לימוד מעמיק - הטוב בבריאה וחטאי האדם
פתיחה
התורה פותחת בתיאור בריאת העולם: "בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ... וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹהִ֖ים יְהִ֣י א֑וֹר וַֽיְהִי־אֽוֹר׃ וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָא֖וֹר כִּי־ט֑וֹב..." (א, א-ד) בכל אחד מימי הבריאה נוסף עוד שלב לעולם, ועל כל אחד מהשלבים נאמר "כי טוב". העולם הולך ומתמלא בטוב, ובסופו של התהליך נברא האדם: וַיִּבְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ אֶת־הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱלֹהִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם (א, כ"ז).
בפרק ב' מתואר כיצד ה' מניח את האדם בגן העדן שיצר: וַיִּקַּ֛ח יְהֹוָ֥ה אֱלֹהִ֖ים אֶת־הָֽאָדָ֑ם וַיַּנִּחֵ֣הוּ בְגַן־עֵ֔דֶן לְעׇבְדָ֖הּ וּלְשׇׁמְרָֽהּ (ב, ט"ו). תפקידו של האדם הוא לעבוד בגן, לשמור עליו, ואף לשלוט בברואים: ...פְּר֥וּ וּרְב֛וּ וּמִלְא֥וּ אֶת־הָאָ֖רֶץ וְכִבְשֻׁ֑הָ וּרְד֞וּ בִּדְגַ֤ת הַיָּם֙ וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וּבְכׇל־חַיָּ֖ה הָֽרֹמֶ֥שֶׂת עַל־הָאָֽרֶץ׃ (א, כ"ח).
שאלות למחשבה
מה ההבדל המהותי בין התפקיד המוטל על האדם לפי פרק א' (לשלוט) לבין התפקיד המוטל עליו לפי פרק ב (לעבדה ולשמרה)?
האם האדם עמד בציפיות שהיו לה' ממנו בשעת בריאתו?
חלק א – חטאי האדם
מיד לאחר סיפור הבריאה, מסופרים לנו סיפורים של חטאים, כשלונות ונפילות: בפרק ג' – חטא אדם הראשון; בפרק ד' – קין והבל; רמיזה לחטאי הדורות הבאים; ובפרק ו' – חטאי דור המבול, שהיו חמורים עד כדי השחתת העולם.
חטא אדם הראשון (ג')
ה' ברא עולם מלא כל טוב, ושם בו את האדם, לעבדה ולשמרה. הציווי הראשון (והיחיד) שניתן לאדם הראשון בגן עדן היה איסור האכילה מעץ הדעת: וַיְצַו֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהִ֔ים עַל־הָֽאָדָ֖ם לֵאמֹ֑ר מִכֹּ֥ל עֵֽץ־הַגָּ֖ן אָכֹ֥ל תֹּאכֵֽל׃ וּמֵעֵ֗ץ הַדַּ֙עַת֙ ט֣וֹב וָרָ֔ע לֹ֥א תֹאכַ֖ל מִמֶּ֑נּוּ (ב', ט"ז-י"ז). האדם לא עמד בציווי זה, ובעקבות פיתויו של הנחש הוא טועם מפרי עץ הדעת: וַתֵּ֣רֶא הָֽאִשָּׁ֡ה כִּ֣י טוֹב֩ הָעֵ֨ץ לְמַאֲכָ֜ל וְכִ֧י תַֽאֲוָה־ה֣וּא לָעֵינַ֗יִם וְנֶחְמָ֤ד הָעֵץ֙ לְהַשְׂכִּ֔יל וַתִּקַּ֥ח מִפִּרְי֖וֹ וַתֹּאכַ֑ל וַתִּתֵּ֧ן גַּם־לְאִישָׁ֛הּ עִמָּ֖הּ וַיֹּאכַֽל... וַיִּקְרָ֛א יְהֹוָ֥ה אֱלֹהִ֖ים אֶל־הָֽאָדָ֑ם וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ אַיֶּֽכָּה׃ וַיֹּ֕אמֶר אֶת־קֹלְךָ֥ שָׁמַ֖עְתִּי בַּגָּ֑ן וָאִירָ֛א כִּֽי־עֵירֹ֥ם אָנֹ֖כִי וָאֵחָבֵֽא׃ וַיֹּ֕אמֶר מִ֚י הִגִּ֣יד לְךָ֔ כִּ֥י עֵירֹ֖ם אָ֑תָּה הֲמִן־הָעֵ֗ץ אֲשֶׁ֧ר צִוִּיתִ֛יךָ לְבִלְתִּ֥י אֲכׇל־מִמֶּ֖נּוּ אָכָֽלְתָּ׃ וַיֹּ֖אמֶר הָֽאָדָ֑ם הָֽאִשָּׁה֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תָּה עִמָּדִ֔י הִ֛וא נָֽתְנָה־לִּ֥י מִן־הָעֵ֖ץ וָאֹכֵֽל (ג', ו'-י"ג).
שאלה למחשבה:
מה היה חטאו המהותי של אדם הראשון?
באופן פשוט, עצם העובדה שה' ציווה משהו, והאדם לא קיים אותו, היא מוקד הבעיה - האדם איננו מבין שהעולם שייך לה', ולכן עליו להתנהל בעולם כפי רצון ה', אלא מתנהל על פי רצונותיו האישיים. כאשר האדם איננו מבין זאת, הוא מגורש מגן עדן, גן ה', וכעת הוא מתקיים בעולם בדרגה נמוכה יותר, עולם שבו עליו לעמול קשה כדי להשיג את מזונו ולסבול ייסורים כדי להוליד ילדים.
קין והבל (ד')
צאצאי אדם הראשון, קין והבל, מנסים להתקרב לה' ע"י הבאת קרבן, אך גם הם טועים, ובסופו של דבר קין רוצח את אחיו הבל: וַיֹּ֥אמֶר קַ֖יִן אֶל־הֶ֣בֶל אָחִ֑יו וַֽיְהִי֙ בִּהְיוֹתָ֣ם בַּשָּׂדֶ֔ה וַיָּ֥קׇם קַ֛יִן אֶל־הֶ֥בֶל אָחִ֖יו וַיַּהַרְגֵֽהוּ (ד', ח').
שאלה לדיון:
עיינו בסיפור קין והבל, ונסו לחשוב, מה היה השורש הבעייתי בהתייחסותו של קין לאירועים, אשר גרם בסופו של דבר לרצח?
להעשרת הדיון, ניתן לקרוא ולשמוע את השיר "קין" של יהודה פוליקר.
שיר - קין / יהודה פוליקר (© כל הזכויות שמורות לאקו"ם ולמחבר)
תסתכל על עצמך,
תגיד לי איך אתה נראה
יש לך במצח אות קין
ואם זה קעקוע או כתם מלידה
תמיד זה ישאר חידה...
אז מה שם קרה?
טעות או כוונה?
במי בעצם האשמה?
חילופים ראשונים,
משחקים אסורים,
קנאה חסרת מעצורים.
קלות הדעת, תאונה?
טירוף של רגע? החלטה?
אולי רעב לחום ואהבה?
על מה היתה המריבה?
לחצו כאן לשמיעת השיר
חטאי הדורות הראשונים (סוף ד')
חטאיהם של צאצאי קין (ואדם) פחות מפורשים בתורה. על למך מסופר שהרג מישהו: וַיֹּ֨אמֶר לֶ֜מֶךְ לְנָשָׁ֗יו עָדָ֤ה וְצִלָּה֙ שְׁמַ֣עַן קוֹלִ֔י נְשֵׁ֣י לֶ֔מֶךְ הַאְזֵ֖נָּה אִמְרָתִ֑י כִּ֣י אִ֤ישׁ הָרַ֙גְתִּי֙ לְפִצְעִ֔י וְיֶ֖לֶד לְחַבֻּרָתִֽי׃ כִּ֥י שִׁבְעָתַ֖יִם יֻקַּם־קָ֑יִן וְלֶ֖מֶךְ שִׁבְעִ֥ים וְשִׁבְעָֽה׃ (ד', כ"ג-כ"ד). לפי חז"ל והמפרשים, למך הרג בטעות את קין. חטאים נוספים של צאצאי קין מובאים בדברי המפרשים:
רש"י לבראשית ד', כ:
אבי יושב אהל ומקנה - ... ומדרש אגדה בונה בתים לעבודה זרה.
רש"י לבראשית ד', כב:
תובל קין - תובל אומנתו של קין. תובל לשון תבלין, תיבל והתקין אומנתו של קין לעשות כלי זיין לרוצחים:
רש"י לבראשית ד', כו:
אז הוחל לקרא בשם ה' - (לשון חולין) לקרא את שמות האדם ואת שמות העצבים בשמו של הקדוש ברוך הוא לעשותן עבודה זרה ולקרותן אלהות:
חטאי דור המבול (ו')
פרק ו' פותח בתיאור שיכול להשמע תיאור נישואין תמים: וַיִּרְא֤וּ בְנֵי־הָֽאֱלֹהִים֙ אֶת־בְּנ֣וֹת הָֽאָדָ֔ם כִּ֥י טֹבֹ֖ת הֵ֑נָּה וַיִּקְח֤וּ לָהֶם֙ נָשִׁ֔ים מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר בָּחָֽרוּ (ו', ב'). אולם, מכיוון שפסוק זה מופיע כחלק מתיאור חטאי בני האדם בדור המבול, חז"ל מפרשים פסוק זה לא כמעשה תמים של נישואין, אלא כחטא של גילוי עריות ושחיתות:
(א) ויראו בני האלהים. בני הדיינים. ויש אומרים מלאכים ממש: (ב) מכל אשר בחרו. שגוזלים נשי האנשים:
בהמשך מתארים הפסוקים את ההשחתה בצורה ברורה יותר: וַיַּ֣רְא יְהֹוָ֔ה כִּ֥י רַבָּ֛ה רָעַ֥ת הָאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וְכׇל־יֵ֙צֶר֙ מַחְשְׁבֹ֣ת לִבּ֔וֹ רַ֥ק רַ֖ע כׇּל־הַיּֽוֹם (ו', ה'). ההשחתה של בני האדם מביאה למסקנה שכל יצר מחשבות לבם רע כל היום. זו אמירה קשה מאד לגבי מהותו של האדם, המעלה סימן שאלה גדול על עצם בריאת האדם. בהמשך, מתברר שההשחתה של בני האדם חמורה, עד כדי כך שה' מחליט למחות את בני האדם מן העולם: וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֗ה אֶמְחֶ֨ה אֶת־הָאָדָ֤ם אֲשֶׁר־בָּרָ֙אתִי֙ מֵעַל֙ פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֔ה מֵֽאָדָם֙ עַד־בְּהֵמָ֔ה עַד־רֶ֖מֶשׂ וְעַד־ע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם... וַתִּשָּׁחֵ֥ת הָאָ֖רֶץ לִפְנֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֑ים וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ חָמָֽס׃וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָאָ֖רֶץ וְהִנֵּ֣ה נִשְׁחָ֑תָה כִּֽי־הִשְׁחִ֧ית כׇּל־בָּשָׂ֛ר אֶת־דַּרְכּ֖וֹ עַל־הָאָֽרֶץ׃ וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים לְנֹ֗חַ קֵ֤ץ כׇּל־בָּשָׂר֙ בָּ֣א לְפָנַ֔י כִּֽי־מָלְאָ֥ה הָאָ֛רֶץ חָמָ֖ס מִפְּנֵיהֶ֑ם וְהִנְנִ֥י מַשְׁחִיתָ֖ם אֶת־הָאָֽרֶץ׃ (ו', ז'-י"ג). חז"ל מסבירים שבני האדם השחיתו את דרכם בכל המובנים – בין אדם לחברו ובין אדם למקום; עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים:
(א) ותשחת הארץ לפני האלהים. שהיו עובד ע"ז, כמו שנאמר פן תשחיתון ועשיתם [לכם] פסל (דברים ד טו): (ב) ותמלא הארץ חמס. שהיו גזלנים, שנאמר גבולות ישיגו עדר גזלו וירע (איוב כד ב): (ג) ד"א חמס. שהיו שופכים דמים, שנאמר מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי (יואל ד יט): (ד) ד"א גילוי עריות, שנאמר ואשר אכלו שאר עמי ועורם מעליהם הפשיטו (מיכה ג ג):
שאלות לדיון:
האם האדם הוא טוב במהותו ולעתים טועה וחוטא, או שמא "כל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום"?
מהן ההשלכות של כל אחת מצורות ההתייחסות לאדם?
עיינו במדרש הבא וחשבו: מהי מידת האחריות של האדם על בחירותיו, לעומת האחריות האלקית על אופן בריאתו?
וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, מָשָׁל לְשַׂר שֶׁבָּנָה פָּלָטִין עַל יְדֵי אַדְרִיכַל, רָאָה אוֹתָהּ וְלֹא עָרְבָה לוֹ, עַל מִי יֵשׁ לוֹ לְהִתְכָּעֵס לֹא עַל אַדְרִיכַל
(1) "and god saw the evil of man was great" it says: there is a person who's fortune is with wisdom and knowledge and skill, r yudan says the ability of the prophets is great for they compare a creation to its creator, as it says: i heard the voice of a man from inside the river. r yehuda the son of simon says i have a verse which is more logical than this as it says: and on the shape of a chair was the shape of a man standing above it. we expound on the verse above, that his fortune was with wisdom,this refers to the verse "and god made the earth with wisdom"
(4) "And God regretted that he made man on earth" (Bereishit 6:6). Rabbi Yehuda and Rabbi Neḥemia [each interpreted this]. Rabbi Yehuda says, "[God said] that I regret that I created man below [on earth] since if I had created him above [in heaven] he would not have rebelled against Me." Rabbi Neḥemia says, "[God said] that I am consoled that I created man below [on earth] since if I had created him above [in heaven], then just as he incited the lower worlds against Me, so too he would incite the upper worlds against Me." Rabbi Aivu says "[God said] that I regret that I created the evil inclination, since if I had not created it, he would not have rebelled against Me." Rabbi Levi says "[God said] that I am consoled that I made man and placed him on the earth [where he eventually dies]." "And He was sad to His heart". Rabbi Berekhia says "There is an allegory to a prince who built a palace by way of an architect. He saw the palace and it was not pleasing to him. At whom should he be angry? Not at the architect?! So too, 'and He was sad to His heart.'" Rabbi Asi says "There is an allegory to a prince who did business by way of a middleman and he lost money. At whom should he complain? Not at the middleman?! So too, 'and He was sad to His heart.'" Once, an apikores asked Rabbi Yehoshua ben Korḥa, "Don't you say that the Holy One blessed is He sees the future?" Rabbi Yehoshua replied "Indeed." The apikores retorted "But isn't it written 'and He was sad on His heart'?!" [i.e. Didn't God know that He would later regret the decision?] Rabbi Yehoshua said "Has a male child ever been born to you?" He said "Indeed". Rabbi Yehoshua asked "What did you do [when your son was born]?" He said "I was happy and made everyone happy". Rabbi Yehoshua said "But didn't you know that your son will die in the end?" He said "At the time of joy I am joyous; at the time of mourning I am mournful". Rabbi Yehoshua said "So too is the work [of creation] before the Holy One blessed is He." As Rabbi Yehoshua ben Levi says "The Holy One blessed is He mourned over the world for seven days before the Flood came". What is the reason [for comparing sadness to mourning]? It says "and He was sad to His heart" and there is no sadness without mourning, as it says "[The king] was sad about his son" (I Shmuel 19:3).
חלק ב – החרטה של ה'
האכזבה מהעולם שברא א-לקים בולטת מאוד. העולם שהכתוב העיד עליו "וירא אלקים כי טוב" הגיע להשחתה מוסרית ורוע בלתי נסבלים וה' שופט את מעשי האדם: וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֗ה לֹֽא־יָד֨וֹן רוּחִ֤י בָֽאָדָם֙ לְעֹלָ֔ם בְּשַׁגַּ֖ם ה֣וּא בָשָׂ֑ר וְהָי֣וּ יָמָ֔יו מֵאָ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים שָׁנָֽה... וַיִּנָּ֣חֶם יְהֹוָ֔ה כִּֽי־עָשָׂ֥ה אֶת־הָֽאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וַיִּתְעַצֵּ֖ב אֶל־לִבּֽוֹ׃ וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֗ה אֶמְחֶ֨ה אֶת־הָאָדָ֤ם אֲשֶׁר־בָּרָ֙אתִי֙ מֵעַל֙ פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֔ה מֵֽאָדָם֙ עַד־בְּהֵמָ֔ה עַד־רֶ֖מֶשׂ וְעַד־ע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם כִּ֥י נִחַ֖מְתִּי כִּ֥י עֲשִׂיתִֽם (ו', ג'-ז'). יש תחושה של "שוברים את הכלים", אורזים הכל והולכים הביתה. היה ניסיון ליצור דבר טוב, אבל בסוף "רק רע כל היום". בעקבות זאת, ה' מחליט לקצר את ימי האדם: לֹֽא־יָד֨וֹן רוּחִ֤י בָֽאָדָם֙ לְעֹלָ֔ם בְּשַׁגַּ֖ם ה֣וּא בָשָׂ֑ר וְהָי֣וּ יָמָ֔יו מֵאָ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים שָׁנָֽה (ו',ג').
עיינו במפרשים ונסו להבין את משמעותה של גזירה זו:
והיו ימיו וגו'. עַד ק"ך שָׁנָה אַאֲרִיךְ לָהֶם אַפִּי, וְאִם לֹא יָשׁוּבוּ אָבִיא עֲלֵיהֶם מַבּוּל.
מלבי"ם מפרש שקוצרו חיי האדם ל-120 שנה, על מנת שלא יספיק להשחית בצורה קיצונית.
רש"י לעומת זאת מפרש שניתנה לדור המבול הזדמנות לחזור בתשובה במשך 120 שנה, ואם לא יתקנו את מעשיהם – העולם יחרב במבול.
המכנה המשותף בין הפרושים הוא שגזירת 120 השנה נועדה למנוע את השחתת העולם ע"י האדם.
חלק ג – אפשרות התיקון
ההתבוננות על חטאי הדורות הראשונים מעלה תחושות קשות לגבי הסיכוי של בני האדם לעשות טוב ולקדם את העולם לכיוון חיובי ובונה. אולם, דווקא מתוך מהלך זה אנו יכולים ללמוד שלא רק החטא והקלקול הם חלק טבעי מקיומו של האדם, אלא שהתיקון הוא חלק מהותי ממנגנון הבריאה של העולם. ה' בורא את עץ הדעת ומצפה מהאדם לשמוע בקולו ולא לאכול ממנו; כאשר קין חוטא ה' מבהיר לו: הֲל֤וֹא אִם־תֵּיטִיב֙ שְׂאֵ֔ת וְאִם֙ לֹ֣א תֵיטִ֔יב לַפֶּ֖תַח חַטָּ֣את רֹבֵ֑ץ וְאֵלֶ֙יךָ֙ תְּשׁ֣וּקָת֔וֹ וְאַתָּ֖ה תִּמְשׇׁל־בּֽוֹ (ד', ז'). כלומר: האדם יכול לשלוט ביצריו ולהמנע מחטא. ולא זו בלבד שהוא יכול להמנע מחטא, אלא שקיימת אופציה של חזרה בתשובה לאחר החטא, שהיא טבועה בעולם מראשיתו: בְּטֶ֤רֶם ׀ הָ֘רִ֤ים יֻלָּ֗דוּ וַתְּח֣וֹלֵֽל אֶ֣רֶץ וְתֵבֵ֑ל וּֽמֵעוֹלָ֥ם עַד־ע֝וֹלָ֗ם אַתָּ֥ה אֵֽל׃ תָּשֵׁ֣ב אֱ֭נוֹשׁ עַד־דַּכָּ֑א וַ֝תֹּ֗אמֶר שׁ֣וּבוּ בְנֵֽי־אָדָֽם (תהלים, צ', ב'-ג'). וכך אומרים חז"ל:
שִׁבְעָה דְּבָרִים נִבְרְאוּ קוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם אֵלּוּ הֵן תּוֹרָה וּתְשׁוּבָה גַּן עֵדֶן וְגֵיהִנָּם כִּסֵּא הַכָּבוֹד וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ...
תְּשׁוּבָה דִּכְתִיב בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ וַתְּחוֹלֵל וְגוֹ׳ תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וְגוֹ׳...
בדברי חז"ל אנו מוצאים שראשוני החוטאים, אדם הראשון וקין עשו תשובה:
(ה) רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר תְּשׁוּבָה עוֹשָׂה מֶחֱצָה וּתְפִלָּה עוֹשָׂה הַכֹּל, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר תְּשׁוּבָה עָשְׂתָה אֶת הַכֹּל וּתְפִלָּה עָשְׂתָה מֶחֱצָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי תְּשׁוּבָה עוֹשָׂה מֶחֱצָה, מִמִּי אַתְּ לָמֵד מִקַּיִן שֶׁנִּגְזְרָה עָלָיו גְּזֵרָה כֵּיוָן שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה נִמְנַע מִמֶּנּוּ חֲצִי גְזֵרָה, וּמִנַּיִן שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ד, יג): וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל ה' גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְשׂוֹא, וּמִנַּיִן שֶׁנִּמְנַע מִמֶּנּוּ חֲצִי הַגְּזֵרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ד, טז): וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי ה' וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן, נָע וָנָד אֵין כְּתִיב אֶלָא בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן. דָּבָר אַחֵר, וַיֵּצֵא קַיִן, מֵהֵיכָן יָצָא רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַיְבוּ אָמַר הִפְשִׁיל בְּגָדָיו לַאֲחוֹרָיו וְיָצָא כְּגוֹנֵב דַּעַת הָעֶלְיוֹנָה. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אִלְעָאי בַּר שְׁמַעְיָא אָמַר יָצָא כְּמַעֲרִים וְכִמְרַמֶּה בְּבוֹרְאוֹ. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא בַּר יִצְחָק אָמַר יָצָא שָׂמֵחַ, כְּמָה דְתֵימַר (שמות ד, יד): וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח, כֵּיוָן שֶׁיָּצָא פָּגַע בּוֹ אָדָם הָרִאשׁוֹן אָמַר לוֹ מַה נַּעֲשָׂה בְּדִינֶךָ, אָמַר לוֹ עָשִׂיתִי תְּשׁוּבָה וְנִתְפַּשַׁרְתִּי, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע אָדָם הָרִאשׁוֹן כָּךְ הִתְחִיל טוֹפֵחַ עַל פָּנָיו, אָמַר לוֹ כָּל כָּךְ הִיא כֹּחָהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה וְלֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר אָדָם הָרִאשׁוֹן (תהלים צב, א): מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת.
גם דור המבול קיבלו הזדמנות לחזור בתשובה, כפי שראינו בדברי רש"י, על "והיו ימיו מאה עשרים שנה", וכפי שמפרש רש"י לגבי הציווי על בניית התיבה:
עשה לך תבת. הַרְבֵּה רֶוַח וְהַצָּלָה לְפָנָיו, וְלָמָּה הִטְרִיחוֹ בְּבִנְיָן זֶה? כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּהוּ אַנְשֵׁי דוֹר הַמַּבּוּל עוֹסֵק בָּהּ ק"כ שָׁנָה, וְשׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ מַה זֹּאת לְךָ, וְהוּא אוֹמֵר לָהֶם עָתִיד הַקָּבָּ"ה לְהָבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם, אוּלַי יָשׁוּבוּ:
דברי חז"ל אלה מלמדים אותנו שגם אם החטא והקלקול הם חלק טבעי מקיומו של האדם, מעצם היותו בעל גוף חומרי, התשובה והתיקון הם עיקרו של התהליך, והם חלק מהותי ממנגנון הבריאה של העולם, המקדם את בני האדם ואת העולם כולו אל הטוב.
סיכום:
בפרקים הראשונים של התנ"ך אנו נפגשים עם בריאת העולם, שכולו מלא בטוב שה' יצר והשפיע. הרצון של הבורא היה שהטוב הזה ימשיך בעזרת פרייה ורבייה של כלל המינים שיזכו בטוב, "לא לתוהו בראה לשבת יצרה". יחד עם זאת, ה' ברא אדם, המורכב מגוף חומרי ונשמה אלקית, ונתן לו אפשרות של בחירה חופשית, כך שבאופן מהותי יש לו אפשרות להיטיב ויש לו אפשרות להרע. כבר בראשית ההיסטוריה, בני האדם מעלו בטוב ובחרו ברע בכמה סיטואציות מאד משמעותיות. עד כדי כך שמתברר שהבחירה ברע היא חלק טבעי מקיומו של האדם, וכמעט הכרחי שהוא יבחר ברע, ויביא על עצמו כשלונות, נפילות והרס. יחד עם זאת, המהות האלקית קיימת בו תמיד, ומושכת אותו אל הטוב והיא זו שמאפשרת גם את התיקון, החזרה בתשובה, וההתעלות אל הטוב.
להרחבה
שיעור מאת ד"ר ברכי אליצור: החוט המקשר של חטאי בראשית
שיעור מאת ד"ר שלמה ישי: הרצון הממית והמחיה במבחן המציאות
מאמר מאת הרב חנוך וקסמן: וירא א-להים כי טוב
מאמר מאת הרב נחמיה רענן: ערכו של האדם
מאמר מאת הרב יעקב מדן: אדם חווה ו...הנחש
מאמר מאת פרופ' ישראל רוזנסון: לפתח חטאת רובץ
מאמר מאת פרופ' יונתן גרוסמן: חטא דתי, חטא מוסרי ועונש הגלות