ערבית של ערב שבת
1. Lire le סימן רסז avec le commentaire du מ"ב.
2. Au sujet de la raison de changer le נוסח de השכיבנו. Et la différence entre אשכנזים et ספרדים.
(ז) בברכת "השכיבנו" אין לחתום "שומר עמו ישראל לעד", דשבת עצמה הוי שמירה. ולכן אומרים פסוקי "ושמרו" משום דכשאנחנו שומרים השבת – אז השבת שומרת אותנו. והוא גם כן מעין גאולה, דאלמלי שמרו ישראל שתי שבתות כהלכתן – מיד נגאלין (טור). אלא חותמין "פורס סוכת שלום… ועל ירושלים", שהשכינה סוככת עלינו. וממילא שמקודם צריך לומר "ופרוס עלינו סוכת שלומך", כדי שתהיה מעין חתימה סמוך לחתימה. ובטור יש שגם ב"ופרוס" צריך להזכיר ירושלים, כיון דבחתימה מזכירין אותה, והיה צריך לומר: "ופרוס עלינו ועל ירושלים סוכת שלומך". אבל אין המנהג כן, והטעם דהכל אחד: ישראל וירושלים (אליהו רבה סעיף קטן ו). ויש ראיה לזה מברכות (מט א), עיין שם.
(ח) ולפי זה לא היה לנו לומר "כי אל שומרנו… ושמור צאתנו…" בשבת, וכן הוא מנהג הספרדים. אבל אנו נוהגים לאמרו, והטעם דהשבת שומר למי ששומר שבת כראוי, ואנחנו אין מחזיקים עצמינו כן (ט"ז סעיף קטן א). ועוד דבזוהר ויקהל (דף רד ב) מחלק בין רבים ליחיד, ויחיד צריך שמירה גם בשבת. לפיכך "שומר עמו ישראל" שהוא על כלל ישראל – אין צריך לומר בשבת, אבל לא מקודם דקאי על כל יחיד ויחיד (מגן אברהם סעיף קטן ג). ואם חתם "שומר עמו ישראל" – יצא, ואין מחזירין אותו (אליהו רבה סעיף קטן ז בשם הכלבו). ונראה לי הטעם, דאטו השבת שומרינו? הרי מי שציווה על השבת שומרינו, ואם כן גם "שומר עמו ישראל" ניחא, ששומר אותנו בזכות השבת. אלא דבשבת צריך לעשות הפרש מימי החול בלשון פריסת סוכת שלום. אבל בדיעבד – יצא. ונראה לי דאם חתם ב"ושמור צאתנו", וכשאמר "ברוך אתה ה'" נזכר – מכל מקום יסיים "פורס סוכת שלום" ולא "שומר עמו ישראל". ואף שאין מעין חתימה סמוך לחתימה, יש לומר דזהו גם כן מעין חתימה, דעל ידי פריסת שלום שומרינו, ואדרבא היא שמירה מעולה במדריגה גבוהה.
אמירת "ויכלו"
3. Lire le סעיף א et le סעיף ז du סימן רסח avec les commentaires du מ"ב et du באור הלכה.
4. Si l'on considère ויכלו comme étant un témoignage, les femmes en sont-elles astreintes? Voici ce qu'en dit le כף החיים:
כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים רס״ח:ל״ו
וכ"כ הפתה"ד או' ז' וכתב שם דגם הנשים יאמרו אותו לשם עדות ודלא כהבי"מ או' ג' יעו"ש:
המשך תפ' ערבית
5. Lire la fin du סימן רסח à partir du סעיף ח avec le commentaire du מ"ב.
6. Lire les סימנים רסט-ער avec le commentaire du מ"ב.
תפילת שחרית של שבת
7. Peut-on manger avant שחרית de chabbat?
(ג) אסור לו להתעסק בצרכיו או לילך לדרך עד שיתפלל תפלת י"ח (ויש מקילין לאחר שאמרו מקצת ברכות קודם שאמרו ברוך שאמר וטוב להחמיר בזה) (תרומת הדשן סי' י"ח) ולא לאכול ולא לשתות אבל מים מותר לשתות קודם תפלה בין בחול ובין בשבת ויום טוב וכן אוכלין ומשקין לרפואה מותר:
1) The Laws of Prayer [i.e. the Amidah] and its [Proper] Time, containing 8 s'ifim
The time for the morning Tefillah (i.e. Amidah): its commandment is that it should begin with the "blossoming" (i.e. rising) of the sun, as it is written, "They will revere You with the sun (Psalm 72:5)." And if one prayed from the [time of] "the pillar of the morning" (i.e. dawn) and the appearance of the east has become light, one has fulfilled [one's obligation]. And its time continues until the end of four hours which is a third of the daytime. And if one erred or transgressed and prayed after the fourth hour until noon, even though one does not have the [same] reward as praying at its [proper] time, in any case there is still a reward of prayer. Rem"a: And after noon it is forbidden to pray the Tefillah of the morning (Beit Yosef in the name of the Rashba [Rabbi Shlomo ben Adret], Chapter: "Morning Prayer") . And see below, the beginning of Siman 108].
(2) When the time of prayer has arrived, it is forbidden for a person to arrive early to the door of one's friend to greet him (lit. "give them a 'shalom'"), since the name of the Holy Blessed One is "Shalom", but it is permitted to say to him, "Good morning, sir" (tzafra d'mari tav). And even this is not allowed other than when it is needed to go to see to a matter of business, but if one is only going to greet (i.e. for a purely social purpose) before prayer, even this phrase is forbidden. And it is also forbidden to bow to them [in greeting] when one gets up early to go to his door (ie. before praying). And there are those that say that bowing is forbidden even when you do not get up early to go to his door. And if one has begun to bless the [morning] blessings (after this) there is no concern with any of this. And if one does not get up early to go to his door, but rather encounters him on the way, it is permitted to greet him (give them a "shalom"). And there are those that say that even if one finds one's friend in the marketplace, one should not say to him anything other than "Good morning, sir", since this reminds (lit. "gives heart") [him] that it is forbidden to to delay with other matters until one prays.
(3) It is forbidden to busy one's self with his own needs or to get on the road before praying the prayer of 18 [i.e. the Amidah] (and there are those who are lenient [to allow this] after they have said some of the blessings before saying Baruch She-amar, but is good to be stringent in this - Terumat HaDeshen 18) nor may one eat or drink, but one may drink water before prayer, both on a weekday and on Shabbat or Yom Tov, and likewise, foods or drinks for medicinal purpose is allowed.
(4) One who is thirsty and one who is hungry - behold they are in the category of the ill. If one has the ability to focus one's mind, one should pray. If not, if one wishes, one should not pray until eating or drinking.
(5) If one began to eat before dawn, one must stop. And there are those that say one does not need to stop.
(6) Even to learn is forbidden once the time for prayer has arrived. And this is regarding one who normally prays in his house of study and does not normally go to synagogue, as there is reason to be concerned that he will become absorbed in his learning and the time of the Recitiation of Sh'ma and of prayer [i.e. the Amidah] will pass. But [for] one who normally goes to synagogue [to pray] - it is permitted. And if one is [in the middle of] teaching others, even if he does not normally go to the synagogue [to pray], it is permitted [to continue learning] since the time will pass, for [teaching Torah to others which is] a benefit to the people is a great matter, and if they do not learn now, they will sit idly and they will not be able to learn.
(7) It is permitted to get a hair cut and to enter the bathhouse close to the time of Shacharit since they (ie. the Sages) only decreed [to not do those things] close to the time of Mincha since it is common [for people to do those things in the afternoon].
(8) In an extenuating circumstance, for example, if one needs to get up early for a journey, he may pray [the Amidah] at dawn, and wait to recite the Sh'ma until the proper time has arrived [if it is possible for one to recite the Sh'ma on the journey, that is, if one will be able to have proper concentration for the first verse , as was explained above in Siman 58.] (Beit Yosef in the name of the Rashb"a). And even though [by doing this] one is not adjoining [the blessing of] redemption [that immediately precedes the Amidah] to the [Amidah] prayer it is still better to pray in one's house while standing (ie. with proper concentration) than praying at its proper time while going [on the road] and [being able to] adjoin redemption to the prayer.
(כג) אסור לאכול או לשתות קודם התפילה. וכך אמרו חכמינו ז"ל (י ב): "לא תאכלו על הדם" – לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם. וכל האוכל ושותה ואחר כך מתפלל, עליו הכתוב אומר: "ואותי השלכת אחרי גויך" – אל תקרי "גויך" אלא "גאיך". אמר הקדוש ברוך הוא: לאחר שנתגאה זה קיבל עליו מלכות שמים. וכתבו הטור והשולחן ערוך דמים מותר לשתות קודם התפילה, דמים לא שייך גאוה. ומותר בין בחול ובין בשבת ויום טוב, דאף על גב דקודם קידוש אסור לטעום, מכל מקום קודם התפילה לא חייל עליו עדיין חובת קידוש. וכן עשה הרא"ש למעשה כמו שכתב הטור, וכן כתבו בהגהות מיימוניות ועוד גדולים. וטעמם: דכיון שדרשו חכמינו ז"ל "גאיך" – לא שייך זה במים, דאין כאן גאוה. אבל מדברי הרמב"ם שכתב "אסור לטעום" – משמע דשום טעימה אסור. אבל רוב רבותינו לא סבירא להו כן. וכן המנהג הפשוט לשתות מים חמים עם עשב שקורין "טֵה" קודם התפילה. ועל פי רוב מועיל לנקיות כידוע. ויש שאסרו לשתות עם צוקע"ר, ואיני יודע הטעם, דאטו שם "אכילה" יש בזה? והרי אינה אלא להטעים את החמין קצת... אבל עם חלב נראה לי דאסור, דחלב משביע... והעולם נוהגים היתר גם בחלב, לפי שאינו בא אלא להטעים המים. וגם קאוו"א מותר לשתות, אף על גב דנראה דקאוו"א משביע, מכל מקום כתבו הגדולים דמותר.
הלכות קידוש / איסור אכילה ושתייה לפני הקידוש
(א) כיוון שנכנסה השבת, מצווה להזדרז לקיים את מצוות 'זכור' בקידוש על היין, ותקנו חכמים שלא לאכול דבר לפני הקידוש, ואפילו לשתות מים לפני הקידוש אסור. אבל לשטוף את הפה במים או לבלוע תרופה מותר (שו"ע או"ח רעא, ד; משנה ברורה רעא, יג; שש"כ נב, ג).
(ב) איסור זה חל מרגע כניסת השבת. לכן אשה שקיבלה על עצמה את השבת בהדלקת נרות, אסור לה לשתות עד שתקיים את מצוות הקידוש. וכן גבר שקיבל עליו תוספת שבת, אסור לו לאכול או לשתות עד שיקיים את מצוות הקידוש. מי שלא קיים את מצוות תוספת שבת, אסור לו לאכול מעת שקיעת החמה, שאז גם בלא קבלתו השבת נכנסת (משנה ברורה רעא, יא; ועי' שש"כ מג, מו).
(ג) ואף ביום השבת אחר תפילת שחרית, אסור לאכול או לשתות לפני הקידוש.
(ד) יש אנשים שרוצים לאכול ולשתות לפני תפילת שחרית, אולם כידוע, הדבר אסור, שאמרו חכמים (ברכות י, ב): "כל האוכל ושותה ואחר כך מתפלל, עליו הכתוב אומר (מלכים א יד, ט): "וְאֹתִי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גַוֶּךָ", אמר הקב"ה: לאחר שנתגאה זה – קיבל עליו מלכות שמים?!" אמנם מים מותר לשתות לפני התפילה, כי אין בשתייתם גאווה. והורו הפוסקים, שהנצרך לכך, רשאי גם לשתות קפה או תה, ואם הוא מוכרח, מותר לו גם להמתיקם במעט סוכר וחלב (שו"ע או"ח פט, ג-ד).
(ה) מי שהוא חולה ונצרך לאכול לפני התפילה, או שהוא רעב מאוד עד שיודע כי לא יוכל לכוון בתפילתו אם לא יטעם דבר מה לפני התפילה, רשאי לאכול מעט לפני התפילה (עי' פנה"ל תפילה יב, ו-ז). ואף שיש אומרים שעליו לקדש לפני שיאכל, למעשה אין מקדשים לפני התפילה, כי המנהג כדעת הסוברים שחובת הקידוש מתחילה רק לאחר תפילת שחרית.
(ו) אשה שרגילה להתפלל שחרית, רשאית לשתות לפני התפילה, ואם תצטרך, מותר לה אף לאכול – כדין הגברים, שכל זמן שלא התפללה, עדיין לא חלה עליה חובת קידוש. אך אשה שרגילה להסתפק בברכות השחר, מיד כשתקום היא מתחייבת בקידוש, ואם תרצה לאכול או לשתות, תברך תחילה ברכות השחר, ואח"כ תקדש ותאכל ותשתה. בשעת הדחק, כגון שאינה יודעת לקדש והיא מאוד צמאה, יכולה לשתות, ואם תצטרך מאוד לאכול – תאכל (פניני הלכה תפילת נשים כב, י).
(ז) קטן שהגיע לחינוך, לכתחילה יש להרגילו שלא לאכול לפני הקידוש, אך אם הוא רעב או צמא, מותר לתת לו לאכול ולשתות לפני הקידוש (שש"כ נב, יח; ילקוט יוסף רעא, יז).
(1) Laws of Kiddush / The Prohibition of Eating and Drinking before Kiddush
(2) Once Shabbat has begun, it is a mitzva to fulfill the Torah mandate of Zakhor as soon as possible by making kiddush. The Sages ordained that nothing should be eaten before kiddush. One may not even drink water before kiddush, but one may rinse his mouth out or swallow medicine (SA 271:4; MB 271:13; SSK 52:3).
(3) This prohibition goes into effect from the moment Shabbat begins. Therefore, a woman who lights candles and accepts Shabbat may not drink until she hears kiddush. Similarly, a man who has accepted tosefet Shabbat may not eat or drink until he hears kiddush. Even one who has not fulfilled the mitzva of tosefet Shabbat may not eat after shki’a, because Shabbat begins then whether or not one consciously accepts it (MB 271:11; see SSK 43:46).
(4) On Shabbat day as well, after Shaḥarit it is forbidden to eat or drink until one hears kiddush.
(5) Some wish to eat and drink before Shaḥarit, but, as is generally known, this is forbidden. The Sages tell us: “If one eats and drinks, and only afterward prays, Scripture says of him: ‘You have cast Me behind your back [Hebrew “gavekha”]’ (1 Melakhim 14:9). Do not read gavekha (your back), but rather ge’ekha (your pride). God says: ‘After this one has exalted himself, he comes and accepts the kingdom of heaven?!’” (Berakhot 10b). However one may drink water before praying because there is no pride in drinking water. The poskim also teach that if one needs to he may also drink coffee or tea; and if he must, he may even sweeten it with a bit of sugar (SA 89:3-4).
(6) If one is sick and must eat before praying, or is so hungry that he knows he will not be able to focus on his prayers if he does not eat something before praying, he may eat a little (see Peninei Halakha: Prayer 12:6-7). Although some maintain that he should make kiddush before eating, in practice we do not make kiddush before prayer, because the custom follows the opinion that it is only after Shaḥarit that the obligation of kiddush comes into effect.
(7) A woman who generally prays Shaḥarit may drink before praying, and, if need be, even eat (as may a man), for as long as she has not prayed, she is not yet obligated in kiddush. But a woman who generally only prays Birkhot Ha-shaḥar is obligated in kiddush immediately upon awakening. If she wishes to eat or drink, she should first say Birkhot Ha-shaḥar and then make kiddush and eat and drink. In a case of necessity, such as if she does not know how to make kiddush and is very thirsty, she may drink, and – if really necessary – even eat (Peninei Halakha: Women’s Prayer 22:10).
(8) If minors are old enough to be taught, ideally they should be trained not to eat before kiddush, but if they are hungry or thirsty one may feed them before kiddush (SSK 52:18; Yalkut Yosef 271:17).
8. Lire le סימן רפא avec le commentaire du מ"ב.
9. Que faire si on arrive en retard à la synagogue? Quelles parties vaut-il mieux sauter pour prier avec מנין?
(ה) עד והוא רחום - כתב הח"א בשבת ידלג המזמורים שמוסיפין בשבת מן למנצח עד יהי כבוד ויאמר כמו בחול כי הם תדירים ואם יש שהות יותר יאמר למנצח ולדוד בשנותו ותפלה למשה והם קודמים לשאר מזמורים [כדאיתא בזוהר] עוד כתב דבשבת מחוייב לומר נשמת והיא נקראת [בפסחים קי"ח] ברכת השיר ומוטב שידלג מזמורים ואם אין לו שהות כלל יאמר ברוך שאמר ותהלה לדוד ונשמת וישתבח עי"ש:
קריאת התורה ושמו"ת
10. Lire les סימנים רפב-רפה avec le commentaire du מ"ב.
תפילת מוסף של שבת
11. Quelles sont les horaires de la prière de מוסף? Il existe un débat parmi les תנאים.
(א) תְּפִלַּת הַשַּׁחַר, עַד חֲצוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת. תְּפִלַּת הַמִּנְחָה עַד הָעֶרֶב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד פְּלַג הַמִּנְחָה. תְּפִלַּת הָעֶרֶב אֵין לָהּ קֶבַע. וְשֶׁל מוּסָפִין כָּל הַיּוֹם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁבַע שָׁעוֹת:
(1) This mishna determines the times beyond which the different prayers may not be recited. According to the Rabbis, the morning prayer may be recited until noon. Rabbi Yehuda says: It may be recited only until four hours after sunrise. According to the Rabbis, the afternoon prayer may be recited until the evening. Rabbi Yehuda says: It may be recited only until the midpoint of the afternoon [pelag haminḥa], i.e., the midpoint of the period that begins with the sacrifice of the daily afternoon offering and ends at nightfall, which is the end of the afternoon. The evening prayer may be recited throughout the night and is not fixed to a specific hour. According to the Rabbis, the additional prayer may be recited all day. Rabbi Yehuda says: It may be recited only until seven hours after sunrise.
"וְשֶׁל מוּסָפִין כׇּל הַיּוֹם". אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וְנִקְרָא ״פּוֹשֵׁעַ״.
12. Le רמב"ם comprend qu'il s'agit d'une nuance de לכתחילה vs. בדיעבד.
(ה) תְּפִלַּת הַמּוּסָפִין זְמַנָּהּ אַחַר תְּפִלַּת הַשַּׁחַר עַד שֶׁבַע שָׁעוֹת בַּיּוֹם. וְהַמִּתְפַּלֵּל אוֹתָהּ אַחַר שֶׁבַע שָׁעוֹת אַף עַל פִּי שֶׁפָּשַׁע יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ מִפְּנֵי שֶׁזְּמַנָּהּ כָּל הַיּוֹם:
(5) The time for reciting the additional service begins after the morning service and continues till the seventh hour of the day. One who recites it after the seventh hour, although he has transgressed (the rule as to the hour), has nevertheless fulfilled his duty, since the time for reciting it is the whole day.
13. Que se passe-t-il si on a manqué de prier מוסף jusqu'au soir?
איבעיא להו טעה ולא התפלל תפלת מנחה כו' - לא בעי אם טעה ולא התפלל תפלת מוסף דהא ודאי אינו מתפלל בערבית דהיאך יקרא את הקרבנות וכבר עבר זמן מוסף וגם לא תיקנו שבע ברכות של מוסף אלא משום ונשלמה פרים שפתינו ובזה ודאי עבר זמנו בטל קרבנו אבל שאר תפלות דרחמי נינהו ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו ואין כאן עבר זמנו בתפלה אחרת:
14. Lire les סעיפים א-ג du סימן רפו avec les commentaires du מ"ב.
ילקו”י שבת כרך א עמוד שעב
הכהנים נושאים כפיהם בתפלת מוסף, ומצוה על כל הכהנים שבבית הכנסת לישא את כפיהם. וכהן שהוצרך לקדש ולשתות רביעית יין ולטעום פירות ומגדנות קודם תפלת מוסף, אינו רשאי לישא כפיו בתפלת מוסף, ואפילו לענין תפלת מוסף עצמה יש לצדד בזה אם מותר לו להתפלל מיד לאחר ששתה רביעית יין, והכל לפי מה שהוא אדם. ועל כל פנים מטעם זה מתירים לטעום קודם מוסף בלא קידוש על היין, שיש אומרים שקודם מוסף עדיין לא חלה חובת קידוש, ויש אומרים שמותר לטעום קודם קידושא רבה, ואם כן הוי ספק ספיקא להקל לטעום קודם מוסף בלי קידוש. ואם יש לו כזית עוגה, יקדש על היין, וישתה ממנו רוב רביעית בלבד, ויאכל כזית עוגה ויוצא בזה לכל הדעות.
15. Si je dois prier מוסף et מנחה, par laquelle dois-je commencer?
תָּנוּ רַבָּנַן: הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי תְּפִלּוֹת, אַחַת שֶׁל מִנְחָה וְאַחַת שֶׁל מוּסָף — מִתְפַּלֵּל שֶׁל מִנְחָה וְאַחַר כָּךְ מִתְפַּלֵּל שֶׁל מוּסָף, שֶׁזּוֹ תְּדִירָה, וְזוֹ אֵינָהּ תְּדִירָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מִתְפַּלֵּל שֶׁל מוּסָף וְאַחַר כָּךְ מִתְפַּלֵּל שֶׁל מִנְחָה, שֶׁזּוֹ מִצְוָה עוֹבֶרֶת, וְזוֹ מִצְוָה שֶׁאֵינָהּ עוֹבֶרֶת. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה מִתְפַּלֵּל שֶׁל מִנְחָה וְאַחַר כָּךְ מִתְפַּלֵּל שֶׁל מוּסָף.
היו לפניו שתי תפלות אחת של מנחה ואחת של מוספין כגון שאיחר להתפלל מוסף עד ו' שעות ומחצה שהוא זמן תפלת המנחה צריך להתפלל של מנחה ואח"כ של מוסף: וי"א הא דאמרינן שצריך להקדים של מנחה תחלה היינו דוקא שצריך עתה להתפלל שתיהם כגון שרוצה לאכול ואסור לו לאכול עד שיתפלל מנחה תחלה הילכך כיון שצריך להתפלל שתיהם של מנחה קודמת שהיא תדירה וגם עתה עיקר זמנה אבל אם אינו צריך עתה להתפלל תפלת מנחה יכול להקדים של מוסף ולאחר של מנחה עד דמדומי חמה והתוס' אינם מחלקים שכתבו שיש ליזהר ביוה"כ כשמאחרים תפלת יוצר עד לאחר שש שעות ומחצה שיקדימו תפלת המנחה לתפלת המוספין והרמב"ם ז"ל כתב יש מי שהורה שאין עושין כן בציבור כדי שלא יטעו וא"א ז"ל היה נוהג ביה"כ להתפלל תפלת מוסף ביחיד כדי להתפלל אותה בזמנה:
16. Terminer le סימן רפו avec les commentaires du מ"ב.
ילקו”י תפלה א’ עמוד תקנא
יחיד שנתעכב מלהתפלל מוסף עד שהגיע זמן מנחה, [שש שעות וחצי מהיום], צריך להקדים להתפלל של מנחה תחלה, ואחר כך להתפלל מוסף. ואם הקדים של מוסף למנחה, יצא. וכן אם נאנס ולא התפלל שחרית של שבת, ונזכר אחר שהגיע זמן מנחה, יתפלל תפלת מנחה, ואחר כך תפלת מוסף, ואחר כך תפלת התשלומין של שחרית. ואם יש לו זמן רק בשביל להתפלל תפלה אחת בלבד, יש לו להעדיף להתפלל תפלת מנחה, ולא מוסף.
תפילת מנחה של שבת
17. Quand faut-il faire סעודה שלישית, avant ou après מנחה? Voici comment le ערוך השולחן résume les différents avis sur ce sujet.
(ד) והנה לשיטת הרי"ף והרמב"ם בסימן רל"ב דאפילו סעודה קטנה אסור אפילו סמוך למנחה גדולה - פשיטא שמוכרח להתפלל מנחה מקודם, אם לא כשהתחיל קודם חצות ונמשך עד אחר חצות כמו שיתבאר. אמנם לשיטת החולקים שם - יכול לאכול מקודם. וחכמי הקבלה כתבו דדווקא אחר מנחה, שכל סעודה נתקנה אחר תפ(י)לה השייך לזו הסעודה. ונמצא שיש ג' דיעות בזה: האחת דדוקא קודם מנחה, והשנית דאין קפידא וכרצונו כן יעשה, וזהו דיעות רוב הפוסקים שלא דיברו בזה - שמע מינה דאין קפידא, והשלישית דדוקא אחר מנחה. ומנהג[י]נו כדיעה שלישית, אך אם יש טעם שאין ביכולתו אחר מנחה או שקשה עליו אחר מנחה - יכול לקיימה קודם מנחה, וכן המנהג. ופשוט הוא דגם נשים חייבות בסעודה שלישית, דבכל מילי דשבת מוזהרות נשים כאנשים, והרבה שאין יודעות מזה, ויש להודיען ולהזהירן שישמ[ו]רו לקיים מצות סעודה שלישית.
18. Lire le סימן רצב avec le commentaire du מ"ב.
19. Pourquoi dit-on les trois versets de צדקתך à la fin de מנחה?
אומרים צדקתך. והטעם שתקנו לומר צדוק הדין על שמת משה רבינו באותה שעה, טור בשם רב שלום. ויש מדרשים מוכיחים שלא מת באותה שעה ומ"ש צדקתך בשביל הרשעים שחוזרים לגיהנם במ"ש. טור, ועיין ב"ח שהרבה להוכיח דבע"ש מת משה אלא שנקבר בשבת בעת מנחה יעו"ש ועיין בזוהר פ' תרומה דקנ"א ע"א שכ' דגם יוסף ודוד מתו באותה שעה יעו"ש. וכתב עו"ש בזוהר וז"ל בגיני כך תלת צדוקי דיני הכא. חד איהו דיוסף זכאה קדים לכל הני ודא איהו צדקתך כהררי אל וכו' דא יוסף דאיהו בלחודוי כהררי אל ככולהו טורין עלאין. וחד משה נביאה מהימנא ודא איהו דכתיב וצדקתך אלהים עד מרום וכו' בגין דאיהו נטיל לכל סטרין ימינא ושמאלא. וחד איהו דוד מלכא ודא איהו דכתיב צדקתך צדק לעולם וכו' יעו"ש. ועיין בטור שכתב דמנהג בני אשכנז להפכם אלא שכתב דמנהג ספרד יותר נכון שבזה הסדר כתובות בס' תהלים יעו"ש. וכ"כ בשער הכוו' דף ע"ה ע"ד כי סדרם הם כמנהג ספרד. צדקתך כהררי אל וכו' וצדקתך אלהים עד מרום. וכו' צדקתך צדק וכו' ושלא כמנהג בני איטלייא שמהפכים אותם למפרע ממטה למעלה ויעו"ש טעם בסוד: טו) וכתב בס' התניא מנהגינו לאומרו מעומד לפי שהוא במקום צדוק הדין. א"ר או' י"ז. מש ז או' ב':
תפילת ערבית של מוצאי שבת
20. Lire le סימן רצג avec le commentaire du מ"ב.
21. Pourquoi faut-il "pousser la chansonnette" dans cette prière?
באריכות נועם וכו' ועוד דכל שמושך (ר"ל בתפלת ערבית) אין הנשמות חוזרים לגיהנם. רוקח. א"ר או' א' וכ"מ בהקדמת הזוה"ק דף י"ד ע"ב דאין הרשעים חוזרים לגיהנם עד שמבדילין ישראל על הכוס יעו"ש. ורתב החס"ל או' א' נראה שכל זמן שלא גמרו כל ישראל מהניח קדושת שבת אין הדין חוזר עליהם בכל תוקף וכל אחד שמתאחר פועל טוב ופעולתו לפניו יעו"ש. ועוד עיין לקמן סי' רצ"ה או' ד':
22. Pourquoi plusieurs הבדלות?
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אוֹמְרָהּ בְּרָכָה רְבִיעִית כּוּ׳. אֲמַר לֵיהּ רַב שֶׁמֶן בַּר אַבָּא לְרַבִּי יוֹחָנָן: מִכְּדִי אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה תִּקְּנוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל בְּרָכוֹת וּתְפִלּוֹת, קְדוּשּׁוֹת וְהַבְדָּלוֹת. נֶחְזֵי הֵיכָן תַּקּוּן. אֲמַר לֵיהּ: בַּתְּחִילָּה קְבָעוּהָ בַּתְּפִלָּה. הֶעֱשִׁירוּ — קְבָעוּהָ עַל הַכּוֹס. הֶעֱנוּ — חָזְרוּ וּקְבָעוּהָ בַּתְּפִלָּה. וְהֵם אָמְרוּ: הַמַּבְדִּיל בַּתְּפִלָּה צָרִיךְ שֶׁיַּבְדִּיל עַל הַכּוֹס. אִיתְּמַר נָמֵי: אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה תִּקְּנוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל בְּרָכוֹת וּתְפִלּוֹת, קְדוּשּׁוֹת וְהַבְדָּלוֹת. בַּתְּחִלָּה קְבָעוּהָ בַּתְּפִלָּה. הֶעֱשִׁירוּ — קְבָעוּהָ עַל הַכּוֹס. חָזְרוּ וְהֶעֱנוּ — קְבָעוּהָ בַּתְּפִלָּה. וְהֵם אָמְרוּ: הַמַּבְדִּיל בַּתְּפִלָּה — צָרִיךְ שֶׁיַּבְדִּיל עַל הַכּוֹס. אִיתְּמַר נָמֵי: רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: הַמַּבְדִּיל בַּתְּפִלָּה — צָרִיךְ שֶׁיַּבְדִּיל עַל הַכּוֹס. אָמַר רָבָא, וּמוֹתְבִינַן אַשְּׁמַעְתִּין: טָעָה וְלֹא הִזְכִּיר גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים בִּתְחִיַּית הַמֵּתִים וּשְׁאֵלָה בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים — מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, וְהַבְדָּלָה בְּ״חוֹנֵן הַדָּעַת״ — אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לְאוֹמְרָהּ עַל הַכּוֹס. לָא תֵּימָא: ״מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לְאוֹמְרָהּ עַל הַכּוֹס״, אֶלָּא אֵימָא: ״מִפְּנֵי שֶׁאוֹמְרָהּ עַל הַכּוֹס״.
בתחלה – כשעלו מן הגולה והיו דחוקים:
העשירו – לקנות יין:
קבעוה על הכוס – ואז נשתכח תקנת עזרא וכשחזרו והענו קבעוה בתפלה ונחלקו היאך יאמרוה:
23. Que faire si on a oublié de faire ערבית de מוצ"ש et qu'on doit faire deux fois שחרית, dans quelle עמידה doit-on ajouter אתה חוננתנו?
חידושי הגר"ח הלוי על מס' ברכות כו:
הנה בשכח להתפלל במוצאי שבת, דמתפלל למחר שניים - באיזו יבדיל? אמר הגאון כבי חיים ז"ל, דאף דתפילה שנייה אתיא לתשלומין - מ"מ צריך לאמור הבדלה בראשונה, משום דדין הבדלה אינו סדר בתפילת ערבית של מוצ"ש, כי אם דהוא דין בתפילה ראשונה של חול, ואף אם הוא תפילת יום ראשון.
24. Lire le סימן רצד avec le commentaire du מ"ב, en notant bien son désaccord avec l'avis de Rabbi de Hayim de Brisk cité ci-dessus.
25. Voir סימן רצט סעיף י, pour une autre conséquence de la nécessité de ces deux הבדלות.
26. Lire le סימן רצה avec le commentaire du מ"ב.
טעויות בתפילות השבת
27. Lire du סעיף ב au סעיף ו du סימן רסח avec les commentaires du מ"ב.
28. Résumé des lois - למעשה - dans le ילקוט יוסף.
ילקוט יוסף - סימן רסח – הטועה בתפלת השבת
א. יזהר אדם בתפלותיו בשבת, שלא יבוא לכלל טעות בתפלה, להתחיל אתה חונן, שאין זה סימן טוב לאדם שיטעה בתפלתו בשבת. ולכן טוב ונכון להתפלל מתוך הסידור, ובפרט שעל ידי כך גם יוכל לכוין בתפלתו. ואם טעה בתפלות שבת והתחיל בתפלת החול, גומר אותה ברכה שהתחיל בה, ואחר כך חוזר לתפלת שבת. לא שנא אם נזכר בברכת אתה חונן, לא שנא אם נזכר בברכה אחת משאר הברכות, כגון באמצע השיבנו או רפאינו, יגמור אותה ברכה שהתחיל בה, ויחזור לשל שבת. בין בערבית בין בשחרית ובין במנחה. אבל אם טעה במוסף והתחיל באתה חונן, פוסק באמצע הברכה, ומתחיל "תכנת שבת". ואף אם נזכר אחר שהגיע לרצה, אומר שם תכנת שבת וכו', וחותם מקדש השבת. [ואינו יכול לומר שם מעין המאורע]. [ילקוט יוסף שבת כרך א עמוד רכ].
ב. אם היה סבור שהוא יום חול, והתחיל אדעתא שהוא חול, ומיד כשאמר תיבת "אתה" כדי להמשיך חונן לאדם דעת, נזכר שהוא של שבת, צריך לסיים ברכת אתה חונן, ורק אחר כך לחזור לשל שבת, וכמבואר. [ואין כאן סב"ל, דמעיקר הדין היה צריך להתפלל י"ח ברכות בשבת. יבי"א ח"ו עמ' צב אות ב]. אבל אם היה יודע שהוא שבת, ומתוך הרגל לשונו אמר אתה, כדרכו בכל יום, אפילו אם הוא בתפלת שחרית שאינה פותחת באתה, אינו גומר ברכת אתה חונן, אלא פוסק מיד ואומר ישמח משה וכו'. דחשבינן ליה כטעה בתפלות שבת והחליף בין שחרית למנחה, או בין שחרית לערבית, שאינו חוזר. [ילקוט יוסף שבת כרך א עמוד רכא].
ג. מי שטעה בתפלת שבת, ואחר שהתחיל בברכת אתה חונן המשיך גם בברכות שלאחר מכן, וטעה בימות הגשמים ואמר ברכנו, ואחר כך נזכר שהוא שבת, אם נזכר קודם שהתחיל ברכת תקע בשופר וכו', יאמר שם "ותן טל ומטר לברכה", ויחזור לתפלת שבת. אבל אם נזכר אחר שהתחיל תקע בשופר, או בברכות שלאחר מכן, אינו חוזר לברכת ברך עלינו, אלא צריך שיפסיק באמצע הברכה שנזכר בה, ולחזור לתפלת שבת. ואף שיש חולקים בזה, ספק ברכות להקל. [ילקוט יוסף שבת כרך א' עמוד רכב].
ד. מי שהתפלל תפלה של חול בשבת, וסיים את תפלתו, מאחר שלא הזכיר של שבת לא יצא, וצריך לחזור לראש. ואם לא אמר יהיו לרצון אמרי פי השני, אינו חוזר אלא לשל שבת. ואם הזכיר של שבת בתוך השמונה עשרה, אף על פי שלא קבע ברכה לשבת, יצא. ואם הוא מסופק אם התפלל תפלת חול או של שבת, אינו חוזר להתפלל, כי מסתמא התפלל של שבת. [ילקו"י שבת כרך א' עמוד רכג].
ה. מי שטעה במנחה של שבת, והתפלל תפלה של חול, ולא הזכיר של שבת, ונזכר במוצאי שבת, יש אומרים שדינו כאילו לא התפלל כלל, וצריך להתפלל במוצאי שבת ערבית שתים של חול, ומבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה. ויש חולקים ואומרים שכיון שכבר התפלל, אלא שטעה ולא הזכיר מעין המאורע, ובתפלה שיתפלל במוצאי שבת שהיא תפלת חול הרי לא יתקן ולא ירויח דבר, שהרי תפלה זו כבר אמרה בשבת, לפיכך אין לו תשלומין. ומכיון שלא יצא הדבר מידי מחלוקת, לכן יחזור ויתפלל בתנאי של נדבה. [ילקו"י שבת כרך א' עמוד רכד].
ו. שליח צבור שטעה בחזרת הש"צ בשחרית או במנחה, והתחיל ברכת אתה חונן, אינו גומר את אותה ברכה, אלא פוסק באמצע הברכה ומתחיל בתפלת שבת. וגם אם השליח צבור לא התפלל תפלת הלחש, אם טעה בחזרה, אינו גומר אותה ברכה. [ילקו"י שבת כרך א' עמוד רכד].
ז. שליח צבור שטעה ביום שבת, ואחר שסיים את הקדושה שכח לומר ברכת אתה קדוש, והתחיל "ישמח משה" או "תכנת שבת", כשחוזר לומר ברכת אתה קדוש, אינו חוזר לראש התפלה, אלא לברכת אתה קדוש. שמאחר והצבור אמר קדושה, נחשב הדבר כחתמו את הברכה, וכברכה אחרת דמיא, ובזה אין צריך לחזור לראש. [ילקוט יוסף שבת כרך א עמוד רכה].
ח. הטועה בתפלות שבת והחליף של זו בזו, כגון שאמר בתפלת שחרית "אתה אחד" או שאמר בתפלת מנחה "ישמח משה", או שאמר בערבית "ישמח משה", יצא ידי תפלה, ואינו חוזר להתפלל. ואם טעה במוסף והתפלל של שחרית, ונזכר קודם שחתם ברכת רצה, יחזור לומר תכנת שבת וכו', ברוך אתה ה' מקדש השבת. וימשיך רצה וכו'. ואם לא נזכר עד שסיים תפלתו, יבקש מהשליח צבור שיכוין עליו להוציאו בחזרת הש"צ, וגם הוא יכוין ויקשיב לכל החזרה, ולא יענה ברוך הוא וברוך שמו, אלא אמן בלבד אחר חתימת הברכות. [ילקו"י שם עמ' רכו].
ט. מי שטעה ואמר בתפלת שחרית של שבת "תכנת שבת", ונזכר אחר שחתם מקדש השבת, יצא ידי חובת תפלת מוסף, ואחר שיסיים את תפלת השמונה עשרה, יתפלל שחרית, ויאמר "ישמח משה". [ילקוט יוסף שבת כרך א' עמוד רכח].
י. אם שכח לשאול טל ומטר בברכת השנים במנחה של ערב שבת, ונזכר בליל שבת, אינו יכול להתפלל ערבית שתים של שבת, שהרי אין שאלת טל ומטר בתפלות שבת, ואם כן לא ירויח כלום אם יתפלל ערבית שתים, ולהתפלל בתנאי של נדבה אינו יכול, שהרי מבואר בדברי הרמב"ם בשם הגאונים, שאסור להתפלל תפלת נדבה בשבתות וימים טובים, לפי שאין מקריבים בהם קרבן נדבה, אלא חובת היום בלבד, וכן פסק מרן בשלחן ערוך, לפיכך יכוין בברכה מעין שבע שאומר השליח צבור, ודי לו בכך. [ילקוט יוסף שבת כרך א' עמוד רכח].
יא. מי שטעה או שנאנס ולא התפלל ערבית של שבת, למחרת יתפלל שחרית שתים, ויאמר בשתיהן: ישמח משה. ואם טעה ואמר באחת מהן "אתה קדשת" בין בראשונה בין בשניה, יצא. וכל שכן אם אמר בשתיהן "אתה קדשת", שהטועה בתפלות שבת והחליף של זו בזו, יצא. וכן אם טעה או נאנס ולא התפלל שחרית בשבת, יתפלל מנחה שתים, ויאמר בשתיהן "אתה אחד", ואם טעה ואמר באחת מהן או בשתיהן "ישמח משה", או "אתה קדשת", יצא. [ילקוט יוסף שבת כרך א' עמוד רכט].