הוא:
Will a man rob Our Sages explained this as an expression of robbery, and it is an Aramaism.
(ב) הָלֹ֡ךְ וְֽקָרָ֩אתָ֩ בְאׇזְנֵ֨י יְרוּשָׁלַ֜͏ִם לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה זָכַ֤רְתִּי לָךְ֙ חֶ֣סֶד נְעוּרַ֔יִךְ אַהֲבַ֖ת כְּלוּלֹתָ֑יִךְ לֶכְתֵּ֤ךְ אַֽחֲרַי֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בְּאֶ֖רֶץ לֹ֥א זְרוּעָֽה׃
(2) Go proclaim to Jerusalem: Thus said the LORD:
I accounted to your favor
The devotion of your youth,
Your love as a bride—
How you followed Me in the wilderness,
In a land not sown.
(י) עִבְר֤וּ עִבְרוּ֙ בַּשְּׁעָרִ֔ים פַּנּ֖וּ דֶּ֣רֶךְ הָעָ֑ם סֹ֣לּוּ סֹ֤לּוּ הַֽמְסִלָּה֙ סַקְּל֣וּ מֵאֶ֔בֶן הָרִ֥ימוּ נֵ֖ס עַל־הָֽעַמִּֽים׃
(10) Pass through, pass through the gates!
Clear the road for the people;
Build up, build up the highway,
Remove the rocks!
Raise an ensign over the peoples!
We use cookies to give you the best experience possible on our site. Click OK to continue using Sefaria. Learn More.OKאנחנו משתמשים ב"עוגיות" כדי לתת למשתמשים את חוויית השימוש הטובה ביותר.קראו עוד בנושאלחצו כאן לאישור