Save "הפרשת חלה מין העיסה
"
הפרשת חלה מין העיסה

א. מצות עשה להפריש תרומה מן העיסה לכהן, שנאמר: ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה.
וראשית זו אין לה שיעור מן התורה; אפילו הפריש כשעורה- פטר את העיסה.
ויכול לפרוש הרבה, אך לא כל העיסה. והעושה כל עיסתו חלה- לא עשה כלום עד שישייר מקצתו, דכיון דכתיב "ראשית" – בעינן ששיריה ניכרים!

פירוש- לשיתוף של ה' בתחילת המעשים, אין שיעור מהתורה, כך שבשיעור (שעורה) הכי קטן שיש בו ממש פטר את כל המשך מעשיו ממאסר הזמן והמקום אל הנצח במקומו של עולם!
והנה מה טוב ומה נעים שיפריש רוב עתותיו לעליון, ורובו הרי הוא כבר ככולו. אך זאת בתנאי שיישיר לו מקום ניכר לעבודה; שלא לתוהו בראה, לשבת יצרה!
ומי שעושה חלות על כל עיסתו מעיד הוא שלא עשה כלום, כיון שאם הכול משמים, מהן מעשיו שלו? ועל מה אתא להאי עלמא שפלה- אם לא להינצל מבושת הפנים?!

ב. וכך שנו חכמים במשנה.. דחלה: שיעור חלה אחד מעשרים וארבעה.

פירוש- נתנו חכמים שיעור שיאה להפריש מיומו; והוא לפחות שעה מתוך עשרים וארבע שעות היום, שאזי אם מייחד לקשר עם העליון יחידה אחת מיומו, ובאם ישקול את אותה השעה בחשיבותה, לשעה הכי איכותית ביומו, אזי יהיה דין מקצתו ככולו; שהקצת החשוב אינו בטל ברוב. ויהיה דין הרוב כמסייע מקדים אל המקצת החשוב, ויעלה כל יומו לשמי שמים! וגם חלקים משעה יכולים להצטרף לשעה, אם תתקשר לעליון בקב יראה לפני כל יחידת פעולה, או יחידת זמן!

ג. בחלה כתיב: מראשית עריסותיכם תתנו- וקיימא לן דאין "נתינה" פחות משווה פרוטה!

פירוש- שיעור חלק הנפש הזעיר ביותר שמפרישים לרומם ולהחיל את הקשר, הוא חלק נפש שיש לו שווי וחשיבות אצל האדם, שאין שם נתינה בדבר שאין לו שום חשיבות ושווי! (ערוך השלחן, יורה דעה, שכב')

ד. עריסותיכם- לכתחילה מין העיסה דווקא, ולא מין הלחם העשוי.

פירוש- הכנס את השם שותף בתוך התהליך; תתרומם אליו כבר מהתחלה, אל תבוא רק כשכבר קשה- שאז אינו נקרא שותף. והוא יתברך רצה לשתף אותך במעשה בראשית, שתשפיע כמותו, ולא תבוא רק כשצריך לקבל, כי מה כבוד לך אם תעשה זרה להשים לך אלוהים חנווני?? והרי אלוהיך הוא אלוהים חיים! מלך כל העולמות וכל המקומות וכל הזמנים!!
ובפרטות הציווי הוא יומי; ראשית עריסותיכם הוא בתחילת היום, אם מיד תרומם אותו אל המרחב המשותף שייצרת מכבר אם שורשך- אזי יעשה שותף באחריות לשלם לך שכר טוב על פעולתך, וגם דמי שבת ריפוי ונזק על כל פגעי היום, ישלם לך!

(9) At this time, when there is no pure dough because of impurity from contact with the dead, challah is separated once in all Israel, [which is] 1/48th, and it is burned because it is impure. And this has a foundation from the Torah. But from Keziv to Amanah, a second challahis separated and given to the priest, but this has no required amount, as was the matter in the past.

(10) Since its main obligation is only rabbinic, challah outside of [Israel] - even though it is impure - is not prohibited to be consumed by a priest unless he has impurity that emits from his body, such as those who have had seminal emissions or irregular genital flows, mestruant women, those who have recently birthed and lepers. Therefore, if there was a minor priest boy outside of Israel - whether in Syria or other lands - if they want to, they may separate one challah as 1/48th and it may be given to eat to a minor priest boy who has not yet seen a seminal emission or to a minor priest girl who has not yet menstruated, and there is no need to do a second separation to burn it.

(11) Also, if there is a an adult priest there who has immersed [to purify himself from genital flows] - even if the sun has not yet set for him [on the day of his immersion], and even though he is impure from contact with the dead - he may eat this first challah, and there is no need to do a second separation outside of Israel.

(כ) רֵאשִׁית֙ עֲרִסֹ֣תֵכֶ֔ם חַלָּ֖ה תָּרִ֣ימוּ תְרוּמָ֑ה כִּתְרוּמַ֣ת גֹּ֔רֶן כֵּ֖ן תָּרִ֥ימוּ אֹתָֽהּ׃
(20) as the first yield of your baking, you shall set aside a loaf as a gift; you shall set it aside as a gift like the gift from the threshing floor.
We use cookies to give you the best experience possible on our site. Click OK to continue using Sefaria. Learn More.OKאנחנו משתמשים ב"עוגיות" כדי לתת למשתמשים את חוויית השימוש הטובה ביותר.קראו עוד בנושאלחצו כאן לאישור