תוכן הפרקים
בשבוע האחרון למדנו את הפרקים האחרונים בספר שמות, לה-מ, (פרשות ויקהל-פקודי), שמתארים את עשיית המשכן וכליו, ולבסוף את הקמת המשכן והשראת השכינה בו:
פרק לה (נלמד בסוף השבוע הקודם, אך שייך ליחידה זו) - ציווי על השבת ומיד לאחריו תיאור ההתנדבות הגדולה של כל העם למען המשכן, הן בהבאת חומרי הגלם והן בעשיית המלאכה.
פרק לו - עשיית מבנה המשכן : היריעות, הקרשים והאדנים.
פרק לז - עשיית הארון (עם הכפורת והכרובים), השולחן, המנורה, ומזבח הקטורת.
פרק לח - עשיית מזבח העולה, הכיור וחצר המשכן.
פרק לט - עשיית בגדי הכהונה, והבאת כל הדברים שהוכנו אל משה
פרק מ - משיחת המשכן וכליו, הקדשת הכהנים, הקמת המשכן והשראת השכינה בו
מיקום הפרקים האלה ברצף הסיפורי של ספר שמות:
בניית המשכן מתוארת פעמיים בספר שמות:
בפרקים כה-לא, פרשות תרומה ותצווה, מופיע הציווי על בניית המשכן באופן מפורט ביותר.
בפרקים לה- מ מופיע שוב תיאור מפורט של מעשה המשכן, הפעם מתוארת עשייתו.
בפרקים לב-לד מתואר חטא העגל, הממוקם בתווך בין הציווי על בניית המשכן (פרשות תרומה-תצווה), לבין עשיית המשכן בפועל (פרשות ויקהל-פקודי):
לפני הפרשות העוסקות במשכן מתואר מעמד הר סיני.
סדר הפרשיות בחצי השני של ספר שמות:
מעמד הר סיני (יט-כד); ציווי על המשכן (כה-לא); חטא העגל (לב-לד); בניית המשכן (לה-מ)
סדר זה מעורר שאלות ותמיהות רבות: מדוע יש צורך לחזור על פרטי המשכן פעמיים? ומה משמעות ההבדלים (הקלים) בין שני התיאורים?
מדוע חטא העגל מפסיק בין הציווי לעשייה?
מה טיב הקשר בין חטא העגל למשכן?
מה טיב הקשר בין מעמד הר סיני למשכן?
האם הפרשות נכתבו בתורה לפי סדר התרחשותן? או שמא ישראל הצטוו על המשכן רק לאחר חטא העגל?
ועל כל אלה נוספת שאלה מהותית - מהי מהותו ומשמעותו של המשכן?
לימוד מעמיק - המשכן כהמשך למעמד הר סיני
בשיעור זה נתמקד רק בשאלת הקשר בין מעמד הר סיני למשכן, ומתוך כך בשאלת המשמעות של המשכן. ננקוט בגישת הרמב"ן, שהפרשות בספר שמות הובאו כסדר התרחשותן, כך שהציווי על המשכן היה לאחר מעמד הר סיני, וננסה להבין את הקשר ביניהם.
חלק א': הייחוד של מעמד הר סיני
מעמד הר סיני היה מעמד ייחודי ביותר, בו היתה התגלות של ה' לעיני כל ישראל. במעמד זה נכרתה ברית בין ה' לעם ישראל:
במעמד הר סיני עם ישראל חווה התגלות מיוחדת של ה', והופך לעם המחובר אל הקדושה, ומתפקד כ"משרתי ה'". ההתגלות המיוחדת של ה' לעם ישראל היא אירוע מיוחד וחד פעמי, אך הברית בין ישראל לה' היא נצחית.
חלק ב': המשכן כהמשך של מעמד הר סיני
אמנם מעמד הר סיני היה מעמד חד פעמי בעל עצמה גבוהה, אך לאחר המעמד הזה לא יתכן שהכל יחזור להיות כמקודם, אלא יש צורך להמשיך את הקשר המיוחד בין ה' וישראל ולממש אותו במציאות החיים השוטפת של העם.
שאלה לדיון
כיצד משמרים את הרוח הגדולה של מעמד זה גם להמשך, לדורות הבאים?
א. לוחות הברית, עליהם כתובים עשרת הדברות, מהווים עדות למעמד הר סיני. המצוות שעם ישראל מתחייב לקיים מקשרות באופן קבוע בין עם ישראל לה'.
ב. התגלות ה' והדיבור עם משה לא נפסקים לאחר מעמד הר סיני. משה ממשיך לקבל מצוות מפי ה', ומעביר אותן לבני ישראל. בהמשך הדורות, יקומו נביאים נוספים שאמנם לא יחדשו מצוות אך ימשיכו לשמור על קשר של דיבור בין ה' לישראל.
ג. המשך השראת השכינה בתוך מחנה ישראל
למעשה את כל התפקידים האלה ממלא המשכן, ובכך המשכן מהווה המשך למעמד הר סיני בכמה מובנים.
הכלי החשוב ביותר במשכן הוא הארון. לכן הארון הוא הכלי הראשון שנצטוו ישראל לעשות מתוך כל כלי המשכן: "וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם... וְעָשׂ֥וּ אֲר֖וֹן עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים" (שמות כ"ה, ח'-י') הארון הוא הכלי בו הונחו לוחות הברית, עליהם כתובים עשרת הדברות, שהם העדות למעמד הר סיני: "וְנָתַתָּ֖ אֶל־הָאָרֹ֑ן אֵ֚ת הָעֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֥ר אֶתֵּ֖ן אֵלֶֽיךָ" (כ"ה, ט"ז). בכך הארון מבטא את העיקרון הראשון של המשכן כהמשך למעמד הר סיני: הכלי החשוב ביותר במשכן שומר על העדות של המעמד.
הכפורת והכרובים אשר על הארון מבטאים את העיקרון השני, של ההתגלות: "וְנוֹעַדְתִּ֣י לְךָ֮ שָׁם֒ וְדִבַּרְתִּ֨י אִתְּךָ֜ מֵעַ֣ל הַכַּפֹּ֗רֶת מִבֵּין֙ שְׁנֵ֣י הַכְּרֻבִ֔ים אֲשֶׁ֖ר עַל־אֲר֣וֹן הָעֵדֻ֑ת אֵ֣ת כׇּל־אֲשֶׁ֧ר אֲצַוֶּ֛ה אוֹתְךָ֖ אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל" (כ"ה, כ"ב) לפי פסוקים אלה, הארון איננו רק כלי לשמירת לוחות הברית, אלא גם המקום בו מתקיימים ההתוועדות והדיבור בין ה' למשה. הכרובים הם הבסיס שעליו מתרחשת השראת שכינת ה'.
את העיקרון השלישי של המשך השראת השכינה בתוך מחנה ישראל מהווה המשכן שהוא מקום להשראת שכינה קבועה בתוך מחנה ישראל. בכך הוא מהווה המשך למעמד הר סיני. הרמב"ן סיכם את העיקרון הזה בצורה בהירה:
(א) כאשר דבר השם עם ישראל פנים בפנים עשרת הדברות, וצוה אותם על ידי משה קצת מצות שהם כמו אבות למצותיה של תורה, כאשר הנהיגו רבותינו עם הגרים שבאים להתיהד (יבמות מז:), וישראל קבלו עליהם לעשות כל מה שיצום על ידו של משה, וכרת עמהם ברית על כל זה, מעתה הנה הם לו לעם והוא להם לאלהים כאשר התנה עמהם מתחלה ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה (שמות י״ט:ה׳), ואמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש (שם יט ו), והנה הם קדושים ראוים שיהיה בהם מקדש להשרות שכינתו ביניהם ולכן צוה תחלה על דבר המשכן שיהיה לו בית בתוכם מקודש לשמו, ושם ידבר עם משה ויצוה את בני ישראל:
והנה עקר החפץ במשכן הוא מקום מנוחת השכינה שהוא הארון, כמו שאמר (שמות כ״ה:כ״ב) ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת, על כן הקדים הארון והכפרת בכאן כי הוא מוקדם במעלה, וסמך לארון השלחן והמנורה שהם כלים כמוהו, ויורו על ענין המשכן שבעבורם נעשה אבל משה הקדים בפרשת ויקהל את המשכן את אהלו ואת מכסהו (שמות ל״ה:י״א), וכן עשה בצלאל (שמות ל״ו:ח׳), לפי שהוא הראוי לקדם במעשה:
וסוד המשכן הוא, שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר וכמו שנאמר שם (שמות כ״ד:ט״ז) וישכן כבוד ה' על הר סיני, וכתיב (דברים ה כא) הן הראנו ה' אלהינו את כבודו ואת גדלו, כן כתוב במשכן וכבוד ה, מלא את המשכן (שמות מ׳:ל״ד). והזכיר במשכן שני פעמים וכבוד ה' מלא את המשכן, כנגד ''את כבודו ואת גדלו,; והיה במשכן תמיד עם ישראל הכבוד שנראה להם בהר סיני. ובבא משה (שמות ל״ד:ל״ד) היה אליו הדבור אשר נדבר לו בהר סיני...
The secret of the Tabernacle is that the Glory which abode upon Mount Sinai [openly] should abide upon it in a concealed manner. For just as it is said there, And the glory of the Eternal abode upon Mount Sinai, and it is further written, Behold, the Eternal our G-d hath shown us His glory and His greatness, so it is written of the Tabernacle, and the glory of the Eternal filled the Tabernacle. Twice is this verse, and the glory of the Eternal filled the Tabernacle mentioned in connection with the Tabernacle, to correspond with His glory and His greatness. Thus Israel always had with them in the Tabernacle the Glory which appeared to them on Mount Sinai. And when Moses went into the Tabernacle, he would hear the Divine utterance being spoken to him in the same way as on Mount Sinai. Thus just as it is said at the Giving of the Torah: Out of heaven He made thee to hear His voice, that He might instruct thee; and upon earth He made thee to see His great fire, so it is written of the Tabernacle, and he heard the voice speaking unto him from above the ark-cover…from between the two cherubim; and He spoke unto him. The expression “speaking unto him” is mentioned here twice in order to indicate that which the Rabbis have said in the Tradition that the Voice would come from heaven to Moses from upon the ark-cover, and from there He spoke with him; for every Divine utterance with Moses came from heaven during daytime, and was heard from between the two cherubim, similar to what is said, and thou didst hear His words out of the midst of the fire. It is for this reason that the two cherubim were made of gold. And Scripture so states: where I will meet with you, to speak there unto thee; and it shall be sanctified by My glory, for there [in the Tabernacle] will be the appointed place for the Divine utterance, and it will be sanctified by My glory.
Now he who looks carefully at the verses mentioned at the Giving of the Torah, and understands what we have written about them, will perceive the secret of the Tabernacle and the Sanctuary [built later by King Solomon]. He will also be able to understand it from what Solomon in his wisdom said in his prayer in the Sanctuary: O Eternal, the G-d of Israel, just as is said at Mount Sinai: And they saw the G-d of Israel. Solomon however added the Name the Eternal because of a matter which we have alluded to above; for the G-d of Israel sitteth upon the cherubim, just as is said: And the glory of the G-d of Israel was over them above. This is the living creature that I saw, under the G-d of Israel by the river Chebar; and I knew that they were cherubim, and David said, and gold for the pattern of the chariot, even the cherubim, that spread out their wings, and covered the ark of the covenant of the Eternal. Solomon also always mentions that the Sanctuary is to be for the name of the Eternal, or for Thy name, and at each and every section of the prayer he says, then hear Thou in heaven — with the attribute of mercy. And it is further written: If Thy people go out to battle against their enemy… and they pray unto the Eternal toward the city which Thou hast chosen, and toward the house which I have built for Thy name, then hear Thou in heaven, and in explanation Solomon said: But will G-d in very truth dwell with man on the earth? Behold, heaven and the heaven of heavens cannot contain Thee. And it is written concerning the ark, And David arose… to bring up from thence the ark of G-d, whereupon is called the Name, even the Name of the Eternal of hosts that sitteth upon the cherubim, and in the Book of Chronicles it is written: to bring up from thence the ark of G-d, the Eternal, Who sitteth upon the cherubim, whereon is called the Name — for it is G-d Who sitteth upon the cherubim.
לפי דברי הרמב"ן, מהותו של המשכן היא להמשיך את השראת השכינה בעם ישראל, כהמשך למעמד הר סיני. את הקשר בין מעמד הר סיני למשכן ניתן לראות בצורה יפה מאד כאשר משווים בין פסוקי השראת השכינה במעמד הר סיני לפסוקי השראת השכינה במשכן:
(טז) וַיִּשְׁכֹּ֤ן כְּבוֹד־יְהֹוָה֙ עַל־הַ֣ר סִינַ֔י וַיְכַסֵּ֥הוּ הֶעָנָ֖ן שֵׁ֣שֶׁת יָמִ֑ים וַיִּקְרָ֧א אֶל־מֹשֶׁ֛ה בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י מִתּ֥וֹךְ הֶעָנָֽן׃
(יז) וּמַרְאֵה֙ כְּב֣וֹד יְהֹוָ֔ה כְּאֵ֥שׁ אֹכֶ֖לֶת בְּרֹ֣אשׁ הָהָ֑ר לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
(יח) וַיָּבֹ֥א מֹשֶׁ֛ה בְּת֥וֹךְ הֶעָנָ֖ן וַיַּ֣עַל אֶל־הָהָ֑ר וַיְהִ֤י מֹשֶׁה֙ בָּהָ֔ר אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָֽיְלָה׃
(לד) וַיְכַ֥ס הֶעָנָ֖ן אֶת־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וּכְב֣וֹד יְהֹוָ֔ה מָלֵ֖א אֶת־הַמִּשְׁכָּֽן׃
(לה) וְלֹא־יָכֹ֣ל מֹשֶׁ֗ה לָבוֹא֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד כִּֽי־שָׁכַ֥ן עָלָ֖יו הֶעָנָ֑ן וּכְב֣וֹד יְהֹוָ֔ה מָלֵ֖א אֶת־הַמִּשְׁכָּֽן׃
(לו) וּבְהֵעָל֤וֹת הֶֽעָנָן֙ מֵעַ֣ל הַמִּשְׁכָּ֔ן יִסְע֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּכֹ֖ל מַסְעֵיהֶֽם׃
(לז) וְאִם־לֹ֥א יֵעָלֶ֖ה הֶעָנָ֑ן וְלֹ֣א יִסְע֔וּ עַד־י֖וֹם הֵעָלֹתֽוֹ׃
(לח) כִּי֩ עֲנַ֨ן יְהֹוָ֤ה עַֽל־הַמִּשְׁכָּן֙ יוֹמָ֔ם וְאֵ֕שׁ תִּהְיֶ֥ה לַ֖יְלָה בּ֑וֹ לְעֵינֵ֥י כׇל־בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּכׇל־מַסְעֵיהֶֽם׃
כבוד ה' שוכן במשכן, לעיני כל ישראל, כשם ששכן על הר סיני. בשני המקרים זה מתבטא באש ובענן. ההבדל ביניהם הוא שבמעמד הר סיני משה נכנס אל תוך הענן, ומקבל את התורה שם במעמד מאד ייחודי. ואילו במשכן, משה לא יכול להכנס מחמת כבוד ה' הממלא את המשכן, והדגש כאן הוא על כך שהענן מנחה את כל ישראל במסעותיהם במדבר.
תפקיד המשכן הוא להנכיח את מעמד הר סיני, עם ההתגלות המאד מיוחדת שהיתה בו, במציאות היומיומית של כל עם ישראל. מעתה, השכינה איננה בראש ההר ואיננה מיועדת רק למשה, אלא שורה בקרב המחנה, ומנחה את כל העם בדרך.
חלק ג': משמעות המשכן
המשכן נמצא במרכזו של מחנה ישראל, כל סדר המחנות סובב סביב המשכן ומושפע ממנו, ועם ישראל נדרש להיות בדרגת קדושה וטהרה מסויימת כדי להיות ראוי להשראת השכינה בתוכו באופן קבוע. (על כך נלמד בספר במדבר). כך נפתח הציווי על בניית המשכן: וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם (שמות כ"ה, ח').
שאלה לדיון
מהי משמעות האמירה "ושכנתי בתוכם"? מה המשמעות של השראת שכינה בעם ישראל?
שאלה זו כרוכה בשאלה המהותית: האם יתכן לצמצם את ה' במקום פיזי? הרי ה' הוא "מופשט", ומלוא כל הארץ כבודו. אם כן, מה המשמעות של בניית משכן, ומה המשמעות של האמירה שה' ישכון בתוכו או בתוך בני ישראל?
לאחר הדיון בקבוצה, ניתן לעיין במקורות הבאים המביאים כמה אפשרויות להבנת משמעות המשכן והשראת השכינה "בתוכם".
א. המשכן כמקום לדיבור בין ה' לישראל
לפי פרוש הרשב"ם, באמצעות המשכן ה' מדבר עם בני ישראל. המשמעות של "ושכנתי בתוכם" היא שה' מדבר אל עם ישראל.
ב. המשכן כמקום שדרכו מתקבלות התפילות
לפי פרוש הכתב והקבלה, באמצעות המשכן ה' מקבל את התפילות של עם ישראל.
שלמה המלך, בחנוכת בית המקדש הראשון מדגיש שהמקדש איננו מקום שבו ה' יושב, כי הרי לא ייתכן לתחם את ה' במקום פיזי, כי "מלוא כל הארץ כבודו". לכן שלמה חוזר ומדגיש שתפקידו ומשמעותו של המקדש הוא להוות מקום תפילה, שדרכו ה' מקבל את התפילות:
לִהְיוֹת֩ עֵינֶ֨ךָ פְתֻחֹ֜ת אֶל־הַבַּ֤יִת הַזֶּה֙...
וְשָׁ֨מַעְתָּ֜ אֶל־תְּחִנַּ֤ת עַבְדְּךָ֙ וְעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר יִֽתְפַּלְל֖וּ אֶל־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה וְ֠אַתָּ֠ה תִּשְׁמַ֞ע אֶל־מְק֤וֹם שִׁבְתְּךָ֙ אֶל־הַשָּׁמַ֔יִם וְשָׁמַעְתָּ֖ וְסָלָֽחְתָּ (מלכים א, ח', כ"ט-ל')
ג. המשכן כמקום שדרכו יורד שפע לעולם
(א) ועשו לי מקדש כו'. הנה תצילנה אזנים משמוע כדבר הזר הזה. כי איזה הדרך ישכון אור שכינתו ית' בארץ הלזו במקדש כוננו בני האדם. וכאשר ראה כן תמה שלמה המלך ע"ה. באומרו האמנם ישב אלהים על הארץ כו'. והן אמת חכמים יגידו כי הן לו היה המעון הזה בהר המוריה. גם כי לא יבצר היות כמו זר נחשב. הנה תשובתו בצדו הלא היא כי שם השער השמים. מקום אל הורדת השפע העליון להעיר על הארץ ולדרים עליה...
(א) ועשו לי מקדש. כבר בארתי ברמזי המשכן שענין המשכן היה קבוצת כל נפשות ישראל לקומה שלמה מתיחסת עם האלהות שבעולם הגדול, שעולם הגדול הוא המקדש של מעלה, והראה ה' למשה את המקדש הגדול וכל צפונותיו וגנזיו ומשכיותיו שעז"א בכל ביתי נאמן הוא. כי הראה לו ביתו הגדול וסודותיו שהוא המקדש הכולל שעז"א ככל אשר אני מראה אותך, ועז"א שביום הוקם מקדש של מטה הוקם מקדש של מעלה עמו. שמאז נמשך השפעת ה' בעולם הגדול לפי העבודה והקדושה במקדש של מטה...
האלשיך והמלבי"ם מפרשים שתפקידו ומשמעותו של המקדש/המשכן היא לאפשר השפעת שפע מהעולם העליון אל העולם שלנו.
ד'. המשכן שבליבנו
השכינה אשר שרתה על הר סיני ממשיכה לשרות בעם ישראל באמצעות המשכן. אולם, מסתבר שהשראת השכינה איננה בעלת משמעות רק במשכן עצמו, אלא יש לה משמעות עבור כל אדם מעם ישראל, שמעתה ואילך הוא חלק מהעם שהשכינה שורה בתוכו. משמעות זו קיימת גם כאשר המשכן והמקדש אינם קיימים במציאות.
זוית אישית
"ושכנתי בתוכם" הוא המקום שכל אחד מפנה בתוך ליבו לשכינת ה'
המלבי"ם, בסוף פירושו, מוסיף עוד נקודה:
"...וצוה "וכן תעשו" שכל אחד יבנה לו מקדש בחדרי לבבו, כי יכין את עצמו להיות מקדש לה' ומעון לשכינת עוזו. ...כן תעשו לדורות, שכל אחד יבנה מקדש בחדרי לבבו ויכין מזבח להעלות כל חלקי נפשו לה', עד שימסור נפשו לכבודו בכל עת"
להזמין את המשתתפים בשיעור לחשוב: מה המשמעות עבורי של נתינת מקום לשכינה בלבי? במה זה יכול להתבטא בחיי? (מי שרוצה יכול לשתף...)
שיר - בלבבי משכן אבנה
באחד משיריו של רבי אלעזר אזכרי (מחבר "ספר חרדים") מופיע הפסוק הבא: "בתוך לבי משכן אבנה לזיוו, קרבן תקריב לו נפשי היחידה". בעקבות פסוק זה כתב והלחין הרב יצחק הוטנר את השיר "בלבבי משכן אבנה". נדמה שהשיר מבטא את המשמעות הזאת של המשכן. המשכן לא כמקום חיצוני לאדם אלא המשכן כשוכן בנפש ובלב האדם.
בלבבי משכן אבנה להדר כבודו,
ובמשכן מזבח אקים לקרני הודו,
ולנר תמיד אקח לי את אש העקידה,
ולקרבן אקריב לו את נפשי היחידה.
סיכום
ספר שמות התחיל בגלות מצרים, המשיך עם היציאה הדרמטית ממצרים, אך תהליך הגאולה לא הסתיים בכך. עם ישראל צריך גם להגיע אל ייעודו: אל הגאולה הרוחנית. מעמד הר סיני מהווה שיא של התגלות ה' לעם ישראל וכריתת ברית ייחודית בין ה' לישראל. מיד לאחריו עם ישראל מצטווה לבנות משכן ולהנכיח את השראת השכינה בעם ישראל באופן קבוע. שכינה שורה במשכן ומלווה את מחנה ישראל, בדיבור, בקבלת תפילות ובהשפעת שפע. ספר שמות מסתיים בפסוקים (שקראנו קודם):
להרחבה - הרחבה בנושא משמעותו של המשכן
מאמרים:
הרב אלחנן סמט - מבוא לפרשות המשכן - משכן ההיוועדות
הרב עזרא ביק - הכפורת, וייעודו של המשכן
הרב מנחם ליבטאג - המשכן וחטא העגל
הרב איתמר אלדר - המשכן וחטא העגל
הרב אמנון בזק - בחזרה לגן עדן
הרב יעקב מדן - ענייני משכן
חנן פורת - האמנם ישב אלוקים על הארץ?
הרב שטיינזלץ - המשכן לב האומה
שיעורים:
הרב מנשה וינר - משכן - רק בעקבות חטא העגל?
הרב אורי שרקי - תכנית ההתגלות האלקית